הסדרי נגישות
עמוד הבית > ישראל (חדש) > חבלי ארץ, אתרים ומסלולי טיול > מישור החוף > השרוןעמוד הבית > ישראל (חדש) > נוף וטבע > גיאולוגיה ועיצוב הנוף
ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאורכתר הוצאה לאורידיעות אחרונות


תקציר
המבנה הגיאולוגי, הגבולות, גיאומורפולוגיה וחלוקה ליחידות נוף של אזור השרון.



מבואות : גבולות וגיאומורפולוגיה [השרון]


גבולות

לישראל קו חוף שאורכו כ-200 ק"מ - מראש הנקרה בצפון-צפון-מזרח עד גבול חבל עזה בדרום-דרום-מערב. קו החוף מלווה, כמעט לכל אורכו, ברצועת מישור הנמשכת מקו החוף מזרחה - עד רגלי ההרים הבונים את השדרה ההררית המרכזית של ארץ-ישראל. רצועה זאת, הנקראת "מישור החוף", צרה בצפון הארץ - מישור חוף הגליל ומישור חוף הכרמל - ומתרחבת בהדרגה כלפי דרום, עד שהיא מגיעה לשיא רוחבה במישור החוף של הנגב.

מישור החוף של ישראל תחום במערב על ידי קו החוף; במזרח - על ידי קו המגע עם הרי הגליל, עם הרי שומרון, ומאזור נחל מודיעים ודרומה עם גבעות השפלה; בצפון - על ידי רכס הסלם, שלאורכו עובר גבול ישראל-לבנון; בדרום - על ידי קו המגע עם הרי הנגב הצפוניים, דהיינו הקו הנמשך מחולות חלוצה דרך רביבים אל אזור אפקים ומשם אל באר שבע ואל הקצה הדרומי של גבעות השפלה.

יחידות נוף

נהוג לחלק את מישור החוף, מצפון לדרום, לשש יחידות נוף, בזיקה ליחידה ההררית הסמוכה ממזרח לכל קטע במישור: מישור חוף הגליל; מישור חוף עכו; מישור חוף הכרמל; מישור חוף השרון; מישור חוף יהודה; מישור חוף הנגב.

מישור חוף הגליל מלווה את מורדות הרי הגליל העליון והגליל התחתון, מראש הנקרה עד עכו. זוהי רצועה צרה שרוחבה כ-5 ק"מ, והיא מצטיינת בקו חוף מפורץ למדי – פרי תהליכי גדוד של גלי הים ברכס הכרכר שבקו החוף. הקרקע ברצועת מישור זו היא טרה רוסה, המכוסה בחלקה הגדול מטעי בננות ואבוקדו. בקטע זה של מישור החוף נמצא יישוב עירוני אחד - נהריה.

מישור חוף עכו מלווה את מפרץ חיפה מעכו עד חיפה. זהו מישור רחב למדי, המשתרע מן המפרץ עד שלוחות הגליל התחתון המערבי. בחלקו הצפוני, באזור שפך נחל נעמן, השתמר בו נוף מעניין של דיונות לבנות שמקורן בתהליכי בליה של סלע גיר. במישור נמצאים שטחים חקלאיים נרחבים - שדות כתנה, גני ירק וברכות דגים, בצד אזורי תעשייה צפופים.

מישור חוף הכרמל משתרע מחיפה עד שפך נחל תנינים. בקטע זה מצטמצם המישור שוב לממדים צרים למדי – כ-2 ק"מ רוחב בין קו החוף למורדות הכרמל. גם כאן, כמו במישור חוף הגליל, קו החוף מפורץ במפרצים וכפים, במיוחד בין חוף עתלית לחוף דור. האזור הוא שטח חקלאי מובהק, שמגדלים בו בעיקר בננות, אבוקדו וכתנה.

מישור חוף השרון משתרע מנחל תנינים עד נחל ירקון, והוא מלווה את מרגלות הרי שומרון. בקטע זה מתרחב מישור החוף לכדי 13 ק"מ. קרקעותיו של מישור השרון מגוונות; הן כוללות אדמת חמרה, כרכר, אדמת ביצה וטרה רוסה, שהוסעו לכאן מהרי שומרון. גידול ההדרים מאפיין את חקלאות מישור השרון.

מישור חוף יהודה נמשך מנחל ירקון עד נחל שקמה, ומלווה את רגלי גבעות השפלה. בקטע זה נמשכת מגמת ההתרחבות של מישור החוף, עד כדי 20 ק"מ לערך. כאן כבר באה לידי ביטוי חדירת החוליות אל קו החוף - תוצר של הובלת החולית מדלתת הנילוס על ידי הזרם הים-תיכוני. באזור יבנה, אשדוד ואשקלון עדיין משתרעת רצועת חולות רחבה במערב המישור, אם כי היא מצטמצמת במהירות, עקב בנייה אורבנית מואצת בסביבות אשדוד ואשקלון.

יש המכנים את מישור חוף יהודה "מישור פלשת", על שם ערי הפלשתים שהתקיימו כאן בתקופת המקרא - עקרון, אשקלון ואשדוד.

מישור חוף הנגב משתרע מנחל שקמה בצפון עד רכסי הנגב הצפוני בדרום, ובין חבל עזה במערב עד בקעת באר שבע במזרח. כאן מגיע מישור החוף לשיא רוחבו – כ-30 ק"מ. חלקו הצפוני של אזור זה מכוסה באדמת לס שמקורה בסחיפת אבק ממדבר סהרה, וחלקו הדרומי - מחבל אשכול עד אזור נצנה - מכוסה דיונות - חולית עגור וחולות חלוצה.

גיאומורפולוגיה

מישור החוף, למרות שמו, אינו מישור חלק אלא אזור בעל אופי טופוגרפי גלי, שבו מתחלפות רצועות מישוריות ברכסים נמוכים המקבילים לקו החוף. את המורפולוגיה הזאת של מישור החוף הכתיבו תהליכי הצפה ונסיגה של הים התיכון במהלך תור הרביעון, במיליון השנים האחרונות. בסוף תור-המשנה ניאוגן, שקדם לרביעון, היה מישור החוף של הארץ נתון תחת הצפה ימית שמפלסה גבוה בכ-150 מ' מן המפלס הנוכחי של הים התיכון.

לאחר מכן חלה נסיגה משמעותית של הים ולאחריה, בתקופת הפליסטוקן, החל תהליך של הצפות ונסיגות של הים התיכון, כפועל יוצא של תהליכי היווצרות קרחונים והפשרתם באירופה. התפשטות הקרחונים גרמה לנסיגת קו החוף מערבה, ותהליך ההפשרה גרם לעליית מפלס הים התיכון ופלישת מימיו מזרחה.

חמש הצפות של מישור החוף במי הים התיכון - כל אחת בקו שונה מרעותה – הותירו במישור החוף עקבות של קווי החוף הקדומים בצורה של רכסי כרכר מקבילים, משארי סלע חופי וכדומה. ההצפה הקדומה בסדרת ההצפות - ההצפה הסיצילינית הקדומה (לפני כ-700,000 שנה) - הותירה מצוק של גדוד וצנירי גידוד במדרונו המערבי של הכרמל, בגובה של 90 מ'. ההצפה הבאה - ההצפה הסיצילינית המאוחרת (לפני כ-500,000 שנה) - הותירה את עקבות קו החוף שלה בצורת רכס כרכר שגובהו כ-60 מ' באזור נירעם (חרבת חרב), וכן בצורת סלע חופי שגובהו גם כן כ-60 מ' באזור אפקים.

סלע חופי הוא עדות מובהקת לקו חוף קדום, שכן סביבת יצירתו היא בקו מגע של חוף וים. ההצפה השלישית - ההצפה הטירנית הקדומה (לפני כ-250,000 שנה) – הותירה במישור החוף את רכס הכרכר המזרחי, שגובהו כ-30 מ'. ההצפה הטירנית התיכונה (לפני כ-100,000 שנה) הותירה את רכס הכרכר התיכון, שגובהו 18-15 מ', ההצפה הטירנית המאוחרת (לפני כ-50,000 שנה) הותירה את רכס הכרכר המערבי. כתוצאה מעליית פני הים לאחר מכן, כורסם רכס הכרכר הזה לסדרת משארים בצורת איים, הנמצאים במקביל לקו החוף הנוכחי, כגון איי חוף אכזיב, איי חוף דור ואי יונים שמול מעגן מיכאל.

בין רכסי הכרכר המקבילים, פרי הנסיגה ההדרגתית הזאת של קו החוף, נותרו "פרוזדורים" ארוכים המכונים "מרזבה", "אבוס מזרחי" ו"אבוס מערבי". לאורכם עוברים צירי התחבורה העיקריים של מישור חוף השרון: כביש ראש-העין-טול-כרם (מס' 444) עובר במרזבה, מסילת הברזל תל-אביב-זכרון-יעקב עוברת באבוס המזרחי וכביש תל-אביב-חיפה (מס' 2) עובר ברובו באבוס המערבי.

את מישור חוף יהודה, ובעיקר את מישור חוף הנגב, מאפיין מרכיב מורפולוגי נוסף על רכסי הכרכר והאבוסים: אלו הם מרחבי חוליות (דיונות), המשתרעים לעתים על פני קילומטרים רבים במישור - חולות עגור וחולות חלוצה במישור חוף הנגב וחולות זיקים-אשדוד במישור חוף יהודה. נופי חוליות אלו הם פרי הסעה של חולות מדלתת הנילוס, באמצעות הזרם הים-תיכוני, והשקעת החולות הללו בדרום החוף. זהו למעשה תהליך של בנייה והרחבת מישור החוף הדרומי של הארץ באמצעות הטענת החולית, המותיר מרחבי חולות גדולים במישור.

ככל שמתקדמים צפונה בקו החוף הישראלי הולכת הטענת המוסעת עם הזרם הים-תיכוני ופוחתת. בצפון החוף הישראלי מתחלף תהליך הבנייה של מישור החוף בתהליך של גדוד - כרסום קו החוף ורכס הכרכר המערבי על ידי גלי הים. לשינוי המגמה הזאת יש השפעה גיאומורפולוגית ברורה על מתאר קו החוף הישראלי: מחבל עזה עד אזור תל-אביב-יפו זהו קו חוף תמים ללא כפים ומפרצים, שמתארו קשתי, ואילו מקו תל-אביב-יפו צפונה נושא קו החוף אופי יותר ויותר מפורץ, כתוצאה מתהליכי הגדוד החופי, ומתארו ישר, בכיוון צפון-דרום.

פלוביומורפולוגיה

סדרה צפופה של נחלים חוצה את מישור החוף מצפונו עד דרומו, באפיקים כמעט מקבילים שכיוונם מזרח-מערב. נחלים אלו, הנשפכים לים התיכון, חוצים את המישור בתעלות זרימה שרובן עוצבו למעשה על ידי האדם - הסדרת גדות הנחל, שינוי החתך באמצעים מלאכותיים וכדומה.

תופעה מעניינת נצפית בנחלים החוצים את מישור השרון - הטיית מסלולי הערוצים מכיוון מערבי לכיוון צפוני-מערבי. נראה כי הגורם להטיה הוא סכירת דרכם של הנחלים במחסום החוליות, המקביל לחוף. כיוון התנועה של החוליות היה מדרום לצפון, והדבר גרם לסטיית הנחלים צפונה, כדי לעקוף את המחסום המתקדם הזה. במקומות שבהם לא עקפו הנחלים את החוליות, אכן נחסמו הזרימות. עמקי המרזבה שבין רכסי הכרכר הוצפו, וכך החלו להיווצר ביצות במישור החוף - ביצות נחל אורן, ביצות נחל דליה, ביצות כבארה, ביצת פולג, ביצת הרצליה וביצות הירקון.

בתקופות קדומות בוצעו פריצות מלאכותיות ברכסי הכרכר, כדי לנקז את הביצות לעבר הים. דוגמאות יפות לכך הן הפרצה בנחל אורן ליד מחנה המעצר בעתלית, פרצת נחל פולג מדרום לאודים ופרצת הנקבה של נחל גלילות באזור הרצליה.

גיאולוגיה

מבוא

מישור החוף של ישראל, מגבול מצרים בדרום עד גבול לבנון בצפון, בנוי, על פני השטח ובתת-הקרקע, מאבני חול גיריות (כרכר), מקונגלומרטים, מחולות, מחוליות (דיונות) ומשכבות ביניים חרסיתיות. אלה סלעים וקרקעות צעירים, מתור הרביעון, דהיינו 2 מיליון השנים האחרונות. עובי סלעי המשקע האלה מציג בחתך מבנה של יתד ההולך ומצטמצם, עד היעלמו לכיוון רגלי ההרים במזרח, והולך ומתרחב לכיוון הים במערב, שם העובי מגיע עד כדי 200 מ'.

אפק תת-קרקעי זה בנוי מסלעים נקבוביים וחדירים, והוא אקויפר מצוין שמתמלא מילוי חוזר בעיקר מגשמים היורדים באזור. עקב פעולות האדם - תיעוש ודישון - הזדהם אקויפר זה בחנקות ובמתכות כבדות, ואיכות מימיו מגיעה במקומות שונים לגבול המותר לשתייה. שלמת הבטון הגדולה במישור החוף, עקב תהליך העיור המואץ - בניית בתים וסלילת כבישים ומדרכות, מצמצמת את שטחי המילוי החוזר. זאת, נוסף על השאיבה החזקה, גורמת לתזוזת פן הבינים (המפריד בין המים המתוקים למלוחים) מזרחה ולהמלחה גוברת בבארות הסמוכות לים.

יחידות הנוף

חוף הים התיכון של ישראל יוצר, באופן כללי, קשת המשכית מצפון סיני עד חוף לבנון. ניתן לחלק חוף זה לשני אזורים עיקריים: החוף הצפוני והחוף הדרומי.

החוף הצפוני משתרע מחיפה עד ראש הנקרה. חוף זה הושפע רבות מפעילות טקטונית קדומה בצפון, ועל הבסיס המורפולוגי ניתן לחלק אותו לשתי יחידות-משנה: חוף הגליל המערבי ומפרץ חיפה. חוף הגליל המערבי בנוי מגבעות כרכר נמוכות, הנמשכות במקביל לכיוון הים ויוצרות טבלאות גדוד ואיים. מפרץ חיפה נוצר על ידי שקיעת הבקעים של נחל קישון ונחל חלזון, והוא הגורם המפריד בין החוף הצפוני לחוף הדרומי של הארץ.

החוף הדרומי משתרע מחיפה בצפון עד אזור רפיח. חוף זה יוצר קו המשכי ואחיד, המשנה בהדרגה כיוון ממזרח-מערב לכמעט צפון-דרום. למרות המשכיות החוף, הפיזיוגרפיה של היבשה הסמוכה אליו שונה ממקום למקום. על בסיס זה ניתן לחלק אותו לשלוש יחידות-משנה: חוף הכרמל, חוף השרון וחוף פלשת.

חוף הכרמל הוא רצועה חופית צרה, המשתרעת בין חיפה בצפון לנחל תנינים בדרום, ומהר כרמל עד שפת הים. אופיו של החוף עצמו משתנה, מרצועה חולית צרה בחלקו הצפוני למערכת של מפרצים וטבלאות גדוד בתוך רכס כרכרי נמוך בחלקו הדרומי.

חוף השרון משתרע מנחל תנינים עד בת ים בדרום. החוף מאופיין על ידי רצועה חולית צרה מאוד ומתלול כרכר גבוה יחסית. באזור זה ניתן להבחין במספר רכסי כרכר מוארכים ומקבילים לחוף, המכילים ביניהם ומעליהם קרקעות חמרה. רכסים אלו, הגלויים על פני השטח, הם רק חלק ממערכת סלעי הכרכר המצויים בחלק המערבי של הארץ. באזור זה יש להם גם ביטוי מורפולוגי מסודר יותר מאשר באזורים האחרים.

חוף פלשת משתרע מבת ים עד רפיח. באזור זה השיפוע הכללי של הנוף מתון יחסית וגבולותיו המזרחיים אינם מוגדרים היטב. בחלק היבשתי של האזור יש אמנם גבעות כרכר ומתלול חופי, אך הם לא מסודרים והמשכיים כמו בחוף השרון. בחלק הימי של אזור זה ישנה רצועת חוף רחבה יחסית – כ-300-200 מ' - המאפשרת קיום חוף רחצה חולי רחב ונוח במקומות רבים בשפת הים.

סלעי המשקע

האזור החופי של ישראל בנוי מסלעי כרכר, קרקעות וסלעי משקע שהצטברו בתקופת הפליסטוקן (בכ-2 מיליון השנים האחרונות). סלעי משקע אלו מורכבים בעיקר מחול קורץ, שברי רכיכות וכמויות משתנות של מלט (צמנט) גירי. מקובל לחשוב שהמקור הראשוני של גרגרי הקורץ הוא אבן החול הנובית של צפון אפריקה ושל סיני. הגרגרים הוסעו בעיקר על ידי הנילוס אל חוף הים, שם המשיכו לנוע יחד עם שברי הצדפות על ידי זרמי הים והתפזרו לאורך החוף.

מערכת הזרמים באזור זה טרם נלמדה במידה מספקת, אולם מהמחקרים שנעשו עד כה נראה שקיימות שתי מערכות הסעה: הזרם הים-תיכוני הכללי, אשר כיוונו בחופי הארץ הוא מדרום-מערב, והזרמים החופיים, אשר נקבעים על ידי כיווני הגלים וכיוונם משתנה ממקום למקום. זרמים אלו משפיעים על כיוון תנועת החול לאורך החוף, על כמות החול הנע ועל הרכבו המינרלוגי והטקסטורלי. אם נניח שמערכת זו של זרמים פעלה גם במשך כל תקופת הפליסטוקן, הרי המקור העיקרי לאספקת החול לחופי הארץ בתקופה זו היה מכיוון דרום-מערב, כלומר מהדלתא של הנילוס.

שינויי מפלס הים, עקב היווצרות קרחונים והפשרתם בתקופת הפליסטוקן, גרמו לתנועה של רצועת החוף מזרחה ומערבה על גבי החלק המערבי והנמוך של אזור התמורה הטקטוני הקדום בארץ. תנודות אלו גרמו לחילופין להצטברות של סלעי משקע יבשתיים וימיים באזור זה, וכך נבנה הקומפלקס הכרכרי הפליסטוקני של ישראל. רכסי הכרכר והחמרות הנמצאים ביבשה ובים לאורך חופי ישראל הם עדות, חלקית אמנם, לפריסת סלעי המשקע היבשתיים בתקופה זו.

התצורות הגיאולוגיות. אריה איסר העניק את השם "תצורת פלשת" לכל שכבות הכרכר, ואת השם "תצורת רחובות" לכל שכבות החמרה, וכן לשכבות החרסית הכהה, שנראו לו יבשתיות. השם "תצורת אחזם" ניתן לקונגלומרט עבה, בעל תפוצה ניכרת בכל החלק המזרחי של מישור החוף, והשם "תצורת יפו" ניתן לשכבות הביניים של חרסיות ימיות, נוסף על החרסיות שמתחת לחבורת כרכר, שזכו אף הן לשם זה.

קראו עוד:
מבואות : גבולות וגיאומורפולוגיה [השרון] (פריט זה)
מבואות : הצומח [השרון]
מבואות : החי [השרון]
ראו מפה: השרון 

ביבליוגרפיה:
כותר: מבואות : גבולות וגיאומורפולוגיה [השרון]
שם  הספר: מדריך ישראל החדש : אנציקלופדיה, מסלולי טיול
עורך הספר: בן יוסף, ספי
תאריך: 2001
בעלי זכויות : ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור; כתר הוצאה לאור; ידיעות אחרונות
הוצאה לאור: ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור; כתר הוצאה לאור; ידיעות אחרונות
הערות: 2. כרך 1 - מילון למונחי יסוד ומפתח / עורך הכרך - ספי בן יוסף.
2. כרך 2 - החרמון, הגולן ועמק חולה / עורך הכרך - מנחם מרקוס.
3. כרך 3. הגליל העליון וחופו / עורך הכרך - מושון גבאי.
4. כרך 4. הגליל התחתון וחופו ובקעת כנרות / עורכי הכרך - מושון גבאי, יצחקי גל.
5. כרך 5. הכרמל וחופו ורמות מנשה / עורכי הכרך - סלמאן אבו רוכן, יעקב שורר.
6. כרך 6. העמקים / עורכי הכרך - יוסי בוכמן, יצחקי גל.
7. כרך 7. שומרון ובקעת הירדן / עורכי הכרך - ספי בן יוסף, מנחם מרקוס.
8. כרך 8. השרון / עורך הכרך - יואב רגב.
9. כרך 9. מישור החוף הדרומי, פלשת / עורך הכרך - יואב רגב.
10. כרך 10. השפלה / עורך הכרך - יואב רגב.
11. כרך 11. הרי יהודה / עורך הכרך - ספי בן יוסף.
12. כרך 12. ירושלים / עורכת הכרך - אלונה ורדי.
13. כרך 13. מדבר יהודה ובקעת ים המלח / עורך הכרך - ספי בן יוסף.
14. כרך 14. הנגב הצפוני / עורך הכרך - מנחם מרקוס.
15. כרך 15. הר הנגב והערבה / עורך הכרך - מנחם מרקוס.
הערות לפריט זה:

1. לקוח מתוך כרך 8 - השרון בעריכת יואב רגב.


הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית