הפסל של רבינוביץ מורכב מ-7 אובייקטים זהים העשויים מברזל. אף אחד מהאובייקטים המרכיבים את הפסל אינו בולט יותר מהאחרים, וכולם מחוברים לבסיס עגול, נוטים פנימה, כשומרים על אותו מתחם שהם עצמם יוצרים. חלקו העליון של כל אחד מהם חד, אולי רמז לכך שיש ביכולתם לשמור על מתחם זה. גדר כחולה, המחוברת לאובייקטים, פתוחה באחד הצדדים, ורומזת על אפשרות להיכנס לתוך המתחם שהם יוצרים. המתחם עגול, ולכן מזכיר את כדור הארץ, את העולם. אלה האנשים הצנועים (כפופי הגוף), האנשים שלכאורה אף אחד מהם אינו מותיר חותם בעולמנו (שהרי כולם זהים), האנשים השומרים על צלם האל בעולמנו, שהרי על האדם אמר האלוהים: נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ (בראשית, א', כ"ו).
השומרים אינם מעוצבים כדמות אנושית, אך עמידתם האנכית מזכירה את תנוחת האדם, והחלל העגול, המהווה הד לצורתו העגולה של העולם, יכול להזכיר את ראשו או בטנו של אדם. צורת העיגול יוצרת קשר בין העולם לבין הדמויות השומרות בתוכו על צלם האל. העיגול הוא צורה קוסמית, המהווה סמל לשלמות ולנצחיות. השימוש בשבע דמויות גם הוא רומז לשלמות.
בחללים העגולים, המזכירים גם תושבות לנרות, מונחים נרות שמהם נשפכת שעווה. במשלי כ', כ"ז כתוב: נֵר יְהוָה, נִשְׁמַת אָדָם; חֹפֵשׂ, כָּל-חַדְרֵי-בָטֶן. פסוק זה יוצר קשר בין האל לבין נשמתו של האדם, ושוב קושר את האדם לצלם אלוהים. מיקום שעוות הנר בתוך החלק העגול, הרומז אולי לחלל הבטן והחזה, לחדריו הפנימיים ולנשמתו של האדם, מזכיר את חלקו השני של פסוק זה. הנרות והשעווה רומזים גם לנר נשמה, אותו מדליקים לזכרו של אדם שנפטר; נר שחייו זמניים, כמו חייו של האדם, וסופו להיעלם מהעולם, אך גם הוא, כמו האדם, מייצג את הנוכחות האלוהית בעולם (מצוות רבות ביהדות קשורות לנרות). וכך, למרות שהאדם כָּלֶה, רוחו וצלמו של האל נוכחים בעולם תמיד באמצעות אותם אנשים עליהם מדבר השיר, בזמן שהם עוברים בעולם.