הסכם אוסלו או בשמו המלא "הצהרת עקרונות על הסדרי ביניים של ממשל עצמי" הינו הסכם מדיני שנחתם בוושינגטון בין מדינת ישראל וארגון אש"ף ב-13 בספטמבר 1993, במטרה לסיים את הסכסוך בין ישראל והפלסטינאים בדרך של פשרה טריטוריאלית. ההסכם כלל הכרה הדדית בין ישראל ואש”ף (הארגון לשחרור פלסטין) ועסק בהסדרי ביניים לקראת הקמת ממשל עצמי לפלסטינים בעזה ויריחו.
בעקבות הסכם אוסלו הוענק פרס נובל לשלום לשנת 1994 ליצחק רבין, שמעון פרס ויאסר ערפאת.
בשנת 1995 נחתם הסכם ביניים נוסף בין ישראל לפלסטינים לקראת הסדר קבע הידוע בשם "אוסלו ב'" או בשמו המלא – "הסכם הביניים אודות הגדה המערבית ורצועת עזה". הסכם זה כלל העברת הסמכויות, פיתוח יחסי כלכלה ושיתוף פעולה בין הצדדים והעניק לפלסטינים ממשל עצמי בשטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה באמצעות רשות פלסטינית נבחרת – המועצה הפלסטינית.
ההסכם קובע שלשה סוגי אזורים ביהודה ושומרון:
אזור A - משמעותו האזורים בהם יש למועצה הפלסטינית אחריות אזרחית וביטחונית מלאה.
אזור B – משמעותו האזורים בהם יש למועצה הפלסטינית שליטה אזרחית אולם השליטה הביטחונית בהם נשארת בידי מדינת ישראל.
אזור C - משמעותו האזורים שנשארים בשליטה ישראלית מלאה.
הסכם אוסלו על שלביו השונים התקבל ברגשות מעורבים על ידי שני הצדדים. מצד אחד הוא העניק תקווה לסיומו של הסכסוך האלים בין שני העמים אך מצד שני הוא לווה בחשדנות ובחששות באשר לרצינות וכוונות הצד השני.
