הבעת פניו של קין מבועתת ומלאה אימה וגופו נרתע לשמאל, כמו נבהל מהמעשה שהוא עצמו עשה, או מהעונש על מעשה זה. ידו האחת מונחת לפני גופו כמגוננת עליו, וכף ידו מצביעה כלפי מעלה, אולי אל ה', מקור התוכחה והעונש. כף ידו השנייה מזכירה צבת או טופרי ציפור חדים.
מימין, במרחק, מתואר הבל, כשהוא כמעט נבלע בנוף הסובב אותו, באדמה, בדרך המזכירה את דברי האל לקין: מֶה עָשִׂיתָ; קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ, צֹעֲקִים אֵלַי מִן-הָאֲדָמָה. קין והבל מתוארים משני צידי הציור, רחוקים זה מזה, אך ישנם בציור רמזים לקשר הדם או לקשר המעשה שנעשה: גופו המתעקם של קין מתחיל קו מעוגל. קו זה נמשך בצד ימין למטה כאשר את רגלו ממשיכות צורות נוספות הצבועות בצבע גופו. אלה מובילות את עינינו עד לגופו של הבל.
הנוף בו מצויים קין והבל אינו בהכרח השדה בו התבצע הרצח, או כל נוף מסוים אחר. הנוף הזה אינו ממקם אותנו במקום או בזמן מסוים. זהו נוף כמעט מופשט, הבנוי כמעין מערבולת (גם קין והבל נראים חלק ממערבולת זו). תיאור זה, המנותק מזמן ומקום, מעביר אותנו מההקשר הסיפורי לעבר אמירה כללית יותר, העוסקת בחטא הרצח, בתחושותיו והתמודדותו של רוצח עם מעשיו ועם גורלו.