הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > ההיסטוריה של מדינת ישראל > ביטחון מלחמות ושלוםעמוד הבית > ישראל (חדש) > היסטוריה > היסטוריה של מדינת ישראל > ביטחון מלחמות ושלום
מקסם



תקציר
המצב בארץ לאחר מלחמת העצמאות - על הפליטים הפלסטינים והיהודים, הסתננויות הערבים והתגובה הישראלית, "מבצע קדש" (כיבוש סיני) ו"מבצע מוסקטיר" (כיבוש תעלת סואץ).



מלחמות ישראל : שנות החמישים הראשונות
מחבר: ד"ר מאיר פעיל


תקוות הרוב היהודי בישראל הייתה כי הסכמי שביתת הנשק יהפכו לשלום-קבע, וממשלת ישראל אף הצהירה על נכונותה להחזיר אל תחומיה מאה אלף פליטים פלסטיניים. אולם העולם הערבי גרס כי מדינת ישראל היא נטע זר במזרח התיכון ואחת דינה: כרת!!

את העם הפלסטיני פקד הגורל המר ביותר: כמחצית מאנשיו (כ-650 אלף) הפכו פליטים מפוזרים: מקצתם בישראל, יותר מ-300 אלף בירדן, יותר מ-100 אלף ברצועת-עזה, כ-100 אלף בלבנון, ובין 70-50 אלף בסוריה. הפליטים, בעיקר בגדה המערבית וברצועת-עזה ואחר-כך גם בלבנון, שימשו מוקד איבה של הסתננות חבלנית לישראל.

גם הצד הישראלי נאלץ להתמודד עם בעיה של פליטי קבע: הערבים לא הניחו לאף יישוב יהודי כבוש להישאר במקומו תחת שלטון ערבי: גוש-עציון, נהריים, הרובע היהודי שבעיר העתיקה בירושלים, ניצנים, משמר הירדן וגזר. נוסף על כך ניטשו מספר יישובים עבריים לצמיתות, טרם שנכבשו, ולא יכלו לחזור אליהם: עטרות, נווה-יעקב, בית-הערבה, מפעל האשלג בצפון ים-המלח וכפר-דרום.

החלה תופעת הסתננויות של ערבים למדינת ישראל לצורך גניבות ושוד מזוין. בהדרגה התפתחו ההסתננויות לפשיטות רצח טרוריסטיות על יישובים, מארבי רצח בדרכים, הנחת מוקשים נגד אדם ורכב, חדירות עומק במשימות מודיעין. רק גבול לבנון היה שקט, עד 1965.

משלא הועילו שיטות ההתגוננות הישראלית, הוחלט להשלימן בפשיטות-תגמול התקפיות, שבהדרגה הופנו כנגד יעדים ממלכתיים מצריים, ירדניים או סוריים: תחנות משטרה, מחנות ומוצבי צבא.

הפיקוד העליון דגל בציפייה להזדמנות מדינית להנחתת מתקפה גדולה על אחת ממדינות העימות, למען יראו מדינות-ערב וייראו. בהתאם לכך הציע הרמטכ"ל משה דיין לשר הביטחון, דוד בן-גוריון בסתיו 1955, לכבוש את דרום-סיני, בתגובה להחלטת מצרים לחסום את מיצרי טיראן בפני שיט ישראלי. הממשלה לא אישרה את המבצע, אולם כעבור שנה התירה לצה"ל לכבוש את כל סיני (מבצע "קדש") בתיאום עם מתקפה בריטית-צרפתית על תעלת סואץ (מבצע "מוסקטיר"). הפיקוד העליון הישראלי הגיע למסקנה כי העומק האסטרטגי הקטן של ישראל לא מאפשר לה להמתין למתקפה ערבית, אלא לטפח מודיעין אסטרטגי יעיל ולהיערך להנחית על האויב מתקפות מקדימות נמרצות. לצורך כך נדרש צה"ל לעבור שינוי משמעותי, שעיקרו חיזוק מהפכני של מרכיבי השריון, האוויר והצנחנים.

*אל"מ (מיל') ד"ר מאיר פעיל - דוקטור להיסטוריה כללית, צבאית ומזרח תיכונית. שירת בפלמ"ח ובצה"ל 28 שנים. שימש בתפקידי פיקוד שונים. כתב ספרים תורתיים לצה"ל.

קישורים:
אתר צה''ל
אתר חיל האויר

ביבליוגרפיה:
כותר: מלחמות ישראל : שנות החמישים הראשונות
מחבר: פעיל, מאיר (ד"ר)
שם  הספר: אישים ומעשים בישראל : ספר היובל
עורכי הספר: אהרוני, שרה; אהרוני, מאיר
תאריך: 1998
הוצאה לאור: מקסם
הערות לפריט זה: 1. אל''מ (מיל') ד''ר מאיר פעיל - דוקטור להיסטוריה כללית, צבאית ומזרח תיכונית. שירת בפלמ''ח ובצה''ל 28 שנים. שימש בתפקידי פיקוד שונים. כתב ספרים תורתיים לצה''ל.

הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית