הסדרי נגישות
עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > עולם המקרא > אתרים במקראעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > תקופת המלוכה > ירושלים במקרא
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית




תקציר
מסלול סיור בירושלים העוסק בעיר בתקופת בית ראשון. המסלול מתחיל בטילת ארצמון הנציב, משם ממשיך לעיר בעתיקה ומסיים בעיר דוד. לכל אורכו מציע המסלול עיון בכתובים מקראיים ובסוגיות הקשורות בהבנת התקופה.



מראה מקום : ירושלים בימי בית ראשון
מחברת: גליה דורון


מסלול הסיור: ברכב וברגל
משך הסיור: יום שלם (ניתן לפצל את המסלול למספר סיורים)
דרגת קושי: בינונית (אם עושים את כל המסלול)
דרכי גישה לעיר בעתיקה: קו 1 וקו 2 אל הכותל; קו 38 (מיניבוס) אל החניון ברובע היהודי.
חניה לרכבים פרטיים בעיר העתיקה: חניון הר-ציון, חניון ממילא (בתשלום).

מידע נוסף:

  • אתר עיר דוד ומרכז אריאל סגורים בשבתות ובחגים.
  • מרכז אריאל: רח' בוני החומה, פינת רח' פלוגת הכותל, ת"ד 14255, הרובע היהודי ירושלים 91142
    טלפון: 02-6286288 פקס: 02-6288593
    דואר אלקטרוני: degem@ybz.org.il
    מומלץ לתאם את הביקור מראש.
  • מרכז מבקרים עיר דוד:
    כתובת ירושלים, כפר השילוח, מול חניון גבעתי
    טלפונים 02-6262341, 1800-252423

לקראת יום ירושלים נקדיש את הסיור לכמה מן המקומות הקשורים לתולדות ירושלים בתקופת בית ראשון. למרות העובדה שספרי המקרא (פרט לחמשה חומשי תורה בהם ירושלים אינה נזכרת כלל) מזכירים את בירת הממלכה פעמים רבות, בפועל קשה למצוא כיום שרידים שהם ממש מתקופה זו. יש לכך סיבות רבות - בעיקר העובדה שהעיר נבנתה ונהרסה פעמים רבות מאז ימי המקרא ושרידי התקופה, אם קיימים, נמצאים עמוק מתחת למבנים המאוחרים יותר. במספר מקומות בעיר, עקב עבודות פיתוח או חפירות ארכיאולוגיות מכוונות נמצאו שרידים מימי הבית הראשון. בסיורנו ננסה להבין מה היתה דמותה של ירושלים תקופת בית ראשון.

מפת ירושלים בימי בית ראשון

תחנה מס ' 1:
תצפית מטיילת ארמון הנציב (טיילת שרובר)

היכן היתה עיר דוד? מה היתה שטחה? ומדוע הוקמה דוקא במקום זה?

תצפית לכיוון העיר העתיקה מטיילת ארמון הנציב.
(© אוסף התצלומים הלאומי. צילום: יעקב סער)

מנקודת תצפית זו בולטת במבט לצפון חומת העיר העתיקה, הר הבית וכיפות המסגדים הנוצצות עליו. ממש מתחת ודרומה לחומה, בכיוון אלינו, משתרעת הגבעה הצרה, המוארכת, בין שני גיאיות - האחד, ממזרח לה, עמוק ובולט בשטח הוא נחל קדרון (שמעברו השני משתרע כפר השילוח) והשני, ממערב, רדוד יותר שניתן להבחין בכביש העובר לאורכו ,הוא גיא הטירופיאון (בלשון תקופת בית שני ) או "הגיא". עוד מערבה, מתפתל לו גיא נוסף - גיא בן הינום. כך במפגש הגיאיות נוצרה הגבעה שעליה הוקמה ירושלים הקדומה, הכנענית. קל לראות מנקודה זו שאין זו הגבעה המשובחת ביותר, בודאי לא הגבוהה ביותר – הביטוי "ירושלים הרים סביב לה" אכן ברור כאן.

מדוע דוקא כאן? הסוד טמון במים. בתחתית הגבעה מצוי מעין הגיחון, המהווה את מקור המים הזמין והקבוע היחידי באיזור. כשהוקמה העיר לראשונה, בראשית האלף השלישי לפנה"ס, נבחרה בשל כך גבעה זו לישוב. הגבעה, המכונה גם הגבעה המזרחית, 350 מ' אורכה ו - 105 מ' רחבה. שטחה, יחד עם המדרונות התלולים משני עבריה כ- 50 דונם בסך הכל. רק מאוחר יותר, יגדל שטח העיר והיא תתפרס גם לגבעה המערבית, עליה נמצא היום הרובע היהודי.

בתקופה הכנענית היתה ירושלים עיר ממלכה חשובה ואנו מכירים מספר מכתבים ששלח מלכה, עבדי-חבה, לאחנאתון מלך מצרים במאה ה- 14 לפנה"ס. קורות המעבר מעיר ממלכה כנענית לעיר הבירה של הממלכה המאוחדת אינם ברורים כל צרכם. ספר יהושע מספר על תבוסתו של אדניצדק מלך ירושלים במלחמת מלכי הדרום נגד יהושע, על הריגתו במערה במקדה אך לא נאמר במפורש שהעיר נכבשה, אם כי היא נמנית במנין כיבושי יהושע.

