הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעים > רפואה וקידום הבריאות > תזונה
האוניברסיטה העברית. המרכז להוראת המדעים ע"ש עמוס דה שליט


תקציר
אם אנחנו זהים כמעט לחלוטין מבחינה גנטית לאדם הקדמון, אזי אם נתחקה אחר הצרכים התזונתיים שלו, כפי שבאו לידי ביטוי באורח חייו ותזונתו, נוכל להיעזר בידע זה כדי להבין את צרכינו, צורכי האדם של המאה העשרים. האם קיימת התאמה בין העולם שאנו חיים בו היום לבין העולם שהגנים שלנו מותאמים אליו? ומה ניתן להסיק מכך על התזונה שלנו?



תזונת האדם הקדמון : מה יש לנו ללמוד ממנה
מחבר: דן קרת


הקדמה

זה שנים שאני מתעמק בהיבטים שונים של בריאות האדם והדרכים להשיגה. עתה מתברר לי יותר ויותר שככל שנקבל את מרב הצרכים הבסיסיים, הפיזיים, הרגשיים, החברתיים והרוחניים שלנו - כך נהיה בריאים יותר. במאמר זה אעסוק רק בצרכים התזונתיים.
מהו המקור הטוב ביותר ללמוד ממנו על צרכים אלו? ומה לאדם הקדמון ולמחשבה או לתובנה שהועלתה כאן?

גנים "עתיקים"

יש חשיבות רבה להבנת הקיום האנושי בפרספקטיבה של עשרות אלפי
ואף מאות-אלפי שנות הקיום האנושי. מדוע?
קדמו לנו כ- 100,000 דורות של 500 דורות של עוסקים בחקלאות, עשרה דורות של חיים בעידן המתועש, ודור אחד בעידן המחשב. ככל הידוע לנו, ההרכב הגנטי האנושי השתנה רק מעט מאוד מאז הופעת בן-האדם המודרני, ההומו סאפיינס (Homo Sapiens), לפני 40,000 שנה בערך. גם לתחילת החקלאות, לפני 10,000 שנים בקירוב, היתה רק השפעה מינימלית על הגנים שלנו.
שינויים מזעריים התרחשו בקוד הגנטי של האדם בעשרות אלפי השנים האחרונות. אנזים הלקטאז למשל, האחראי במערכת העיכול על פירוק סוכר החלב (לאקטוז) - נשאר בגופנו גם בבגרות. דבר זה מאפשר לנו להיזון מחלב גם אחרי גיל הינקות. אגב, שינוי זה חל בעיקר אצל האדם הלבן.
זוהי דוגמה לשינוי גנטי אבולוציוני "מאוחר". קיימות מעט מאוד דוגמאות דומות לשינוי זה. 99% מסך הגנים שלנו מקורם עוד מהזמן שבו טרם הפכו אבותינו לאדם המודרני, תהליך שהתרחש לפני מיליוני שנים.
התפתחויות כמו המהפכה התעשייתית, חקלאות מסחרית ועיבוד מודרני של מזון התרחשו זה לא כבר מבחינת האבולוציה, ואין בהם כדי להשפיע על הגנים שלנו השפעה כלשהי. היצור האנושי "השתכלל" במהלך האבולוציה כך ששרדו בו והועברו מדור לדור אותם גנים שהעניקו לו יתרון בתחום ההישרדות. האדם ששרד היה אם כך זה שהתאים לסביבתו התאמה אופטימלית.
הידע על אורח חייו ותזונתו של האדם הקדמון (שנכנה אותו גם האדם הפליאוליטי, זה שחי בתקופה הפליאוליטית, עשרות-אלפי שנה לפנינו) - הוא בעל חשיבות רבה ביותר.

אם אנחנו זהים כמעט לחלוטין מבחינה גנטית לאותו אדם קדמון, אזי אם נתחקה אחר הצרכים שלו, כפי שבאו לידי ביטוי באורח חייו ותזונתו, נוכל להיעזר בידע זה כדי להבין את צרכינו, צורכי האדם של המאה העשרים. במילים אחרות, מרבית הגנים שלנו הם "קדמונים" ומותאמים לתנאי חיים שהיו קיימים עוד לפני תחילת עידן החקלאות.
מן העובדה שההרכב הגנטי שלנו אינו מותאם לאורח חיינו נובעת סתירה וקיימת אי התאמה בין העולם שאנו חיים בו היום לבין העולם שהגנים שלנו מותאמים אליו. תהליך הברירה הטבעית התאים את האדם למזונותיו בעבר, אולם שינויי התזונה שחלו בדורות האחרונים, בעיקר בעולם המערבי, משמעותיים ומהירים עד כדי כך שלמעשה אין גופנו מותאם לשינויים אלה, ואין הוא מסוגל להדביק את קצב השינויים. לדעתי, מרבית התחלואה הכרונית היום (בערך 75% מגורמי התמותה בחברות המתועשות) מקורה בפער העצום שנפער בין מה שאנו אמורים לאכול לבין מה שאכן מוצא את דרכו אל מערכת העיכול שלנו.
אנו כמובן לא חיים כפי שחי האדם הקדמון, והתזונה שלנו שונה משלו. אנו אוכלים מזון מעובד, ורבים אינם מקפידים לאכול ירקות ופירות במידת הצורך. אנשים רבים אוכלים אף הרבה יותר ממה שגופם צריך.
ההבדלים בין תבניות התזונה של אבותינו לבין תזונת האדם החי בחברת שפע מערבית הם בעלי משמעות רבה לבריאותנו, והתבנית המיוחדת של מחלות תזונתיות היא פועל יוצא של דרגת ההתפתחות של מה שמכונה "תרבות המערב" של חברה זו או אחרת. כמו רופאים ותזונאים רבים, אני משוכנע שהרגלי התזונה שאימצה החברה המערבית במאה השנים האחרונות תורמים תרומה ניכרת למחלות לב כליליות, ליתר-לחץ-דם, לסוכרת ולכמה סוגים של סרטן. מחלות אלה הפכו לבעיות בריאות מרכזיות במאה האחרונה בלבד, ולמעשה הן אינן מוכרות בקרב מעט החברות של ציידים ולקטים שעדיין קיימות, ושהרגלי החיים והתזונה שלהם דומה לאלה של האדם שחי לפני העידן החקלאי.
צודקים אלה שאומרים שתוחלת החיים שלנו התארכה - תודות לידע הרפואי שצברנו. ויש שיטענו שהמחלות הכרוניות באות לידי ביטוי דווקא מאחר שאנשים חיים יותר, והמחלות מתגלות ככל שאנו מזקינים. אולם יש לשים לב לעובדה שצעירים בחברה המערבית מפתחים צורות (עדיין בלי סימפטומים) של מחלות אלה, ואילו צעירים בחברות של ציידים ולקטים אינם מפתחים אותן. יתר על כן, אותם פרטים בחברות של ציידים ולקטים השורדים עד גיל 60 ומעלה אינם סובלים כלל ממחלות אלה, שלא כמו בני גילם בחברה המערבית.
טרשת העורקים היא בלא ספק המחלה הנפוצה ביותר בארצות המערב, אך יש עדויות רבות לכך שהיא לא היתה קיימת למעשה לפני המאה העשרים. במחקרים שנעשו בגופותיהם של חיילים שנהרגו במלחמת בקוריאה נמצאו בעורקיהם של חיילים בשנות העשרים לחייהם רבדים טרשתיים במצב מתקדם.

חוקרים אחרים בדקו את כלי-הדם של בני קבוצות שחיות היום באורח-חיים פליאוליטי-קדמוני ולא מצאו אצלם רבדים טרשתיים. המחקר נעשה באסקימוסים של האזור הארקטי, אצל שבטי המסאי והקיקויו בקניה, אצל התושבים המקוריים של איי שלמה, האינדיאנים משבטי הנבחו, האבוריג'ינים באוסטרליה, הבושמנים בקלהרי, אנשי האיים בגיניאה החדשה והפיגמיאים בזאיר.

מכאן נובעת מסקנתי, שעל-ידי יצירה מחדש של אורח חיים פליאוליטי, נוכל לצפות לנסיגת טרשת העורקים. אני מאמין שדרך זו תביא לכך שגם ממחלות נוספות - כמו יתר-לחץ-דם, סוכרת, מחלות ריאה חסימתיות, סרטן, איבוד סידן, עששת, מחלות כבד, גידולים במעיים, השמנה ועוד - ניתן יהיה להימנע.

דיאטה קדמונית

אז מה היא אותה דיאטה מיסתורית של אבינו הקדום, בן 35,000 השנה בקירוב, שכדאי לנו ללמוד ממנה?
מעל 50 חברות של ציידים ולקטים נחקרו כך שניתן להסיק מסקנות די מדויקות לגבי תזונתן. רק חברות יחידות שרדו במחצית השנייה של המאה העשרים ותזונתם נחקרה.
באופן טיפוסי מדובר בחברה שאנשיה גרים בפנים היבשה (inland), באקלים סוב-טרופי, ומקבלים 80%-50% מתזונתם מעולם הצומח, כאשר 50%-20% מהמזון בא מעולם החי. אנשי חברות המתגוררות ליד ים או נהר מקבלים 50%-10% ממזונם מדיג. מובן שאסקימוסים קיבלו רק 10% מתזונתם מן הצומח. בהשוואה למרבית בני-האדם הפליאוליטים, ציידים
ולקטים הקיימים במאה זו שונים לא במעט מבני-האדם שחיו לפני שפותחה החקלאות; ואף-על-פי-כן, מיגוון ותוכן המזון שהם צורכים דומים לאלה שצרכו אבותינו במשך ארבעה מיליון שנה, כלומר בעיקר בשר מציד חיות בר ומזונות צמחיים לא מעובדים ולא מתורבתים (uncultivated). משום כך, ניתוח של מזונות אלה עשוי להעניק בסיס מושכל להערכה של מה בני-האדם "מתוכנתים" גנטית לאכול, לעכל, לספוג ולהטמיע בגופם.

עתה נפרט את ההבדלים העיקריים בין תזונת אבינו הקדום לבין תזונתנו, ונסיק מסקנות מתוך השוואה זו.

בשר

אוכלוסיות פליאוליטיות קיבלו חלבון מן החי מבשר ציד, כלומר בעיקר בעלי-חיים צמחוניים, מפריסי פרסה החיים בעדרים כגון איילות, ביזונים, סוסים, ממוטות. איכות המזון של בשר כזה שונה באופן מהותי מזו של בשר הנמצא בסופרמרקט של היום. האחרון מכיל הרבה יותר שומן - ברקמת שומן תת-עורית, במשטחי רקמת חיבור ובצורת "שיש" בתוך השריר עצמו. חיות מבויתות היו תמיד שמנות יותר מאשר אחיותיהן הפראיות, עקב אספקת המזון הקבועה שלהן, ומאחר שעסקו פחות בפעילות פיזית. הרגלי הזנה והרבעה הנהוגים לאחרונה הגדילו עוד יותר את אחוז השומן, כדי להתאימו לציפיות של ציבור הצרכנים לבשר רך ועדין יותר. מאמצים אלה הצליחו: אחוז השומן בבעלי-החיים הנשחטים היום מגיע ל 25-30 ואף יותר. לעומת זאת, מחקר שבדק 15 מיני בעלי-חיים אפריקניים צמחוניים גילה שאחוז השומן הממוצע אצלם היה 3.9.
לא זו בלבד שיש יותר שומן בחיות מבויתות; גם הרכבו שונה לחלוטין. שומן מחיות בר מכיל יותר מפי 5 חומצות שומן רב-בלתי-רוויות מאשר שומן בחיות מבויתות. נוסף על כך, שומן מחיות בר מכיל כמות נכבדה (בערך 4%) של Eicosapentaenoic acid), חומצת שומן ארוכת שרשרת, רב-בלתי-רוויה מסוג אומגה-3, הידועה כמגנה מפני טרשת עורקים, מחלות ממאירות ועוד. בקר מבוית מכיל רק עקבות של חומצת שומן זו. בשר מחיות בר מכיל פחות קלוריות ויותר חלבון לכל יחידת משקל מאשר בשר חיות מבויתות, אם כי הרכב חומצות האמינו מרקמת השריר שלהן דומה. מאחר שתכולת הכולסטרול בשומן דומה לתכולת הכולסטרול ברקמת שריר, תכולת הכולסטרול של חיות בר אינה צפויה להיות שונה שינוי משמעותי מבשר המצוי בסופרמרקט (ועל נקודה קריטית זו - בהמשך).

מזונות מן הצומח

פרט לאסקימוסים ועמים אחרים שחיו במקומות גבוהים, תזונתם של ציידים ולקטים התאפיינה בצריכה של מיגוון רחב של מזונות צמחיים. שורשים, קטניות, אגוזים, ירקות שורש ופירות היוו מרכיבי דיאטה חשובים, אם כי נצרכו מדי פעם גם פרחים וגומי אכיל.
דגנים, שהפכו למזון בסיסי עבור האדם "המתורבת" מאז המהפכה התעשייתית, תורמים תרומה מינימלית להפתיע. אולם, המיגוון הרחב של מזונות צמחיים שאוכלים מחפשי המזון עומד בניגוד למיגוון הצר של גידולים המיוצרים בחקלאות המודרנית. יתר על כן, רבים ממיני הצמחים שתורבתו מכילים יחס גבוה יותר של עמילן לחלבון מאשר צמח הבר המקורי.

תזונה יומית משוערת של האדם הפליאוליטי

על ערכים תזונתיים של בשר ציד ומזונות צמחיים שאכלו ציידים ולקטים ניתן ללמוד מתוך המחקר המדעי. מהנתונים אנו יכולים להסיק לגבי תזונתו של האדם הפליאוליטי. ניתן להניח לגבי צריכת הקלוריות שלהם וכן לגבי היחס בין מזון מן החי למזון מן הצומח. מובן שיש גיוון בסוגי המזון שנצרך בחברות קדם-חקלאיות, אך בכל זאת ניתן להסיק לגבי מגמות מרכזיות ממוצעות. מניחים שהאדם הפליאוליטי צרך כ- 3000 קלוריות ליום. בשר ציד וצמחי-בר תרמו את רוב הקלוריות, כאשר הצמחים מעניקים בערך פי שניים קלוריות מהבשר.

שומן וחומצות שומן

אם תבדקו את הסימון על מוצרי מזון שונים (בעיקר שמנים), תבחינו שבחלקם מופיע מספר מול האותיות P/S. האות P מייצגת את חומצות השומן הרב-בלתי-רוויות (unsaturated fatty acids Poly) והאות S מייצגת את חומצות השומן הרוויות (fatty acids saturated) היחס ביניהן מקובל במדע התזונה כמבטא גורם סיכון למחלות לב וכלי דם. בדיאטה האמריקנית העכשווית היחס הוא 0.44. ההמלצה של הגופים הרשמיים היא לנסות להגיע ליחס של 1.0, כלומר ששיעור חומצות השומן הרב-בלתי-רוויות יעלה ביחס לרוויות ויהיה פחות או יותר דומה (1=1/1=P/S). ממליצים לעשות זאת על-ידי הגברת צריכת המזון הצמחי והשמן ממקור צמחי, מאחר שבמקורות אלה יחס P/S הוא גבוה. בד בבד מומלץ להפחית בצריכת השומן מן החי מאחר שהיחס P/S בו הוא נמוך, עקב היותו עשיר בחומצות שומן רוויות.

התזונה הפליאוליטית מכילה 35% בשר צידו ו- 65% ירקות, והיא מתאפיינת ביחס P/S של 1.41. להזכירכם, בשר הציד מכיל בממוצע שביעית מכמות השומן שנמצא ב"בשר סופרמרקט", ושיעור חומצות השומן הרב-בלתי-רוויות בו גבוה פי חמישה.

כולסטרול

כאן פוגשים באחד הנושאים המעניינים ביותר העולים מהמחקר, שהיה עבורי הפתעה גדולה: תכולת הכולסטרול בבשר מבעלי-חיים מבויתים מודרניים דומה לתכולת הכולסטרול בבשר ציד, מאחר שבאופן מפתיע כמות הכולסטרול בבשר אינה מושפעת כמעט מתכולת השומן. ההערכה היא שהתזונה הפליאוליטית הכילה בסביבות 590 מ"ג כולסטרול ליום - שיעור
דומה ביותר לממוצע האמריקני של 600 מ"ג כולסטרול ליום. העובדה שהראשון אינו מפתח טרשת עורקים והשני אכן מפתח אותה מעמידה סימן שאלה גדול סביב ההנחה שחונכנו עליה ושלפיה אנו ניזונים, הטוענת שהרע העיקרי הוא הכולסטרול. חברות התרופות עושות הון עתק ממכירת תרופות להפחתת הכולסטרול, מתוך ההנחה שתוארה לעיל ושמחקר זה, שפורסם במגזין הרפואי היוקרתי ביותר, למעשה מנפץ.

ההנחה שלי היא, שכפי הנראה לא הכולסטרול הוא האחראי לנזק הרב, אלא מה שמתלווה אליו, בעיקר כמות השומן וסוג חומצות השומן המרכיבות שומן זה. יש לנו כאן דוגמה להסתכלות מצומצמת על בעיה רפואית ואי ראיית התמונה הכוללת. ואכן, מרבית המחקרים שבדקו את השפעת התרופות להורדת כולסטרול, גם אם הראו שיפור ניכר בתמונת שומני הדם ולעתים גם בשיעור בעיות הלב, ברובם לא נמצא הבדל משמעותי מבחינה סטטיסיטית
בשיעור התמותה בין הקבוצה המטופלת לקבוצת הביקורת.

נתרן (Na) ואשלגן (K)

ציידים ולקטים צרכו בין 10% ל- 20% מכמות הנתרן שצורך האדם המערבי הממוצע, וכמות האשלגן במזונם היתה גבוהה בהרבה מזו שלנו (אנו צורכים נתרן בעיקר במלח הבישול). עקב כך, היחס הכולל בין אשלגן לנתרן בתזונתם היה גבוה מאוד, ויחס זה ידוע כגורם מגן מפני יתר לחץ דם, המגיע אצל האדם בימינו לממדי מגיפה.

סידן

האדם הפליאוליטי קיבל מתזונתו, לפי חישובי החוקרים,כ- 1600 מ"ג סידן ליום (כמות שעולה על כל המלצה שממליצים היום הגופים השמרניים ביותר בעולם התזונה). מתוך מספר מרשים זה, 95% הגיע מעולם הצומח ורק 5% מעולם החי! ומי ששואל לגבי בריחת הסידן - ובכן, אני סבור שלא זו בלבד שהאדם הפליאוליטי לא סבל מאוסטאופורוזיס; מצבו היה טוב בהרבה משלנו.

חומצה אסקורבית (ויטמין C)

הצריכה הממוצעת של ויטמין C של האדם הפליאוליטי היתה 400 מ"ג ביום. כמות זו גדולה יותר מפי שישה מהכמות היומית המומלצת (USRDA), שהיא 60 מ"ג ליום.

תאית

כמות התאית בתזונה הפליאוליטית היתה בסביבות 45.7 גרם. ערך זה גדול פי שלושה מהממוצע האמריקני. הבדל זה מקורו בכמות הנמוכה יותר של מזון מעולם הצומח בדיאטה המערבית, וכן עקב תהליכי העיבוד השונים של המזון.

התזונה הפליאוליטית בפרספקטיבה מודרנית

בלא קשר יחסי בין כמות המזון מן החי לכמות המזון מן הצומח, התזונה הפליאוליטית נבדלת הבדל משמעותי מהדיאטה האופיינית בארה"ב היום וכן, אם כי בצורה פחות משמעותית, מהדיאטה שממליצים עליה היום תזונאים וגופים רשמיים האחראיים על הנושא.

לסיכום

מבוגרים שחיו לפני התפתחות החקלאות וביות בעלי-חיים צרכו את כל מזונם משתי קבוצות מזון - בשר וירקות. הם צרכו דגנים לעתים נדירות ולא צרכו כלל חלב ומוצריו. כמות התאית בתזונה הפליאוליטית גבוהה במידה משמעותית מזו שבמזוננו, ודומה למה שמקובל היום באפריקה הכפרית - מקום שנדיר למצוא בו מחלות הקשורות בצריכה מועטה של תאית.
כמות הנתרן בתזונה הפליאוליטית היא שישית ממה שמקובל היום במערב ושליש ממה שהומלץ לאחרונה על-ידי רשויות הבריאות בארה"ב. בגלל גיוון הצמחים בדיאטה הפליאוליטית, כמות הוויטמינים, כאשר חומצה אסקורבית (ויטמין C) מייצגת אותם, עלתה במידה ניכרת על זו שאנו צורכים. בשר העניק כמויות גדולות של ברזל וחומצה פולית, הגדיל באורח משמעותי את אחוז הקלוריות מחלבון בהשוואה לתזונה האמריקנית, וכן העניק כמויות גדולות של כולסטרול, שהן למעשה קרובות לכמויות הנצרכות היום במערב. מאידך, הם אכלו הרבה פחות שומן מאיתנו, והשומן שהם אכלו היה שונה ביותר מזה שאנו צורכים. ללא תלות באחוז הבשר בתזונתם, צרכו בני-האדם הפליאלוליטיים בסך הכל פחות שומן, יותר חומצות שומן חיוניות, והיחס P/S בתזונתם היה גבוה במידה משמעותית בהשוואה אלינו.
מידת הקשר בין חלק מהמחלות הכרוניות העיקריות של החברות המתועשות לבין הדיאטה המערבית היא נושא שנוי במחלוקת, אך עדויות לקשר הדוק ביניהן הולכות ונערמות.
חוקרים רפואיים מתחומים שונים מתחילים להגדיר תזונה המונעת מחלות, מטרשת העורקים ועד סרטן. מחקרים אלה מצטלבים ביותר מדרך אחת עם
מחקרים פליאוליטולוגים ואנתרופולוגים.
מבחינה אינטלקטואלית ולדעתי גם מבחינה קלינית, מעיין לנסות להעריך מה היתה הדיאטה האופיינית שצרך האדם ושעבורה עבר אדפטציה במהלך מאות-אלפי שנות אבולוציה. נקודות ההצטלבות בין הערה זו של תזונת האדם הפליאוליטי ובין ההמלצות המודרניות מעודדות, ובנקודות ההתרחקות ביניהם יש מקום למחקר. דיאטת אבותינו המרוחקים יכולה להיות נקודת ייחוס עבור תזונתו של האדם המודרני ומודל להגנה מפני "מחלות הציוויליזציה", הגורמות היום את הנזק העיקרי לבריאות בחברתנו.

ומה אפשר ללמוד מכל מה שנכתב לעיל?

לפי הבנתי, ההמלצות שניתן להמליץ לגבי התזונה שלנו הן פשוטות למדי: המזון הקרוב ביותר לבשר ציד שעומד היום לרשותנו בצורה זמינה - אלה הם דגי ים. מומלץ לכן להשתדל שזה יהיה המקור העיקרי למזון מן החי בתזונתנו. אני ממליץ לצרוך בעיקר מזון מן הצומח, בצורה הקרובה ביותר לצורתו הטבעית ובמיגוון רחב עד כמה שאפשר של צורות, צבעים וטעמים. מומלץ להקטין את השימוש שלנו בשמנים (גם הצמחיים), בסוכר, בקמח לבן, במלח ובאלכוהול.
ניסיון בן שני מיליון שנה של אבותינו הפליאוליטים* נותן לנו מדריך לתיפקוד אנושי אופטימלי ויכול לשמש בסיס לתוכנית בריאות ארוכת שנים, אשר באמצעותה הרכב גופנו, לחץ הדם, הכולסטרול, הסוכר בדם, הכושר האירובי, הכוח והגמישות ומדדים ביולוגיים נוספים - יישארו אופטימליים.

* הערה: דיאטה קדמונית העניקה 60% מהקלוריות מפחמימות, 20% מחלבון 20% משומן. היחס בדיאטה זו מתאים יותר בתור דיאטה לאחזקה שוטפת או למניעה של טרשת עורקים. הדיאטות של אורניש או פריטיקין ממליצות על 80% מפחמימות, 10% משומן, 10% מחלבון - יחס זה עשוי להביא לנסיגת טרשת עורקים.

מקור למאמר:

31, Jan 5, No Vol.312, Med; J Eng New Nutrition. Paleolithic Eaton, Boyd S.283-289. pp 1985:



אל האסופה תזונה ואנרגיה3

ביבליוגרפיה:
כותר: תזונת האדם הקדמון : מה יש לנו ללמוד ממנה
מחבר: קרת, דן
תאריך: חורף 1998 , גליון 17
שם כתב העת: כמעט 2000 : כתב עת למדע וטכנולוגיה
בעלי זכויות : האוניברסיטה העברית. המרכז להוראת המדעים ע"ש עמוס דה שליט
הוצאה לאור: האוניברסיטה העברית. המרכז להוראת המדעים ע"ש עמוס דה שליט; מוזיאון המדע החדש ע"ש בלומפילד
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית