הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעי הרוח > דתות > נצרות
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


תקציר
בנצרות מתקיימים מס' טקסים המציינים את כניסתם של הנערים והנערות לקהל המאמינים המבוגרים, הנושאים בעול החובות הדתיות. על הטקס הנקרא "קוֹנְפִירְמַצְיָה" וסקרמנט המחילה.



בנצרות: "אז סמכו ידיים עליהם"
מחברים: דבורה אמיר; ד"ר דפנה מוסקוביץ; צאלח סואעד


בפרק הראשון הוצגו הטקסים שבאמצעותם מוכנסים התינוקות הנולדים לקהילת המאמינים ביהדות, בנצרות ובאִסלאם. בשנות הילדוּת, בני שלוש הדתות מתוודעים בהדרגה לאורח החיים הדתי, אך הם עצמם עדיין פטוּרים מעוֹל החובות הדתיות. ובהגיעם לגיל העֶשְׂרֵה - ביהדות ובנצרות מתקיימים טקסים המציינים את כניסתם של הנערים והנערות לקהל המאמינים המבוגרים, הנושאים בעול החובות הדתיות. לטקסים קודמת הכנה, שבה הנערים והנערות מתוודעים לחובות אלה ולמשמעויותיהן. באִסלאם לא מתקיימים טקסים המציינים את המעבר מילדוּת לבגרוּת, ולכן בפרק זה נעסוק רק ביהדות ובנצרות.

ב. בנצרות: "אז סמכו ידיים עליהם"

בזרם הקתולי ובזרם הפרוטסטנטי בנצרות, האדם מקבל עליו את עקרונות הדת מתוך הבנה ומוּדעוּת בטקס הנקרא "קוֹנְפִירְמַצְיָה" (או כפי שהוא מכוּנה כיום בעברית: "חתימת הקודש"). הקונפירמציה היא השלב השני בהתקבלותו של האדם לקהל המאמינים הנוצרי (לאחר ההטבלה, שהיא השלב הראשון). על פי האמונה, הקונפירמציה היא ירידת רוח הקודש על האדם, ותפקידה לחזק את נפשו ולסייע לו לעמוד באתגרי החיים.

בזרם האורתודוקסי של הנצרות הקונפירמציה מתבצעת עוד בגיל הינקות, מיד לאחר ההטבלה, והיא מכוּנה "כְּרִיזְמַטְיָה" (ביוונית - מְשִׁיחָה). לנערים ולנערות בני 12 בערך נערך טקס אחר, שבו הם מביעים את מחויבותם לעקרונות הדת. בזרם הקתולי הקונפירמציה נערכת בין הגילים 12- 6, ובזרם הפרוטסטנטי - לרוב במהלך גיל העֶשְׂרֵה.

כמו ההטבלה, כך גם הקונפירמציה נערכת לאדם פעם אחת בחייו. בחלק מהקבוצות הנוצריות היא מוענקת על ידי הבישוף. במהלך הטקס איש הדת סומך את ידיו על ראשו של בעל השמחה, מוֹשֵחַ את מצחו בשמן מקוּדש ונושא תפילה מיוחדת.

בזרם הקתולי ובזרם האורתודוקסי רואים בטקס זה סקרמנט ומאמינים כי יוּסד על ידי יֵשוּע, כשאר הסקרמנטים. במקומות רבים בברית החדשה מכריז יֵשוּע כי רוח הקודש תשכון בקרב המאמינים בו ותסייע להם. כיצד זוכה המאמין לקבל רוח זאת? בברית החדשה מסופר:

"הַשְּׁלִיחִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלַיִם שָׁמְעוּ שֶׁשּׁוֹמְרוֹן קֵבְּלָה אֶת דְּבַר אֱלֹהִים (כלומר,שתושבי העיר שומרון התנצרו באמצעות הטבלה) וְשָׁלְחוּ אֲלֵיהֶם אֶת כֵּיפָא וְאֶת יוֹחָנָן. הַלָּלוּ יָרְדוּ לְשָׁם וְהִתְפַּלְּלוּ בַּעֲדָם שֶׁיְּקַבְּלוּ אֶת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, כִּי עוֹד לֹא צָלְחָה הָרוּחַ עַל אִישׁ מֵהֶם; הֵם רַק נִטְבְּלוּ בְּשֵׁם הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ. אָז סָמְכוּ יָדַיִם עֲלֵיהֶם וְהֵם קֵבְּלוּ אֶת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ" (מעשי השליחים ח, 17- 14).

