המיצג "תשליך" של האמנית רחל גלעדי התקיים שבוע לפני ראש השנה של שנת 1985. למיצג קדמה הזמנה של רחל גלעדי:
להשליך
טכס הסליחות וההתפיסויות.
אפשר להביא כל דבר מאוס עלייך אשר ברצונך להפטר הימנו: נבזויות רמיה ורקב.
הכל ניתן לאיסוף.
........
במוצאי ראש השנה
האקט הסופי של הלהשליך יתקיים על שפת-ימה של תל-אביב...

במהלך שבוע שלם, בכל יום לפני שקיעת השמש, לבשה השחקנית דינה בליי בגדי פלסטיק, ושהתה בתוך מעגל של דליי מים ושקיות אשפה. היא התיזה על עצמה מים ומלמלה בשפות שונות. במוצאי ראש השנה, הושלכו שקיות האשפה עם הפסולת לים.
מיצג זה מתייחס לטקס התשליך היהודי, שמתקיים בראש השנה. טקס זה מתקיים ליד ים או מקור מים אחר. הטקס כולל תפילה המכילה את הפסוק מספר מיכה, ז', י"ט: " וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם, כָּל-חַטֹּאותָם", וכמו כן הוא כולל ניעור סמלי של הכיסים כדי להשליך את החטאים.
ההשלכה הסמלית של החטאים באמצעות תפילה, ובאמצעות אקט פיזי של ניעור הכיסים, הופך אצל גלעדי לאקט פיזי מובהק הרבה יותר. אותם דברים שהיא מבקשת להביא (נבזויות, רמייה ורקב) אינם ניתנים להשלכה פיזית, ולמרות זאת הטקס שלה כולל איסוף בתוך שקיות אשפה תעשייתיות מפלסטיק והשלכה לים.
דרך נוספת להיטהרות, מלבד זריקת החטאים, היא התזת המים. בתרבויות ובדתות שונות מסמלים המים היטהרות וכניסה לתוך הדת או למצב קדוש. כך גם בשלוש הדתות המונותיאיסטיות: נטילת הידיים ביהדות, הרחצה לפני התפילה במסגד באסלאם, ההטבלה בנצרות. גלעדי משתמשת בקונוטציות אלה, ואת התפילה ליד מקור מים בטקס התשליך המקורי היא הופכת לאקט פיזי של התזה.
יש בכך חזרה, מחד, לפולחן קדום שקרוב יותר לעשייה, לטבע, והתרחקות מההפשטה שנוצרה במהלך השנים בדת היהודית. מאידך, היא משתמשת לצורך הפולחן באובייקטים הלקוחים מהמציאות, והשימוש בשקיות אשפה מזכיר סוגיות של השלכת פסולת ומחזור, שהן סוגיות מודרניות.