בפסל זה יצרה האמנית נחמה גולן ספר תורה שאינו עשוי מנייר ולא ניתן לקרוא בו את הטקסט של התורה. צורת הספר בלבד מזכירה לנו את נוכחות הטקסט המקודש, גם ללא המילים המרכיבות אותו.
הגישה שלנו לספר תורה זה היא דרך החומר, ולא דרך הטקסט. החומר ממנו עשוי הספר מכיל בתוכו שני מאפיינים מנוגדים לכאורה: מחד, החומר בעל תכונות של שקיפות והחזרת אור – דבר המקנה לו ממד על-טבעי, רוחני, קדוש. לפי האמונה היהודית ספר התורה הוא דברו של האל, ההתגלות שלו, אמצעי להעברת האור שמעבר למילים, ובספר תורה זה הרעיון המופשט של האור הופך לאור ממשי. מאידך, החומריות אורגאנית, מחוספסת, בשרנית – דבר המקנה לספר נוכחות גופנית, אנושית, נוכחות של מגע. אולי הממד הפיזי הזה נועד להזכיר את הקשר של הספר למאמין, ליד האוחזת בו בבית הכנסת, לתנועת הגוף של האדם בשעת תפילה.
שקיפותו של החומר באה לידי ביטוי גם בכותרת. מה המשמעות של תורה שקופה? האם הכוונה היא לומר שהתורה נגישה לכל אחד? שהיא קלה להבנה? – הרי התורה אינה שקופה במובן זה – ישנם תילי תילים של פרשנויות המנסות להבין את הכתוב בה. האם השקיפות הזו אומרת משהו על הפתיחות של הטקסט, המאפשר לפרש אותו בדרכים שונות, "לשוחח" איתו ועם מפרשיו השונים? האם השקיפות רוצה לומר משהו על כך שהטקסט מאפשר לקורא בו להגיע לתובנות מטאפיזיות, רוחניות, שמעבר לטקסט?
דבריה של האמנית שופכים אור על משמעות הכותרת ושקיפותו של החומר: "אובייקט פיסולי המתפרש בדרך ההעדר, החסר של הטקסט בדרך דו משמעית: ללומדי התורה יומם ולילה המייגעים עצמם באוהלה של תורה, סודותיה [של התורה] גלויים בפניהם, לאלו שאינם משקיעים יגיעה בלימוד ושינון התורה - השקיפות מבטאת חוסר הבנה והשגה כמאמר חז"ל – יגעת ומצאת תאמין לא יגעת ומצאת אל תאמין."