בשופטים פרק א': 8 מסופר לנו כי אחרי מות יהושע ,"וילחמו בני יהודה בירושלים וילכדו אותה ויכוה לפי חרב ואת העיר שלחו באש". אך בשופטים י"ט: 10 - 12), בסיפור הנורא על פילגש בגבעה מגיעים הלוי ונערו לעת ערב אל ירושלים ולא נכנסים אליה: " ...ויקם וילך ויבא עד נכח יבוס היא ירושלים ועמו צמד חמורים חבושים ופילגשו עמו. הם עם יבוס והיום רד מאד ויאמר הנער אל אדוניו לכה נא ונסורה אל עיר היבוסי הזאת ונלין בה. ויאמר אליו אדניו לא נסור אל עיר נכרי אשר לא מבני ישראל הנה ועברנו עד גבעה"...

מכאן שבתקופה זו, ולמרות המסופר בספר יהושע ירושלים עדיין נוכרית והיושבים בה מכונים יבוסים. יעברו עוד שנים רבות עד שדוד יכבוש את עיר יבוס ויהפוך אותה לבירתו. על סיפור הכיבוש נספר כשנהיה בעיר דוד. כאן נשאל מדוע נבחרה ירושלים לבירה? מה היה ייחודה או חשיבותה?

נתוניה הגיאוגרפיים של ירושלים אינם מעולים. היא אמנם מוקפת גיאיות משלושה עברים אך כל ההרים סביבה גבוהים ממנה. אספקת המים שלה מוגבלת. דרכים ראשיות לא עברו בה - הדרך העיקרית באיזור עברה לאורך קו פרשת המים (באיזור בניני האומה כיום) וצריך היה לסטות כדי להגיע אליה. גם העורף הכלכלי - חקלאי שלה היה מצומצם. מדוע, בכל זאת, בוחר בה דוד? ללא ספק ממניעים פוליטיים. בחלוקת הנחלות לשבטים ירושלים נמצאת בין נחלת שבט יהודה לבין נחלת בנימין, אך אינה מזוהה עם אף אחד מהם. כעיר נכריה מעדיף אותה דוד בשל הנייטרליות שלה. לימים יתווספו לכך גם מסורות עתיקות המייחסות לה קדושה - המסורת על מלכי צדק מלך שלם, כהן לאל עליון הנותן מעשר לאברהם (בראשית יד: 17 – 23) וכמובן המסורת על עקדת יצחק בהר המוריה – המזוהה עם הר הבית (בראשית כב).

בנקודת תצפית זו המבהירה את מגבלותיה הטופוגרפיות של ירושלים נקרא את מזמור קכ"ב הידוע המגלם את ייחודה ונצחיותה של ירושלים:

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, לְדָוִד:
שָׂמַחְתִּי, בְּאֹמְרִים לִי-- בֵּית יְהוָה נֵלֵךְ.
ב עֹמְדוֹת, הָיוּ רַגְלֵינוּ-- בִּשְׁעָרַיִךְ, יְרוּשָׁלִָם.
ג יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה-- כְּעִיר, שֶׁחֻבְּרָה-לָּהּ יַחְדָּו.
ד שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים, שִׁבְטֵי-יָהּ--עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל: לְהֹדוֹת, לְשֵׁם יְהוָה.
ה כִּי שָׁמָּה, יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט: כִּסְאוֹת, לְבֵית דָּוִד.
ו שַׁאֲלוּ, שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם; יִשְׁלָיוּ, אֹהֲבָיִךְ.
ז יְהִי-שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ; שַׁלְוָה, בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ.
ח לְמַעַן, אַחַי וְרֵעָי-- אֲדַבְּרָה-נָּא שָׁלוֹם בָּךְ.
ט לְמַעַן, בֵּית-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ-- אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ

תחנה מס' 2 : כתף הינום.

מארמון הנציב ניסע לנקודת התצפית הבאה שלנו - כתף הינום. ניסע לכיוון העיר, בדרך חברון, נעבור את תחנת הרכבת ונמשיך ברחוב דוד רמז עד צומת עמק רפאים שמימיננו הכנסיה הסקוטית - סט. אנדרוז. נחנה בדרך ללא מוצא ונחזור לאורך המצוק שמתחת לכנסיה עד שנגיע לקבוצת קברים חצובים בסלע (אם הדרך חסומה בשל החפירות הנערכות במקום אפשר לצפות בקברים מכביש הכניסה לכנסיה).

באיזור זה התגלו קברים השייכים לסוף תקופת בית ראשון. אז, היה המצוק של גיא בן הינום מחוץ לתחום העיר. הקברים כנהוג בתקופה זו היו קברי משפחה - מערה חצובה בסלע ובה משכבים להנחת גופות הנפטרים. לכשרצו לקבור בן משפחה נוסף במערה היו מפנים את העצמות ממשכב האבן וזורקים אותן לבור שנועד לאיסוף עצמות מתחת למשכב. נוהג זה מסביר את הביטוי המקראי הנפוץ לאדם שנפטר - נאסף אל אבותיו. באחת המערות כאן נתגלו חמישה משכבי אבן סמוכים זה לזה. הארכיאולוג גבי ברקאי שגילה את המערות וחפר אותן מצא מערה אחת שלא נשדדה. במאספת העצמות נמצאו ממצאים רבים: עצמות, כלי חרס - בעיקר פכיות חרס קטנות שנועדו בודאי לבשמים, תכשיטים רבים ושני קמעות כסף קטנים. במאמץ רב הצליחו מומחי מעבדות מוזיאון ישראל לפתוח ולפענח את הכתוב על לוחיות הכסף הדקיקות - ברכה, המוכרת לנו כברכת כהנים:
"יברך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך וישם לך שלום " כפי שמופיע בברכה שבספר במדבר. זהו למעשה הטכסט המקראי המקורי הקדום ביותר שאנו מכירים.

(את הקמיעות והתכשיטים מקברי כתף הינום אפשר לראות במוזיאון ישראל).

כיום מערות הקבורה אינן נראות כמערות - התקרה, "גולחה" כשהאיזור הפך למחצבה ואנו רואים רק את חלקן הפנימי.

מאיזור הקברים נרד בדרך ללא מוצא ונעלה לגשר הולכי הרגל לתצפית על גיא בן הינום.

בסמוך לגשר אנדרטה של הפסל יגאל תומרקין ובה ציטוט מחזון אחרית הימים של הנביא ישעיהו: "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדון עוד מלחמה" (ישעיה ב').

מנקודת תצפית זו נראה במרחק, מזרחה, את הר המשחית והכפר סלואן (כפר השילוח) עליו בנה שלמה מזבחות לאלי הנשים הנכריות שלו, את גיא בן הנום, את בריכת השולטן ומעליה את הר ציון וחומות העיר העתיקה.

תחנה מס' 3: גיא בן הינום

תחנתנו הבאה היא גיא בן הינום עצמו. להולכים ברגל - נרד מכאן במדרגות, דרך הסינמטק, אל הגיא ונשב בצל העצים שבמדשאות למטה. משם נעלה ברגל להר ציון לכיוון הפינה הדרום מערבית של חומת העיר העתיקה ונלך לאורך החומה הדרומית עד שער ציון, דרכו נכנס לרובע היהודי. אם אתם מעדיפים להמשיך במכונית חזרו לצומת, פנו לכיוון תחנת הרכבת ושם שמאלה למטה לכביש הסינמטק ולמעלה לכיוון הר ציון. יש לחנות בהר ציון ולהמשיך משם ברגל.

גיא בן הינום תוחם את ירושלים מדרום וממערב והיה ציון הגבול בין בנימין ליהודה: "ועלה הגבול גי בן הינום אל כתף היבוסי מנגב היא ירושלים ..." (יהושע ט"ו : 8)
" וירד הגבול אל קצה ההר אשר על פני גי בן הנום אשר בעמק רפאים צפונה וירד גי הנום אל כתף היבוסי נגבה וירד עין רגל " (יהושע י"ח : 16)

שמו של הגיא היה כנראה על שם אדם ושמו הינום. לימים, בשל האסוציאציות הקשות שעורר שם המקום, נהפך לשם נרדף לגיהנום, לפתח הכניסה למעמקי עולם השאול. מנין צמח הקשר זה? בפועל היוו המצוקים של הגיא, בגבולה של ירושלים, מקום אידיאלי לבית קברות ואכן מתקופת בית ראשון היו לאורך הגיא, במצוק הדרומי ואף במורדות הר ציון קברים. אך לא די בכך. בנוסף לקברים התקיים בגיא פולחן מזוויע במיוחד של הקרבת קרבן אדם למולך. יאשיהו מלך יהודה, במסגרת הרפורמות הדתיות שיזם, בטל את הפולחן הנורא: וְטִמֵּא אֶת-הַתֹּפֶת, אֲשֶׁר בְּגֵי בני- (בֶן-) הִנֹּם: לְבִלְתִּי, לְהַעֲבִיר אִישׁ אֶת-בְּנוֹ וְאֶת-בִּתּוֹ בָּאֵשׁ--לַמֹּלֶךְ. (מלכים ב' כ"ג : 10).

הנביא ירמיהו מנבא חורבן והרס למקום:
א כֹּה אָמַר יְהוָה, הָלֹךְ וְקָנִיתָ בַקְבֻּק יוֹצֵר חָרֶשׂ; וּמִזִּקְנֵי הָעָם, וּמִזִּקְנֵי הַכֹּהֲנִים. ב וְיָצָאתָ, אֶל-גֵּיא בֶן-הִנֹּם, אֲשֶׁר, פֶּתַח שַׁעַר החרסות (הַחַרְסִית); וְקָרָאתָ שָּׁם, אֶת-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ. ג וְאָמַרְתָּ, שִׁמְעוּ דְבַר-יְהוָה, מַלְכֵי יְהוּדָה, וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם; כֹּה-אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הִנְנִי מֵבִיא רָעָה עַל-הַמָּקוֹם הַזֶּה, אֲשֶׁר כָּל-שֹׁמְעָהּ, תִּצַּלְנָה אָזְנָיו. ד יַעַן אֲשֶׁר עֲזָבֻנִי, וַיְנַכְּרוּ אֶת-הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיְקַטְּרוּ-בוֹ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים, אֲשֶׁר לֹא-יְדָעוּם הֵמָּה וַאֲבוֹתֵיהֶם, וּמַלְכֵי יְהוּדָה; וּמָלְאוּ אֶת-הַמָּקוֹם הַזֶּה, דַּם נְקִיִּם. ה וּבָנוּ אֶת-בָּמוֹת הַבַּעַל, לִשְׂרֹף אֶת-בְּנֵיהֶם בָּאֵשׁ--עֹלוֹת לַבָּעַל: אֲשֶׁר לֹא-צִוִּיתִי וְלֹא דִבַּרְתִּי, וְלֹא עָלְתָה עַל-לִבִּי. ו לָכֵן הִנֵּה-יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה, וְלֹא-יִקָּרֵא לַמָּקוֹם הַזֶּה עוֹד הַתֹּפֶת, וְגֵיא בֶן-הִנֹּם--כִּי, אִם-גֵּיא הַהֲרֵגָה.

(ירמיהו י"ט : 1- 6)

האגדה והמדרשים מתארים את המולך כצלם שפניו פני עגל, ידיו פשוטות לפנים ובו שבע מחיצות או דרגשים. הצלם היה מוסק ובכל אחת מן המחיצות היו מקריבים קרבן שונה: עוף, צאן, עגל, שור ובמדור השביעי היו מקריבים קרבן אדם - ילד, שהיו מניחים על כפות ידיו הלוהטות של הפסל. כדי להחריש את זעקות הקרבן היו הכהנים מתופפים בתופים - מכאן הכינוי "תפת". אנו מכירים בעולם הפניקי מקומות קבורה המכונים תפת בהם היו קוברים ילדים.

כיום קולות התופים הנשמעים במקום שייכים למופעים הנערכים בבריכת השולטן - הקרויה על שמו של סולימן המפואר השולטן התורכי שבנה את חומות העיר העתיקה ב - 1537.

חומות העיר מכלילות כיום את חלקו הגדול של הר ציון בתחום העיר העתיקה. רק בסוף תקופת בית ראשון הפכה הגבעה המערבית - היא הר ציון לחלק מירושלים. מסורות שונות מייחסות להר ציון חשיבות רבה - המסורת על קבר דוד הנמצא על ההר והמסורת הנוצרית על הסעדה האחרונה שנערכה בו ואף מותה של מריה - התרדמה שלזכרה הוקמה על פסגת ההר כנסית הדורמיציון (התרדמה) שכפתה הכסופה בולטת למרחוק.

נעלה מגיא בן הינום במדרגות לעבר הכביש ומשם בדרך הסלולה, התלולה יחסית נעלה לכיוון פינת החומה. כשנגיע לחומה, נפנה בכביש ונלך לאורך החומה הדרומית עד שער ציון. נכנס בשער ונלך לאורך רחוב היהודים והקרדו עד רחוב פלוגת הכתל, שם נפנה בעקבות השילוט שמאלה לכיוון החומה הרחבה והמגדל הישראלי.

תחנה מס' 4 :
הרובע היהודי - החומה הרחבה, דגם בית ראשון

איזור הרובע היהודי היה ידוע כעיר העליונה בתקופת בית שני. בתקופת בית ראשון, עם התפתחותה של ירושלים, חרגה העיר מתחום הגבעה המזרחית, גבעת עיר דוד, והחלה מתפשטת לכיוון הגבעה המערבית. אנו יודעים על רובע מפורז שנבנה באיזור וכונה "המשנה". ספר מלכים מספר לנו על חולדה, הנביאה היחידה, שהתגוררה שם: ..."והיא יושבת בירושלם במשנה..." (מלכים ב' כ"ב : 14). הנביא צפניה המנבא חורבן לירושלים מונה את שכונות העיר בהן יתרחש האסון:
"והיה ביום ההוא נאום ה' קול צעקה משער הדגים ויללה מן המשנה ושבר גדול מהגבעות. הילילו יושבי המכתש..." (צפניה א' :10 - 11)
המכתש הוא כנראה איזור הגיא שבין עיר דוד להר ציון.

במשך שנים רבות היתה מחלוקת בין חוקרי ירושלים באשר לשטחה וגבולותיה של העיר בתקופת בית ראשון. ה"מצמצמים" טענו שירושלים הוגבלה לתחום עיר דוד בלבד ואילו ה"מרחיבים" טענו שהשתרעה גם על הגבעה המערבית. בנוסף לעדות המקראית אודות השכונות שמחוץ לעיר דוד, הוכיחו החפירות הארכיאולוגיות שנערכו בגבעה המערבית, מעל לכל ספק שירושלים הגיע עד כאן. החומה הרחבה שאנו ניצבים מעליה היא הוכחה ניצחת לכך שבסוף המאה השמינית, כנראה בימי חזקיהו מלך יהודה, כחלק מהכנותיו למרידה באשור, נבנתה חומה שהכניסה לתוך העיר המבוצרת גם את הפרברים הפרוזים עד כה ובכך גדל שטחה של העיר לכ- 600 דונם. הנביא ישעיהו, בן זמנו של חזקיהו מתאר "ואת בתי ירושלים ספרתם ותתצו הבתים לבצר החומה" (ישעיהו כ"ב : 10) . הארכיאולוגים הבחינו בשרידי הבתים מתחת לחומה.
אולי חיבור זה של שתי הגבעות באמצעות חומה העניק לעיר את הכינוי "כעיר שחוברה לה יחדיו".

החומה הרחבה

המפה שמעל לחומה מראה היטב את תוואי החומה, שרק קטע קטן ממנה התגלה. לא ברור לנו מדוע היא מתעקלת בנקודה זו - אולי כדי לעקוף ואדי קטן.

סמוך לחומה, במרתף בית מגורים נמצאים שרידי ביצורים של ירושלים משתי תקופות - חומה מן התקופה החשמונאית ושרידי שער מבוצר מתקופת בית ראשון. מיקומו של שער זה אינו מתקשר לחומה הרחבה הסמוכה אליו ולא ברור מתי הוקם ולאיזה צורך. בין הממצאים שסביבו - ראשי חצים בבליים המעידים על הקרב לכיבוש ירושלים על ידי נבוכדנצאר מלך בבל. המגדל בדרך כלל סגור למבקרים.

מול המגדל הישראלי נמצא בית "אריאל" המרכז לתולדות ירושלים של יד בן צבי ובו דגם של ירושלים בתקופת בית ראשו ומוזיאון קטן. הדגם המוסבר ממחיש את התפתחות ירושלים ובעיותיה הטופוגרפיות, מערכות הביצורים ואספקת המים. זהו רקע חיוני להבנת ירושלים של בית ראשון ( כדאי להזמין ביקור מודרך).

נמשיך בדרכנו לרחוב בוני החומות ונלך לכיוון הכותל. נצא מתחום החומות דרך שער האשפות ונפנה שמאלה לכיוון עיר דוד.

בגן הארכיאולוגי של הכותל הדרומי השרידים בו מתקופת בית שני ואילך. בתקופת המקרא היה זה כנראה איזור העופל - האיזור הגבוה (מלשון "להעפיל"?) שחיבר בין עיר דוד למתחם הארמון המלכותי ובית המקדש שהיו על ההר המכונה בפינו "הר הבית". בחפירות נתגלו שרידים של שער עיר מתקופת הממלכה, מתחת לפינה הדרום מזרחית של החומה. מאחר וקשה לזהותם בשטח לא נסייר שם.

כשנגיע אל הגיא (הכביש היורד בתלילות דרומה) נפנה ימינה ונכנס לעיר דוד למרכז המבקרים.

סיורנו בעיר דוד יתמקד בשטח ג'י ובמערכת פיר וורן. נרד דרך מפעל המים הקדום אל מעין הגיחון ונעבור בנקבה השילוח. נעלה חזרה דרך הגיא לכיוון העיר העתיקה ומגרש החניה.

תחנה מס' 5 : עיר דוד

כפי שראינו בתצפית מארמון הנציב, בראשית המסלול היום, משתרעת העיר הקדומה של ירושלים, זו המכונה בפינו עיר דוד לאורך הגבעה הצרה והתלולה, הגבעה המזרחית, התחומה על ידי הגיא - הכביש בו נכנסנו לאתר ממערב, ונחל קדרון העמוק מולנו ממזרח. קשה היום לתאר שזו היתה פעם בירתה המפוארת של ממלכת יהודה, שדוד כבש ושלמה פיאר ומלכים רבים הוסיפו והרחיבו את גבולותיה. המחקר הארכיאולוגי עוד לא אמר את המלה האחרונה לגבי תולדותיה של ירושלים. מי בנה בה ומה בדיוק ואיפה?

כיום אנו בעיצומו של פולמוס גדול בין חוקרים לגבי עצמתה של ממלכת דוד ושלמה - בין חוקרים המגמדים את גודלה ומראים שהשרידים שנחשפו מתקופה זו מעידים על ישוב קטן ודל לבין חוקרים הטוענים ששרידי עיר דוד מעידים על גדולתה של הממלכה המאוחדת.

האריכיאולוג אלי שוקרון, על רקע בתי כפר השילוח (סילוואן)

ספר מלכים מספר בפירוט רב על מפעלי הבניה של שלמה - בראש ובראשונה בית המקדש ששים אמה (כחצי מטר) אורכו, עשרים רחבו ושלושים קומתו - (30X15X10 מ') בנוי אבני גזית ומצופה עצי ארז, חצר פנימית ובה טורי עמודים, בית יער הלבנון שהיה המבנה הגדול ביותר כ- 50 מ' אורך, 25 רוחב ו 15 גובה, נשען על טורי עמודים בנוי גזית ומצופה גם הוא עצי ארז ששמש אולי כבית הנשק ואולם הכס לצידו ששימש כאולם המשפט. בנוסף בנה את ביתו - ארמונו, וארמון לבת פרעה, אשתו, "כל אלה אבנים יקרות כמדות גזית מגוררות במגרה מבית ומחוץ וממסד עד הטפחות ומחוץ עד החצר הגדולה. ומיסד אבנים יקרות אבנים גדולות אבני עשר אמות ואבני שמונה אמות..." ( מלכים א' ז': 9-11)
מכל הבניה המפוארת הזו, שקשה לדמיין אותה, לא נשאר דבר זולת האמונה העמוקה בקשר הבל יינתק בין ירושלים כבירה- בית המקדש ושושלת בית דוד.

עיר דוד - שטח G

נרד במדרגות המובילות מחצר הכניסה לאתר עיר דוד, לכיוון שטח " ג'י" . כינויו של השטח נובע מדרך סימון שטחי החפירות מתקופת החפירה הארכיאולוגית שנוהלה על ידי הארכיאולוג יגאל שילה, חפירה שעוררה בשעתה הפגנות אלימות מטעם החרדים שחששו שפוגעים בקברים.

לראשונה נחשפו בחפירה זו שטחים נרחבים יחסית, שאפשר היה לתארכם בבירור לסוף תקופת בית ראשון, למעשה לימיה האחרונים של ירושלים ולחורבנה בידי נבוכדנאצר מלך בבל בשנת 586 לפנה"ס. בשטח היום נראים שרידי בתי מגורים מדורגים - כדרך להתמודדות עם המדרון התלול של הגבעה. בתי האבן בנויים בסגנון "בית ארבעת המרחבים" - הבית הישראלי האופייני מתקופת ההתנחלות. (ראה מסלול באר שבע). טורי העמודים מפרידים בין החדרים ואפשר אף להבחין במדרגות בצד הבתים. במפלס העליון נמצא בית מגורים המכונה "בית איחיאל" בשל חותם הנושא שם זה שהתגלה בבית, וסמוך לו, מצפון - ה"חדר השרוף" בו סימני השריפה הנוראה שהרסה את ירושלים. המבנה התחתון מכונה "בית הבולות" על שם כחמישים טביעות חותם שחתמו מסמכים (מגילת פפירוס מגולגלת) שאוכסנו בבית. המסמכים נשרפו בשריפה האדירה של החורבן, אבל טביעות החותם, על גבי חתיכות טין קטנות נצרפו בחום והשתמרו. השמות העבריים שעל הבולות נשמעים מוכרים: לבניהו בן הושעיהו, עזריהו בן חלקיהו, עזריקם, ושם אחד מוכר לנו ממש - גמריהו בן שפן - סופר הנזכר בספר ירמיהו ל"ו : 9 - 12 " ויהי בשנה החמישית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה בחדש התשיעי קראו צום לפני ה' כל העם בירושלים וכל העם הבאים מערי יהודה בירושלים. ויקרא ברוך בספר את דברי ירמיהו בית ה' בלשכת גמריהו בן שפן הספר בחצר העליון פתח שער בית ה' החדש באזני כל העם.... וירד בית המלך על לשכת הספר והנה שם כל השרים יושבים... " . מאוחר יותר מסופר שהמגילה הופקדה בלשכת אלישמע הסופר. האם בית זה היה לשכת הסופר או ארכיון המגילות?

מאחורי בתי ארבעת המרחבים נראה קיר ענקי, מדורג, גובהו כ- 18מ', הנשען על המדרון. המבנה נבנה כנראה במאה העשירית לפנה"ס, עם בנית ירושלים כבירת הממלכה המאוחדת ושמש אולי כקיר תמך למצודת העיר שנבנתה למעלה.

במספר מקומות במקרא, כשמתוארים מפעלי הבניה של מלכים שונים נזכרת בנית ה"מילוא". למשל דוד "ויבן העיר מסביב מן המילוא ועד הסביב" (דברי הימים א' י"א:8). חוקרים רבים התלבטו בשאלה מהו המילוא - ביצור? סוג מבנה? או שמא קירות תמך מדורגים שהיו חיוניים כתשתית למבנים על הטראסות של המדרון התלול של עיר דוד?

בפסגת הגבעה, מעל לבתי תקופת בית ראשון נראים שרידי מגדל ביצור השייך לתקופת שיבת ציון, לחומת נחמיה.

לפני שנמשיך לתחנתנו הבאה כדאי לצפות מזרחה, לכיוון כפר השילוח (סילואן) הבנוי על המצוק התלול שמולנו. בין בתיו אפשר להבחין בכוכים מרובעים חצובים בסלע. אלה הם פתחי קברים מתקופת בית ראשון שהיו מפוארים מאד וממוקמים במקום כבוד, מול עיר דוד והר הבית. אחד הקברים מיוחד במינו - קבר חצוב הנראה כבית מרובע, צהבהב, ( ה"בית" הקיצוני משמאל, בשורה התחתונה של בתי הכפר) שבעבר הייתה בראשו פירמידה וסגנונו כשל קבר מצרי, מה שהעניק לו את הכינוי "קבר בת פרעה".

על חזית אחד הקברים בכפר (המשמש כבית מגורים) התגלתה כתובת הידועה ככתובת "אשר על הבית":

זאת (קבורת) ..... יהו אשר על הבית. אין פה כספ וזהב
כי אם (עצמתיו ) ועצמות אמתו אתה. ארור האדם אשר יפתח את זאת.

מעניינת הקללה למי שיעז לפתוח את הקבר וההבטחה שלא כדאי כי אין בו כסף וזהב. אך מסקרנת יותר השאלה מי הוא אותו ...יהו, (כמה מרגיז שבכתובות חשובות תמיד חסרות המילים המשמעותיות כשם בעל הכתובת) שתפקידו "אשר על הבית" - שר בכיר בממלכה?

אולי לנביא ישעיהו פתרון. בפרק כ"ב ( 15 - 20) הוא מנבא בזעם רב נגד שבנא הסוכן הבונה לו קבר מפואר:

" לך בא אל הסכן הזה על שבנא אשר על הבית. מה לך פה ומי לך פה כי חצבת לך פה קבר חצבי מרום קברו חקקי בסלע משכן לו. הנ ה' מטלטלך טלטלה גבר ועטך עטה. צנף יצנפך צנפה כדור אל ארץ רחבת ידים שמה תמות ושמה מרכבות כבודך קלון בית אדוניך"

מה עשה שבנא כדי לזכות בנבואת זעם כזו? איננו יודעים אך תיאור קברו מתאים לנוף הנשקף לעינינו.

מאיזור שטח G נחזור מעט בשביל ונגיע לכניסה של פיר וורן.

פיר וורן הוא כינוי לחלק ממערכת אספקת המים לעיר דוד. זהו פיר טבעי, אנכי, באורך של 13 מ', שהתגלה במאה שעברה על ידי הקפטן צ'רלס וורן, החוקר הבריטי.

שאלות הקשורות בדרכי אספקת המים לעיר אינן מפסיקות להעסיק את החוקרים - וכל פעם כשנדמה שהמערכות המסובכות מובנות לנו, מתגלה משהו נוסף - ההופך את התמונה על פיה. להגברת התסבוכת נקשרה מערכת המים לסיפור כיבושה של ירושלים בימי דוד.

עיר דוד - אזור החפירה החדש

מקור החיים של ירושלים והסיבה המרכזית להקמת העיר דווקא בגבעה זו הוא מעין הגיחון הנמצא בתחתית הגבעה, בנחל קדרון. מי המעין הובאו אל העיר ונוצלו לחקלאות בדרכים שונות. כדי לנסות ולהבין את המערכות המסובכות הללו נכנס למנהרה החצובה, המרשימה, ונרד בה עד שנגיע אל הפיר, שנתגלה על ידי וורן. הפיר האנכי יורד עד מפלס המים הנובעים מן המעין ומובלים לתחתיתו במנהרה.

כבר וורן שער שהפיר נועד לחבר בין המעין לעיר שמעליו ואפשר היה לשלשל דלי בחבל ולשאוב מים מתוך המנהרה ללא צורך לצאת החוצה ולהיחשף. את המנהרה המובילה לפיר חשף יגאל שילה בחפירתו לפני כעשרים שנה והוכיח שזמן בנייתה - המאה התשיעית לפנה"ס כמאה שנה אחרי דוד ושלמה. במקביל הניח שהמנהרה נועדה להוביל אנשים אל הפיר האנכי (שהוא חלל המסה טבעי, למעשה). בחפירות שנערכו לאחרונה סמוך למעין הגיחון בבית המעין (נגיע לשם בהמשך) הסתבר שראשיתה של מערכת אספקת המים לירושלים קדומה הרבה יותר ממה ששערו בעבר - ראשית האלף השני לפנה"ס (אלף שנה לפני דוד) ושבנוסף למנהרה המוכרת לנו היתה מנהרה נוספת שהובילה מן העיר לבית המעין למטה אנו נרד במנהרה עתיקה זו עד ביצורי בית המעין. יתרה מזו התברר שפיר וורן הטבעי, נחשף כנראה רק בימי חזקיהו מלך יהודה, שחצב את הנקבה ושפר את מערכת המים בסוף המאה השמינית לפנה"ס. וכנראה מעולם לא שמש לשאיבת מים מאחר ואינו יורד בקו ישר והוא מלא מהמורות שיפריעו למעבר דלי מים.

במילים אחרות מה שהיה ברור כ"עובדה" עד לא מזמן מוטל היום בספק.

מה הקשר בין כל זה לסיפור המיסתורי של כיבוש העיר על ידי דוד, המסופר בשתי גרסאות לכאורה דומות, אך כה שונות בספר שמואל ב' ובדברי הימים.

להלן שתי הגרסאות, זו מול זו:

שמואל ב' ה' 8-6

דברי הימים א' י"א 4 - 7

וילך המלך ואנשיו ירושלם
ואל היבוסי יושב הארץ
ויאמר לדוד לאמר לא תבוא הנה
כי אם הסירך העורים והפסחים
לאמר לא יבוא דוד הנה

וילך דוד וכל ישראל ירושלים היא יבוס
ושם היבוסי ישבי הארץ
ויאמרו יושבי יבוס לדוד לא תבוא הנה

וילכד דוד את מצודת ציון היא עיר דוד
ויאמר דוד ביום ההוא כל מכה יבוסי

וילכד דוד את מצודת ציון היא עיר דוד
ויאמר דוד כל מכה יבוסי
בראשונה יהיה לראש ולשר
ויעל בראשונה יואב בן צרויה

ויגע בצנור
ואת הפסחים ואת העורים שנואי נפש
דוד על כן יאמרו עור ופסח לא יבא
אל הבית

ויהי לראש

וישב דוד במצודה ויקרא לה עיר דוד

וישב דוד במצד על כן קראו לו עיר דוד

שני המקורות מציינים שדוד כובש עיר יבוסית מבוצרת, מצודה המכונה - ציון (מלשון ציה, מדבר?) - ושאלה מסקרנת, האם המושג "ציונות" גזור ממלה שאינה עברית, שמה היבוסי של ירושלים?

הסיפור בשמואל סתום למדי ומעורר שאלות רבות. מי הם העוורים והפסחים, מה להם ולהגנת העיר ומדוע שנא אותם דוד? יוסף בן מתיתיהו הסביר שהיבוסים הציבו עוורים ופסחים להגנה על החומה מתוך זלזול בדוד ולעגו לו. יגאל ידין העלה השערה שהפסוק מתייחס לטכס מאגי שהיה נהוג בצבא החיתי, בו היו משביעים את הצבא לפני צאתו למלחמה שאם לא יילחמו כראוי יהפכו עוורים ופסחים. גם אם נתגבר על מחסום הפסחים נשארות שתי שאלות - מה פרוש משפט התנאי "כל מכה יבוסי ויגע בצנור".... אז מה יקרה לו? ומהו הצנור? דברי הימים משלים את התנאי החסר - מי שיכה יבוסי יהיה לראש ולשר ואת זה עושה יואב. אך מה עם הצנור החסר בדברי הימים שם רק נאמר שיואב עלה ראשון?

בעברית המודרנית המלה צנור מוכרת לנו בשימושה להובלת מים אך בשפת המקרא המלה צנור נזכרת רק פעמים, האחת כאן והשניה בתהילים שם היא נרדפת למשברים - גלים. כשהתגלה פיר וורן נדמה היה שפסוק קשה זה בא על פתרונו - הצנור הוא הפיר וגבורתו של יואב התבטאה ביכולת הפיסית המרשימה לטפס בפיר אנכי 13 מ', להיכנס בהיחבא אל תוך העיר היבוסית, וכך להביא לכיבושה. אבל - נכון לעכשיו ברור לנו שהפיר לא היה בשימוש, ולא היה ידוע בזמן דוד, במאה העשירית לפנה"ס. מה אם כן פירוש המלה צנור ואיך חדר יואב העירה?

פרשנים אחדים ניסו להסביר את מעשה יואב בנגיעה באיבר המין של המגינים, בשימוש בכלי נשק דמוי קלשון המכונה צנור או במכת עוורון פתאומי (סנוור). בסופו של דבר אין אנו יודעים כיצד נכבשה ירושלים בימי דוד ומה היה מבצעו המבריק של יואב בן צרויה. בכל מקרה הפכה ירושלים לבירת הממלכה.

נמשיך בדרכנו במנהרה המרשימה מתקופת הברונזה התיכונה ונגיע אל בית המעין ומעין הגיחון.

גיחון - שמו של המעין הקרסטי, הפועם, מתאר את דרך שפיעת המים המגיחים באופן בלתי רציף. הערבים האמינו שיושב במעין ג'ין (שד) המפקח על נביעת המים ומשחרר אותם כרצונו.

מימיו של המעין נחשבו למקודשים בתקופת המקרא. כשמומלך שלמה למלך מושחים אותו צדוק הכהן ונתן הנביא במעין הגיחון.

סביב מעין קטן זה נבנו בתקופות שונות מספר מערכות, שנועדו לווסת את זרימתו, לספק מים לתושבי העיר ולגידוליהם החקלאיים.

שני המפעלים החשובים הנוספים הקשורים במעין הם תעלת השילוח ונקבת השילוח. התעלה החצובה בחלקה מובילה את המים לאורך הדופן המערבית של הגבעה, דרומה, כ- 400 מ'. היא נועדה כנראה להשקית בוסתנים וחלקות שלחין מעובדות לאורך נחל קדרון. ראשית השימוש בה כנראה באלף השני לפנה"ס. האם לזרימת המים האטית בתעלת ההשקיה מתכוון הנביא ישעיהו ( ח' 6) באמרו "יען כי מאס העם הזה את מי השלוח ההולכים לאט..."

נקבת השילוח היא ללא ספק אחד האתרים המרשימים בסיור ירושלים והליכה בה היא חוויתית במיוחד. יש להצטייד בפנס, בנעלי הליכה במים ולהתכונן ל"טבילה" לפעמים עד המתנים (תלוי בגובה האדם ובגובה המים) במים הקרירים.

מי שרוצה ללכת בנקבה ייכנס בפתחה. אלה שמעדיפים לא להתרטב ימשיכו במנהרה שנחשפה לאחרונה מן התקופה הכנענית ולאורך השביל הנמשך במורד עיר דוד עד בריכת השילוח. אפשר גם לחזור במעלה המדרגות חזרה למרכז המבקרים.

על חציבת הנקבה יש לנו מידע מן המקרא ומן הכתובת שנמצאה בה. המקרא מספר לנו על הכנותיו של חזקיהו מלך יהודה למרידה באשור ."ויתר דברי חזקיהו וכל גבורתו ואשר עשה את הבריכה ואת התעלה ויבא את המים העירה...." (מלכים ב' כ': 20)
" ויועץ עם שריו וגבוריו לסתום את מימי העינות אשר מחוץ לעיר ויעזרוהו. ויקבצו עם רב ויסתמו את כל המעינות ואת הנחל השוטף בתוך הארץ לאמר למה יבואו מלכי אשור ומצאו מים רבים..."
"והוא חזקיהו סתם את מוצא מימי גיחון העליון וישרם למטה מערבה לעיר דוד..." ( דבה"י ב' ל"ב 3 - 4; 30)

הנקבה חצובה כולה בסלע גיר קשה, אורכה 533 מ' והיא חצובה בקו עקלתוני, דמוי האות S, כנראה משום שהתואי שלה עוקב אחר סדק טבעי בסלע. המים הוזרמו ממעין הגיחון עד צדה המערבי של גבעת עיר דוד ולמעשה קרבו כך את המים לאיזור הגבעה המערבית, לשם התרחבה ירושלים בתקופת חזקיהו. בחפירות האחרונות התגלה גם תוואי חומת העיר מתקופה זו המעיד על כך שמפעלי המים והבריכה נכללו בתחום החומה.

במעבר בנקבה ניתן להבחין בגבהים המשתנים ובסימני אזמלי החציבה. העדות המרגשת ביותר למבצע ההנדסי האדיר של חציבת הנקבה התגלתה במאה שעברה, במקרה, כשנער צעיר מצא את הכתובת החקוקה על הקיר, לא רחוק ממוצא הנקבה והמציינת את הרגע הדרמטי של מפגש החוצבים. זו הכתובת הארוכה ביותר מתקופת בית ראשון והשפה שלה - ממש שפת המקרא. הכתובת מוצגת במוזיאון הארכיאולוגי של איסטמבול, לשם נלקחה על ידי התורכים שהיו אז שליטי הארץ.

הכתובת, למרות שתכנה מובן היטב, מעוררת תהיות רבות. מי חקק אותה על קיר הנקבה? מדוע לא מצוין שם המלך או התאריך כפי שמקובל בכתובות הנצחה? מדוע מיקומה גבוה, לא במקום מפגש החוצבים (על פי כיוון סימני החציבה) ? מי היה אמור לראות אותה ולקרוא בה?

כתוצאה מחפירת הנקבה והסוואת המעין נשכח במשך הזמן מקומו של מעין הגיחון ואנשי ירושלים הכירו רק את הברכה שבמוצא הנקבה - ברכת השילוח. רק מאז חידוש מחקר ירושלים במאה וחמישים השנים האחרונות התבררה הטעות והמעין זכה מחדש בשמו המקורי.

כדאי היום לראות גם את הבריכה המדורגת שנחשפה לאחרונה במורד עיר דוד שהיתה פעילה בתקופת בית שני. סמוך לה נמצא הרחוב הרומי העולה להר הבית.

בין אם עברתם בנקבה או הלכתם לאורך נחל קדרון, נסיים את סיורנו של ירושלים בתקופת בית ראשון בעליה חזרה דרך עיר דוד או דרך הכביש שבגיא לכיוון הר ציון ומגרש החניה בו נשארו המכוניות.

ביבליוגרפיה:
כותר: מראה מקום : ירושלים בימי בית ראשון
שם  הפרסום מקורי: מראה מקום
מחברת: דורון, גליה
תאריך: 2005
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הערות: 1. מראה מקום הוא אוסף של דפי מידע על אתרים ומסלולי טיול בארץ בזיקה למקרא.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית