ב'ספר חסידים' מצויים מאמרים אחדים המציגים את התנהגותם של גויים כדוגמה ומופת ליהודים. כך למשל יש ללמוד מן הגויים כיצד להתנהג בבית הכנסת: "...וכתיב (מלאכי א, יד): 'כי מלך גדול אני אמר ה' צבאות ושמי נורא בגוים'. הגוים בבית תפילתם עומדים בתרבות, כל שכן ישראל, שעומד לפני המלך הגדול, שלא יוציא מפיו דבר ביטול בבית הכנסת" (סימן תתתשפט, עמ' 389). בדומה לכך מספר 'ספר חסידים' סיפור אקסמפּלארי ידוע, שבמרכזו הגמון נוצרי:
הגמון אחד היה ובמקומו היה שוק גדול, והיו מתקבצים מכל מקומות באותו יום. ונקבצות שם זונות הרבה, ולאותם זונות היתה גברת אחת על כולן. אמר ההגמון לעבדו: קח ממוני הרבה ותשכיר כל הזונות כי מחר יבֹאוּ לשוק, ולאחר שתשכיר כולן כמו שירצו [כלומר, שלם להן ככל שירצו], תכניס כולן בבית אחד ותציע לכל אחת מיטה יפה, ותן להם לאכול ולשתות ומלאכת צמר, ותשמרם עד שיעבור השוק, ותשיבם למקומן. הלך ודיבר אל הגברת של הזונות ואמר לה: כל מה שאת חפיצה אתן לנשים שלך, יותר ממה שתרויחו, ונתן לה כל מה שאמרה, והכניס כולם בבית אחת ושמרם. לאחר שעבר השוק השיב כולם לעיר. כך היה עושה כל זמן שהיה השוק והזונות באות על כן. כל שכן ישראל, שצריכין לעשות סייג וגדר מעושי עבירה, על כן צִוָה (דברים כג, יח).: "לא תהיה קדישה מבנות ישראל" (סימן נח, עמ' 47-46).
סיפור זה ידוע בספרות האֶקסֶמפּלא המוסרית, ונוסח יהודי שלו, הידוע בכותרתו "שכן בגן עדן", מצוי ב'ספר חסידים' עצמו. ענייננו כאן אינו הסיפור, אלא העובדה שר' יהודה החסיד מצא לנכון להטיף לקוראיו דרכי חסידות וצניעות תוך שימוש בדוגמה נוצרית. אין הוא מציג את הציבור הנוצרי בכללו כחברה מושחתת שיש להתרחק ממנה תמיד, אלא כחברה שאפשר ללמוד ממנה דברים מסוּימים המועילים להנהגה המוסרית.
קראו עוד:
בין יהודים לגויים ב'ספר החסידים' : מקדשי השם ומשומדים
בין יהודים לגויים ב'ספר החסידים' : חיים בתוך הסביבה הנוצרית
בין יהודים לגויים ב'ספר החסידים' : הגויים כדוגמה ומופת (פריט זה)
בין יהודים לגויים ב'ספר החסידים' : הנהגה בשעת שמד
