רחל גלעדי מספרת ש "Easy Spirit" הוא שם של חברה המייצרת נעליים נוחות, שאיתן היא מטיילת. והיא מוסיפה ואומרת: "עכשיו הן מלאות במסמרים וסיכות... האם עדיין תענוג לטייל?" 
הנעליים בפסל זה לא יכולות לשמש בתפקיד שנועד להן: הן אינן נוחות, שכן מסמרים תקועים בתוכן, והן אינן מאפשרות הליכה והתקדמות, שכן לא ניתן להכניס לתוכן רגל. השימוש ברדי-מייד (חפצים הלקוחים מהמציאות והופכים להיות מרכיבים בתוך יצירת אמנות), ההומור והאבסורד ביצירה זו מעלים בזיכרון יצירות של אמנים סוריאליסטיים כדוגמת היצירה "מתנה" שיצר מאן ריי בשנת 1921 (Man Ray, Gift), שבה מתואר מגהץ שאינו יכול למלא את תפקידו, בגלל מסמרים המחוברים אליו. ביצירה של מאן ריי, וכן ביצירה של גלעדי, קיימות, בנוסף להומור, רמיזות לכאב, אלימות והרס. האמנית הסוריאליסטית מרט אופנהיים (Meret Oppenheim) חיברה זו לזו בשנת 1956 שתי נעליים וקראה להן "הזוג" (The Couple). גם נעליים אלה אינן יכולות למלא את תפקידן, שכן הן מחוברות זו לזו.
הנעליים של גלעדי מנוגדות לחופש ולקלות הנרמזים בשם היצירה, והן מעידות על עצירה וחוסר יכולת להתקדם. היעדרה של דמות אנושית הנועלת אותן, מצביעה על אפשרות קיומו של אדם ועל מצבו, שניתן להקבילן למשמעויות העולות מהדרך בה מוצגות הנעליים. הצגת נעליים כמעידות על מצב אנושי יכולה להעלות בזיכרון את הציור "זוג נעליים" של וינסנט ואן גוך משנת 1887 (Vincent van Gogh, A Pair of Shoes), שבו עליבותן ובדידותן של הנעליים מעידה על אדם הקשור אליהן יותר מאשר על עצמן. קונוטציות כאלה מעשירות את יצירתה של גלעדי ומעניקות לה רבדים נוספים של משמעות.