כלומר, על פי הנאמר בברית החדשה: לאחר שנטבלו תושבי העיר שומרון הייתה נחוצה התערבותם של השליחים, תלמידי יֵשוּע, כדי להבטיח - בעזרת תפילה וסמיכת ידיים - שרוח הקודש תרד עליהם.

בימיה הראשונים של הנצרות, כאשר הצטרפו לקהילת המאמינים אנשים מבוגרים - הם נטבלו, ומיד אחר כך סמך הבישוף את ידיו על ראשיהם והעניק להם את הקונפירמציה. אז הם גם השתתפו, לראשונה בחייהם, בסעודת ההוֹדָיָה. בדורות מאוחרים יותר החלו חלק מהנוצרים להעניק את סקרמנט הטבילה לילדיהם בעודם תינוקות. כאמור, הזרם האורתודוקסי הותיר את סקרמנט הקונפירמציה סמוך לסקרמנט הטבילה, אך בזרם הקתולי הופרדו שני הסקרמנטים - בזרם זה, הקונפירמציה ניתנת לילדים ולילדות כשהם בוגרים יותר.

בזרם הפרוטסטנטי אין הקונפירמציה נחשבת לסקרמנט, אלא יש לה אופי של טקס מעבָר מילדות לבגרות. היא כוללת התחייבות פומבית לפני חברי הקהילה ללכת בדרכו של יֵשוּע. לקראת הקונפירמציה הילדים לומדים אודות האמונה הנוצרית ואודות החובות הדתיות: הם מתוודעים אל המשמעות של עשרת הדיברות, לתוכנה של "תפילת האדון" ולמשמעותם של סקרמנט ההטבלה וסעודת ההודיה, שזרם זה מכיר בהם. כן נלמדת הצהרת האמונה, שזהו אחד מנוסחיה:

"אני מאמין באל, האב הכל יכול, בורא שמים וארץ. אני מאמין ביֵשוּע המשיח, בנו יחידו, אדוננו. הוא הורה מכוח רוח הקודש ונולד מהבתולה מרים. הוא סבל תחת פונטיוס פילטוס, נצלב, מת, ונקבר. הוא ירד לשאול. ביום השלישי הוא קם. הוא עלה לשמים, הוא יושב על יד ימינו של האב. הוא ישוב לשפוט את החיים ואת המתים. אני מאמין ברוח הקודש, בכנסייה הקתולית (או: האוניברסלית) הקדושה, באחוות הקדושים, במחילת החטאים, בתחיית הגוף ובחיי נצח. אמן."

לאחר טקס הקונפירמציה נהוג להעניק לנער או לנערה מתנות.

סקרמנט המחילה: "נסלחו לך חטאיך"

בזרם הקתולי היה מקובל בעבר להעניק לילדים לפני הקונפירמציה סקרמנט נוסף – סקרמנט המחילה, שבו האל סולח לאדם על חטאיו. מתן הסקרמנט הזה הוא אחד המאפיינים המובהקים של ההתבגרות - הוא מעיד על יכולתם של הילדים להבחין בין טוב ורע, ועל כך שהם מסוגלים למלא את החובות המוסריות שהנצרות מטילה על המאמינים.

שורשיו של סקרמנט המחילה מצויים בברית החדשה, המזכירה פעמים רבות את האפשרות שיש לאדם לזכּות בסליחת האל אם התחרט בכֵנוּת על חטאיו והיטיב את דרכיו. למשל, כשפגש יֵשוּע איש משותק ונוכח לדעת כי עוצמת אמונתו רבה, הוא סלח לו על חטאיו והאיש החל ללכת שוב:

"וְהִנֵּה הֵבִיאוּ אֵלָיו אִישׁ מְשֻּׁתָּק שׁוֹכֵב עַל אֲלוּנְקָה. כְּשֶׁרָאָה יֵשׁוּעַ אֶת אֱמוּנָתָם אָמַר אֶל הַמְשֻׁתָּק: 'הִתְחַזֵּק, בְּנִי, נִסְלְחוּ לְךָ חֲטָאֶיך. [...] לְבֶן הָאָדָם הַסַּמְכוּת עֲלֵי אֲדָמוֹת לִסְלֹחַ עַל חֲטָאִים,' וְאָז פָּנָה וְאָמַר לַמְשֻׁתָּק - 'קוּם, קַח אֶת הָאֲלוּנְקָה וְלֵךְ לְבֵיתְךָ! '" (הבשורה על פי מתַי ט, 6- 2)

לאחר תחייתו, האציל יֵשוּע את הסמכות לסלוח על חטאים ל- 12 תלמידיו שנשלחו להפיץ את האמונה בו. וכך הורה להם:

"כְּשֵׁם שֶׁהָאָב שָׁלַח אוֹתִי, כֵּן גַּם אֲנִי שׁוֹלֵחַ אֶתְכֶם. [...] כָּל מִי שֶׁתִּסְלְחוּ לוֹ עַל חֲטָאָיו, הֵם יִסָּלְחוּ לוֹ; לְכָל מִי שֶׁתִּזְקְפוּ אוֹתָם, [הם] יִזָּקְפוּ לוֹ." (הבשורה על פי יוחנן כ, 23- 21).

קבלת המחילה הותנתה בווידוי על החטאים ובביצוע מעשי כַּפָּרָה. הברית החדשה הדריכה את המאמינים להתוודות על חטאיהם לפני חבר אחר בקהילה, אך הסמכות לשמוע את הווידוי ולמחול בשם האל עברה אחר כך להנהגת הכנסייה, כלומר לכוהני הדת.

סקרמנט המחילה ניתן כיום בזרם הקתולי ובזרם האורתודוקסי, ואילו בזרם הפרוטסטנטי הוא בּוּטל. בדרך כלל הוא מתבצע בכנסייה. בקהילות רבות נוהגים לתת אותו ביום שישי. יום זה נחשב ליום של חרטה ומחילה משום שבו נצלב יֵשוּע וצליבתו כיפרה על חטאיהם של כל בני האדם. הסקרמנט ניתן גם בשבת (בקהילות שבהן לא עובדים ביום זה), או ביום המקודש, יום ראשון, לפני טקס ההודיה.

בהיכנסו אל כוהן הדת אומר המאמין:
"סלח לי אבי כי חטאתי."

במילה "אבי" המאמין פונה הן אל כוהן הדת, הנחשב לאבי הקהילה, והן לאלוהים. אחר כך המאמין מתאר את חטאיו, וכוהן הדת מנסה לסייע לו להבין מדוע חטא וכיצד יוכל להימנע מכך בעתיד. אחר כך הוא מציע למאמין מעשי כפרה, כמו אמירת תפילות או עשיית מעשים שיתקנו את המעשים הרעים שעשה. לדוגמה: אם חיבל ברכוש, הוא יתקנו על חשבונו.

בתום השיחה כוהן הדת מוחל למאמין במילים אלה:

"אלוהים, האב הרחמן, דרך מותו ותחייתו של בנו, השלים עם העולם, ושלח את רוח הקודש בינינו, למחילת חטאים. יהי רצון שדרך כהונת הכנסייה יעניק לך האל מחילה ושלום. ואני פוטר אותך מחטאיך בשם האב, הבן ורוח הקודש."

אחר כך כוהן הדת אומר כמה מילות הודיה לאל, והוא שולח את המאמין לדרכו. המאמין נשאר זמן מה בכנסייה ומתפלל, ואת מעשה התשובה והתיקון שהוטל עליו הוא מבצע בהקדם האפשרי.

באמצע המאה ה- 20 נערכו שינויים בסקרמנט זה בזרם הקתולי. אחד החשובים שבשינויים הוא הקביעה כי רק חטאים חמוּרים מחייבים את ביצועו. מכיוון שכך ביטלו רוב הקהילות בעשרות השנים האחרונות את מתן סקרמנט המחילה לילדים המתכוננים לקונפירמציה, ורק מבוגרים ממשיכים לקבלו.

לחלקים נוספים מתוך הפרק:

ביהדות - בר המצווה: "בן שלוש עשרה למצוות"
בנצרות: "אז סמכו ידיים עליהם" (פריט זה)



אל האסופה לחיות בארץ הקודש להכיר ולכבד : מעגלי הזמן בשלוש הדתות3

ביבליוגרפיה:
כותר: בנצרות: "אז סמכו ידיים עליהם"
שם  הספר: לחיות בארץ הקודש להכיר ולכבד : מעגלי הזמן בשלוש הדתות
מחברים: אמיר, דבורה ; מוסקוביץ, דפנה (ד"ר) ; סואעד, צאלח
תאריך: תשס"ו,2006
בעלי זכויות : מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הערות: 1. הספר הוא חלק מהתכנית "לחיות בארץ הקודש" שפותחה במטח בסיוע האיחוד האירופי.
2. כל הציטוטים מן הקֻרְאָן לקוחים מתוך הקֻרְאָן. תרגם מערבית: אורי רובין. 2005. © כל הזכויות שמורות לאוניברסיטת תל-אביב, ההוצאה לאור, תל-אביב ולמפה הוצאה לאור, תל-אביב.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית