|
|
|
  |
    |
הסדרי נגישות
 |
 |
| עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > תקופת המלוכה > ירושלים במקראעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > חורבן גלות וגאולה > עזרא ונחמיה |
|
|||||||||||||||||||||||||||||
|
בניין החומות של ירושלים הוא אולי גולת-הכותרת של מפעלי נחמיה, מנהיגה וגואלה של העיר הדלה, העזובה בחלקה. ספר נחמיה מספר, תוך שימוש בפרקים מיומנו של נחמיה עצמו, גם על יתר פעליו: כיצד גונן על העיר והביא אוכלוסין אל תוכה, תיקן את מצבה החברתי ואף לקח חלק מרכזי בעיצוב דמותה כעיר יהודית וכבירה לאומית. נחלקו השקפות החוקרים בהערכתם את יומנו של נחמיה: יש המעלים על נס את לשון הכתוב המצמצמת ומצטנעת בניסוחים נרמצים לפי שהיה נחמיה 'אחד המדינאים המעטים בתולדות ישראל שהרבה עשות והמעיט דבר'.1 לעומת זאת, יש המדגישים שלא לשבח את העמדת עצמו במרכז והדגשת פעלו כיחיד, תוך האפלת חלקם של אחרים. לצד אלה בולטת במיוחד דעתו של מ' סמית, אשר מצא דמיון טיפולוגי בין מעשיו של נחמיה בירושלים ובין מעשיהם ותיאוריהם של מושלי הערים היווניות – הטיראנים – במאה החמישית לפני הספירה, הן בתחומי האימפריה הפרסית, הן מחוץ לה.2 אך אין ספק שמעבר לכל ויכוח בדבר יצירת דימויו ההיסטורי היה אמנם נחמיה איש נחוש החלטה ואדיר מעשים. הפרטים הענייניים המופיעים הרבה בספר, הדמויות הנזכרות בשם, התעודות המשולבות בטקסט, המושגים הגיאוגרפיים ומעל לכול הרקע המדיני והחברתי ההולם מעין כמוהו את מצב הדברים בירושלים באמצע המאה החמישית לפני הספירה – כל אלה מעניקים תחושה של ריאליה ותוקף של אוטנטיות לספר כולו. בבניית החומה סביב העיר ניתן לירושלים לא רק בטחון פיסי ויכולת עמידה נגד צריה, אלא גם אמצעי לשמירת אופיה כעיר יהודית – סגורה מפני נכרים ומקפידה על מצוות הדת ועל קיום השבתות והחגים. אגרות-השטנה של צרי יהודה אל מלך פרס בימי עזרא (עזרא ד ח ואילך) מעידות כאילו ניסו בני ירושלים להקים את חומות העיר ההרוסות כבר לפני בואו של נחמיה, אך לא עלו הדברים בידם.3 אין תימה שראשית מעשיו של נחמיה היתה לקבל רשיון מידי המלך לבנות מחדש את החומות והוא המפעל בו החל ימים ספורים לאחר בואו אל העיר. עניין מיוחד לנו בחקירת הקטעים המספרים על בניין החומה, שכן ניתן ללמוד מהם גם על היקפה של העיר ועל מצבה הטופוגראפי והארכיטקטוני. מן הטקסט עולה בבירור שמפעלו של נחמיה היה מפעל של בנייה מחדש ושיקום של חומת העיר ההרוסה בידי נבוכדנאצר. מכאן נטלו לעצמם חוקרים רבים זכות ללמוד מתוך תיאור חומות נחמיה לא רק על הטופוגראפיה של ירושלים בימי נחמיה לבדם, אלא על הטופוגראפיה של ירושלים שלפני החורבן, בתקופת המלוכה.4 שתי מגמות מנוגדות זו לזו שררו במהלך המחקר. האחת, הנודעת בשם ה'האסכולה המרחיבה', מפרשת את תיאורי נחמיה כאילו הם משקפים עיר רחבת-ידים המשתרעת על-פני הגבעה הדרומית-מזרחית – עיר דוד – גבעת העופל והר הבית (ה'עיר התחתונה' של ימי בית שני), הגבעה הדרומית מערבית ('העיר העליונה' של ימי בית שני, כיום הרובע היהודי, הרובע הארמני והר ציון), הגיא שביניהן היורד לשילוח (ה'טירופויאון' של ימי בית שני) ואף חלקים מן הגבעות הצפוניות בהן שוכנים היום הרובע המוסלמי והרובע הנוצרי.5 בין ראשי דבריה המאוחרים של אסכולה זו בולטים חוקרים כסימונס6 וונסאן.7 כנגד דעה זו עומדת ה'אסכולה המצמצמת', הטוענת שחומת נחמיה – כמו חומת ירושלים בימי בית ראשון בכלל – מצומצמת היתה בהיקפה וכללה למעשה רק את שטח הגבעה הדרומית-מזרחית, היינו עיר-דוד והר הבית. את הטיעון המקיף והמשכנע ביותר לזכות דעה זו הביא מ' אבי-יונה במאמר שכינהו 'חומות נחמיה – דעתו של מינימאליסט'.8 באשר למהלך החומות בתקופת נחמיה נראה שעומד תוקפה של הדעה המצמצמת, והיא אף יוצאת מחוזקת מביקורת החפירות