הסדרי נגישות
עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > חוק וחברה במקרא > החוק בספר דברים
בית מקרא


תקציר
חלק זה של המאמר דן בחוק ערי המקלט בדברים יט ועל ידי ניתוח סגנוני ותוכני מזהה לאיזה רובד של ספר דברים שייך החוק.



לתולדותיהן של ערי המקלט במשפט המקראי : ב
מחבר: פרופ' אלכסנדר רופא


החוק בדברים י"ט, א-יג מורכב משלושה חלקים: החלק הראשון, י"ט, א-ג, מצווה על הפרשת שלוש ערי מקלט; החלק השני, י"ט, ד-י, דן במקרה של רוצח שוגג; והחלק השלישי, י"ט, יא-יג – במקרה של רוצח מזיד. שני החלקים האחרונים עומדים זה כנגד זה בהגדרותיהם לרוצח: "לא שנא לו" (פס' ד), "שנא לרעהו" (פס' יא); בתיאורם את המעשה: "אשר יכה את רעהו בבלי דעת" (פס' ד) "וארב לו וקם עליו והכהו נפש" (פס' יא); בתיאור מעשהו של גואל הדם (פס' ו, יב) ובסיכומם הרעיוני: "ולא ישפך דם נקי... והיה עליך דמים" (פס' י) "ובערת דם הנקי מישראל וטוב לך" (פס' יג). באשר לחלקים הראשון והשני, הרי הם מקושרים זה לזה בנוסחת המעבר דלקמן: "והיה לנוס שמה כל רצח" (פס' ג) – "וזה דבר הרצח אשר ינוס שמה וחי" (פס' ד). בנוסחה זו, הביטויים האופייניים למשפט אחד חוזרים במשפט שלאחריו בסדר כיאסטי למחצה ויוצרים בכך מעבר אלגנטי, תוך כדי הטעמה יתרה של העניין, מנושא אחד למשנהו. נוסחה זו מופיעה עוד בדברים ה', כח-ו', א; י"א, לב-י"ב, א; שו' ב', כג-ג' א,13 וראויה משום כך להיחשב למאפיינת של הסגנון המשנה-תורתי. וכיוון שמבנים תחביריים מעידים על סגנון פרטי כלשהו יותר מאשר אוצר המילים, העובר בירושה וניתן לחיקוי, הרי שבכך כבר נתברר לנו שהחוק שלפנינו נוסח באסכולה המשנה-תורתית.

ואם בכל זאת נסמוך גם על דמיון המילים והביטויים – ומה שחשוב ממנו: הרעיון המובע בהם – אפשר שנוכל לדייק בזיהוי הרובד בתוך החיבור המשנה-תורתי. הפתיחה, י"ט, א, "כי יכרית ה' אלהיך את הגוים אשר ה' אלהיך נתן לך את ארצם, וירשתם וישבת בעריהם ובבתיהם" דומה ביותר לפתיחה שבי"ב, כט: "כי יכרית ה' אלהיך את הגוים אשר אתה בא שמה, לרשת אותם מפניך וירשת אתם וישבת בארצם"; השוני העיקרי במקומנו – "בעריהם ובבתיהם" – אפשר שנגרם על ידי הנושא הנדון כאן, הבדלת הערים (י"ט, ב, ז), מנוסה אל הערים (י"ט, ה, יא) ופעולת זקני העיר (י"ט, יב). זוהי אפוא לשונו של מחבר אחד, המביע בפתיחה, "כי יכרית..." את ציפייתו להשמדה גמורה של יושבי הארץ מפני ישראל. ציפיה זו מזהה את המחבר כבעל חוק החרם (ז' א-יא; כ', טו-יח), שבא להרחיק את ישראל מעבודת אלילים ותועבות הגוים. מחבר זה ממש הוא הפותח את קובץ החוקים של ספר דברים בחוק ייחוד הפולחן (י"א, לא-י"ב, ז), שהרי את ייחוד הפולחן הוא תולה בחובה להימנע ממעשי האמורי בעבודת ה' (י"ב, ב-ד), על פי הכלל שהוא עצמו מטעים ומנמק בפרשה י"ב, כט-י"ג, א. כפי שהראיתי במקום אחר, המחבר הזה כופל את חוק ייחוד הפולחן שכבר היה קיים לפניו בי"ב, ח-יב; לפיכך כיניתי אותו ס"ד 2 וזיהיתי אותו אחר כך כמי שהרחיב את הקובץ הפולחני המשנה-תורתי המקורי והוסיף עליו קבוצות דינים מתחומים אחרים: דינים נגד אלילות ונגד מעשי האמורי, דיני מלחמה ודיני משפחה14. יתר על כן, זה המחבר אחראי לעיקר הקובץ המשפטי של ספר דברים, שהרי הקובץ נפתח ומסתיים במינוח שלו – "לשמור ולעשות את החקים ואת המשפטים" (י"א, לב-י"ב, א; כ"ו, טז). ולא זו אף זו: הוא האחראי גם לקובץ המקיף יותר של "המצוה, החקים והמשפטים" (ה', כח; ו' א ואילך)15. ובכן מחבר עיקרי זה של ספר דברים הוא הפותח, ובמידה רבה גם המנסח, את קובץ דיני הרוצחים.

