מודעות עם ישראל לזהות היא גורם קבוע במחשבת המקרא ומוצאת את ביטויה הן במאמציהם של סופרי המקרא להסביר את מוצאו של עם ישראל, את מרכיביו ואת מקומו בין העמים, והן בנסיונם להגדיר את היחס בין העם לבין אלוהיו. במסגרת רעיונית זאת, יש חשיבות רבה ליחס בין העם וארצו. שלא כמו בחשיבה הסוציולוגית המודרנית, שבה "ארץ" הוא רק אחד המרכיבים בהגדרת "עם", הרי שבמחשבה המקראית ממלא המושג "ארץ" תפקיד מרכזי בהבנת העם את עצמו ובמערכת יחסיו עם אלוהיו.
כדי להבין את מלוא משמעותם של המושגים "עם" ו"ארץ" אין להפריד ביניהם הפרדה גמורה; עם זאת, לא נוכל להצטמצם בשאלת היחס ביניהם. בדיוננו זה, נשתדל לעמוד על משמעותם של שני מושגים מרכזיים אלה. כפי שהם מתבטאים במחשבה המקראית של תקופה מסויימת אחת.
נקדים לעצם הדיון דברים אחדים הנוגעים לגישתנו המתודולוגית הכללית. כמו בכל נושא הסטורי, יש להבחין באופן עקיב בין שני עניינים: בין ההסטוריה גופא, כלומר "האירועים כפי שקרו באמת" כלשון אחת ההגדרות1), לבין הדרך או הדרכים שבהן ראו את האירועים הללו, הבינו אותם והגיבו עליהם, האנשים אשר דיווחו אודותם. הצורך בהבחנה כזאת הוא להלכה מובן מאליו, אבל למעשה, אפשר שאין הוא כלל בר-ביצוע. לבד מן המימצאים הארכיאולוגיים המרחיבים את ידיעותינו – וגם זאת באופן מקרי וחלקי בלבד – על ההיבטים החמריים של ההיסטוריה (ויש לזכור שגם הם מוצגים מנקודת ראותו הפרשנית של הארכיאולוג), הרי שהמידע המצוי בידינו לגבי תקופה מסויימת לקוח בעיקרו של דבר מדבריהם של אלו אשר נטלו חלק באותם אירועים, או אלה אשר כתבו עליהם לאחר זמן. על-כן, גם דברי נבואה ושירה וגם תעודות וחיבורים היסטוריים שהועלו על הכתב לאחר זמן, הם בבחינת "מקורות", הן ביחס לעובדות ההיסטוריה והן ביחס לפירושן. אף-על-פי-כן, גם אם היעד האידאלי אינו בר-השגה, יש לנסות לחתור אליו למרות הכל. מתוך מודעות לקשיים ולמגבלות של משימה זאת, ננסה בכל זאת להבחין ככל האפשר בין שני היבטים אלו של החוויה ההיסטורית.
לחלקים נוספים של המאמר:
עם וארץ בתקופת שיבת ציון (פריט זה)
עם וארץ בתקופת שיבת ציון : א
עם וארץ בתקופת שיבת ציון : ב
עם וארץ בתקופת שיבת ציון : ג
עם וארץ בתקופת שיבת ציון : ד
עם וארץ בתקופת שיבת ציון : ה
הערה:
1. על-פי המימרה המפורסמת של ל. פון רנקה: "wie es eigentlich gewesen". בתוך: L. von Ranke, Geschichte der romanischen und germanischen Volker von 1494 bis 1534, Leipzig 1824, VI.
