הסדרי נגישות
עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > השירה המקראית > מזמורי מלך
תרביץ


תקציר
חלק זה של המאמר סוקר את הבעיות הפרשניות שבתהילים מז ואת הבעיתיות בהצעות שהוצעו במחקר לפתרון בעיות אלו.



תהילים מז : א
מחבר: יצחק אריה זליגמן


המזמור בתה' מז קנה לו מקום במסורת היהודית הודות לקשריו עם ראש השנה, יום התרועה ויום קבלת עול מלכות שמים.1 מדרשי חז"ל, פרשנות ימי-הביניים (ראב"ע, רד"ק), וכן רבים מן החוקרים הלא-יהודים רואים בו שיר המתייחס לאחרית-הימים. לעומתם לא חסרו, ואינם חסרים. גם כאלה המוצאים במזמורנו ציון למאורע היסטורי מסוים, מאורע שמעלים אותו על נס במסגרת טקס פולחני. בשישים השנים האחרונות תופס מזמור זה מקום-בראש במחקר הספרות המזמורית: מאז הופעת ספרו המפורסם של מובינקל, 'מחקרים בתהילים', כרך ב, 1922, רואים במזמור זה דוגמה אופיינית ביותר למזמורים המכונים 'מזמורי המלכת ה'".2 מפרשי המזמור שבאו אחרי מובינקל, רובם ככולם, אימצו את תפיסתו בעיקר בכך שמצאו ביטוי לעליית אלוהים על כיסאו במשכנו בפסוק ו: 'עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר'.3 כוונת מאמרי זה הוא לבחון את נכונות תפיסה זו ולעמוד על היחס שבין פולחן להיסטוריה במזמורנו.

[א]

המזמור הקצר מעמיד את החוקר בפני כמה בעיות בעלות משקל, ואגב דיוננו יתברר עד כמה הן סבוכות; הן נוגעות בשלושה תחומים: במבנה המזמור. בתוכנו ובטיב הסיטואציה שהיה מיועד לה.

  1. לאור החוקיות הפנימית האופיינית להמנון במקרא ברור, שמזמורנו בנוי שני בתים, שכל אחד מהם קורא (בלשון ציווי) להלל את אלוהי ישראל: פסוקים ב-ה. 'כל העמים תקעו כף הריעו לאלהים בקול רנה. כי...', וגו', ופסוקים ז-י, 'זמרו אלהים זמרו זמרו למלכנו זמרו. כי...' וגו'.4 כבר עתה מתברר, שפסוק ו, 'עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר', חורג לגמרי מן המבנה שהצגנו, שהרי הוא בא אחרי סיום הבית הראשון ('סלה' !), ואינו מתאים לפני הקריאה המחודשת לשאת שבח לאל. כמה מטובי החוקרים החדשים עמדו על כך.5 עם זאת, דווקא לפסוק זה מגעת, כפי שרמזנו, חשיבות רבה להבנת המזמור כולו.
  2. בין בעיות המזמור בולטות במיוחד אלה הנוגעות בתוכנו. אין מקום לחלוק על הדעה המקובלת על כל המפרשים, ראשונים ואחרונים, שרעיונו המרכזי הוא מלכות ה' אלוהי ישראל, הלוא כתוב במפורש: 'מלך אלהים על גוים אלהים ישב על כסא קדשו' (ט). דווקא רעיון זה נהגו ונוהגים לפרש פירוש אסכאטולוגי כאילו מדובר כאן על מלכות ה' באחרית-הימים.6 ואולם פסוק מוחשי כמו 'ידבר עמים תחתינו ולאמים תחת רגלינו' (ד) עומד בדרכו של פירוש אסכאטאולוגי כזה.7 אי-אפשר להתעלם מן הרושם. שחותם מאורעות אקטואליים טבוע בו. קשה יותר למצוא תשובה חד-משמעית לבעיה שנייה: מה היחס בין לאומיות לאוניברסאליות במזמורנו; איך עלינו לפרש 'כל העמים' (ב), 'נדיבי עמים' (ט), 'על כל הארץ' (ג). טיבה של בעיה זו מתבהר ביתר שאת כאשר אנו משווים את מזמורנו לאותה קבוצה של מזמורים שהוא נמנה עמהם לפי הדעה המקובלת במחקר, כלומר, 'מזמורי המלכת ה' ' צג, (צה), צו-צט.8 תה' מז פותח 'כל העמים תקעו כף הריעו לאלהים בקול רנה', ואילו בתה' צח: ח אנו קוראים: 'נהרות ימחאו כף יחד הרים ירננו'. דווקא על רקע הדמיון החיצוני מתגלה לנגד עינינו עד כמה המזמורים הללו נעים במישורים שונים. בדרך-כלל שוררת בתה' צו-צט אווירה קוסמית, שהיא זרה לגמרי לתה' מז, כגון בפסוק 'ישמחו השמים ותגל הארץ ירעם הים ומלאו. יעלז שדי וכל אשר בו אז ירננו כל עצי יער' (צו: יא-יב; השווה צח : ז) ודומיו. נוסף לכך מאפיין אותה קבוצה של מזמורים הרעיון האסכאטולוגי המובהק, שלפיו מופיע האלוהים לא רק כמלך, אלא כמי שבא לשפוט תבל בצדק ועמים במישרים (צח: ט; והשווה צו: י, יג). ועל הכול, בתה' מז חסר כל פולמוס עם האלילים, ועליונותו של אלוהי ישראל עליהם אינה נזכרת כלל. עליונות זו היא מוטיב חוזר ונשנה במזמורי המלכת ה': 'ומלך גדול על כל אלהים' (צה: ג), 'נורא הוא על כל אלהים' (צו: ד), 'יבשו כל עבדי פסל המתהללים באלילים השתחוו לו כל אלהים... מאד נעלית על כל אלהים' (צז: ז, ט).
  3. באשר לסיטואציה, נטיית החוקרים היום היא למצוא כרקע לתה' מז חג פולחני שנחוג מדי שנה בחיים הדתיים של עם ישראל, ביתר דיוק, חג שחגגו אותו לקבל את פני השנה החדשה לפי הדגם האכדי שהיה נהוג בבבל. לאור מה שנאמר לעיל נראה לי יותר, שאמנם מדובר בחג פולחני, אבל – חד-פעמי, שבו נאספו לפאר את האל שזה עתה העניק נצחון לעמו.9

מאחר שהגישה המתוארת כאן היא היסטורית ביסודה, מן הדין שניתן את הדעת לבעיית תארוך המזמור. נחזור אליה בהמשך דיוננו, במיוחד לקראת סוף המאמר.

לחלק השני של המאמר:
תהילים מז : ב

הערות שוליים:
*גם בהכנת מאמר זה עזרה לי הגברת צפורה טלשיר במסירות בלתי-רגילה. כמה מן הרעיונות והרבה מן הניסוחים במה שנכתב להלן תרמה היא מבלי שיכולתי לציין אותם כל פעם.

  1. ידועים דברי המדרש: 'יהודה ב"ר נחמן פתח עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר בשעה שהקב"ה יושב ועולה על כסא דין בדין הוא עולה מה טעם עלה אלהים בתרועה ובשעה שישראל נוטלין את שופריהן ותוקעין לפני הקב"ה הוא עומד מכסא הדין ויושב בכסא רחמים דכתיב ה' בקול שופר ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם והופך עליהם מדה"ד לרחמים אימתי בחדש השביעי' (וי"יר כט:ג). מ' וייס, 'פרק התקיעות', אמנה, תשט"ז, מביא את דברי המדרש הזה, אך מוסיף (עמ' 20): 'אולם גם הנחה זו על כל פרטיה אינה מוכיחה די צרכה, ואין לנו כל יסוד אובייקטיבי להניח שכבר בהתחלה היה קשר בין מזמורנו ובין ראש השנה.'
  2. S. Mowinckel, Psalmenstudien, II: Das Thronbesteigungsfest Jhwhs etc., Kristiania 1922 ב-1925 כתב הלשר (G. Hölscher, Die Ursprünge der jüdischen Eschatologie, Giessen, p. 8) על ספרו של מובינקל: `vielleicht die genialste alttestamentliche Arbeit der letzten Jahre`. אולי הוא צודק באשר לגאוניות, אבל אין זאת אומרת, שהגישה הפילולוגית משכנעת את הקורא של היום. מובינקל מצטט את תה' מז בהקדמה לספרו ועוד ארבעים ושתיים פעמים בגוף הספר. עם זאת, הוא מניח מראש את כוונת הכתוב, במיוחד של פסוק ו, בלי ניתוח של ממש.
  3. מתוך הספרות העשירה העשויה לאשר דברים אלה ייזכרו כאן המאמרים החשובים: J. Muilenburg `Psalm 47`, Journal of Biblical Literature, LXII (1944), pp. 235-256; A. Caquot, `Le Psaume 47 et la royaute` de Yhw`, Revue d`histoire de philosophic religieuse, XXXIX (1959), pp. 311-337
  4. יודעי דבר יכירו, שהדברים כאן מנוסחים בהשפעת שיטתו של גונקל בפירוש המזמורים. ובאמת נראה לי, שיסודות שיטתו עומדים עד היום בפני הביקורת. ועיין: P.H.A. Neumann, Zur neueren Psalmenforschung (WdF, 192). Darmstadt 1976, p. 16
  5. Olshausen בפירושו, 1853, עמ' 206: `doch steht v. 6 isolirt`; מילנבורג (לעיל, הערה 3), עמ' 246-247: …a kind of extra or overhanging line`; וכן: D. Michel, Tempora und Satzstellung in den Psalmen, Bonn 1960, p. 216; `Besondersa schwierig ist die Bestimmung der Zeitstufe bei den v. 6` עלה perf.. קושי זה עלה גם בטיעונו של J. Calès (כבר במאמר מ-1926), ובפירושו 1936, עמ' 484: `l`hymneparaît composé de deux strophes, paralléles entre elles distique par distique` הוא רוצה להוכיח זאת על-ידי הקבלת פסוקים ברשימה שפסוק 1 מופיע בה במקביל לפסוק יגד.
  6. כך בין מפרשי ימי-הביניים ראב"ע ורד"ק: '(גם) זה המזמור לימות המשיח...'. בין החדשים במיוחד גונקל.
  7. מן הראוי להזכיר כאן: P. B. Yoder, Flexed Word Pairs and the Composition of Hebrew Poetry (Diss.), Penn. 1970, pp. 181-191. יודר טוען, שכל מה שהלשון מוחשית יותר ומליצית פחות עשוי להיחבא מאחריה רמז למאורע היסטורי (אמנם הקריטריונים שלו שונים במקצת; ראה שם, עמ' 21).
  8. מימי מובינקל ואילך מקובל לאות את תה' מז כשייך לקבוצת המזמורים הנמצאת ב-צג, צו-צט. לכאורה נשאלת השאלה מדוע נמצא תה' מז במקום שונה לגמרי בס' תהילים ובאוסף אחר, לאמור, באוסף של מזמורי בני קרח. יוצא מכלל זה רק קראוס (H. J. Kraus). שעמד בספרו (Die Königsherrschaft Gottes im Alten Testament, Tübingen 1951, pp 124-125) על ההבדלים המהותיים שבין האווירה השוררת בתה' מז לבין האווירה באותה קבוצת מזמורים (בפירושו חזר בו אחר-כך מעיקרי הדברים). מן הדין להעיר, שבפירושו אין הוא מפרש את המזמורים צו-צט פירוש אחיד כלל ועיקר. לדעתו, וגם לדעת אחרים, מוצאם מתקופות שונות לגמרי, והם גם בעלי אופי שונה. בקביעה זו נוגעים אנו בנקודה רגישה מאוד לגבי 'מזמורי המלכת ה' ', אבל אין אנו יכולים להיכנס כאן לעובי הקורה של פרשה מורכבת זו.
  9. ראויים לתשומת-לב דבריו של מישל (לעיל, הערה 5), עמ' 217-216, הבא לטעון, שהתפיסה המחזורית אופיינית לעמי המזרח הקדום, ואילו אמונת ישראל היתה חתומה מראשיתה בחותם היסטורי מובהק. ומשום כך אינו מתקבל על הדעת, שהיו חוגגים בישראל חג מיוחד להמלכת ה' מדי שנה בשנה.
ביבליוגרפיה:
כותר: תהילים מז : א
מחבר: זליגמן, יצחק אריה
תאריך: תשמ"א , גליון נ
שם כתב העת: תרביץ
בעלי זכויות : י"ל מאגנס
הוצאה לאור: י"ל מאגנס
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית