שחף האגמים נמנה על משפחת השחפיים. זהו אחד השחפים השכיחים בישראל והיחיד שמרבים לראותו גם ביבשה, הרחק ממים. הוא נפוץ במערב אירופה ובכל הארצות שלחופי הים התיכון.
הוא חי בברכות, באגמים, בנהרות ובביצות מלוחות לאורך החופים.
במערב אירופה הוא יציב אבל אוכלוסיות שחפים אחרות נודדות.
בישראל זהו חורף שכיח ביותר וחולף. מספר הפרטים מגיע לרבבות.
לשחפים גוף בעל מבנה אווירודינמי. הם מעופפים מצוינים ושחיינים טובים. בעת מעוף הם נמצאים קרוב לחוף ושומרים על קשר עין עם היבשה.
הכנפיים של שחף האגמים ארוכות וחדות. הוא בעל אצבעות קדמיות עם קרום שחייה. המקור ארוך ולחוץ לצדדים.

שחף האגמים ניזון בעיקר מחסרי חוליות כמו דגים, סרטנים ורכיכות, אך המזון ושיטת ליקוטו משתנים בהתאם למקום, לעונה ולזמינות המזון.
שחף האגמים מוצא גם את מזונו תוך נבירה בשדות זרועים ובמזבלות וניזון מחרקים מתולעים ומשיירי מזון.
הוא שותה מי ים ועודפי המלח נפלטים דרך נחיריו בעזרת בלוטות מיוחדות הממוקמות מעל העיניים.
זהו עוף להקתי וקולני ביותר וצרחותיו נשמעות תמיד ליד חופי ימים ואגמים. שחף האגמים זה עוף מונוגמי והזוגות נאמנים לכל החיים.
שחף האגמים מקנן באיים או בחופים סלעיים, בביצות, באיים שבתוך אגמים, במשטחי חול וחלוקים. הוא דוגר על הקרקע או במצוק שלאורך החוף.
שני בני הזוג דוגרים. משך הדגירה 28-16 יום. כשהם מתחלפים בדגירה, משמיעים בני הזוג קולות אופייניים.
פעילותו של שחף האגמים יומית מובהקת. בלילות מתכנסות חבורות שחפים ללינה בקרבת חוף-ים או אגם.
ביציו נחשבו בעבר למעדן ונאספו ברבבותיהן וכך הלכה אוכלוסייתו ופחתה. מאז שנות ה 20 מתרבה המין.
שחף האגמים המבוגר ביותר שנמצא בטבע היה כבן 32 שנים.