מחנות איסוף ומעבר
על אף הזעזוע הגדול שעוררה בעולם הנאור חשיפת הזוועה והפשע שביצעו הגרמנים בעם היהודי חסר המגן בטרבלינקה, אנו חוזרים וקובעים כי מעשי הרצח בטרבלינקה נמשכים. לפי המידע שהגיע אלינו בתקופה הנסקרת כאן, מחסלים עתה בטרבלינקה את שארית ריכוזי היהודים בגלילות גרודנה וביאליסטוק. הקרבנות מגיעים פעמיים בשבוע ממחנות האיסוף והמעבר שבקיילבשין (Kiełbasin) (גרודנה) וזאבאדוב [?] (Zawadów) (ביאליסטוק)1. במחנות הללו מחזיקים את היהודים כשלושה שבועות בממוצע. בגמר תקופת "ההסגר" הזו מסיעים את המוני האדם, המוכים, המורעבים והמעונים למחנה המוות בטרבלינקה. במחנות הללו מופעלת כל השיטה המדעית "הבדוקה" של מחנות הריכוז – "מכשירים" את המוני האדם לדרכם האחרונה עלי אדמות. מפי עד ראייה פולני נודע לנו כי המשטר במחנות המעבר כה מזעזע, עד שלטרבלינקה מגיעים כבר שברי אדם. בקיילבסין יורים ללא הפסק בהמון הצפוף – וראוי להדגיש – במחשבה תחילה ובשיטה המחושבת עד לפרטי פרטים. השיטה אמורה לעורר ולהגביר את האימה ואת חוסר האונים. אין במחנה צריפים, מתקנים סניטריים או שירותים חיוניים אחרים. הוא מוקף גדרי תיל ומגדלי תצפית שמוצבים בהם מקלעים הממטירים אש תופת. כפור, שלג ורוחות משתוללים בשטח. אין לחלום אפילו על דרגשים ולוּ קרשים בלבד כדי להניח עליהם את הגוף הדואב. אמהות ועוללים בידיהן, ילדים וזקנים, חולים וכל האחרים, מתגוללים בשלג ובקרח. משק הכדורים ואנקת הפצועים ממלאים את החלל. כתמי הדם הניגר זועקים ממעטה השלג המכסה את פני האדמה. תינוקות ויונקים נרצחים בעודם בזרועות הוריהם, מחפשי הצלה וישע נופלים קרבן למטחי הכדורים המכוונים היטב. על גדרות התיל מוטלים חללים, אלה הנועזים, הנואשים, שגמרו אומר לחפש את החירות. הם מצאו אותה – אחרי שנורו בבטנם, בבית החזה, באברי המין. ייסורי תופת מחושבים מתלווים אל המוות המיוחל, המשחרר מענויי החיים. גוויות ניצבות, שעונות על גדר התיל, מוטלות בעווית גסיסתן, בשלוליות דם קפוא ליד קרביים שנשפכו. יותר ויותר בני אדם מחפשים את חירותם מחוץ לתופת המחנה. פתיתי שלג מרצדים ומרקדים באור הזרקורים. כוכבי שלג, בוהקים וזוהרים בלובנם, מעין תכריכים וכסות לאומללים אלה, חסרי מגן וישע. הזרקורים בחשכת הליל, חושפים מראה הקורע את הנפש, ומזעזע המון אדם... חלום הבלהות נפסק מדי פעם על ידי זעקת הפצועים, יללת העוללים ובכי הילדים.
אך מעל לכל, הקור המקפיא את הדם בעורקים, משתק כל רצון להתנגד ולהיאבק. מדי לילה נפטרים מן העולם עוד קרבנות כפור ורעב, הם המאושרים שבקהל האלפים. לא! לשוכני מחנה זה טרבלינקה אינה אלא סיומו של מסע המוות הזוחל לקראתם. מנת המזון היומית – זוועה מאין כמוה. אנשי המחנה, תינוקות, ילדים, אמהות, זקנים ונכים, נאלצים לאכול בידיהם, מזון המיועד להאבסת חזירים – תבשיל קליפות תפוחי אדמה וסלק. 21 יום שהיית חובה במחנות המעבר מחסלים את תאוות החיים של הקרבנות את הרצון להיאבק למען הקיום. טיפוס, דיזנטריה, כולרה, מחלות נפש ומטחי הכדורים ממגדלי השמירה מצמצמים את היקף המשלוחים לטרבלינקה.
שגעון? אמנם כן – אך שיטתי ובעל היגיון – נאציזם.
לקריאה נוספת:
מחנות ריכוז
מחנות השמדה
באתר יד ושם:
מקורות רשמיים נוספים בנושא המחנות הנאצייםהמוזיאון החדש – עולם המחנותמחנות ואתרי רצח מרכזיים
הערת שוליים:
- בסוף 1942 הוקמו בנפות ביאליסטוק, גרודנו (Grodno) ולומז'ה (Łomża) 5 מחנות איסוף (Sammelager) שמטרתם היתה לתאם את משלוחי היהודים למחנות ההשמדה, בהתאם ליכולת המחנה לקלוט את המגורשים ולאמצעי התחבורה שהועמדו לרשות מבצעי הגירושים. מחנה זאבאדוב המופיע כאן אינו מוכר, וככל הנראה הכוונה לזמברוב (Zambrów) שהיווה מקום איסוף ותחנת מעבר. ראו: בנדר, מול מוות אורב, עמ' 185-186; ארד, מבצע ריינהארד, עמ' 170.
