באכזיב נתגלו ארבעה בתי קברות השייכים לפניקים שחיו באזור, ברובם, אחוזות קבר משפחתיות בהן נקברו נפטרים מכמה דורות וכללו בין עשרות למאות שלדים ממשפחה אחת. הפניקים נהגו לקבור עם מתיהם חפצי יומיום שילוו אותם גם בעולם המתים.
בין חפצי הלואי של המתים בלטו בכמותם דגמים קטנים המתארים את חיי היומיום, מהם ניתן ללמוד כיצד חיו באותה תקופה. אחד מהדגמים הללו מתאר אשה שעוסקת בפעולה יומיומית – לשה בצק על גבי שולחן בעל 3 רגלים. לאשה ראש מחודד, השולחן כנראה שולחן פולחני (על פי הדמיון לממצאים מקפריסין ששמשו לפולחן). הכנת לחם, המזון הבסיסי בכל תפריט בתקופת המקרא היה אחד מתפקידי האשה. יתכן והצלמית שייכת לאחת הנקברות בקבר המשפחתי.
הכנת לחם מוזכרת מספר פעמים במקרא, תאור של התהליך בצורה מפורטת יותר מוזכר בספר שמואל א, פרק כח, כד, כשבעלת האוב מכינה לשאול לחם (מצות), האשה לוקחת קמח, לשה אותו ואופה לשאול.