דוד ברין, יליד לודז' (Lodz) פולין, 1930.
העד נולד למשפחה שהשתייכה לחסידי גור ועסקה בתעשיית הטכסטיל. אביו של העד נפטר ב-1935. ב-30 באפריל 1940 נסגר הגטו בלודז' ואמו של העד ושניים מבניה נאלצו לעבור להתגורר בגטו. הבן הבכור, הנשוי, עבר לוורשה. בגיל 12 החל העד לעבוד בגטו, בין השאר בבית חרושת. אחיו של העד היה במשטרה היהודית והאם עבדה במפעל לשטיחים. באוגוסט 1944, לקראת חיסול הגטו, גורשו העד, אמו ועשרות אלפים מיהודי הגטו למחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ-בירקנאו. בסלקציה הופרד העד מאמו – אותה לא שב לראות יותר. הוא הצליח להתחמק מסלקציות ובנובמבר 1944 נשלח ל- Braunschweig ועבד בכפייה בבית חרושת. בהמשך פונה ל- Watenstedt ולאחר מכן למחנה רוונסברוק (Ravensbruck) ול- Ludwigslust במזרח גרמניה. משם הצליח לברוח דרך היערות. בהמשך הגיע ללודז' ומצא את אחיו ואשתו. באפריל 1946 עלה העד בעלייה בלתי-לגאלית מגרמניה לארץ-ישראל.
תקופת מה, אחרי בואנו לגטו, הגטו בלודז' נסגר, זה היה בסוף אפריל או תחילת מאי 1940, הגטו הראשון באירופה שנוסד ונסגר, ובתוכו כ- 160,000 יהודים דחוסים מאוד ומנותקים מהעולם. וכאן מתחילה תקופת הגטו הראשונה. הגטו בלודז', ואנחנו יכולנו להרגיש את זה כמעט בכל דבר, היה גטו מאוד מאוד מאורגן, האדמיניסטרציה, יחסית, הייתה יעילה מאוד, האיש שעמד בראשה, כידוע, הוא חיים רומקובסקי, אשר היה פעלתן ויעיל בצורה לא רגילה, הדבר הזה הורגש מהרגע הראשון. ובכן, גטו לודז', כמעט מהרגע הראשון היה גטו מאוד מאוד מבודד, ועד כמה שהדבר הזה ישמע כאבסורד, בתקופה הראשונה הייתה מזה משום הקלה רבה מאוד על המצב, הגרמנים פשוט לא נכנסו לגטו, וכל ההצקות והחטיפות לעבודה ואי-הביטחון הזה - הכל נפסק עם סגירת הגטו, לעומת זאת, קמו מוסדות, שבנסיבות ההן הייתי מגדיר אותם כמוסדות לתפארת, שכולם פרי יצירתו של היודנראט, ומי שעמד בראשו, חיים רומקובסקי. כל המוסדות האלה, מן הראוי לציין, את שירותי הבריאות, כאשר הוקמו בתי-חולים שפעלו בנסיבות קשות ביותר, הוקמו בתי-יתומים, הוקמו בתי-זקנים, הוקמו בתי-ספר פעילים, וכל הילדים בגיל בית-ספר, התחילו ללכת לבית-הספר, זה התחיל, אם אני זוכר נכון, באביב 1940, עם סגירת הגטו.
...הייתה חלוקת מזון, שבהתחלה היא הייתה בהחלט נסבלת והייתה חלוקה לכולם, כלומר לא היו איזה תופעות של רעב נוראי, כשלאחרים היה שובע, הייתה תקופה שממש הייתה משום הקלה, לעומת המצב של רדיפות מתמידות ואי-הביטחון ששררו לפני סגירת הגטו. זו הייתה התקופה הראשונה, התקופה הזו זכורה לי טוב, הייתה פעילות בבית-ספר, אני קראתי והתעניינתי.
ש. נפגשת עם חברים מהעבר שם?
ת. כן, היו לי חברים מהעבר, היו גם פעילות תנועות-נוער, אני לא הייתי פעיל באחת מהן, אבל אני ידעתי על פעילותן. אני הייתי ילד קטן מדי, אני אז למדתי בכיתה ד' של בית-הספר העממי, בבית-הספר אני למדתי עברית עוד לפני המלחמה, פתאום התחלנו ללמוד יידיש, בשבילי השפה היידית הייתה זרה לגמרי, אמנם בביתי ידעו לדבר יידיש, אבל שפת הדיבור הייתה פולנית, ויידיש דיברו ביניהם כשרצו שאני לא אבין, ופה התחלנו ללמוד יידיש בבית-הספר, בית-הספר היה מאורגן... היה בית-ספר מעורב בנים ובנות, והייתה הקלה רבה מאוד בתקופה הראשונה.
לקריאה נוספת:
כרוניקה של גטו לודז'
גטו לודז'
לודז'
באתר יד ושם:
"לא זכרתי כלל שאני רעב" - תנועות הנוער בגטו לודז' (תערוכה מקוונת)
עדויות נוספות בנושא גטו ובידוד
מבחר חומרים בנושא גטו ובידוד