אך למען הדיוק, אין כאן קובץ של דיני רוצחים בלבד, אלא של דיני רוצח ונרצח. הדבר מתברר מהשוואת הסיום של דין עגלה ערופה (כ"א, א-ט) אל סיומי הדינים שלנו. שם נאמר "ואתה תבער הדם הנקי מקרבך..." (כ"א, ט) ואילו כאן "ולא ישפך דם נקי בקרב ארצך (י"ט, י) ואחריו "ובערת דם הנקי מישראל" (י"ט, יג). נמצא שחוק עגלה ערופה, החוצץ במקומו הנוכחי בין חוקי המלחמה16, השתייך לכתחילה לקובץ שלפנינו. הקובץ מנה אפוא שלושה חוקים עיקריים: דין רוצח שוגג (י"ט, ד-י), דין רוצח מזיד (יט, יא-יג) ודין נרצח "לא נודע מי הכהו" (כ"א, א-ט). לקביעה זו יש תוצאות חשובות מבחינת הביקורת הספרותית-היסטורית. זה מכבר הכירו, שבחוק "עגלה ערופה" יש משקע של מורשה משפטית-ריטואלית מן המזרח העתיק17. מסתבר אפוא שהמחבר ס"ד 2 השתמש בקובץ זה, כמו בקבצים של דיני מלחמה ודיני משפחה, בחומר מורשה שהגיע לידיו. ובאמת תפקידם הנכבד של "זקני העיר" בדברים כ"א, ג-ד, ו-ח אינו יכול להיחשב לחידוש משנה-תורתי, שהרי בימי חיבורו של ס"ד החל להתבסס מוסד של שופטים ממונים בכל ערי הממלכה18; תפקידם השיפוטי של הזקנים נמצא אפוא כבר בספרות המורשה. כך גם בפרקנו. בדין רוצח מזיד (י"ט, יא-יג) מופיעים זקני עירו של הרוצח כמי ששופטים אותו וגוזרים את דינו למוות, נוטלים אותו מן המקלט ומוסרים אותו ביד גואל הדם. בכל אלה מותר לראות יסודות מספרות המורשה הקדם-משנה-תורתית. וזוהי אפוא מסקנתנו לגבי חוק ערי המקלט על שלושת חלקיו: עיקרו נוסח בידי סופר משנה-תורתי, ס"ד 2, אך יש בו קצת משקעים עתיקים יותר; עיקר הניסוח החדש בא בשני החלקים הראשונים, מצוות הפרשת ערי המקלט (י"ט, א-ג) ודין רוצח שוגג (י"ט, ד-י); בהמשך, לעומת זאת, בדין רוצח מזיד (י"ט, יא-יג) כמו בדין "נרצח לא נודע מי הכהו" (כ"א, א-ט) השתמש המחבר בחומר מורשה שהיה בידיו.

מן הדברים שלמדנו עולות מסקנות ראשונות לגבי תולדות ערי המקלט. העובדה שהחוק נוסח בעיקרו בידי ס"ד 2, מחבר שכבר הכיר את חוקי ייחוד הפולחן ובנה והוסיף עליהם, מדברת בעד תפיסתו של ולהאוזן, שערי המקלט הותקנו לאחר ייחוד הפולחן וכתוצאה ממנו. ואולם בחומר המורשה נוטלים הזקנים את הרוצח מן המקום שהוא נס אליו; מנוס זה מה טיבו? הווי אומר, לפני שהותקנו מקלטים חילוניים נתקיימו מקומות מקלט מסוג אחר, והם כפי הנראה המזבחות שבמקדשים (השווה שמות כ"א, יד; מל"א, א', נ-נג; ב', כח-לד). ועוד, בחומר המורשה כבר מבחינים הזקנים בין שוגג למזיד ומפעילים את גואל הדם בביצוע פסק דינם. נמצא שההבחנה בין סוגי רוצחים קדמה להתקנת ערי מקלט, ובין השתיים אין אותו קשר סיבתי, ששיער וייסמן. וכן נמצא, נגד דעת להר, שגם סיוגה וריסונה של גאולת הדם קדמו להתקנת ערי המקלט ולא גרמו לה. אין כאן אלא שרטוטי מסקנות ראשוניים, אולם הם יתאשרו לנו בהמשך.

לחלקים נוספים של מאמר:
לתולדותיהן של ערי המקלט במשפט המקראי : א
לתולדותיהן של ערי המקלט במשפט המקראי : ב (פריט זה)
לתולדותיהן של ערי המקלט במשפט המקראי : ג
לתולדותיהן של ערי המקלט במשפט המקראי : ד
לתולדותיהן של ערי המקלט במשפט המקראי : ה
לתולדותיהן של ערי המקלט במשפט המקראי : ו
לתולדותיהן של ערי המקלט במשפט המקראי : ז

הערות שוליים:
13. ראה מש"כ: "דברים ה, כח – ו, א: החיבור והנוסח לאור הסגנון המשנה-תורתי ושלוש תפילין מקומראן (4Q128, 129, 137)", תרביץ נ"א (תשמ"ב), 184-177.
14. גם כאן אני נאלץ לקצר ולהפנות אל מש"כ: מבוא לספר דברים, ירושלים תשל"ה; ואחר כך: מבוא לספר דברים – פרקי המשך, ירושלים תשמ"ג, עמ' 48-17.
15. ראה לעיל, הערה 13.
16. רוב הפירושים הביקורתיים עמדו על הדבר.
17. לספרות העשירה על פרשה זו נתוספו באחרונה: Z. Zevit, "The wegla-Ritual of Deuteronomy 21:1-9", JBL 95 (1976), 377-390; p.E. Dion, "Deutéronome 21.1-9: Miroif du devéloppement legal etreligieux d'Israel", Studies in Religion 11 (1982). 13 22.
18. ובאמת החוק של עד זומם (י"ט, טז-כא, להבדיל מי"ט, טו), המנוסח בלשונו של ס"ד 2, מכיר בית דין של שופטים ולא של זקנים.

ביבליוגרפיה:
כותר: לתולדותיהן של ערי המקלט במשפט המקראי : ב
מחבר: רופא, אלכסנדר (פרופ')
תאריך: טבת- אדר ב' תשמ"ו , גליון ב (ק"ה)
שם כתב העת: בית מקרא
הוצאה לאור: החברה לחקר המקרא בישראל
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית