הסדרי נגישות
עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > חוק וחברה במקרא > החוק בספר דברים
בית מקרא


תקציר
ההליך המשפטי הקשור בערי המקלט ובדין רוצח בשוגג ובמזיד שונה בספר כהנים ובספר דברים. גם בעניין זה ניכר כי החוק בספר כהנים מאוחר והוא משכלל את החוק בספר דברים.



לתולדותיהן של ערי המקלט במשפט המקראי : ו
מחבר: פרופ' אלכסנדר רופא


טיבם של ההליכים המשפטיים משתנה בעליל ממקור למקור. לפי דברים י"ט, יא-יג נוקטים הליכים שונים לשוגג ולמזיד. מזיד שברח לעיר מקלט, זקני עירו לוקחים אותו משם ומוסרים אותו בידי גואל הדם להמיתו. כיצד נשפט הרוצח לא נאמר. לכאורה נראה שנשפט בעירו שלא בפניו, שהרי הכתוב מתאר את פעולת הזקנים הלוקחים אותו מן המקלט כביצוע של החלטה שכבר נפלה51. אבל ייתכן שהכתוב לא דיק ולא פירט. באשר לשוגג, כאן לא נזכרו הזקנים כלל. אם כך כיצד הוכר כשוגג? המחבר המשנה-תורתי המאוחר ביהושע כ', ד הרגיש כנראה בקושי וטען שלשוגג נערך כעין משפט זוטא בעיר המקלט, בשעה שנכנס אליה: "ועמד פתח שער העיר ודבר באזני זקני העיר ההיא את דבריו, ואספו אתו העיר אליהם...". אבל מדוע זה תשתנה האינסטנציה השיפוטית מן המזיד לשוגג? צריך להודות בכל זאת, שברוב המקרים מובחן השוגג היטב מן המזיד, אם על פי היחסים שבין השוגג לנרצח – "ולא שנא הוא לו" (דברים י"ט, ד, ו) – או על פי נסיבות המוות (שם, פס' ה). החוק נראה כסומך על הבחנה זו, שחלה עליה כעין הסכמה של דעת הקהל המקומית. יש כאן בוודאי שריד של משפט המשפחה. שתי המשפחות של הרוצח והנרצח, מסכימות זו עם זו על פרטי האסון ונסיבותיו – אין אפוא צורך לפנות אל משפט הזקנים, היינו משפטם של ראשי כל בתי האב שבעיר הזקנים נחוצים רק אם יש האשמה של רצח מזיד; כאן אפילו הסכימו הכול בדבר פרטי המעשה, צריך שסמכות עליונה כלשהי תחליט ותיזום את ביצוע דין-המוות.

שונה המצב בס"כ. כאן פורש שערי המקלט הן "לנוס שמה כל מכה נפש בשגגה" (במדבר ל"ה טו; יהושע כ', ט, השווה שם פס' ג), "ולא ימות הרצח עד עמדו לפני העדה למשפט" (במדבר ל"ה, יב; השווה יהושע כ', ט לפי תה"ש). הליכי השיפוט הוטלו אפוא כחובה על כל סוגי הרוצחים, מתוך מגמה שלא לסמוך על מראית העין ועל דעת הקהל. עיקרון המשפט הגיע כאן לעצמותו, באשר הוא פועל באופן אבטונומי ומטיל את הליכיו – החקירה, הפסיקה והענישה – בלי משוא פנים. אם לא נזכר כאן שהמזיד מובא למשפט (הוא נזכר רק להלן, בבמדבר ל"ה, טז-כא), אין זה אלא משום שהמזיד אינו נזקק בהכרח לערי המקלט; הוא עשוי להיאסר ולהישפט בו במקום. הראשות השופטת היא העדה, מוסד שטיבו לא נתברר. "עד" מופיע פעמיים בנבואות מן המאה החמישית במשמעות שופט52. באותה תקופה מופיע "עד" כתואר מקצועי באחד החותמות: "שלמי העד"53. ביב נזכרת העדה במשמעות קרובה: אינסטנציה שההכרזות בפניה הן בעלות תוקף משפטי54. ה"עדה" איננה זהה, כפי הנראה, עם זקני העיר. לפי ההקשר בבמדבר ל"ה וביהושע כ' זוהי אינסטנציה של כל העם, אף כי קשה לדייק בדבר מקומה וסמכויותיה. על כל פנים, אם נשווה זה לזה את ההליכים המשפטיים של ס"כ וס"ד, נוכל להבין, כיצד מן הדין של ס"ד, שהיה חוק מקומי ומשלים למשפט המנהגי, התפתח החוק הכללי והמקיף של ס"כ; קשה לתאר את התהליך בכיוון הפוך.

עוד בזאת נראה ס"כ כמקור מאוחר, המשכלל את החוקים שהיו לפניו: שהוא נוקט מינוח ספציפי. בעוד ס"ד כתב "יכה את רעהו בבלי דעת" (דברים ד', מב; י"ט, ד; יהושע כ', ה), נוקט ס"כ לשון שהוא גם כוללני יותר "מכה נפש" וגם מיוחד לטיב המעשה "בשגגה" (במדבר ל"ה, יא, טו; יהושע כ', ג, ט)55. כן נמצא בס"כ לראשונה המונח "עיר/ערי מקלט". הפועל קל"ט, הנפוץ בלשון חז"ל, משמעו על פי רוב "קבלה, איסוף ספיגה"56. אף על פי שיש גם עדות למשמעות של הצלה57. להלן נראה שהוראה אחרונה זו היא ההולמת יותר את החוק המקורי של ס"כ, אולם אין להכריע.

לחלקים נוספים של מאמר:
לתולדותיהן של ערי המקלט במשפט המקראי : א
לתולדותיהן של ערי המקלט במשפט המקראי : ב
לתולדותיהן של ערי המקלט במשפט המקראי : ג
לתולדותיהן של ערי המקלט במשפט המקראי : ד
לתולדותיהן של ערי המקלט במשפט המקראי : ה
לתולדותיהן של ערי המקלט במשפט המקראי : ו (פריט זה)
לתולדותיהן של ערי המקלט במשפט המקראי : ז

הערות שוליים:
51. את הקושי הזה ראה שד"ל שפירש כי המשפט מתחיל שלא בפניו: "תחלה מקבלים העדם, ואם יש ממש בדבריהם, מביאין האיש לבית דין ושומעין דבריו". ראה ש"ד לוצאטו, חמשה חמשי תורה מתורגמים איטלקית ומפורשים עברית, פאדובה התרל"ו, לדברים י"ט, יב.
52. ישעיה נ"ה, ד: "הן עד לאומים נתתיו"; מלאכי ג', ה: "וקרבתי אליכם למשפט, והייתי עד ממהר...".
53. F.M. Cross, Jr., "Judean Stamps", Eretz Israel 9 W.F. Albright Volume), Jerusalem 1969, 20-27).
לדעת קרוס "עד" הוא נוטריון, אך ראיותיו אינן מחותמות, אלא מחתימות העדים על המסמכים.
54. קאוליי 15, שו' 22, 26; קרלינג 2, שו' 7; 7, שו' 21. ראה אצל: ב' פורטן – י' גרינפלד, יהודים מיב וארמים מסוז. ירושלים תשל"ו. והשווה י' ליוור. "עדה", אינציקלופדיה מקראית כרך ו, 89-83.
55. המונח שגגה אופייני לס"כ, וממנו קהלת (ה', ה; י', ה).
56. ראה מילון בן יהודה, בערכו.
57. מ' גרינברג, "ערי מקלט", אנציקלופדיה מקראית, כרך ו', ירושלים תשל"ב, בעמ' 383.

ביבליוגרפיה:
כותר: לתולדותיהן של ערי המקלט במשפט המקראי : ו
מחבר: רופא, אלכסנדר (פרופ')
תאריך: טבת- אדר ב תשמ"ו , גליון ב (ק"ה)
שם כתב העת: בית מקרא
הוצאה לאור: החברה לחקר המקרא בישראל
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית