|
|
|
  |
    |
הסדרי נגישות
 |
 |
| עמוד הבית > מדעים > ביולוגיה > בעלי חייםעמוד הבית > ישראל (חדש) > חבלי ארץ, אתרים ומסלולי טיול > מישור החוףעמוד הבית > ישראל (חדש) > נוף וטבע > בעלי חיים |
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
בחולות חוף הים תנאי המחיה קשים עבור בעלי החיים. הטמפרטורה הגבוהה של החול בשעות היום, ניידות החולות והעדר מקורות מים בשל חלחול, מונעים מרוב בעלי החיים להתקיים באזור. מרבית בעלי החיים החיים בחולות מוצאם מדברי. מבנה גופם ואורח חייהם מותאמים לסביבה קשה זו. מקובל להגדיר קבוצה זו כ"אוהבי חול" (פסמופיליים). אוהבי החול הגיעו מאזורים מדבריים של מערב הנגב ומרכזו, התפשטו במישור החוף עד לאזור הירקון, וחלק קטן מהם אף מצפון לו. מניפת הסחף של הירקון והביצות שהיו מסביבו מנעו מחלק מבעלי החיים הללו להתפשט לאזורי החולות שמצפון לירקון. בעלי החיים המיוחדים לאזורי החולות הדרומיים הם צב היבשה המדברי; הנחשים - העכן קטן ונחש החולות; החומטים - חמט רפואי ונחושית החולות; השממיות - ישימונית מצויה וישימונית רביבים; הלטאה שנונית החולות, חרדון החולות והכח האפור. יונקים ממוצא מדברי החיים בחולות החוף הם: גרביל החוף, גרביל החולות וגרביל דרומי, ירבוע מצוי, קפוד החולות ומריון החולות, שהוא יונק אנדמי בארצנו. ההתאמה של בעלי חיים אלו לאזורי החולות מתבטאת בדרך כלל במבנה הגפיים שלהם ובאופן התנועה בחול. הגדלת שטח המגע עם החול על ידי שעירות, אופיינית לקבוצת המכרסמים. תנועה לוליינית המאפשרת זרימה עם החול מצויה אצל העכן הקטן, ושינון הרגליים אצל הלטאות מאפשר התמודדות עם החום ועם הקושי לנוע בחול. באזורי החולות מצפון לירקון נמצא בעלי החיים מדבריים שזהו גבול תפוצתם הצפוני. כאלה הם הכח, הישימונית המצויה, גרביל החולות, הירבוע ונחש החולות. בחולות השרון נפוצים במיוחד קיפוד החולות וגרביל החוף - יונק אנדמי, המכרסם השליט בשרון, הן בחולות הנודדים והן בחולות המיוצבים. תפוצת בעלי החיים בחולות נפגעה בשל ייצוב החולות והריסתם, וחלק מהמינים נכחדו או שנתמעטו מאוד. חלק מבעלי החיים נטרפו על ידי חיות מבויתות או ניצודו על ידי האדם. כך, נעלמו מהשרון היענים (מוצאן אף הוא מדברי), שקנים שלהן נמצאו בחולות השרון עדיין בשנות השבעים. חוף הים החולי משמש אתר קינון למספר עופות כגון חופמי אלכסנדרי וחופמי גדות. שני מינים של צבי ים מטילים ביציהם בחולות: הצב הירוק וצב הים החום. פעילות האדם לאורך החוף, במיוחד בעונת הרחצה בים, פוגעת לעיתים באתרי הקינון וההטלה ובאפשרות הרבייה של בעלי חיים אלו.
החוף הסלעי בנוי בעיקרו מסלעי כורכר בעלי דרגות שונות של קושי וליכוד. סלעי הכורכר עוברים תהליכים מנוגדים: גידוד על ידי גלי הים ובנייה על ידי אורגניזמים גירניים. בשל הגידוד מחוררים הסלעים מאוד ויש בהם גומחות רבות המאפשרות מקום מסתור לבעלי חיים קטנים מקבוצות ימיות. הרס סלעי הכורכר יוצר מצוקים מעל המים ולא פעם מתמוטטים גושי סלע לתוך הים. הסלעים יוצרים איים ומפרצונים רדודים, שבחלקם גם התמלאו בחול. במספר מקומות לאורך החוף, כמו בדור ובקיסריה, יצרו פעולות חציבה של האדם לאורך ההיסטוריה מקומות מחיה לבעלי חיים ימיים כגון סרטנים ודגים. כאן נוכל למצוא מתחת לפני המים חלקי מבנים, חרסים וצדפות המלוכדים יחדיו לסלעים מוצקים על ידי אצות גירניות ותמיסות ימיות מלכדות.
היצורים החיים בחוף הסלעי הם ברובם בעלי חיים בעלי זיקה למים מלוחים. בחלקם מבלים כל חייהם במים ובחלקם מחלקים זמנם בין המים ליבשה. מרבית היצורים החיים בחוף זקוקים להרטבה של מי הגלים, ותנאי יובש ממושך עלול להזיק להם. את סביבת החיים בחוף הסלעי מקובל לחלק לחגורות או רצועות מקו המים ומזרחה. תופעת החיגור בחוף נוצרת בשל השינויים בתנאי החיים בין האזורים המוצפים קבוע על ידי מי הים לבין האזורים המוצפים רק בחלק מהזמן, או אלו היבשים רוב הזמן. היצורים החיים בחוף מסודרים ברצועות על פי דרגת העמידות שלהם ליובש ועל פי דרגת הצורך שלהם בכיסוי מים, הנחוצים כדי למצוא מזון או כדי להתרבות. שלוש הרצועות העיקריות, שלכל אחת מהן עולם בעלי חיים משלה, הן:
אזור התת-כרית אזור הכרית ברצועת הכרית נמצא טחבנית מתחמקת וחופיות השייכות לקבוצת החלזונות. נפוצים מאוד בחוף הסלעי באזור הכרית שני מינים של חופיות המחלקות ביניהן את אזורי המחיה. חולית מנקדת גדלה בסמוך למים ואילו חופית חורת בריחוק מה מהם. ה"תחרות" על מרחב מחיה כאן מעטה בשל מיעוט המינים. בעלי החיים מצויים כאן במושבות, שבהן מספר היצורים גדול ולכל מין יש אזור מוגדר ומותאם לו. החופיות הן דוגמה טובה לכך, שכן נוכל לראות אותן בחוף הסלעי מכסות שטח גדול ותמיד מושבת החופיות המנוקדות תהיה סמוכה יותר למים. דוגמה נוספת להסתגלות לתנאים המיוחדים נמצא בחלזון בשם חדשן הנע לכיוון המים כאשר השטח מתייבש, בעת השפל. שונה התנהגותם של בלוטון הים והצלחית, המסתגרים ואוטמים את גופם כדי להתגונן מפני היובש. על גבי לוחות סלעים המוצפים במי ים, מתפתחות מושבות של בעלי חיים ירודים החיים במים, כגון הידרתיים, אצטלנים וספוגיים. החלזונות מתיישבים על קצה הלוח ויוצרים בו שפה מוגבהת מעל פני המים. הצינורן הבונה והשלשולן המשלש, שבתיהם דמויי צינור, בונים שכבה גירנית על גבי הסלעים ויוצרים סביבם תנאי מגורים מיוחדים לבעלי חיים נוספים. בלוחות הגידוד שליד החוף ישנן גומחות של סלע שבתוכן נוצרות שלוליות מים. השלוליות מתאדות באיטיות ומשקיעות שכבה של מלח. בגומחות אלו נוכל למצוא שורה של חרקים שעמידותם למלח גבוהה, כמו מיני חיפושיות, זבובים ויתושים, המספיקים לסיים את מחזור החיים שלהם בזמן הקצר שבו מתקיימת השלולית. היצורים הבוגרים יכולים לעבור בתקופת היובש לשלולית אחרת, שכן הם בעלי כושר תעופה ומסוגלים לחיות ביבשה. אזור העל-כרית
כעשרים נחלים חוצים את מישור החוף ונשפכים לים התיכון. חלקם של הנחלים זורמים כל ימות השנה וחלקם זורמים רק בעונת השטפונות. בנחלים שבהם הזרימה היא כל השנה נמצא עולם-מגוון של בעלי חיים. בנחלים המבוססים על זרימה עונתית יש שינוי גדול בתנאים מעונה לעונה ולכן מגוון המינים החי בהם מצומצם. רוב נחלי המישור ניזונים הן ממי שטפונות והן ממי מעיינות. לתכונות המים משמעות עבור בעלי החיים: (א) רמת המליחות של מי הנחלים נמוכה בעונת השטפונות וגבוהה בעונה היבשה. (ב) כמות החמצן במים גדולה ככל שהזרימה יותר שטפונית. (ג) כאשר הזרימות איטיות המצע על קרקעית הנחל וגדותיו רך ובלתי יציב ומורכב בעיקר מחול וטין. בזרימה שטפונית, המים מסיעים את החלקיקים הקטנים ומותירים מצע קשה ומורכב מחצץ וגושי סלעים וחלוקי נחל גדולים. עובדה זו משפיעה על מינים שונים של בעלי חיים: יש המעדיפים להיות שוכני קרקע המתחפרים במצע הרך, יש הנצמדים לסלעים ואבנים ויש הנוהגים כשחיינים. כיום, בשל הזיהום בנחלי החוף והיחלשות הזרימה עקב ניצול המים, נשארו בנחלים רק אותם בעלי חיים שהסתגלותם האקולוגית רחבה, היום נפוצים בנחלים סרטן הנחלים, צב הביצות, וחלזון בשם שחריר הנחלים. כמו כן התפתחו מינים עמידים מאוד של חרקים כמו יתושים, זבובים ושלשולי הצינורות. רק מספר קטן של דגים מצויים כיום בנחלים, ביניהם הנפוצים ביותר הם האמנון והשפמנון. לנחלים אליהם חודרים מי ים, חדרו גם מינים החיים במים מלוחים, כגון סרטנים רכיכות ודגי מים מלוחים. את רוב בעלי החיים נמצא כיום באזורים הסמוכים למעיינות שבהם המים מתוקים והזרימה חופשית. שם נוכל למצוא סרטני מים, חרקי מים, רכיכות, חלזונות וצדפות. אחד מבעלי החיים הנדירים המצויים בנחלי אלכסנדר ופולג הוא הצב הרך. צב זה, ממוצא טרופי היה נפוץ בעבר בכל נחלי מישור החוף וכיום נשאר במקומות מועטים בלבד. בכפר ויתקין סייעו המתיישבים לריבוי הצבים. החקלאים היו נוהגים לזרוק את פגרי תרנגולי ההודו אל נחל אלכסנדר. הצבים ניצלו את המזון הזמין והפכו חלק זה של נחל אלכסנדר למקום משכנם הקבוע. המקום הוכרז כשמורת טבע. אזור ההטלה על גדות הנחל מגודר ונשמר היטב על מנת לאפשר את התרבותם. בחודש פברואר 1992 בשל גל קור ושטפונות גדולים, נסחפו אל הים כמאתיים צבים וחלקם הגדול מת. רק מעטים הוחזרו לנחל בזכות פעולתן של הרשויות לשמירת הטבע. רק מעט מבין היונקים שחיו לאורך נחלי החוף נותרו. הבולטים הם הנמיה והנוטריה, מכרסם שמוצאו מדרום אמריקה.
בעבר היו מכוסים שטחים רבים במישור החוף בשטחי ביצות. כיום יובשו מרבית הביצות. בחלק קטן משטחי הביצה לשעבר, שרדו מקווי מים עונתיים בלתי מנוקזים המהווים בית גידול ייחודי עונתי. מקווי מים אלו, הידועים בכינויים "שלוליות חורף", מכילים מי גשמים ושטפונות לתקופה קצרה. בשרון, מתקיימים מקווי המים בשנים גשומות לאורך זמן של עד כשמונה חודשים בשנה. "בריכת יער" בפארק השרון, ביצת זיתא באזור חדרה ושלולית געש הם מקווי המים הגדולים. מי שלוליות החורף אינם מזוהמים בדרך כלל ומכילים מזון רב בשל צמחיה עשבונית שנמצאת על קרקעיתם. בעלי החיים האופייניים למקווי המים העונתיים, יכולים להחזיק מעמד בעונה היבשה או לסיים את מחזור חייהם בזמן קצר. הם שייכים לקבוצות ירודות של בעלי חיים, החל מחד-תאיים ועד לתולעים, סרטנים ירודים, חרקים ודו-חיים. חלק מיצורי השלולית פיתחו ביצים עמידות ליובש, הנשארות בעונה היבשה קבורות בקרקעית ובקיעתן מתרחשת רק עם רדת הגשמים הראשונים והצטברות המים בבריכה. ביצים כאלו נקראות ביצי קיימא, והן עטופות במעטה קשה השומר על חיוניותן לעונת יובש אחת או יותר. עם ראשית עונת הגשמים, ומספר שעות מראשית היאספות המים בבריכה, שורצים במים יצורים רבים ושונים ש"התעוררו לחיים" או בקעו מביציהם והחלו את מחזור חייהם הקצר. מי הבריכה שורצים ראשנים, נציגי קבוצת הדו-חיים וקרפדות-אילניות (צפרדע בשם חפרית שהיתה נפוצה, נכחדה לאחרונה). בעלי החיים הנפוצים באגמים העונתיים הם זמרגלאים, סוגים של סרטנים ירודים כמו תריסן וסרטן הבוץ. דפנאיים, שטרגלאיים, חרקי מים ותולעים שטוחות. באזור הבריכות נוכל לצפות גם בעופות מים רבים כגון: שחפים, ברווזים ואגמיות. בחלק מהבריכות נוכל לראות גם קינונים של אנפות.
בריכות הדגים המלאכותיות במישור החוף מנצלות מים מליחים ומים שבעבר גרמו לביצות. הבריכות, ובמיוחד אלה שבחוף הכרמל, משמשות תחנה חשובה במסלולם של עופות מים העוברים בארץ בנדידתם העונתית בסתיו דרומה ובאביב צפונה. יש בין העופות גם כאלו החורפים בארץ. בעבר, כאשר מישור החוף היה מכוסה בביצות, נהגו עופות המים לחנות באזורי הביצות. את מנוחתם עושים בעלי הכנף במקום המספק אוכל בשפע, שכן בריכות הדגים עשירות בסוגי מזון המתאים לעופות: דגים, תולעים, ראשנים, חרקים, זחלים וכדומה. בין עופות המים נוכל לצפות כאן בעופות גדולים כגון השקנאים, החסידות וקורמורנים. מגדלי הדגים מנסים להרחיק בתכסיסים שונים את העופות הגדולים אוכלי הדגים. בגדות הבריכות נוכל לצפות בעופות גדה כגון החופמאים, הלימוזות ותמירונים המהלכים באצילות במים הרדודים ונוברים במקורם הארוך בבוץ או במי הבריכה. במרכז הבריכות ניתן לצפות בלהקות גדולות של אגמיות, ברווזים מסוגים שונים, בצניות וסוגים רבים של שחפים. במיקום עופות המים בבריכות נוכל למצוא תופעות של חיגור על פי מבנה גוף העוף, סוג המזון והדרך שבה הוא משיג אותו. את ארוכי הרגליים ושולי הדגים (תמירון או חסידה) בעלי המקור הארוך נמצא על גדות הבריכה ובמים הרדודים שם הם שולים את המזון מתוך המים. יש שיעדיפו להסתובב על גדת המים ולמצוא את מזונם בבוץ. השחיינים בעלי רגלי "סנפיר" וגוף דמוי סירה, כמו קבוצות הברווזים הטבלניים והאגמיות, שוחים באופן חופשי, צוללים ומוצאים את מזונם על ידי סינון מי הבריכה בתוך מקורם. רוב העופות השחיינים אינם אוכלי דגים ולכן אינם מזיקים לחקלאים.
מישור החוף, שהיום הוא האזור המיושב ביותר בארץ, היה בעבר ברובו שטח פתוח בלתי מעובד. להתיישבות ולחקלאות יש השפעה רבה על עולם החי והצומח הטבעי. פיתוח השטחים גרם לצמצום במספר הפרטים של אוכלוסיות שונות, הן של צמחים והן של בעלי חיים. מינים רבים נעלמו מהנוף ומינים אחרים התרבו במיוחד. בעלי חיים שנחשבו כמזיקים לאדם ולחקלאות כגון תנים, כלבים משוטטים, חזירי בר, חגלות, ארנבים, נברנים ודורבנים נרדפו והושמדו. הגורמים העיקריים לשינויים בעולם החי והצומח במישור החוף הם:
את עולם החי של העבר קשה לשחזר. מינים נכחדו ולא תמיד יש לנו עדויות על קיומם. סיפורי נוסעים וחוקרים, שתיעדו בכתב את רשמיהם מאירים את העבר. רק מעט מבין הנוסעים שפקדו את ארץ ישראל בימי הביניים ובמאות השנים האחרונות התעניינו בטבע הארץ וניסו לרשום ולהגדיר תצפיותיהם בצמחים ובבעלי חיים. אחד החוקרים החשובים, שתרמו למחקר הטבע הקדום של ארץ ישראל, היה הנרי בייקר טריסטראם, כומר אנגלי שביקר בארץ בשנים 1864-1863. על פי תצפיותיו ניתן ללמוד על מספר בעלי חיים, שחיו במישור החוף עוד במאה הקודמת וכיום לא ניתן לראותם עוד. בעלי חיים שחיו במישור החוף בעבר וכיום נעלמו או שמצויים כיום בסכנת הכחדה: עטלפי חרקים - חיו בעבר במערות או חללים חצובים ברכסי הכורכר. קראו עוד:
המבנה הפיסי של מישור החוף ביבליוגרפיה:
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
 |
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| 123 |
