הסדרי נגישות
עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > חוק וחברה במקרא > החוק בספר דברים
בית מקרא


תקציר
חלק זה של המאמר דן ביחס שבין חוק ערי המקלט בספר דברים לחוק שבספר כהנים. שני החוקים נוצרו לאחר רפורמת ייחוד הפולחן של יאשיהו אך החוק של ספר דברים קדום יותר.



לתולדותיהן של ערי המקלט במשפט המקראי : ה
מחבר: פרופ' אלכסנדר רופא


אמרנו שגם חוקי ס"כ וגם חוקי ס"ד בענייננו מוצאם מן התקופה שאחרי ייחוד הפולחן, וממנו באו להתקין מקלטים של חול. בכך עדיין לא הגדרנו את יחסם זה לזה מבחינת זמן חיבורם. אמנם הדעת נותנת, שאם ס"ד מנמק את חידושו בקיומו של מקדש יחיד ואילו ס"כ אינו נזקק כלל לנימוקים כאלה, הרי שקודם ס"ד לס"כ. אבל שאלה זו, משום חשיבותה בתולדות הספרות המקראית, יש לברר אותה גם מבחינות נוספות, החשובות לגופן. להלן נבדוק את הבחינות הבאות: מספרן של הערים, טיבם של ההליכים המשפטיים, המינוח שבמקורות וייעודן של ערי המקלט.

בשאלת מספרן של הערים חלוקים המקורות בצורה האומרת דרשני. במקורות של ס"כ – במדבר ל"ה, ט-לד ויהושע כ' – מופיעות שש ערים למקלט: שלוש מעבר לירדן מזרחה ושלוש בארץ ישראל המערבית. בס"ד, לעומת זאת, המצב מורכב יותר. לפי דברים ד', מא-מג מפריש משה שלוש ערים, לאחר שכבש את עבר הירדן המזרחי; ביתר דיוק, הואמפריש אותן בין נאומו הראשון (א', ג-ד', מ) והשני (ד', מד-כ"ו, יט). לפי דברים י"ט, א-ז יפרישו בני ישראל, לאחר שיכבשו את הארץ, שלוש ערים, ולפי י"ט, ח-ט – עוד שלוש ערים, לאחר שירחיב ה' את גבולות הארץ בזכות נאמנותם של ישראל. נמצא כלל מספר ערי המקלט לפי ס"ד עולה לתשע, כפי שפירשו חז"ל, פרשני ימי הביניים ומקצת מן החדשים40.

אבל דא עקא: בי"ט, א-ז אין כל תודעה שמשה כבר הפריש שלוש ערים לפני כן; הכול ניתן כמצווה חדשה, שהעם עוד לא הכיר אותה. להלן, בפס' ח-ט נאמר: "ואם ירחיב ה' אלהיך את גבלך... ויספת לך עוד שלוש ערים על השלש האלה". דוק: "על השלש" נאמר, "על השש" לא נאמר41. מלמד שבאמת המחבר הזה לא הכיר את דברים ד', מא-מג. שלושת הפסוקים הללו, החוצצים בסיפור בין שני הנאומים הגדולים של משה, באים מידיו של מחבר אחר, וכנראה – מאוחר, באסכולה המשנה-תורתית.

ואולם גם הפרשה בדברים י"ט, א-י אינה אחידה, ופס' ח-ט שבה נוספו על החוק המקורי ביד שנייה, כפי שנכיר מיד. ראשית, כפי שראה לא-אחר כי אם הפרשן השמרני ד"צ הופמן, "שני פסוקים אלה הם כמו מאמר מוסגר [הדגשה שלי א.ר.] כי "ולא ישפך וגו'" הסמוך [פס' י] אינו מתייחס אל פס' ט אלא אל פס' ז... שהרי 'ארצך אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה' [פס' י] הוא מה שנאמר למעלה בפס' ג: 'ארצך אשר ינחילך ה' אלהיך', ואי אפשר לפרשו על הגבולות המורחבים. ועוד כי מה שנאמר כאן 'ולא ישפך וגו'" [פס' י] קשור במה שנאמר למעלה 'ולו אין משפט מות' [פס' ו]. אילו היה הגואל הורג מכה נפש בשגגה היה שופך דם נקי: זאת יש למנוע ובמיוחד בארץ הקדש..."42. לכך מתאימה גם ראיה שנייה: לפי מבנה החוק שהכרנו (לעיל, ראש סעיף ב), יש בדין זה שלושה חלקים: י"ט, א-ג – הפרשת ערי המקלט; י"ט, ד-ז, י – דין רוצח בשגגה; י"ט, יא-יג – דין רוצח מזיד. פס' ח-ט חורגים לגמרי מן המבנה וחוזרים לעניין הפרשת הערים, שכבר נדון לפני כן. ברור הדבר, מדוע תחב אותם בעל התוספת במקום זה: הוא תלה אותם בסיכום: "על כן אנכי מצוך לאמר שלוש ערים תבדיל לך" (פס' ז), בלי לחוש לרצף המקורי של סיכום זה: "ולא ישפך דם נקי בקרב ארצך" (פס' י). ולבסוף, צריך לזכור שהנוסחה הפותחת את פס' ח-ט, "ואם ירחיב ה' אלהיך את גבלך", אפיינית לשכבה מאוחרת בס"ד, שכבה המתרצת את הסתירות בין חוקי ס"ד לבין מגילות חוקים אחרות בשוני התנאים הגיאוגראפיים-היסטוריים. דברים י"ב, כ-כח פותח ב"כי ירחיב ה' אלהיך את גבלך...": בתירוץ של גודל הארץ הוא מצדיק את ההיתר לאכול בשר תאווה שניתן בדברים י"ב, יג-יט, וביטל את האיסור של ויקרא י"ז, א-ז שהוטל לכתחילה כ"חקת עולם"43. כך גם כאן: בדברים י"ט, ח-ט יש לראות רובד משני שבא להתאים את חוק ערי המקלט המקורי של ס"ד – י"ט, א-ז, י-יג – אל חוק מקביל בקובץ אחר. חוק מקביל כזה הוא במדבר ל"ה, ט ואילך, החוק הכהני שציווה על שש ערי מקלט. יש כאן אפוא התחלה של מדרש הלכה המנסה לתאם בין הכתובים: ס"ד ציווה על שלוש ערים, ס"כ ציווה על שש; כאשר נאספו מגילות התורה יחדיו נמצא ס"ד חסר; כיצד יושלם החיסרון? בא סופר מאוחר מאסכולת ס"ד והשלים את דברי מוריו: גם ס"ד מצווה על שש ערים – שלוש, ועוד שלוש.

בכך מתחיל להסתמך היחס ההיסטורי והמציאות המשפטית של ס"ד וס"כ. ס"ד 2 ציווה לכתחילה להפריש שלוש ערים. אלה היו ימי יאשיהו. מתקופה זו ועד החורבן מוכרת החלוקה המינהלית של מלכות יהודה כדלקמן: ארץ בנימין וסביבי ירושלים, ההר, הנגב, השפלה44. מחוז אחר שאז הוחל בארגונו – "המדבר" (יהושע ט"ו, סא-סב) היה ונשאר דל בישובו45. הבדלת שלוש ערי מקלט תואמת היטב לחלוקה מינהלית זו: בעוד שמקדש ירושלים שימש מקלט למחוזו – ארץ בנימין וסביבי ירושלים, - זכו שלושת המחוזות האחרים – "ושלשת את גבול ארצך" – כל אחד לעיר מקלט משלו46. אם אפוא מכוונת ההתאמה הזאת אל נכון, יסתבר ממנה, שחוק ערי המקלט, המויע לראשונה בס"ד 2, בעקבות מהפכת ייחוד הפולחן של שנת 622, הלם את הנסיבות ההיסטוריות של מלכי יהודה האחרונים והיה, קרוב לוודאי, לחוק נוהג בשלושים וחמש השנים שלפני החורבן.

לספר כהנים יש שש ערי מקלט, פרושות בכל הארץ, משני עברי הירדן, מה היחס בינו ובין ערי המקלט של ס"ד? לכאורה אפשר לשער, שס"כ מתאר מציאות עתיקה, של ברית שבטי ישראל או הממלכה המאוחדת, כאשר ישראל ויהודה ישבו בכל הארץ תחת ממשל אחד, ובמציאות הזאת היו נחוצות שש ערים משני עברי הירדן. אחרי כן, עדיין לפי השערה זו, בא ס"ד, לאחר גלות עשרת השבטים, וצמצם את מספר הערים לשלוש, לפי צרכיה המוגבלים של ממלכת יהודה בימי יאשיהו. ואולם השערה זו, ככל שהיא מתאימה למציאות המדינית של עם ישראל בתקופת המקרא, איננה מביאה בחשבון די הצורך את אופיים הספרותי של המקורות, ובייחוד את אופיו של ס"כ.

ספר כהנים הוא הסכימאטיזציה המובהקת ביותר של קדמוניות ישראל. הוא מארגן בשיטתיות ובאופן חד-כיווני את תולדות האנושות וישראל. על פיו היתה התגלות ה' הדרגתית: לדורות הראשונים נגלה ב"אלהים", לאבות האומה – ב"אל שדי", רק למשה ולבאים אחריו נגלה בשמו – ה'. כן הוא מתאר את היחס בין האלהים לאנושות כמערכת בריתות הבאות זו אחר זו, הולכות ומצטמצמות בהיקפן, ועולות במעמדן: ברית נח, ברית אברהם, ברית ישראל במדבר, ברית פינחס לכהונת עולם47. כמעשהו בתולדות ישראל כן מעשהו במוסדות ישראל בימי קדם: הם מאורגנים בצורה אחידה. עם ישראל מתחלק לשנים עשר מטות שבראשם עומדים שנים עשר נשיאים. המטות מתקבצים לארבעה דגלים ומחנות, החונים סביב המשכן מארבע רוחות השמים. בשעת המסע הולכים שני דגלים לפני המשכן ושני דגלים – אחריו. במשכן גופו עובדות ארבע משפחות: משפחת אהרן ושלוש משפחות של בני לוי. לבני אהרן ולוי ניתנות ארבעים ושמונה ערים לשבת בהן, ולישראל מפרישים שלוש ושלוש ערים למקלט, שש ערים בסך הכול. כל התיאורים הללו בנויים על המספר שתים עשרה, כפולתו (ארבעים ושמונה) ושבריו (שתים, שלוש, ארבע, שש). כיצד נתהווה תיאור זה? בלי ספק היו לו לספר כהנים מסורות על פה ותעודות בכתב על עברו של ישראל. ככל שהמקורות האלה היו עתיקים או מהימנים יותר, כן הם תיארו מציאות מגוונת יותר, עשירה בשינויים ממקום למקום ומדור לדור. מסתבר שספר כהנים נטל מן המוסדות שנמצאו באופן ספוראדי במקורותיו וארגן אותם בצורה שיטתית תיאור סכימאטי אחיד של מוסדות ישראל בימי קדם.

אם לאור זאת נבוא להעריך את ערי המקלט של ס"כ, תצטייר לנו תמונה שונה מזו שלמעלה, בדבר היחס שבין התעודות. שלוש ערי המקלט המקוריות של ס"ד צמחו מתוך המציאות ההיסטורית של יהודה במאה השביעית. המוסד היה אפוא מוגבל במקום (ממלכת יהודה) ובזמן (מייחוד הפולחן ועד חורבן הממלכה – שלושים וחמש שנה). ס"כ מצא לפניו את המוסד והכליל אותו, שוב במקום ובזמן. עקרונית לא חידש בכך הרבה, משום שכבר בספר דברים ניתן החוק מפיו של משה, לשעה שיירשו את הארץ, ובדרך אידיאלית – לכל ישראל. עיקר החידוש בהכללה של ספר כהנים היה בהכפלת ערי המקלט, כדי שיספיקו לכל העם, ופרישתן משני עברי הירדן "כשתי שורות שבכרם"48. לפי תיאורנו זה, מסתבר שחוק ערי המקלט של ס"כ נתחבר אחרי החוק של ס"ד, במאה השישית לפסה"נ או בתחילת המאה החמישית, אך לא נוכל לדייק מכאן בדבר זמן החיבור ומכל שכן בדבר מקום מוצאו. לכתחילה לא היה זה חוק נוהג, שכן הבלבול האתני ששרד בארץ ישראל אחרי החורבן והגלויות לא אפשרו את יישומו של המשפט של ס"כ; היתה זו פרוגרמה משפטית מבוססת על מסורות קודמות, שנתחברה בציפייה לשיקום ישראל בארץ.

יותר מאוחר בימי הבית השני, כנראה במחצית השנייה של המאה החמישית, הובא ספר כהנים לירושלים. השוואתו אל שאר קבצי החוקים שבתורה, בייחוד אל ספר דברים, יצרה בעיות הלכתיות לא מעטות. במקרה שלנו נתקלו סופרים מן האסכולה המשנה-תורתית בסתירה המובהקת בין ספרם לבין ס"כ: כאן שלוש ערים, כאן שש ערים. שני נסיונות שונים נעשו להסיר את הסתירה. הנסיון האחד הוא בדב' ד', מא-מג: אמנם משה ציווה על שלוש ערים בלבד, אבל כבר לפני כן הפריש שלוש ערים אחרות. התירוץ הוא אלגנטי למדיי. נשאר רק חספוס קל: לפי החוק בבמ' ל"ה, ט-לד צריך היה להקרות את הערים כולן רק לאחר כיבוש כל הארץ. חז"ל נטלו על עצמם להסיר גם קושי זה49. הניסיון האחר הוא בלתי תלוי בראשון ועל כן נראה שנעשה לכתחילה במגילה אחרת: על שלוש הערים שהחוק כבר ציווה להפריש, מצווים להוסיף עוד שלוש ערים לכשירחיב ה' את גבול הארץ. הסבר זה פחות מוצלח, משום שלקה באנאכרוניזם: המחבר שכח כי הסיפורים שלפניו כבר תיארו את משה ככובש עבר הירדן. או שמא לא ידעם? על כל פנים, שלב יצירה זה אין לראות אותו בזיקה למציאות היסטורית-משפטית כלשהי; הוא כולו נמצא בתחומו של מדרש ההלכה, המנסה ליישב סתירות שבספרות המשפטית הננחלת מדורות קודמים.

לעומת זאת יש לראות אחיזה היסטורית ממשית לדברי התנאים בתוספתא מכות ג', ב (השווה ירושלמי מכות פ"ב, ה"ו): "ואף על פי שהפרישו שכם בהר אפרים לא היתה קולטת, הפרישו קרית יערים תחתיה עד שכיבשו את שכם. ואף על פי שהפרישו את קדש בגליל לא היתה קולטת, הפרישו גמלא תחתיה עד שכיבשו את קדש". ידיעות אלה הן היסטוריות, משום שבנוגע להחלפת שכם בקרית יערים הן מתארות מציאות המנוגדת לכתבי הקודש (יהושע כ'), ובאשר להחלפת קדש בגמלא (שממזרח לירדן) המציאות מנוגדת אפילו לתורה (במדבר ל"ה, יד)! מסתבר שבהמשך תקופת בית שני, בוודאי בימי מדינת החשמונאים, נעשה ניסיון להחיל את חוק ערי המקלט, על פי ראינטרפרטציה שעוד נראה, ולשם כך יועדו, לפי הצורך, ערים אחרות במקום הערים שלא נכבשו בידי ישראל50.

לחלקים נוספים של מאמר:
לתולדותיהן של ערי המקלט במשפט המקראי : א
לתולדותיהן של ערי המקלט במשפט המקראי : ב
לתולדותיהן של ערי המקלט במשפט המקראי : ג
לתולדותיהן של ערי המקלט במשפט המקראי : ד
לתולדותיהן של ערי המקלט במשפט המקראי : ה (פריט זה)
לתולדותיהן של ערי המקלט במשפט המקראי : ו
לתולדותיהן של ערי המקלט במשפט המקראי : ז

הערות שוליים:
40. ספרי דבי רב על הכתוב: "מכאן אתה אומר: שלוש ערים הפריש משה בעבר הירדן; וכשבאו לארץ, הפרישו עוד שלוש; ולעתיד לבוא מפרישים עוד שלוש; 'שלוש על שלוש' הרי שש 'ועוד שלוש' הרי תשע". וכן תוספתא מכות ב', י: ירושלמי מכות פ"ב, ה"ו. ואחריהם רש"י, רשב"ם, רמב"ן, אברבנאל – על הכתוב. וראה ד"צ הופמן (להלן, הערה 42) וכן גם A.P. Bissel, The Law of Asylum in Israel, Leipzig 1884, p. 65 f.; A. Dillmann, Numeri, Deuteronomium und Josua (KEHAT), Leipzig 1886, p. 333. ועתה גם מילגרום (לעיל, הערה 12), בעמ' 304.
41. ולא בכדי נתקשה בכך אברבנאל.
42. ד"צ הופמן, ספר דברים מפורש, תרגם צבי הר-שפר, כרך ב, תל אביב תשכ"א, עמ' שעא-שעב.
43. ראה מש"כ ב-מבוא לספר דברים (לעיל, הערה 14), עמ' 21-20.
44. ירמיה י"ז, כו; ל"ב, מד; ל"ג, יג. אין לחשוב את "ערי יהודה" כתחום נפרד, אלא הוא ציון כולל המקבל פירוט ב"ההר, הנגב והשפלה". נראה שחלוקה זו עדיין נשקפת מן הכתוב בעובדיה יט: "וירשו הנגב את הר עשו, והשפלה את פלשתים וירשו [הר יהודה?] את שדה אפרים ואת שדה שומרון ובנימין את הגלעד". בדעה קצת שונה ראה: Y.Yadin, "The Fourfold Division of Judah", BASOR 163 (Ocr. 1961), pp. 6-12.
45. החפירות בחירבת קומראן ובתל גורן (עין גדי), נוטות לאשר את דעתאלט שרשימת ערי יהודה ביהושע ט"ו, כא-סב היא מימי יאשיהו. הדעות השונות נסקרו בידי ז' קלאי, נחלות שבטי ישראל, ירושלים תשכ"ז, עמ' 275 ואילך. על כל פנים, אפילו יש ברשימת ערי יהודה יסודות עתיקים יותר, מסתבר שמחוז "המדבר" נתכונן רק באה השביעית.
46. קויפמן (לעיל הערה 3) השיב על כך, שלא מצינו בספר דברים ובתורה בכלל חוקים מיוחדים למלכות יהודה, אלא רק לכלל ישראל. אבל מה יעשה סופר ביהודה, לאחר גלות שומרון, המדבר מפיו של משה? אם יכתוב חוקים לממלכת יהודה לבדה, יסגיר את מקומו וזמנו! הוא חייב לסגל לעצמו את המצב ההיסטורי המשוער של ימי משה: המנהיג מדבר אל "כל ישראל".
47. על פי מ' הרן. התפיסה לפיה כונה ספר כוהנים "ספר ארבע הבריתות" היתה לכתחילה אחרת; ראה: J. Wellhausen, Prolegomena to the History of Ancient Israel (Engl. Transl.), Repr. New York 1957, pp. 338-342
48. תוספתא מכות פ"ג, ה"ב; ירושלמי מכות פ"ב, ה"ו; בבלי מכות ט', ע"ב.
49. בתוספתא מכות פ"ג, ה"א ובירושלמי מכות פ"ב, ה"ו פורש שערי עבר הירדן לא קלטו עד שהופרשו אלה של ארץ ישראל. ובבבלי מכות י', ע"א דרש רבי סימאי: "...אוהב כסף לא ישבע כסף – זה משה רבינו, שהיה יודע שאין שלוש ערים שבעבר הירדן קולטות עד שלא נבחרו שלוש בארץ כנן ואמר: מצוה שבאה לידי אקיימנה...".
50. לכל הסוגייה הזו השווה את מאמרו של קליין (לעיל הערה 6) בעמ' 107-97. העדרו של חוק ערי המקלט ממגילת המקדש (ראה עמוד ס"א, שורות 6-5) מתאים לתיאולוגיה של עצת היחד הגורסת גזירה קדומה; אין משמעות לשגגה; "מאל הדעות כול הווה ונהייה, ולפני היותם הכין כול מחשבתם ובהיותם לתעודותם כמחשבת כבודו ימלאו פעולתם ואין להשנות" (סרך היחד ג', שורות 16-15).

ביבליוגרפיה:
כותר: לתולדותיהן של ערי המקלט במשפט המקראי : ה
מחבר: רופא, אלכסנדר (פרופ')
תאריך: טבת- אדר ב תשמ"ו , גליון ב (ק"ה)
שם כתב העת: בית מקרא
הוצאה לאור: החברה לחקר המקרא בישראל
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית