הסדרי נגישות
עמוד הבית > ישראל (חדש) > חבלי ארץ, אתרים ומסלולי טיול > מישור החוף > מישור החוף הדרומיעמוד הבית > ישראל (חדש) > נוף וטבע > בעלי חיים
ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאורכתר הוצאה לאורידיעות אחרונות


תקציר
על עולם החי העשיר והמגוון המתקיים במישור החוף.



מבואות : החי [מישור החוף הדרומי, פלשת]


עולם החי בארץ-ישראל

עולם החי של ארץ-ישראל עשיר מאוד ומפתיע בגיוונו, בייחוד בהתחשב בממדיה המצומצמים של הארץ. זהו אחד מעולמות החי המגוונים ביותר באזורים הממוזגים של העולם: בתחומיה של ארץ-ישראל חיים 28 מיני דגים של מים מתוקים, 6 מינים של דו-חיים, כ - 80 מינים של זוחלים יבשתיים וכ - 90 מינים של יונקים. כמו כן דוגרים במרחביה כ - 170 מיני עופות: כ - 110 מהם יציבים ומצויים בתחומיה של ארץ-ישראל כל ימות השנה וכ - 60 מקייצים בלבד. בנוסף לאלה אפשר לצפות ברחבי הארץ עוד בכ - 330 מיני עופות - מהם חורפים, מהם חולפים ומהם המזדמנים אליה לעתים נדירות בלבד. לשלמות התמונה יש להוסיף ארבעה מינים של צבים ימיים וכתריסר מינים של יונקים ימיים המזדמנים לאורך חופיה של ארץ-ישראל. נוסף על כל אלה היו בעבר גם בעלי חיים שנכחדו - מהם עוד בימי קדם ומהם בעיקר מאז ראשית המאה ה - 20: מין או שניים של דגי מים מתוקים, מין אחד של דו-חיים, זוחל אחד, מינים אחדים של עופות וכשמונה מינים של יונקים.

כמה סיבות חברו ליצירת עושר זה:

א. מיקומה של ארץ-ישראל בצומת היבשות של העולם הישן - סמוך למפגש בין אסיה לאפריקה, לא הרחק מאירופה. מיקום זה מאפשר ייצוג לכל אחת מהפאונות של היבשות האלה.

ב. לארץ-ישראל היסטוריה גיאולוגית ארוכה. במהלכה התרחשו תמורות רבות בפני הארץ ותהפוכות באקלימה. כל אחת מתקופות העבר תרמה את חלקה להרכבו הנוכחי של עולם החי.

ג. בארץ-ישראל קיים מגוון רב של תנאים אקולוגיים - אזורי אקלים אחדים, טיפוסי קרקעות שונים ותשתית נוף רבגונית.

כל אחד מגורמים אלה בפני עצמו, ויותר מכך הצירופים השונים ביניהם, הם המאפשרים את קיומו של המקבץ העשיר והמגוון של בעלי חיים בארץ-ישראל. כך קיימת בה תערובת מעניינת וייחודית של בעלי חיים שמוצאם מאזורים ביוגיאוגרפיים שונים המתקיימים בתנאים אקולוגיים שונים. הצבי, שמרבית קרוביו חיים במישורי עשב באפריקה, מתרוצץ על כרי עשב בצפון הארץ וברחבי המדבר, ואילו איל הכרמל, הנפוץ ביערות ברחבי אירופה וצפון אסיה, הסתתר עוד בראשית המאה ה - 20 על מדרונות ההרים, בין סבכי החורש. בביצות המעטות ששרדו, כגון בשמורת חולה, אפשר לפגוש, זה בצד זה, את הלוטרה, שמוצאה מאירופה, ואת חתול הבצה, שמוצאו מדרום-מזרח אסיה. הכח - לטאה גדולה וזריזה, שתפוצתה משתרעת ברצועת המדבריות בין מדבר סחרה לפקיסטן - מגיע בחולות שמדרום לתל אביב לקצה גבול תפוצתו הצפוני; מעליו, על גזעים של עצי שקמה זקנים, חיה שממית עצים; מוצאה של זו מאירופה, וכאן היא מגיעה לגבול התפשטותה הדרומי. בצוקים דוגרים, זה ליד זה, עורב שחר, שתפוצתו משתרעת על פני כל היבשות הצפוניות, ובז צוקים, שמוצאו מאפריקה הטרופית. בנחלי עמק חולה צד לבן-חזה - שלדג שמוצאו מאסיה הטרופית - את דג האמנון, שמכורתו באפריקה הטרופית, ואת לבנונית הגליל - דג הנפוץ רק מכאן צפונה. הזאב, שתפוצתו משתרעת מקנדה ועד ערבות סיביר, טורף במרחבי הנגב את אפרוחיו של הקורא, שתפוצתו מוגבלת למדבריות הסובבים את ים סוף.

מן הראוי לציין ולהדגיש כי עולם החי הוא דינמי ומתרחשים בו שינויים ללא הרף, חלקם בהשפעת האדם. בעלי חיים אחדים נכחדו, כגון תנין, יען ודב; אחרים היתוספו, כגון דררה, עורב הודי, חלדת החוף ונוטריה. בעלי חיים נפוצים ושכיחים הפכו לנדירים, כגון לטאה ירקה, רחם או צבי הערבה; אחרים, שהיו מוגבלים למקום חיות מסוים, גילו כושר הסתגלות לתנאים המשתנים, התרבו והרחיבו את תחומיהם. לעתים אף שינו את מקום חיותם; דרור הבית וסנונית הרפתות עשו כן עוד בימי קדם והמירו את נופי הסלעים במשכנות האדם. אנפית בקר, מגלן חום, נקר סורי, דוכיפת, שחרור ועורבני אימצו לעצמם מקומות חיות חדשים רק במחצית השנייה של המאה ה - 20. כך גם אשף - עטלף שהחל להתגורר בסדקים בתוך בתים טרומיים. ועוד ראוי לציון, כי בעלי חיים אינם מצייתים באופן מוחלט לכללי תפוצה ואינם מוגבלים לגבולות; הם עשויים לנוע כה וכה, ולהימצא לעתים הרחק מחוץ לתחום המחיה שלהם.

החי בעמקים במישורים וברמות באזור הים-תיכוני

החי בכרי מרעה, בשדות ובשרידי הביצות. בתחומי האזור הים-תיכוני, בין ההרים ובשוליהם, משתרעים עמקים ומישורים: עמק יזרעאל, מישור החוף ועמק חולה. העצים והשיחים הטבעיים הושמדו באזורים אלה עד תום, עוד בימי קדם, כדי להכשיר את השטח ולהופכו לאסם התבואה של ארץ-ישראל. כיום משתרעים באזורים אלה בעיקר שדות חקלאיים. עולם החי בנופי השדות שונה במידה רבה מזה המצוי בתחום ההררי הים-תיכוני. הוא דומה יותר לזה המצוי באזורים שבהם משתרעים מרחבי עשב וכרי מרעה, כגון הגולן, רמות יששכר, רמות מנשה, הגלבע ואגן נחל דישון; באזורים אלה טיב הסלע וסוגי הקרקעות מנעו את התפתחותו של החורש.

בתחומי העמקים היו בעבר גם ביצות. בשיאן הן השתרעו על פני כ - 180,000 דונם. רובן נוקזו ויובשו. פרט לשמורת חולה ולבקעת בית צידה לא נותר מהן כמעט זכר. באחדים מהאזורים שבהם היו ביצות נחפרו ברכות דגים, המהוות תחליף נאות לחלק מבעלי החיים, ובעיקר לעופות המים.

עם בוא האביב אפשר לשמוע קולות הקשה: צב-יבשה מצוי מחזר במרץ אחר בת זוגו; הוא עושה זאת על ידי הקשה בקדמת שריונו בשריונה. כחודשיים לאחר מכן היא חופרת גומה בקרקע ומטילה בה ביצים אחדות; לאחר כחודשיים-שלושה נוספים יבקעו מהן צבים צעירים. בחורף שרוי הצב בתרדמה חלקית. הוא נפוץ למדי בנופי השדות, אך בעיקר בתחום האדמות הקלות של מישור החוף. זוחל אחר המצוי רק באדמות הקלות של מישור החוף הוא שנונית השפלה. זו נציגה של סוג ממשפחת הלטאיים, המונה כתריסר מינים ומוצאו מהאזורים המדבריים שמדרום לארץ-ישראל. שמו המדעי של הסוג שנונית הוא ,Acanthodactylus ופירושו "קוצי אצבע" או "אצבע קוצנית", ואמנם קשקשים משוננים מרחיבים את שטח האצבעות, כאמצעי לצמצום השקיעה בחול. ניתן לראות שנונית זו ברוב ימות השנה, שכן היא שכיחה למדי ופעילה בשעות היום. בחודשי החורף היא שרויה בתרדמה; אז היא מסתתרת במחילה לא עמוקה, שאותה היא חופרת בדרך כלל בין שורשי צמחים.

זוחל אחר, המזדמן בעיקר לקרקעות קלות, הוא החנק. נחש זה הוא הנציג היחיד של משפחת החנקיים בארץ - משפחה הכוללת את האנקונדה והפיתון. לבני משפחה זו נותרו שרידי גפיים וזוג טפרים חדים הבולט מן הגוף ליד פתח הביב. החנק כורך את גופו סביב טרפו וחונק אותו בטרם יבלע אותו. נחש אחר, המרבה להזדמן לשדות שלחין, למשתלות ולגינות נוי, הוא עין-חתול חברבר. זהו נחש לילי, כפי שמעידים אישוניו האנכיים, כבחתול, והם שהעניקו לו את שמו. עין-חתול חברבר הוא נחש תת-ארסי, החבוי ביום בסדקים, מתחת לשקים ולארגזים. הוא ניזון בעיקר מלטאות וממכרסמים שונים.

שדות מעובדים, כמו גם כרי מרעה, הם מקום חיות עשיר במגוון של מיני עופות ובשפע של פרטים. בימי החורף ובראשית האביב אפשר לפגוש כאן להקות גדולות של עופות חורפים: זרעית השדה, עורב המזרע, קאק, ויונת ענק. בולטות במיוחד להקותיהם של הזרזירים, אף כי משנה לשנה חלים שינויים ניכרים למדי בגודלן. במשך היום מתפזרות הלהקות ומתפצלות למקומות אכילה שונים. לפנות ערב הן מתחילות להתקבץ, לקראת שובן למושבות הלינה. אזי הן מבצעות תרגילי אירובטיקה מרהיבים. כל אלה אוכלים נבטים וזרעים שונים, לרבות זרעים של צמחי תרבות שחקלאים טרחו בזריעתם.

בשדות, ובמיוחד בשדות נטושים שבהם צומחים בצפיפות בני משפחת המצליבים, חורפות להקות של ציפורים קטנות בנות משפחת הפרושיים, כגון פרוש מצוי, ירקון, בזבוז אירופי, חרפי ואחרים. אליהם מצטרפות גם להקות משוטטות של ציפורי הארץ היציבות, כגון חוחית, תפוחית, עפרוני מציץ וגבתון עפרוני.

בשדות מתקבצות גם להקות של עגור אפר; לעגור יש קול עמוק ומיוחד, הנישא למרחקים. קול זה הוא שהעניק לעגור את שמו האונומטופאי. עד שנות ה – 60 של המאה ה - 20 היה העגור נדיר ביותר בארץ. עתה חורפים העגורים בלהקות המונות מאות פרטים, ומספרם הכולל מגיע לאלפים. הם מתקבצים בעיקר על שלפי כתנה ובטנים. אפשר לראות את העגורים בנגב המערבי ובעמק חפר, אך מאז ראשית שנות ה - 90 מתקבצת רוב אוכלוסיית העגורים בעמק חולה.

מינים שונים של דורסים דואים בימי החורף מעל לשדות, ובמיוחד בשדות שבעמק חולה ובנגב המערבי, ותרים אחר טרף. עם אלה נמנים זרון תכל, עקב חרף, עיט שמש ובז גמדי. אל השדות מתקבצים אז גם נציגים אחדים בני סדרת החופמאים, המוכרת בעיקר מגדותיהן של ברכות הדגים ומחופי הים. הבולטת מבין אלה, הן בדמותה הן בכמות פרטיה, היא קיוית מציצת; היא ניכרת בציצית שחורה וארוכה המזדקרת מראשה. במשך החורף זהו עוף חברותי המבלה בלהקות. בנים אחרים של משפחת החופמיים הם חופזי זהב, העשוי להופיע בלהקות בנות עשרות פרטים, וחרמשון גדול, שלרוב חורף בזוגות או בקבוצות קטנות.

בימי החורף בולטת בשדות ציפור שיר קטנה העומדת על שיחי קוצים, עמודי גדר ומקומות תצפית אחרים. זהו דוחל שחר-גרון, התר אחר חרקים. כל שינוי במקומו מלווה בתנועות ריטוט טיפוסיות של הזנב והכנפיים. הוא נמצא זוגות זוגות בתחומי טריטוריות מוגדרות.

בנדידת האביב מתבלטת בנופים אלה, ברוב אזורי הארץ, החסידה הלבנה. להקות המונות מאות, אלפים, ולעתים אף יותר פרטים, נוחתות אז בשדות - למנוחה, לטיפול בנוצות או לאכילה. החסידות נודדות בתקופה זו חזרה מאפריקה אל מקומות הקינון שלהן באירופה. על פי רוב שוהות הלהקות שעות ספורות - בדרך כלל למנוחת לילה בלבד - וממשיכות בדרכן. רק פרטים חלשים או פצועים עשויים להישאר ימים אחדים.

בימי הקיץ אפשר לראות בשדות עופות הבאים לצוד את מזונם, אף כי הם דוגרים במקומות אחרים. כאלה הם סיס חומות, סנונית הרפתות, שרקרק, בז אדם ואנפית בקר. מינים אחרים דוגרים בשדות. עם אלה נמנים כרון, שלו, שדמית, פשוש, עפרוני מציץ, עפרוני ענק גבתון עפרוני וסבכי קוצים; בשדות לחים מצטרף אליהם התפר ואילו בשדות בעמקי הצפון - ובעיקר בעמק בית שאן, עמק חרוד ובקעת כנרות - אפשר לראות, ולרוב בעיקר לשמוע, את הפרנקולין. עוף זה דומה בצלליתו לחגלה, אלא שהוא גדול יותר, והזכר מתהדר בצבעים בולטים. לקראת עונת הקינון הוא מרבה לעמוד על אבנים ותלוליות עפר ולחצרץ בקולו המיוחד. תפוצתו משתרעת מצפון הודו עד לדרום תורכיה.

בין העופות בשדות בולטים שני מינים: אנפית בקר וסיקסק. מוצאם של שני המינים הללו מאפריקה; הם התפשטו לנופים אלה רק בעשרות השנים האחרונות. אנפית בקר היא אנפה גוצה ולבנה, שגודלה בינוני. זהו עוף חברותי, המצוי לרוב בלהקות. חרף שמה, אין היא מתלווה רק לעדרי הצאן והבקר. שלא כמיני אנפה אחרים, הצמודים באופן מוחלט כמעט לנופי מים וניזונים מן החי בהם, אנפות אלה חיות בשדות וניזונות בעיקר מחרקים. הן למדו כי מקצרה או טרקטור חורש בשדה חושפים בעלי חיים במסתורם ומאפשרים לצוד אותם בתנועת מקור חטופה. אנפית בקר דוגרת במושבות על עצים, לעתים במרחק ניכר למדי מהשדות.

הסיקסק חי עד לפני שנים לא רבות בנופי אחו ביצתי ועל גדות אגמים ונהרות. בארץ אפשר היה לראותו כמעט רק בעמקי הצפון. ב - 1963 הוא החל לדגור בחוף הכרמל, ומאז הוא נמצא במסע התפשטות בשדות שלחין ברחבי הארץ. הוא הגיע אף ליישובי הערבה. זהו עוף גדול ממשפחת החופמיים, המתהדר בניגוד שבין צבעי השחור והלבן של נוצותיו.

שני המכרסמים הנפוצים ביותר בשדות החקלאיים, וממילא גם גורמי הנזקים הקשים ביותר בהם, הם נברן השדה ומריון מצוי. לעומת הנברן, החי באדמות כבדות וחסרות ניקוז, המריון מעדיף אדמות קלות יותר או קרקעות מנוקזות. שני המינים חיים במחילות תת-קרקעיות, אך אין קושי להבחין ביניהן: הנברן חי בקבוצות ולמחילותיו פתחים רבים. פתחים אלה סמוכים זה לזה, והעשב סביבם מכורסם. פתחי המחילה של המריון גדולים יותר ומרוחקים כדי מטרים אחדים זה מזה. בעונת הרבייה הנברנים פעילים גם ביום וציוציהם נשמעים מכל עבר.

תלוליות עפר המתנשאות מעל לצמחייה המתחדשת בראשית החורף הן של החלד. טעות נפוצה היא לכנותו בשם חפרפרת (בארץ אין כלל חפרפרת). החלד הוא יונק תת-קרקעי, החי רוב ימיו במחילות שהוא חופר. זהו בן לסדרת המכרסמים הגדולה, והוא ניזון מצמחים, ובעיקר מבצלים, מפקעות ומשורשים מעובים. במשתלות ובגני ירק הוא עלול לגרום לנזקים קשים.

בעל החיים הבולט ביותר במישורים הפתוחים ובכרי המרעה הוא הצבי הארצישראלי. בגולן הדרומי או ברמות יששכר אפשר לראות לעתים עדרים המונים עשרות פרטים. בנופים אלה האפשרות להסתתר מוגבלת. ההגנה הטובה ביותר מטורפים היא מנוסה מהירה. ואמנם, מהירות ריצתו של הצבי עשויה להגיע לכדי 75 קמ"ש.

צבי זכר בוגר תוחם לעצמו טריטוריה. הוא מסמן את גבולותיה בתחנות ריח, שאינן אלא ערמות של גללים. הוא מוסיף ומסמן את נחלתו בהפרשות של בלוטות ריח. הוא מונע, ולו גם באמצעות קרבות עזים, מזכרים בוגרים אחרים לחדור לתחומו. נקבות, המשוטטות במרחב ללא הגבלה, מתקבלות בברכה. עונת החיזורים העיקרית של הצבאים היא בשלהי הסתיו - בחודשי אוקטובר-נובמבר. ההיריון נמשך כשישה חודשים, ואז, לרוב בחודש אפריל, נולד עפר פקוח עיניים ועוטה פרווה. במשך 5-4 השבועות הראשונים לחייו הוא מסתתר בעשבייה. האם מתקרבת אליו רק כדי להיניקו. יונק אחר ששדות הם מקום חיותו העיקרי הוא הארנבת. היא אוכלת עשבים שונים, ולעתים גורמת נזקים לגני ירק ולמשתלות פרחים. היא פעילה בלילה. בשעות היום היא מסתתרת בגומה קטנה בסבך או מתחת לשיח; רק אם תוטרד ממקום מסתורה היא תנוס בריצה מהירה. הארנבות התרבו במיוחד לאחר שהתנים וטורפים אחרים הושמדו בהרעלה בראשית שנות ה – 60 של המאה ה-20.

הטורף השכיח ביותר בנופי הרמות והמישורים הוא התן. התנים מסתנוורים בלילה מאורותיהם של כלי רכב ועל כן רבים מהם נדרסים בכבישים; עם בוקר פזורים לאורכם פגרים רבים. התן בולט יותר ביללותיו, שאותן הוא מרבה להשמיע בלילות. בראשית שנות ה - 60 של המאה ה - 20 עמדו התנים בפני השמדה כמעט מוחלטת, כתוצאה מהרעלות מכוונות. כיום ניזון התן בעיקר משאריות מזונו של האדם. אלה מזומנות לו בשפע, ואפשרו את התאוששותו. צפיפותו רבה במיוחד בגולן. בשעות הלילה, לאורו של זרקור, אפשר לראות ליד מזבלה עשרות פרטים. בדרך כלל הם חיים בזוגות. לאחר ההמלטה אפשר לראות את הזוג יחד עם גוריו.

טורף נוסף שהיה אופייני למישורים הוא הזאב. בנופים אלה הוא יכול לפתח את כישורי הציד שלו, ובעיקר את יכולת ההתמדה בריצה אחר טרף. הזאב ניזון מיונקים שונים, כגון צבאים, ארנבות ומכרסמים קטנים; הוא גם טורף חגלות ועופות אחרים, אוכל פגרים, ולעתים מחפש מזון במזבלות. הזאב חי בלהקות, ואלה עשויות לנוע על פני תחום מחיה נרחב. פעם היה הזאב נפוץ למדי, אך ברוב האזורים הוא נכחד. כיום נותרו זאבים בנגב ובגולן - שם הם התרבו מאוד והם מהווים בעיה אמיתית לבוקרים, שכן הם מרבים לתקוף ואף לטרוף עגלים.

החי בחולות - בנגב ובמישור החוף

בעיני רבים קיימת משוואה שלפיה חול ומדבר חד הם. אולם כשם שמדבר אינו "רק חול וחול", כך גם נופי דיונות (חוליות) אינם משתרעים רק במדבר. יתר על כן, ואף זאת בניגוד לדימוי המקובל, מרחבי החול אינם בגדר שממה. מתקיים בהם עולם חי עשיר ומגוון.

בארץ-ישראל מצויים שטחים אחדים המכוסים חול: הגדול שבהם הוא בנגב הצפוני-מערבי - תחום שבו שורר אקלים ערבתי, או צחיח-למחצה לפי הגדרות אחרות. רצועת חולות גדולה משתרעת גם לאורך מישור החוף, רובה בתחום אקלים ים-תיכוני. מרחבי חול נוספים, אם כי קטנים ביחס, מצויים במכתש רמון ובערבה, בתחום אקלים ישימוני וצחיח. מפתיע על כן כי בעלי חיים אחדים, כגון כח אפר, נחושית חולות או נחש חולות, חיים בכל אחד משטחים אלה חרף היותם כה שונים זה מזה באקלימם. מסתבר כי תנאי הקיום על תשתית חולית, כשהמצע נזיל ובלתי יציב, הם כה מיוחדים ושונים מאלה הקיימים על כל מצע אחר, עד כי גורם הקרקע זוכה לעדיפות ראשונה במעלה בין הגורמים האקולוגיים, והוא הגורם המכריע בקביעת נוכחותם או היעדרם של בעלי החיים במרחבים אלה.

הבעיה הקשה והמיוחדת שעמה חייבים להתמודד בעלי החיים בחול היא התנועה; זו מחייבת מאמץ רב בשל השקיעה במצע הרך. בעיות קיומיות קשות, כגון החום והיובש, קיימות בכל רחבי המדבר, אך בעיית הקושי בתנועה ייחודית למקום חיות זה לבדו. ואמנם, שטח מגע כף רגלם של רבים מבעלי החיים בחולות גדול משל קרוביהם הנעים על מצע קשה ויציב. כך קטן הלחץ ליחידת שטח, וממילא קטן גם שיעור השקיעה בחול. כך אפשר להשקיע פחות אנרגיה בתנועה. תופעה זו בולטת במיוחד בשנונית חולות ובחמט רפואי, שאצבעות רגליהם מורחבות על ידי קשקשים קוצניים לאורך שוליהן. מבין העופות, לכרוון אצבעות רחבות המותירות עקבות ייחודיים ואופייניים. אצל יונקים החיים בחול התפתחו, בין האצבעות, שערות ארוכות וצפופות. כך בגרביל חולות, ירבוע מצוי, שועל הנגב וחתול החולות. באחדים מהנחשים התפתחה דרך תנועה מיוחדת - תנועה לוליינית - שבה לחץ התנועה מופעל כלפי מטה, ולא אחורה כאצל מרבית הנחשים. כך נעים עכן קטן, עכן גדול ועכן החרטומים. גם נחש חולות פיתח תנועה מיוחדת, שאף בה הלחץ בא מלמעלה.

זוחלים אחדים נעים או מסתתרים בתוך החול התחוח. לאלה ראש שטוח, המזכיר את חפירה, ומפתח פה תחתי, ולא קדמי. כאלה הם חמט רפואי, נחושית חולות ונחש חולות. לעתים יש להם גם מסתמים שריריים בנחירי האף. כך אפשר להתחפר בחול מבלי שגרגיריו יחדרו לפה או לאף.

בניגוד למוצא הרבגוני של בעלי החיים בשאר אזוריה של הארץ, מוצאם של כל בעלי החיים המצויים בחולות, למעט אלה המזדמנים אליהם, הוא בחגורת המדבריות הסחרו-ערבית: מהם החיים בכל התחום הנרחב הזה, בין סחרה המערבית לחצי-האי ערב, והלאה, מזרחה, עד למדבר סינד שבדרום פקיסטן, כגון: עפרוני חכלילי, אלמון, קפוד חולות, ירבוע מצוי ושועל הנגב; מהם בעלי תפוצה סחרית בלבד, ובארץ-ישראל הם מגיעים לקצה גבול תפוצתם המערבי, כגון: ישימונית רביבים, חרדון חולות, חמט רפואי, עכן קטן, שנונית חולות, נחושית חולית וגרביל חולות; מהם המוגבלים לתחומי ערב, כגון: שממית ערבה, ישימונית תמנע, זעמן יפהפה ועכן גדול, ובחולות הארץ הם מגיעים לגבול תפוצתם המערבי.

מקום החיות החולי המגוון והעשיר ביותר בארץ הוא חולות הנגב המערבי. כאן מצוי הייצוג הנרחב ביותר לבעלי חיים שמוצאם מחולות מדבר סחרה. אחדים מהם לא חורגים בארץ אל מחוץ לתחום זה. כאלה הם צב חולות, המכונה גם צב-יבשה מדברי, ישימונית רביבים, חרדון חולות, תת-מין מדברי של זקית מבהקת, חמט רפואי, עכן החרטומים ועכן קטן.

צב-יבשה מדברי בהיר וצהבהב יותר מצב-יבשה מצוי. שלא כמרבית הזוחלים בארץ, השוקעים בתרדמת חורף קצרה או ממושכת יותר, צב זה פעיל בעיקר בחורף ובאביב. אז הוא מרבה לאכול את הצמחייה החד-שנתית וצובר שומן. בקיץ, עם התייבשותה של צמחייה זו, הוא רדום במחילות - לרוב מחילות נטושות של מכרסמים. פעיל יום נוסף, אם כי לא שכיח כל כך, הוא חרדון חולות. לחרדון זה דו-צורתיות מינית כל ימות השנה; לקראת עונת הרבייה היא גוברת: צווארו של הזכר מכחיל ואילו גרונה של הנקבה מצהיב. זוחל אחר הפעיל ביום והאופייני לחולות אלה, ורק להם, הוא החמט הרפואי. כל תנועה של גוף זר בשטח תגרום לו "לצלול" בחול ולהיעלם מן העין. לחמט זה מרב מרכיבי ההסתגלות לחיים בחול: אצבעות רגליו משוננות, חרטומו מחודד, פיו תחתי, עורו החלק מקטין את החיכוך תוך כדי תנועה בחול, וצדי גופו האנכיים מונעים חנק תוך כדי שהייה בחול; לא בכדי הוא נקרא באנגלית "דג החול".

בלילה מגיחים לפעילות באזור זה מינים אחרים של זוחלים. אחת מאלה היא השממית הנקראת ישימונית רביבים. זנבה צר ודק כחוט. אפשר להחזיק שממית זו בזנבה מבלי שהיא תנתק אותו, כמנהג השממיות. הזנב מסייע לה בטשטוש החול המצטבר בפתח המחילה, וכך להסוותה מפני טורפים פוטנציאליים. כנראה שההסוואה בחול חשובה יותר מהסחת דעתו של הטורף על ידי זנב מתפתל. הלילה הוא גם זמן פעילותו של עכן קטן. זהו הקטן שבנחשים הארסיים בארץ, והשפעת הארס שלו על האדם היא החלשה ביותר. קל להבחין במין זה בין הזכר לנקבה, שקצה זנבה שחור. לעכן דרך תנועה מאוד מיוחדת - לוליינית. זו מותירה עקבות שאין לטעות בהם: שורה מקבילה לערך של "מקלות סבא".

בחולות אלה חיים גם מספר מינים של מכרסמים: גרביל החוף, גרביל חולות, מריון החולות וירבוע. הסיכוי לראותם ממש קלוש ביותר. חושיהם דרוכים מחשש מפני שועל, תנשמת או כל טורף אחר, והם ממהרים לברוח למחילתם. גם בשעות היום הם טמונים במחילה. לא זו בלבד שברחבי הנוף החשוף בטוח יותר במעמקי האדמה, אלא שבמחילה גם לח וקריר יותר. על פני השטח נותרים, כעדות לפעילותם הסואנת, "כרטיסי הביקור" שלהם: עקבות המוטבעים בחול. העקבות הם שפה, וכל מי שרכש את מיומנות ה"קריאה" בה יכול לשחזר, במידה רבה מאוד של דיוק, מי פעל, היכן, ומה עשה.

בחולות שבעמק הערבה אפשר למצוא זוחלים אחדים שמוצאם ממדבריות החול של ערב. בארץ הם מצויים רק כאן; זהו גבול תפוצתם המערבי. כאלה הם, לדוגמה: השממית ישימונית תמנע, זעמן יפהפה ועכן גדול.

בחולות אלה גם קיים הסיכוי הטוב ביותר לפגוש באלמון; זהו עפרוני גדול שמקורו הארוך מזכיר דוכיפת וקול שריקתו ערב מאוד לאוזן. בעבר אפשר היה לראות כאן את שועל החולות, אלא ששטחי החקלאות באזור סייעו לריבויו של השועל המצוי, וזה דחק את רגליו של שועל הנגב, שהוא קטן וחלש יותר. אולם בעל החיים המיוחד ביותר לחולות אלה הוא חתול החולות. זהו חתול קטן שפרוותו אפרפרה-צהובה ולו אוזניים ארוכות ורחבות. הוא התגלה בארץ רק בשנת 1978, ועד כה טרם נמצא מחוץ לתחומי הערבה. חתול החולות ניזון בעיקר ממכרסמים, אך גם מזוחלים ומחרקים.

חולות מישור החוף הם מעין אצבע מדברית ארוכה הנשלחת מחולות צפון סיני והנגב המערבי הרחק צפונה. חולות אלה מצויים בתחום אקלים ים-תיכוני; כמות המשקעים השנתית בהם עשויה להגיע לכדי 600 מ"מ ואף יותר, אך טיב התשתית גרם לכך שרוב בעלי החיים בתחום זה הם ממוצא סחרי. הם הצפינו על גבי החולות החשופים והיבשים יחסית לחולות הנגב. אחדים מבעלי החיים האלה הצליחו להתפשט עד לחוף הכרמל, והגיעו אף למפרץ עכו. אחרים נעצרו בחולות חולון-בת-ים. מדענים סבורים כי שני גלי פלישה של בעלי חיים התפשטו צפונה: האחד קדום יותר, והוא התפשט על גבי החול ללא מעצורים. הגל השני, המאוחר יותר, פגש כבר בדרכו את מניפת הסחף של נחל אילון, שהתפתחה בינתיים (אזור השדות של מקוה ישראל וקרית שלום שבדרום תל אביב דהיום); זו שמה גבול וחיץ לאפשרות התקדמותם של בעלי חיים אלה, המותאמים אך ורק לחול והם חסרי כושר תחרות עם בעלי חיים אחרים על תשתית שונה. כך נוכל למצוא בחולות הצפוניים ישימונית מצויה, נחושית חולות, נחש חולות, גרביל החוף וקפוד חולות. בחולות הדרומיים של מישור החוף מיתוספים אליהם שנונית חולות, כח, גרביל חולות וירבוע מצוי.

חולות הם מקום חיות עשיר ומגוון, ובעל חשיבות מדעית רבה. כיום זהו מקום החיות שנשקפת לו סכנת הכחדה יותר מכל מקום אחר בארץ. כרייה לצורכי בנייה ובנייה בפועל, שטחי אימונים של צה"ל, דהירה על טרקטורונים וג'יפים ואף שטחים חקלאיים, כל אלה עלולים להשמיט את הקרקע מתחת לרגליו של עולם החי המיוחד המתקיים בחולות.

קראו עוד:
מבואות : גבולות וגיאומורפולוגיה [מישור החוף הדרומי, פלשת] מבואות : הצומח [מישור החוף הדרומי, פלשת]
מבואות : החי [מישור החוף הדרומי, פלשת] (פריט זה)
ראו מפה: מישור החוף הדרומי, פלשת

ביבליוגרפיה:
כותר: מבואות : החי [מישור החוף הדרומי, פלשת]
שם  הספר: מדריך ישראל החדש : אנציקלופדיה, מסלולי טיול
עורך הספר: בן יוסף, ספי
תאריך: 2001
בעלי זכויות : ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור; כתר הוצאה לאור; ידיעות אחרונות
הוצאה לאור: ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור; כתר הוצאה לאור; ידיעות אחרונות
הערות: 2. כרך 1 - מילון למונחי יסוד ומפתח / עורך הכרך - ספי בן יוסף.
2. כרך 2 - החרמון, הגולן ועמק חולה / עורך הכרך - מנחם מרקוס.
3. כרך 3. הגליל העליון וחופו / עורך הכרך - מושון גבאי.
4. כרך 4. הגליל התחתון וחופו ובקעת כנרות / עורכי הכרך - מושון גבאי, יצחקי גל.
5. כרך 5. הכרמל וחופו ורמות מנשה / עורכי הכרך - סלמאן אבו רוכן, יעקב שורר.
6. כרך 6. העמקים / עורכי הכרך - יוסי בוכמן, יצחקי גל.
7. כרך 7. שומרון ובקעת הירדן / עורכי הכרך - ספי בן יוסף, מנחם מרקוס.
8. כרך 8. השרון / עורך הכרך - יואב רגב.
9. כרך 9. מישור החוף הדרומי, פלשת / עורך הכרך - יואב רגב.
10. כרך 10. השפלה / עורך הכרך - יואב רגב.
11. כרך 11. הרי יהודה / עורך הכרך - ספי בן יוסף.
12. כרך 12. ירושלים / עורכת הכרך - אלונה ורדי.
13. כרך 13. מדבר יהודה ובקעת ים המלח / עורך הכרך - ספי בן יוסף.
14. כרך 14. הנגב הצפוני / עורך הכרך - מנחם מרקוס.
15. כרך 15. הר הנגב והערבה / עורך הכרך - מנחם מרקוס.
הערות לפריט זה:

1. לקוח מתוך כרך 9 - מישור החוף הדרומי, פלשת בעריכת יואב רגב.


הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית