אולם, לגבי מדינת יהוד עומדת לפנינו השאלה: אימתי בעצם הוקמה? בשאלה זו אינני מכוון לנושא שעמד עליו בצלאל פורטן, לאמור לנושא שיבת-ציון וחזרתו של עם ישראל למולדתו. אני מצמצם את השאלה לתחום של המנהל הפחוותי הפרסי. מתי הוקמה באופן רשמי פחווה בשם יהודה, וממתי יכולים אנו לעקוב אחריה. אמת, כבר זרובבל נקרא פחה; אפשר שגם ששבצר לפניו כונה כך. לאמור, צאצאי בית-דוד היו גם הפחות הראשונים, וייתכן אולי להניח שבימי שיבת-ציון הראשונים היה נסיון כלשהו להקים מדינה. אבל לגבי כל פרק-הזמן שלמן 515 ועד 445 לפני הספירה – מימי שיבת-ציון הראשונה ועד עליית עזרא ונחמיה – אין בידינו כל מקורות שיעידו על קיומה של מסגרת של פחווה ביהודה.
יתר-על-כן, דומה כי כאשר הגיע נחמיה לארץ-ישראל הוא נכנס כאילו לתוך חלל מדיני. הוא בא כאילו אל מקום שלא נתקיים בו שלטון. לא נזכר כל פחה שאותו בא לרשת, ומתוך כך אנו מחויבים להניח שאפילו היה נסיון להקים פחווה יהודית בראשית התקופה הפרסית, לא האריך נסיון זה ימים.
במקביל לנתונים ההיסטוריים, כאשר אנו מתבוננים בפרק-הזמן מבחינת התרבות החומרית – כפי שהיא עולה מן החפירות – ניתן לומר, שלתקופה הראשונה של קיום הפחווה, למן 515 ועד ימי נחמיה – 445 לפני הספירה, אנו מוצאים רק שני סוגים של ממצאים שיש להם חשיבות לענייננו: שני סוגים של טביעות-חותם, שבעזרתם ניתן לעקוב אחרי מהותו של השלטון.
הסוג הראשון כולל טביעות נייטראליות לחלוטין, שכתוב בהם השם 'מוצה', לאמור – שם יישוב בלבד. מאלה אין אנו יכולים ללמוד דבר על קיומה או אי-קיומה של המדינה. אפשר לומר כי הצד המעניין שבטביעות אלה הוא דוקא ההמשכיות מן התקופה הבבלית. נ' אביגד פרסם חרותת מן התקופה הבבלית המזכירה אותו יישוב עצמו 'המרצה' ומאותה תקופה ידועים גם חרותות הנושאות שם יישוב סמוך: גבעון.11 וכנראה מדובר בשני המקרים בסימון של סחורות. אבל הטביעות מן הטיפוס הזה אינן יכולות, כאמור, לתרום מאומה לענייננו.
לעומת זאת, הסוג השני של טביעות-החותם הרווח בתחומי יהודה בחלקה הראשון של התקופה הפרסית, בימי נחמיה בקירוב, יש לו חשיבות-מה: מתוארים בהם בעלי-חיים שונים, בעיקר אריות, אבל גם מוטיבים אליליים, כגון 'מזבח-האש' הפרסי. כשאנו משווים טביעות אלו עם טביעות שנהגו ברחבי האימפריה הפרסית, מפרסיפוליס ועד מצרים. מתברר כי הם מהווים חלק אורגאני מאוצר החותמות המקובל בארכיבים האחמניים. אלא שביצוען על הטביעות מיהודה הוא מקומי-פרובינציאלי.12 מתוך כך מסתבר כי בפרק-זמן זה, אין שום דבר בממצא הארכיאולוגי המיחד את יהודה מיתר הפחוות של ארץ-ישראל, או של חלקיה האחרים של האימפריה הפרסית.
נוכל לומר אפוא, שהן מן הבחינה ההיסטורית והן מן הבחינה הארכיאולוגית אין בידינו עדות על קיומה הנפרד של מדינה יהודית בחלק הראשון של התקופה הפרסית.
לא כן פני הדברים כאשר מגיעים אנו למחציתה השנייה של התקופה, מאמצע המאה הה' ואילך. בפרק-זמן זה מופיעים בפתאום טביעות-חותם רבות מאוד ומטיפוסים שונים, שבכולם טבוע שם הפחווה 'יהוד' – לעתים בשמה הארמי המלא 'יהוד' וגם בקיצורים שונים: 'יהד' 'יה' וכיוצא באלה. חלקן כתובות בכתב ארמי וחלקן בכתב עברי.13
נוסף על טביעות-החותם מופיעים גם מטבעות הנושאים את שם המדינה. מטבעות אלה מתחילים להופיע כנראה ביחד עם החותמות או זמן קצר לאחריהם, משלהי המאה הה' ואילך, אולם רובם שייכים לעשורים האחרונים של התקופה הפרסית. תופעה זו מיוחדת במינה, ודומני כי זהו אחד המקרים שבהם אין הארכיאולוגים יכולים להסביר את הממצא, אלא לציינו. שהרי אם אמנם קיימות בארץ-ישראל בתקופה הפרסית כשמונה מדינות שונות – ונדמה לנו כי קיומן מוכח – מדוע רק מדינת יהוד, ולא דרך משל פחוות שומרון, מציינת את שמה על מטבעותיה ועל חותמותיה. אפשר לומר כי לפנינו מעין יצר של התבלטות, של הדגשה, כעין הד לגאווה לאומית מחודשת, שהיא חריגה מאוד בקונספציה על ה'מדינות' של הארגון הפחוותי הפרסי. על-כל-פנים, החילוף הזה שבין החותמות הקודמים, בסגנון האחמני הרגיל לטביעות, ומטבעות שבהם נזכרת מדינת יהוד במודגש כל כך – חילוף זה מעיד לדעתי על ריאורגניזאציה שחלה בממשל ביהודה ואפשר שהמדובר כאן בחידוש קיומה של הפחווה – אם לא בייסודה החדש. ובהקשר זה אזכיר את השערתו של א' אלט, שבחלקה הראשון של התקופה הפרסית היתה יהודה כפופה כפחוות-משנה לשומרון ורק מימי נחמיה היתה לפחווה עצמאית. ולמעשה התמרמרות השומרונים והתנגדותם לנחמיה באה כתוצאה מביטול זכויותיהם בתוך תחומי יהודה.14
לחלקים נוספים של המאמר:
מדינת "יהוד" בחזון ובמציאות : א
מדינת "יהוד" בחזון ובמציאות : ב
מדינת "יהוד" בחזון ובמציאות : ג (פריט זה)
מדינת "יהוד" בחזון ובמציאות : ד
מדינת "יהוד" בחזון ובמציאות : ה
מדינת "יהוד" בחזון ובמציאות : ו
הערות שוליים:
11. על טביעות 'המוצה', ראה: N. Avigad, IEJ, VIII (1958), pp. 113-119; ibid., XXII (1972), pp. 5-9, על חרותות 'גבעון', ראה: J.B. Pritchard, Hebrew Inscriptions and Stamps from Gibeon, Philadelphia 1959
12. E. Stern, BASOR, CCII (1971), pp. 6-16
13. על חותמות 'יהוד', ראה לאחרונה: פ"מ קרוס, ארץ-ישראל, ט (תשכ"ט), עמ' 20-27 (ושם ספרות). דומה אבל כי רק הטביעות הארמיות הן מן התקופה הפרסית; ואילו הטביעות העבריות – מן התקופה ההלניסטית.
14. A. Alt, Kleine Schriften zur Geschichte des Volkes Israel, II, Munchen 1953, pp. 316-337.