האחרונות בירושלים. גם מאמר זה הוא למעשה חיזוק – ואף המשך ופיתוח למאמרו הנזכר של אבי-יונה. בכל השטחים שנחפרו בתחומי הגבעה הדרומית-מערבית, ברובע היהודי,9 ברובע הארמני10 ובהר ציון,11 לא נמצאו ממצאים מימי שיבת-ציון אלא באופן פרגמנטארי. לפי שמספר השטחים שנבדקו הוא רב למדי ופיזורם ניכר, ניתן לקבוע היום כמעט בוודאות שלא היה יישוב עירוני בתקופה זו מחוץ לגבעה הדרומית-מזרחית. אך בעוד שיצאה ה'אסכולה המצמצמת' מחוזקת כמה שקשור לתקופת נחמיה וימי שיבת-ציון בכלל, ערערו החפירות באופן מוחלט כמה הנחות אחרות, אשר היו בבחינת אבני-יסוד של המחקר. התברר, בראש וראשונה, שאין אפשרות ללמוד מן התיאורים של ספר נחמיה על היקפה של ירושלים בסוף תקופת המלוכה. בראשית תקופת המלוכה נתייסדה אמנם ירושלים, כמו העיר היבוסית הקודמת לה, על הגבעה הדרומית-מזרחית ומורדותיה.12 אך עיר זו התרחבה מאוד וזינקה זינוק גדול כלפי מערב, כפי הנראה בסוף המאה השמינית לפני הספירה, בימי חזקיהו. הממצא המכריע הוא גילויה של חומת ירושלים המערבית בשטח הרובע היהודי.13 חומה זו מוכרת לפי שעה רק בקטעים בודדים שנחשפו ברובע היהודי, ועל-כן לא ידוע עד היכן השתרעה בפאת מערב ובפאת דרום. מכל מקום, ודאי הוא שחלקים נכבדים, אם לא מרבית שטחה של הגבעה הדרומית-מערבית, כלולים היו בתוך תחום העיר המוקפת חומה. חומה זו היא החומה אשר הובקעה ונותצה בידי הבבלים בשנת 586 לפני הספירה (מלכים-ב כה י; ירמיה נב יד). צמצום שטח העיר במערב היה כה מכריע עד כי נאמד שטחה הכללי של העיר בימי נחמיה בכדי רבע או פחות משטח העיר בסוף ימי המלוכה.14 חפירות ק' קניון במורד המזרחי של הגבעה הדרומית-מזרחית הראו שגם בעבר הזה התמונה סבוכה יותר ממה ששיערו החוקרים הראשונים. מלכתחילה נבנתה חומת ירושלים בעבר זה בתחתיתו של המדרון המזרחי, לא רחוק ממעין הגיחון. בתים רבים של העיר היבוסית ושל העיר הישראלית, עד כיבוש נבוכדנאצר, בנויים היו זה מעל זה על גבי המדרון המזרחי התלול. בשנת 586 לפני הספירה נהרס רובע זה ולא נושב יותר. כה כבדות היו ההריסות עד שנחמיה העדיף להציב את החומה במרומי הגבעה, מעל למדרון ולא בתחתיתו.15 קניון אף הסבירה באופן זה את המסופר בנחמיה ב יד על המסע הלילי של נחמיה: 'ואעבור אל שער העין ואל ברכת המלך ואין מקום לבהמה לעבור תחתי', כאילו ההריסות הכבדות, שנחשפו בחפירות, הן שמנעו מנחמיה להמשיך מסעו בעבר המזרחי של העיר ואלצוהו לשוב על עקבותיו. מכאן ואילך הוצבה חומת ירושלים בדרום-מזרח, בקו שבמרומי הגבעה: הן בימי בית שני, הן בתקופה הביזאנטית ובתקופה הערבית, כפי הנראה עד המאה העשירית לספירה. ה'חומה היבוסית' ו'מגדל דוד', שנחשפו על-ידי מקאליסטר ודנקן בשנות השרים, ונודעו כדוגמת מופת של ביצורים כנעניים וישראליים, נתגלו על-ידי קניון כביצורים חשמונאיים. קטע חומה סמוך תוארך לתקופה הפרסית והביא בכך אישור ארכיאולוגי להנחה שלראשונה נוסדה כאן החומה בידי נחמיה. התמונה המתקבלת יוצרת אולי, בראייה ראשונה, אכזבה מסוימת. מתברר שירושלים זו של נחמיה, אשר המשיכה להתקיים באותו ההיקף גם במשך התקופה ההלניסטית הקדומה ועד אחרי מרד החשמונאים,16 היתה – למרות תיאורי השבח שזכתה להם – הקטנה בערים מאז ימי שלמה. אך כשלעצמו היה מפעל הבניין של החומות בימי נחמיה כבד ורב, שכן היתה העיר מאוכלסת רק במעט והמשימה היתה קשה לעמסה, כי 'כשל כח הסבל והעפר הרבה ואנחנו לא נוכל לבנות בחומה' (נחמיה ד ד). כאשר נשלמה הבנייה, כעבור חמישים ושניים יום, נתברר אמנם כי היתה עיר זו רחבת-ידיים ביחס למספר תושביה (נחמיה ז ד) ועוד מוטל היה על נחמיה ליזום העברת עשירית מתושבי ערי-השדה והכפרים אל ירושלים (נחמיה יא א). לחלק נוסף של המאמר: הערות שוליים:
|
|||||||||||||||||||||||||||||
 |
|
|||||||||||||||||||||||||||||
| 123 |
