רקע: איראן החלה לפתח תכנית גרעין כבר בשנות השמונים של המאה העשרים, ובסיועה של רוסיה הקימה את הכור הגרעיני בבושהר. האיראנים הצהירו תמיד כי מטרתה של תכנית הגרעין שלהם היא פיתוח אנרגיה גרעינית לצרכים אזרחיים, אבל לאור העובדה שלאיראן יש מקורות עצומים של נפט ושל גז טבעי, לא נראה סביר, לדעת המנהיגים ברבות ממדינות המערב, שההשקעה הכספית, הפוליטית והדיפלומטית של איראן בתכנית הגרעין שלה נועדה אך ורק כדי לקדם ייצור של אנרגיה לצרכים אזרחיים. יתרה מזה, כל התנהלותה של איראן בזירה הבינלאומית, ובמיוחד ניסיונותיה להסתיר חלק ממתקני הגרעין שלה וסירובה לקבל ממדינות אחרות חומרים גרעיניים שיכולים להספיק לה לצרכים אזרחיים, מעידה על כוונות שאינן אזרחיות בלבד. היום יש הסכמה רחבה בקרב המנהיגים בקהילייה הבינלאומית שאיראן מנסה לייצר נשק גרעיני.
מתקנים: תכנית הגרעין האיראנית מופעלת כיום בכמה מתקנים ברחבי המדינה, וביניהם מרכז גרעיני גדול באספהאן, מרכז להעשרת אורניום בנתאנז, ומתקן לייצור מים כבדים באראק.
פעילות דיפלומטית: לאורך השנים, מדינות מערביות שונות, ובעיקר ארצות-הברית, הפעילו לחץ רב על מדינות כגון רוסיה וסין, שאיראן פנתה אליהן בבקשה לסייע לה בהשגת טכנולוגיה גרעינית וחומרים הנחוצים לפיתוחה. הלחץ הזה תרם לעיכובים במימוש התכנית האיראנית, אבל לא הצליח לבטל אותה לחלוטין. לאחר שהתברר שאיראן הקימה מתקנים סודיים והתקדמה מאוד בדרך לפיתוח פצצה גרעינית, הצטרפו גם מדינות אירופיות לפעילות הדיפלומטית שנועדה למנוע מאיראן להשיג יכולת גרעינית צבאית, אבל גם הפעילות הזאת לא זכתה בינתיים להצלחה מרובה. ביוני 2006, מועצת הביטחון של האו"ם הציעה לאיראן חבילה של תמריצים נדיבים, ואיימה עליה בסנקציות (עיצומים, הגבלות) כלכליות, אם היא לא תפסיק את הפעילות של העשרת האורניום, אבל איראן התחמקה מלהשיב תשובה ברורה, וביקשה להמשיך במשא-ומתן.
הזווית הישראלית: פצצה גרעינית בידיה של איראן תאיים על היציבות באזור כולו, אבל לאור התבטאויותיו הפומביות של נשיא איראן, מחמוד אחמדינג'אד, בדבר הצורך להשמיד את ישראל, הסכנה הנשקפת לישראל כפולה ומכופלת. יש הסבורים כי ישראל תנסה להנחית מכה מקדימה על מתקני הגרעין באיראן, אבל לא ברור אם ישראל יכולה לפגוע בצורה רצינית בכל מערך הגרעין האיראני, ואם היא מוכנה להסתכן בעימות צבאי מלא עם איראן, אשר מצוידת בטילים בליסטיים ובנשק לא-קונוונציונלי שיכולים לפגוע בישראל. אחרים סבורים שארצות-הברית מתכננת לעשות זאת בעצמה, אבל ספק אם הממשל האמריקני ירצה להסתבך בחזית נוספת במזרח-התיכון, לאחר שהסתבך במלחמה בעיראק. אבל לא רק הפתרון הצבאי נשקל, ונמשכים מאמצים דיפלומטיים רבים שמטרתם למנוע מאיראן להצטייד בנשק גרעיני. ישראל מנסה לשכנע את האמריקנים ואת האירופים, שפצצה גרעינית בידי איראן הקיצונית היא בעיה קריטית כלל-עולמית, ולא רק בעיה פרטית של ישראל.
בישראל מתקיימים כבר עכשיו דיונים על המציאות החדשה שתשרור ביום שבו איראן תודיע שיש בידה פצצה גרעינית. יש הטוענים כי איראן תתקוף את ישראל, למרות הנזק העצום שיכול להיגרם לה עצמה כתוצאה מתגובתה של ישראל. אחרים סבורים ש"מאזן האימה" בין הצדדים יישמר, בדומה לאיזון שנשמר בין ארצות-הברית ובין ברית-המועצות בתקופת "המלחמה הקרה" ביניהן.
