כך כתבה נחמה גולן על הפסל, המורכב מחומרים ואובייקטים שונים: "מבנה קבר הנישא על פני עגלה לנשיאת מזוודות מדמה את היהודי הנודד שנשא את זכרון קבר רחל 2000 שנות גלות... מתייחס לירמיהו ל"א פס' י"ד... בניית הקבר נעשתה מדפי נייר עליהם נרשמו בכתב יד כל פרקי הופעתה של רחל בספר בראשית."
על גבי העגלה מונח דגם של קבר רחל. בניית הקבר מדפי הטקסט המקראי קושרת את המבנה הממשי לתנ"ך. בדרך זו, רוצה כנראה גולן לטעון שיש קשר בין ההיסטוריה היהודית לבין הקבר. הטקסט המקראי כתוב בכתב יד ולא בדפוס של ספרי תנ"ך, כנראה מתוך רצון של גולן לנכס לעצמה את הזיכרון, להפוך את הקשר בינה לבין סיפורה של רחל לאישי. מאחורי דף הטקסט השקוף מודבקות עיניים, כאילו דמותה של רחל, או דמויות נוספות מהעבר היהודי, מציצות אלינו מהקבר.
סביב המבנה כרוך חוט אדום, המוביל אותנו כלפי מעלה, אל חלקו העליון של הפסל. מבקרים בקבר רחל נוהגים לסובב חוט צמר אדום סביב מצבת הקבר ולקשור את החוט על פרק יד שמאל. החוט האדום מתקשר לתפיסה של רחל כדמות מגינה, כאם, כפי שהפסוקים אליהם התייחסה גולן בדבריה מתארים את רחל כאם המבכה על בניה, על עם ישראל: בירמיהו, ל"א, פס' י"ד-ט"ו, נאמר: "כֹּה אָמַר יְהוָה, קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים--רָחֵל, מְבַכָּה עַל-בָּנֶיהָ; מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל-בָּנֶיהָ, כִּי אֵינֶנּוּ. כֹּה אָמַר יְהוָה, מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי, וְעֵינַיִךְ, מִדִּמְעָה: כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם-יְהוָה, וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב."
דמעותיה של רחל נרמזות בעיניים המביטות אלינו מהקבר, והן מיוצגות באופן בולט יותר בחלקו העליון של הפסל. על גבי הרשת מודבקת מגזרת של עין מתוך צילום. בשונה מהעיניים על גבי הקבר, המופיעות מתחת לשכבת הטקסט, עין זו מביטה אלינו מתוך קרע הנפער בשכבת הנייר המצויה מעליה. מתוך העין זולגות דמעות ענק העשויות מחומר פלסטי. חיתוך העין, הוצאתה מתוך ההקשר של הגוף האנושי, מהווה סוג של עשייה שיש בה אלימות וכאב. הצבת העין על גבי רשת ממתכת, והוצאתה מתוך קרע, תורמות למראה זה, וממחישות את הכאב והקרע הנפשי.
האמירה של נחמה גולן נמסרת לנו באמצעות חומרים פשוטים ויומיומיים. האמירה האישית מודגשת בכך שגולן אינה מנסה להסוות את המעשה האמנותי ואת החומרים בהם היא השתמשה – כשהיא משאירה את הסליל האדום תלוי על גבי המבנה מימין, אנו יכולים לראות בעיני רוחנו את פעולת כריכת החוט; כשהיא משאירה את בסיס הקרטון של המבנה כשהוא קרוע ולא מושלם, אנו יכולים לדמיין כיצד היא מצאה את הקרטון הזרוק, אספה אותו אליה והניחה אותו על גבי העגלה.