הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעים > אקולוגיה ואיכות הסביבה > מדבר
גליליאו : כתב עת למדע ומחשבה



תקציר
שנת 2006 הוכרזה כשנת המדבור הבינלאומית מטעם האו"ם. מִדבּוּר (desertification) פירושו הידרדרות של אזורים יבשים, יבשים-למחצה ואף פוריים, והפיכתם למדבר. מדוע מתרחש תהליך המדבור, והיכן? מה קורה באזורנו?



חולית
מחבר: אבי בליזובסקי


שנת 2006 הוכרזה כשנת המדבור הבינלאומית מטעם האו"ם. מדוע מתרחש תהליך המדבור, והיכן? ומה קורה באזורנו?

מִדבּוּר (desertification) פירושו הידרדרות של אזורים יבשים, יבשים-למחצה ואף פוריים, והפיכתם למדבר. התופעה נובעת מכמה גורמים, וביניהם שינויים באקלים ופעילות האדם. אחת מפעילויות האדם המביאות למדבור היא עיבוד של שטחים גבוליים, המדרדר בדרך-כלל את מצב האדמה; תופעה זו הולכת ומתרחבת בשל הדרישה הגוברת של אוכלוסיית האדם לשטחים חקלאיים. בשנת 1977 הקים האו"ם את ועידת האו"ם למלחמה במדבור (United Nations Convention to Combat Desertification ), שנועדה ליצור שיתוף פעולה בנושא זה בין מדינות שונות, בעיקר באפריקה.

במסמך משנת 1997 (http://www.un.org/ecosocdev/geninfo/sustdev/desert.htm), שנוסח לקראת ועידת כדור-הארץ ביוני אותה שנה, נכתב כי תהליך המדבור מאיים על רבע משטח כדור-הארץ. לפי הערכות של תכנית הסביבה של האו"ם (UNEP), פרנסתם של למעלה ממיליארד בני-אדם בלמעלה ממאה מדינות נמצאת בסכנה בשל המדבור, ההופך את האדמות החקלאיות ואדמות המרעה ליצרניות פחות.

מדבור אין משמעותו, שהמדבריות מתפשטים בהדרגה או משתלטים על אדמות סמוכות. תאים של אדמה צחיחה עשויים להתפתח מאות קילומטרים מהמדבר הקרוב. בשלב מאוחר יותר, עשויים טלאים אלה להתפשט, להתאחד וליצור תנאים דמויי-מדבר. המדבור מחריף משברים סביבתיים אחרים, כמו אבדן המגוון הביולוגי והתחממות כדור-הארץ.

מרבית האזורים היבשים שנשקפת להם סכנה להפוך למדבר מלא שוכנים ליד חמשת אזורי המדבר העיקריים: מדבר סונורה בצפון-מערב מקסיקו והמשכו בתוך דרום-מזרח ארצות-הברית; מדבר אטאקמה, רצועה צרה בדרום אמריקה בין הרי האנדים והאוקיינוס השקט; שטח מדברי גדול המשתרע מזרחה מהאוקיינוס האטלנטי עד סין, לרבות מדבר סהרה, מדבריות ערב, מדבריות איראן והרפובליקות של ברית-המועצות לשעבר; מדבר תָאר (Thar) הגדול של הודו, הנמצא במדינת רג'סטן, ומדבריות טקה מקאן וגובי בסין ובמונגוליה; מדבר קלהרי בדרום אפריקה; ומרבית אוסטרליה.

גם אזורים אחרים מעוררים כיום דאגה. 66 אחוז משטח הקרקע של אפריקה הם צחיחים או צחיחים-למחצה; "אסם המזון" של האימפריה הרומית בצפון אפריקה, אזור שפעם התקיימו בו 600 ערים, הוא כיום מדבר. בצפון אמריקה השיעור הזה עומד על 34 אחוזים; כ-40 אחוזים משטח היבשה של ארצות-הברית נחשבים פגיעים למדבור לפי הערכת משרד ניהול הקרקעות של ארצות-הברית. שטחים יבשים מכסים שליש משטח כדור-הארץ, בעוד המדבריות מהווים 7 אחוזים. פעילות למניעת המדבור מתמקדת במניעת יצירת תנאים דמויי-מדבר באזורים יבשים.

שבע שנים אחרי הוועידה של 1997, בוועידת המלחמה במדבור של 2004, נמסר כי 31 אחוזים מספרד נמצאים בסכנה של הפיכה למדבר, בעוד סין איבדה למדבר שטח של 92 אלף קמ"ר – שטח בגודלה של פורטוגל – מאז שנות החמישים. באותה ועידה הוחל בתכנית שנועדה לבלום את התופעה. אף על פי כן, נראה שתהליך המדבור מאיץ את מהלכו, וקצבו הוכפל מאז שנות השבעים.

פרופ' פנחס אלפרט, ראש החוג לגאופיזיקה ומדעים פלנטריים באוניברסיטת תל-אביב, חקר את תופעת המדבור והשלכותיה על ישראל מההיבט האטמוספרי. אלפרט טוען, כי החגורה הסובטרופית שבה אנו נמצאים מתאפיינת במגמה של ירידה בכמות הגשמים. התופעה בולטת כמעט בכל מדינות הים התיכון, ובשנים האחרונות היו בָּצורות וגלי חום בדרום איטליה, בדרום ספרד ובפורטוגל. גם בטורקיה וביוון ניכרת מגמה של ירידה בכמות הגשמים. מהמחקרים שפרסמו אלפרט ועמיתיו בשנים האחרונות, תוך שימוש במודלים אקלימיים, עולה כי הירידה בכמות המשקעים נובעת מפליטת גזי החממה. אמנם, גידול בשיעור גזי החממה באטמוספרה גורם, בממוצע, לעליית כמות הגשם בעולם; אך דווקא ברצועה הסובטרופית הוא מביא לירידה. "באזורי גבול המדבר המשמעות יכולה להיות חמורה. אפילו נסיגה של 50 עד 100 קילומטר בגבול המדבר תהיה משמעותית ליישובים רבים. יחד עם זאת, דווקא במרכז ובדרום הארץ, בניגוד למגמה במרבית הים התיכון, אנחנו רואים מגמה מסוימת של עלייה בכמות הגשם. את המגמה הזאת חקרנו בשנים האחרונות, ואנו מייחסים אותה לשינויים בשימושי הקרקע ולעלייה בשכיחותו של אפיק ים סוף – מערכת תרמית שהיא שלוחה של 'האפיק הסודני', האחראי לגשמים טרופיים, בעיקר בשעות אחר הצהריים, בסודן ובחלקים מחצי-האי ערב," אומר אלפרט.

אלפרט מאשר את התחושה הרווחת שפעם, בשנות השבעים, ירד גשם לאורך כל החורף, ואילו כיום יש התפרצויות חזקות של גשם, ותקופות אביביות ארוכות ביניהן. "בכלל, בים התיכון יש ירידה בכמות הגשם המלווה בהגברה בערכי קיצון – יש פחות גשם בסך-הכל, אבל הוא מגיע במנות יותר מרוכזות. גם המודלים מראים שזה נובע מגזי חממה. זה אחד הפרדוקסים שיש בים התיכון בניגוד למרבית העולם – שם יש עלייה בכמות הגשמים כתוצאה מאפקט החממה. בפרסומים אחרונים דנתי במנגנון המאפשר התנהגות פרדוקסלית שכזו – דהיינו את ירידת כמות הגשמים הכללית ועלייה בכמויות הגשם הקיצוניות – באזור הים התיכון."

באחד המחקרים בחנו אלפרט ועמיתיו את הנתונים האקלימיים מ-56 השנים האחרונות, מאז קום המדינה, ובפרט את מספר הימים החמים-במיוחד בקיץ. לנתון זה יש השלכה על החקלאות: צמחים מסוגלים לעמוד בתקופה של שלושה ימי חום, ובמקרים מסוימים גם בשישה עד שבעה ימי חום רצופים, אבל ב-20-30 השנים האחרונות נמדדו גם רצפים של למעלה מ-7-8 ימי חום ברציפות. "אנו רואים מגמת הקצנה גם בטמפטורה וגם בגשם. שתי התופעות הללו גורמות להגברת המדבור ואופייניות לגבול המדבר – שאם כבר יורד פעם גשם, הוא יורד בחוזקה.

"אם ניקח לדוגמה את שכיחות הימים בחודש אוגוסט שבהם נמדדו בירושלים למעלה מ-35 מעלות, נראה שבשנות השישים והשבעים דובר על יום אחד כזה בשנה, ולעתים אף יום בשנתיים. בשנות השמונים והתשעים כבר גדל המספר לכמעט שלושה ימים בממוצע. ירושלים לא רחוקה מהמדבר, היא גובלת במדבר. אמנם יורדות בה כמויות גשם לא-מדבריות, 560-590 מילימטר בשנה, אבל אם הולכים 10-20 ק"מ מזרחה, נמצאים כבר בלב המדבר. בבקעת ים המלח כמות משקעים שנתית של 50 מילימטרים. ההתחממות הזאת תבוא לידי ביטוי בכך שמספר ימי השלג בירושלים ילך ויקטן, עד שהתופעה תיעלם לחלוטין. לפי עבודה שפרסמנו לפני כמה שנים, בתוך עשרות השנים הקרובות לא יהיה עוד שלג בירושלים – אם המגמה שאנחנו רואים במודלים, והמגמה של אפקט החממה ימשיכו להתקיים. היום מדובר על עלייה בטמפרטורות של בין 3-5 מעלות עד 2070. השלג יכול להיעלם בעקבות עלייה שנתית ממוצעת של מעלה אחת או שתיים.

"עוד נתון מדהים: שנת 2005 היא ככל הנראה השנה החמה ביותר בתולדות הרישום ההיסטורי. עד עכשיו היתה 1998 השנה החמה ביותר. אנו שוברים כל הזמן שיאים, משום שאנו נמצאים בתקופה של רמה אחרת של טמפרטורות. רמה גבוהה יותר."

נתונים אלה נשמעים מדאיגים; אך עד כמה הם מובהקים? פרופ' אלפרט סבור שהמגמה ברורה למדי. "כל הנושאים הללו נדונו במחקרים שפורסמו. יש עדיין שאלות פתוחות, אבל ביחס לעבר הקרוב אני מדבר על עובדות. לגבי המשך התהליך בעתיד קיימת אי-ודאות, שנובעת משתי סיבות: ראשית, ישנה אי-ודאות שנובעת מכך שאנחנו לא יודעים מה יעשה האדם, כמה גזי חממה הוא יפלוט ב-50 השנים הבאות, האם פרוטוקול קיוטו או דומה לו יהיה רלוונטי. על זה מתגברים על-ידי זה שמכניסים למודלים תרחישים שונים של פעילות האדם, וכמויות משוערות שונות של פליטות של גזי חממה. יש אי-ודאות שנייה שעליה מתגברים בצורה אחרת – הבעיה של המודל. מדובר בבעיות פיזיקליות וייצוג לא-מדויק של תופעות מורכבות. משתדלים להתגבר עליה באמצעות שימוש במודלים מסוגים שונים ושיפור מתמיד בפיזיקה המיוצגת שבמודל. המודלים האלה הם יקרים מאוד להרצה. אנחנו הראשונים להריץ מודל אקלימי אזורי בישראל, שייתן לנו נתונים יותר מדויקים על מה שעלול לקרות," מסכם פרופ' אלפרט.

ביבליוגרפיה:
כותר: חולית
מחבר: בליזובסקי, אבי
תאריך: ינואר 2006 , גליון 89
שם כתב העת: גליליאו : כתב עת למדע ומחשבה
הוצאה לאור: SBC לבית מוטו תקשורת ולאתר IFEEL
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית