(Hitchcock 1981-1899), בימאי קולנוע יליד בריטניה, מחשובי היוצרים בתולדות הקולנוע ומי שנודעה לו השפעה מכרעת על עיצובו של התחביר הקולנועי ועל שכלולו. קודם שהחל לעסוק בבימוי עיצב תפאורות וכתב תסריטים. את 51 שנות עבודתו בתור בימאי, באנגליה ובארה"ב, מקובל לחלק לכמה תקופות יצירה.

הבולט שבסרטי התקופה הראשונה ביצירתו - 'הדייר' (1926) - נחשב הסרט שבו החל תהליך גיבושם של הנושאים והסגנון שאפיינו את סרטיו. את ראשיתה של התקופה השנייה ביצירתו ('התקופה האנגלית') מציין הסרט 'האיש שידע יותר מדי' (1934). בתקופה זו ניכר סגנונו הייחודי, סגנון שיש בו מיזוג מחוכם של סיפור מתח ויסודות רומאנטיים וקומיים; הבולטים שבסרטים שיצר באותה העת: '39 המדרגות' (1935) ו'הלידי נעלמת' (1938). ב-1940 בא להוליווד עפ"י הזמנתו של סלזניק. תקופת המעבר מאנגליה לארה"ב הניבה סגנון חדש ביצירתו, סגנון שגובש בסרטו 'החבל' (1948). סרטיו הבולטים בשנים הראשונות לשהותו בארה"ב: 'רבקה' (1940) ו'חשד' (1941). בסרטים שביים למן סרטו 'החבל' היה הצילום - על זוויותיו והאפשרויות הגלומות בו - לחלק מתהליך התהוותו של סיפור העלילה. היצ'קוק השכיל לשלב בסרט את מרכיביו השונים (תסריט, ליהוק, עריכה, פסקול, העמדת סצינות ועוד) ולגבש קטעי צילום שהצטיינו בתמציתיות, באלגאנטיות ובכוח שכנוע והפחדה, בלי לוותר על נימה של הומור. בשנות השיא של יצירתו ביים בין השאר את הסרטים 'הרכבת' (1951), 'חלון אחורי' (1954), 'ורטיגו' (1958), 'מזימות בינ"ל' (1959) ו'פסיכו' (1960) - לימים סרטים קלאסיים.

רוב גיבורי סרטיו מואשמים בחטא שלא חטאו ונאלצים להימלט ולטהר את שמם, ובתוך כך הם חווים חוויה שהיא מעין התנסות דתית. שמו היה לסמלו של סגנון אמנותי שבא לידי ביטוי בקולנוע, בתיאטרון ובספרות, ורבים מיוצרי הסרטים ניסו לחקותו.