עמוד הבית > מדעי הרוח > פילוסופיה
כתר הוצאה לאור


תקציר
אידיאליזם הוא זרם בפילוסופיה, ולפיו לתבונה או לרוח מעמד עדיף וראשוני בעולם. לתנועה האידיאליסטית חשיבות רבה בהיסטוריה של הפילוסופיה.



אידיאליזם


אידיאליזם (ldealism), השקפה בפילוסופיה, ולפיה לתבונה או לרוח מעמד עדיף וראשוני בעולם; המונח 'אידיאליזם' נגזר מהמלה היוונית 'אידיאה' (idea) שהוראתה: 'משהו שנראה' או 'מראה של משהו'. האידיאליזם מנוגד לנטורליזם שלפיו התבונה וערכי הרוח נגזרו וצמחו מתוך העצמים והתהליכים שבטבע החומרי: והוא מנוגד גם לריאליזם שלפיו ה'יש' החומרי קיים בלא תלות כלשהי בתפיסת האדם אותו. הפילוסופים המרקסיסטים טענו שאפשריות להלכה רק שתי שיטות פילוסופיות: האידיאליזם והמטריאליזם; לפי המטריאליזם לחומר מעמד ראשוני בעולם. דחיית המטריאליזם והנטייה למטפיסיקה, העולה בקנה אחד עם האמונה הדתית, משותפות לאידיאליזם, לתיאיזם ולפנתיאיזם.

אפלטון השתמש במלה 'אידיאה' בתור מונח בתורת האידיאות שלו. בתורה זו יש לאידיאה שני היבטים: ההיבט של הכולל (האוניברסאלי) הממשי, וההיבט הערכי. לפי ההיבט של הכולל (כגון לובן, משולש) נבדלת האידיאה מן הדבר הפרטי (כגון סוקרטס, ירושלים); לפי ההיבט הערכי האידיאה משמשת אמת מידה אידיאלית (כגון היופי, הצדק המוחלט). אפלטון טען שהאידיאה הנתפסת בשכל אינה תלויה בזמן ואינה משתנה, ולכן היא ממשית יותר מהדברים המוחשיים שבעולם התופעות. רוב הפילוסופים בימה"ב ראו באידיאות דפוסים הקיימים בשכלו של האלוהים ולפיהם הוא ברא את כל הקיים. דקארט ציין במונח 'אידיאה' מחשבות ותפיסות של השכל האנושי, וכך שמר על אופיו השכלי והאובייקטיבי של המונח ברוח המסורת האפלטונית. ואולם הוא השתמש בו גם לציון רשמים שהאובייקטים החיצוניים מעוררים בחושים. לייבניץ היה הראשון שהשתמש (1702) במונח 'אידיאליזם' בתור מונח פילוסופי; הוא כינה 'אידיאליסטים' את הפילוסופים שמחזיקים בעמדה מטפיסית ואנטי מטריאליסטית, כגון אפלטון ולייבניץ עצמו. ברקלי כינה במונח 'אידיאליזם' את המשנה הקובעת שידיעת קיומו של דבר כלשהו אפשרית אך ורק באמצעות האידיאות שבשכלו של התופס.

ב'ביקורת התבונה הטהורה' (1781) מכנה קאנט את השקפתו שלו 'אידיאליזם טרנסצנדנטאלי': לפי השקפה זו אין אנו יכולים להכיר אלא מה שנתון לנו בנסיון. מאותו זמן אבדו לאידיאליזם המשמעויות שקשרו אותו עם סובייקטיביזם רדיקאלי. התפתחות הפילוסופיה שמקורה בקאנט הביאה מבית מדרשם של פיכטה, שלינג והגל תורות פילוסופיות שקבעו כי המציאות עצמה נקבעת ע"י השכל או ע"י 'הרוח האובייקטיבית'.

בתחילת המאה ה-20 היה האידיאליזם לאסכולה דומינאנטית בארצות שדוברים בהן אנגלית ובעיקר בבריטניה ובארה"ב. בד בבד מתחו עליו ביקורות חריפות פילוסופים כגון ג' א' מור וב' א' ו' רסל.

לתנועה האידיאליסטית חשיבות רבה בהיסטוריה של הפילוסופיה, בלא כל קשר להצלחותיה או לכשלונותיה של המטפיסיקה האידיאליסטית. מימי קאנט ואילך החזיקו האידיאליסטים בדעה שהשכל והמחשבה הם אקטיביים ודינאמיים; דעה זו מנוגדת לדעתם של הפילוסופים שראו בשכל 'לוח חלק' שבו מוטבע העולם החיצוני, או מעין מראה המשקפת את מה שנמצא לפניה.

ביבליוגרפיה:
כותר: אידיאליזם
שם  הספר: האנציקלופדיה הישראלית הכללית : חדשה, מקיפה
עורך הספר: פדר, יון
תאריך: 1989
בעלי זכויות : כתר הוצאה לאור
הוצאה לאור: כתר הוצאה לאור
הערות: 1. מהד’ ב.
2. 3 כר’, התוכן:
    1 - אאגינה-התשה. ‬
    2 - ואגנר-נתרן. ‬ 
    3 - סאבא-תת-פיתוח. ‬
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית