זיו, אביבה (פוסמט), ילידת לבוב (Lvov), פולין, 1926.
ב-30 ביוני 1941 כבשו הגרמנים את לבוב. לקראת סוף שנה זו הוקם גטו בעיר וב- 1942 גורשה העדה אליו. מאוחר יותר השיגה ניירות אריים על שם ילינסקה סופיה ועבודה כפולניה בכפר קטן על יד וורשה. לאחר התייצבות בלשכת העבודה הגרמנית כפולניה, היא נשלחה לחווה באוסטריה ועם התקרבות החזית, ברחה לצד האמריקאי בגרמניה, ועבדה שם בקנטינה לחיילים. בשנת 1945 עברה העדה הכשרה בבלגיה ובשנת 1946 עלתה לארץ-ישראל בעליה בלתי לגאלית.
…מיד הפסקנו ללמוד והתחילו לקחת את כל הגברים לעבודות כפיה. מה בדיוק עשו ואיך עשו אני לא יודעת, לא התעניינתי. [...] בינואר 42' היינו צריכים לעזוב את הדירה ולעבור לגטו. הגטו עוד לא היה סגור, אבל לשם דחסו יהודים מכל העיר וגם מהעיירות שמסביב לעיר. הצפיפות היתה איומה. לנו היה מזל. באיזור הזה של הגטו גרו המכירים שלנו, פולנים והם מסרו לנו את הדירה, כי הגרמנים הוציאו את כל הפולנים מאזור הגטו, ואנחנו מסרנו להם את הדירה בחלק המעורב. לי ולאמי היתה דירה של שני חדרים, שזה היה לוקסוס לא נורמלי, אבל את המשפחה של הדוד שלי דחסו עם עוד כמה משפחות, כך ששם גרו 10 איש בחדר. באותו זמן הקימו בית חרושת באיזור הגטו, שבו קלענו צמות מקש. את אלה היו תופרים על נעלי חיילים שיצאו לחזית הרוסית, כדי שלא יקפאו. מכיוון שהייתי עובדת אז היתה לנו מנת אוכל קצת יותר גדולה. אבל יחד עם זה, לולא זה שהיינו קונים בשוק השחור את כל האוכל, היינו גוועים ברעב.
ש: מה היתה ההקצבה של האוכל?
ת: אני לא זוכרת, אבל זה היה רעב. ראינו אנשים שלא היו להם אמצעים לקנות בשוק השחור - נפוחים מרעב, בטן נפוחה מרעב.
[...]
בהתחלה עוד עבדנו בכל מיני מקומות. אני עבדתי בתוך הגטו, אבל אנשים עבדו בכל מיני מקומות. אח"כ התחילו להוציא אישורים לעבודה. אישור כזה לפעמים זה היה חיים, כי אלה שלא היו להם אישור עבודה - היו מוציאים אותם ויותר לא היו חוזרים. כך התנהלו החיים. כל החיים הסתובבו סביב זה, שאחד קנה אישור עבודה בשחור, ולזה לקחו אישור עבודה וזה כבר נעלם וזה איננו - מסביב לזה ומסביב לאוכל: כמה עולה היום זה וכמה עולה היום זה, ומסביב לזה הסתובבו החיים.
לקריאה נוספת:
מיומנו של דוד כהנא על האדישות אותה פיתחו תושבי הגטו לאור המראות הקשים
באתר יד ושם:
עדויות נוספות בנושא גטו ובידוד
אנציקלופדיית הגטאות
מבחר חומרים בנושא גטו ובידוד
