צורת הפסל מזכירה קֶלַע המקיף אבן ונמתח, רגע לפני שהאבן תשתחרר, אלא שהפסל נראה סטאטי, מקובע ויציב, וקשה לדמיין מצב שבו האבן אכן תשתחרר ותנוע. למעשה, נראה שהאבן, והמוטות הכפופים מימין, מקבעים את הקלע לאדמה, והופכים אותו למעין גבול התוחם שטח.
עידית רוזנברג כותבת שהגדר (או הגבול) ביצירתו של רבינוביץ' היא בעלת סמליות הקשורה להיסטוריה היהודית בגלות ולמאבק על ארץ ישראל (רוזנברג, מתוך: "שירת הים, ריקוד ההר"). וכך, האובייקט הפיסולי רומז לארץ ישראל, למקום המגודר, לבית (כשאנו רואים אותו כגדר), ובו זמנית רומז על אפשרות לאובדן הבית (כשאנו רואים אותו כקלע). המוטות הכפופים מימין, למרות היותם עשויים מברזל, רומזים לעולם הטבע או לעולם האנושי, ויכולים להזכיר עצים כפופים או דמויות אנוש המטות ראשיהן מטה, במעין קינה, אולי על החורבן הנרמז בכותרת היצירה.