הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעי הרוח > דתות > איסלאם
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


תקציר
המסגד הוא בית התפילה של האסלאם. המלה "מַסְגִ'ד", משמעותה בערבית: מקום שבו האדם משתחווה לאל וסוגד לו. על השלבים בהתפתחותו של מבנה המסגד, צורתו החיצונית ותיכנונו הפנימי, ותפקידיו הנוספים כמרכז חינוכי-חברתי.



באסלאם: המסגד – "קודש לאלוהים"
מחברים: דבורה אמיר; ד"ר דפנה מוסקוביץ; צאלח סואעד


בשלוש הדתות יש חשיבות רבה לעבודת האל בציבור, ולשם כך יצרה כל דת לעצמה מבנה המיועד להתכנסות ולקיום הפעילות הדתית - בית הכנסת ביהדות, הכנסייה בנצרות, והמסגד באִסלאם. הפעילות המרכזית הנערכת במבנים אלה היא התפילה.

שמותיהם של בית הכנסת והכנסייה בעברית מעידים על תפקידם: מקורם בשורש כ.נ.ס - התכנסות, כלומר התאספות. ופירוש שמו של בית התפילה של המוסלמים - המסגד - הוא:מקום הסגידה, כלומר המקום שבו האדם מבטא כלפי האל את כְּניעוּתוֹ ואת תודתו. מקומות ההתכנסות האלה ממלאים גם תפקידים חברתיים. לדוגמה, בבתי הכנסת נוהגים להכריז על אבֵדות, ותולים בהם קופות צדקה המיועדות לצרכים שונים של בני הקהילה.

בפרקים הקודמים תיארנו את התפילות הנערכות בבתי התפילה, וכן טקסים אחרים הנערכים בהם - קריאה בכתבי הקודש ונשיאת דרשות. בפרק זה נתאר עוד טקסים הנערכים בבתי התפילה. מקום נרחב נקדיש בפרק לתיאור צורתם של בתי התפילה: צורתם החיצונית של המבנים, חלוקתם לחללים פנימיים, הרהיטים והקישוטים המצויים בהם, והכּיווּן שאליו פונה קהל המתפללים. מטרת התיאור היא לבחון את המשמעות הסמלית של צורתו של בית התפילה.

באסלאם: המסגד – "קודש לאלוהים"

המלה "מַסְגִ'ד", משמעותה בערבית: מקום שבו האדם משתחווה לאל וסוגד לו. המסגד נקרא גם "גַ'אמִע", כלומר: מקום ההתכנסות. המילה "מַסְגִ'ד" מופיעה בקֻרְאַן כמה פעמים: בסוּרַת השדים, לדוגמה, מוזכרים מסגדים לצד הקריאה לעבוד אל אחד בלבד:

"המסגדים קודש לאלוהים הם, ואַל תִפנו בתפילה אף לאחד מלבדו" (סורת השֵדים [אלגִ'ן] – 72, פס ' 18).

בסוּרַת ההצהרה מופיע המונח "מסגדי אלוהים" בפסוק המגַנה את המשתפים (כלומר, עובדי האלילים), ומזהיר אותם:

"המשתפים אינם ראויים לכונן ולשַמר את מסגדי אלוהים, בעודם מעידים על עצמם כי כופרים הם. אלה, מפעלותיהם לא יניבו פרי, ולנצח יהיו באש." (סוּרת ההצהרה [אלתַוּבַּה] – 9, פסוק 17).

לאחר מכן מופיע המונח בפסוק המגדיר מי ראוי לבנות מסגדים:

"את מסגדי אלוהים יכונן וישַמר רק המאמין באלוהים וביום האחרון והמקיים את התפילה והנותן זַכָּאת (צדקה) והירא את אלוהים לבדו. רק אלה יוכלו להיות ישרי -דרך." (סוּרת ההצהרה [אלתַוּבַּה] – 9, פסוק 18)

לפי פסוק זה, רק המאמינים ושומרי המצוות ראויים לבנות מסגדים.

אחד המסגדים המוזכרים במפורש בקֻרְאַן הם המסגד במכּה, שבמרכזו מצויה הכַּעְבַּה וסביבה רחבת תפילה פתוחה. מסגד זה נקרא "אלמַסְגִ'ד אלחַרַאם", כלומר, המסגד הקדוש. בסוּרה 17, סוּרת המסע הלֵילִי (אלאִסְרַאא'), מוזכר "המסגד הקיצון", ובערבית - מסגד אלאַקְצַא. על פי פרשני הקֻרְאַן, מסגד זה הוא מסגד אלאַקְצַא שבירושלים.

שלבים בהתפתחותו של מבנה המסגד

בראשית ימיה של דת האִסלאם נהגו הנביא מֻחמד וחסידיו לקיים את התפילות בסתר, במקומות פתוחים שהיו מרוחקים מעיניהם של אנשי מכה. לאחר ההגירה לאלמדינה בנה בה הנביא מֻחַמַד את המסגד הראשון, והוא התגורר לידו עם משפחתו. המסורת מספרת כיצד נבחר המקום להקמת המסגד: הנביא מֻחַמַד הגיע לאלמדינה עם אבו בכר (מראשוני אנשי מכה שקיבלו עליהם את דת האִסלאם, ואשר מוּנה לחַ'לִיפַה הראשון לאחר מות הנביא), כששניהם רכובים על נָאקָה (נקבת גמל). הם עצרו לנוח בביתו של אבּוּ איוּבּ אלאַנְצַארִי, אחד מחסידיו הראשונים של הנביא באלמַדִינָה. הנביא התפלל במקום שבו רבצה הנָאקָה, והוא החליט לבנות שם בית תפילה.

המסגד נבנה מלְבֵנִים עשויות חומר. סביב המבנה המרכזי של המסגד הייתה חצר מוקפת חומה ולה שלוש כניסות. בתוך החצר הוצבו עמודים עשויים גזעי דקל, ועליהם הוּנח סְכָךְ של ענפי דקל. מסגד זה של הנביא בעיר אלמדינה הפך לאַבְטִיפּוּס, דגם שעל פיו נבנו אחר כך המסגדים ברחבי האימפריה המוסלמית שנוצרה לאחר מותו.

המסגד הפך למרכז של הקהילה המוסלמית, מרכז שממנו ניהל הנביא מֻחַמַד את חייה של הקהילה הדתית שנוצרה סביבו - את הפולחן והתפילה, את המשא ומתן עם שבטים שונים באזור, את חיי המסחר ואת ההגנה על אנשיו. בעיר אלמדינה נבנו עוד בחיי הנביא מסגדים נוספים, וגם בנייתם נעשתה על פי הדגם של מסגד הנביא.

מן המאה ה- 7 ואילך, לאחר שכבשו המוסלמים ארצות רבות, הם הקימו בהן מסגדים רבים, וכולם עוצבו בסגנון מסגד הנביא. המסגדים הושפעו מסגנונות הבנייה והעיצוב שהיו מקובלים בארצות אלה. המוסלמים שאפו לְיַיפּוֹת את בתי התפילה שלהם, מול בתי התפילה והמקדשים של הדתות שהיו קיימות בארצות אלה קודם לכן.

המסגד, מבחוץ ומבפנים

לב המסגד הוא אולם תפילה, שלתקרתו צורת כיפה. אל האולם נכנסים דרך כמה פתחים בעלי צורת קשת. סביב האולם בנוי משטח מקורה ומחוצה לו חצר פתוחה, המוקפת בגדר. בצד אולם התפילה בנוי מגדל - המִאְדַ'נַה – שממנו המֻאַדִ'ן קורא למתפללים. המגדלים בולטים בנופן של הערים המוסלמיות והם נראים למרחוק.

סגנון אחר של מסגד פּוּתַח בימי הביניים על ידי הטורקים והוא קרוי "אִיוַאן". זהו מבנה בעל שלושה קירות, ועליהם נשענת כיפה. הקיר הרביעי הוא פתח כניסה ענק, ובצידיו שני מגדלים.

חצר המסגד מרוצפת בדרך כלל, ומשובצים בה עצים, שטחי דשא קטנים וערוגות פרחים. בחצר ניצב מקום היטהרות, מִידַֿאַה, ובו מים נקיים.

אולם התפילה נועד להכיל את המתפללים. ומאחר שהתפילה מתבצעת בכריעה, לא מוצבים בו מקומות ישיבה. בקיר הפונה לכיוון מכה מצויה הגוּמְחָה - המִחְרַאבּ - המציינת את כּיווּן התפילה. לצד הגומחה, קרוב יותר לקהל המתפללים, מצוי המִנְבָּר - מִשְטָח מוּגְבָּהּ שמובילות אליו כמה מדרגות. זהו מקומו של ה חַ'טִיבּ.

בצידיו של אולם התפילה עומדים מדפים שמונחים עליהם ספרי קֻרְאַן, ספרי פרשנות וקובצי חדית', המיועדים למתפללים. חלקיו השונים של המסגד מקושטים. על קירותיו הפנימיים והחיצוניים ועל תקרתו מופיעים קישוטים קָלִיגְרָפִיִים, כלומר פסוקים מן הקֻרְאַן הכתובים בסוגי כתב שונים. הקירות והתקרה מקושטים גם בציורים של צורות גאומטריות שונות ושל עלים ופרחים בשלל צבעים. המחראב מקושט באבני שַיִש וּבְמוֹזָאִיקָה (פְּסֵיפָס) צבעונית.

על רצפת המסגד פּרוּשׂים שטיחים ססגוניים, שעליהם המאמינים כורעים בעת התפילה. המנבר מקושט בעמודי עץ מגולפים ובעמוד עץ מהודר. אולם התפילה המרכזי גם מוּאר במנורות ובנברשות מפוארות.

נשים במסגד

בחלק ניכר מהמסגדים קיימת גם עזרת נשים, והיא מופרדת לחלוטין ממקום התפילה של הגברים, כך שאין קשר עין בין המתפללים לבין המתפללות. עזרת הנשים נמצאת לעתים בחצר האחורית של המסגד, ובמסגד הבנוי בקומות - באחת הקומות שלו.

המסגד כמרכז חינוכי-חברתי

לצד תפקידו כמקום תפילה, למסגד תפקידים נוספים. מתנהלות בו פעילויות כמו קריאה ולימוד של הקֻראן. נערכים בו טקסים כמו ה"תסַאבִּיחְ", כלומר שבחים, שהן תפילות הודיה לאל, וה"דִ'כְּר", שהוא טקס שבו מזכירים את שמותיו של אלוהים ומשבחים אותו. בטקס זה משתתפים חברי המִסְדָרים הצוּפִיים - המיסטיקנים המוסלמים.

מאז ראשית ימיו של האִסלאם היה המסגד מוקד לשיעורי דת לבני כל הגילים. שיעורי הדת ניתנים על ידי חכמי הדת בכל יום, ובמיוחד בערבי חג ובחודש הרַמַדַֿאן. בעבר נהגו המוסלמים להתכנס במסגד כדי לשמוע אודות העמים והדתות שקדמו לאִסלאם, וזאת מפי ה"קֻצַאץ", כלומר מְסַפְּרֵי הסיפורים.

בחודש הרַמַדַֿאן ובימי חגים נהוג לקיים במסגדים חגיגות וטקסים מיוחדים, כמו תפילת ההפוגות (ראו בפרק "ראש השנה, חג המולד וצום הרמדֿאן"), וכן את תפילות החגים.

המסגד הוא גם המקום אליו פונים בעיתות מצוקה, אישית או ציבורית. למשל, כאשר פורצות מגֵפות מחפשים בו מחסה ומתפללים, ואדם התועה בדרכו יכול תמיד להיכנס למסגד ולזכות להכנסת אורחים מהמתפללים תושבי המקום.

לחלקים נוספים מתוך הפרק:

ביהדות: בית הכנסת – "מקדש מעט"
בנצרות: הכנסייה – "שמים עלי אדמות"
באסלאם: המסגד – "קודש לאלוהים" (פריט זה)



אל האסופה לחיות בארץ הקודש להכיר ולכבד : מעגלי הזמן בשלוש הדתות3

ביבליוגרפיה:
כותר: באסלאם: המסגד – "קודש לאלוהים"
שם  הספר: לחיות בארץ הקודש להכיר ולכבד : מעגלי הזמן בשלוש הדתות
מחברים: אמיר, דבורה ; מוסקוביץ, דפנה (ד"ר) ; סואעד, צאלח
תאריך: תשס"ו,2006
בעלי זכויות : מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הערות: 1. הספר הוא חלק מהתכנית "לחיות בארץ הקודש" שפותחה במטח בסיוע האיחוד האירופי.
2. כל הציטוטים מן הקֻרְאָן לקוחים מתוך הקֻרְאָן. תרגם מערבית: אורי רובין. 2005. © כל הזכויות שמורות לאוניברסיטת תל-אביב, ההוצאה לאור, תל-אביב ולמפה הוצאה לאור, תל-אביב.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית