שנונית החולות נמנית על משפחת הלטאיים שבסדרת הקשקשיים.
היא נפוצה באפריקה, באסיה ובאירופה. בארץ ניתן למוצאה במדבריות הנגב, בערבה ובים המלח.
אורכה 22 סנטימטרים, כולל הזנב שאורכו 14 סנטימטרים. גופה מוארך וגלילי, הזנב ארוך ודק, הגפיים מפותחות, רגליה האחוריות ארוכות יותר מהקדמיות אצבעותיהן ארוכות יותר והן בעלות שינון רב יותר.
העיניים מפותחות אך אינן גדולות. האישונים עגולים. הלשון מתפצלת לשניים (בדומה לנחשים).
האצבעות הארוכות שבכף הרגל והקשקשים מרחיבים את שטח האצבעות ומונעים שקיעה בחול. מבנה מיוחד זה של כף הרגל מקנה לשנונית החולות התאמה ויתרון בתנועה מהירה בחולות. שינון זה שבצדי הרגליים הוא שהקנה לסוג לטאות זה את שמן.
צבע הפרטים הצעירים כהה והם בעלי רצועות אורך בהירות, צבע גוף הבוגרים כהה כולו. הזנב ארוך, דק בקצה ושביר. לאחר שנשבר ממשיך השבר לפרפר והזנב שנותר, גדל מחדש ומשלים את החסר תוך זמן קצר.

פעילות שנונית החולות יומית וניתן לראותה מתרוצצת על פני דיונות החול במישור החוף, בניסיון לצוד חרקים קטנים שמהם היא ניזונה.
בלילה היא מסתתרת במחילה שהיא חופרות בחולות.
בתקופת החורף היא מצויה בתרדמה חלקית ופעילותה פוחתת.
השנונית מתחפרת בקרקע, חופרת מחילות ליד שיחים ונמלטת למחילה בשעת סכנה. בשל ירידת הטמפרטורה במשך הלילה, "מתחרדנת" השונית בבוקר - מתחממת באור השמש ורק אחרי שגופה התחמם היא יכולה לצאת לפעילות ולנוע במהירות על פי הצורך . בקיץ, כשהטמפרטורות במשך היום גבוהות מאוד, היא פעילה רק בשעות הבוקר המוקדמות ונמלטת למקומות מוצלים, בשעות הצהריים החמות.
החיזור וההזדווגות מתרחשים בסוף החורף. במהלך החיזור נושך הזכר את הנקבה וכשזו נענית לו הוא מעביר את הרגל האחורית שלו מעל לגבה, משחיל את זנבו תחת זנבה ומעביר את הזרע. ההזדווגות חסרת תנועה ומתרחשת במשך מספר דקות. מיד אחריה נפרדים בני הזוג.
בכל הטלה מטילה השנונית שש עד שמונה ביצים בתוך גומה בקרקע לחה. הבקיעה לאחר כחודשיים-שלושה. אין טיפול בביצים או בצאצאים.
שנונית החולות מגיעה לבגרות מינית בגיל שנה.