הגה וצורות : דיוקי הגייה

שם המספר

במספר המונה יש להתאים את המספר למין שם העצם: שלוש אגורות (ארבע, שֶׁבע, עשֶׂר, אחת עשׂרֵה, עשׂרים ושׁתיים וכו'), שׁלושׁה שקלים (ארבעה, שׁבעה, עשָׂרָה, אַחַד עָשָׂר, עשׂרים ואחד וכו').

אם אין בטוחים במין הדקדוקי של שם העצם כדאי לצרף לו תואר: אגורות שחוקות, שקלים בודדים. מעשרים ומעלה – יש להתאים רק את האחדות.
ממספר 2 ומעלה יבוא השם הספור ברבים: שלושה אחוזים (ולא שלושה אחוז).

המספר הסתמי – תמיד בנקבה: אוטובוס מס' ארבע.
תאריכים – ימים בחודש מציינים בזכר: תשעה באב, ארבעה ביולי.
מספר כפלי (פי) – תמיד בזכר: פי שׁבעָה, פי ארבעה עשר.

אותיות השימוש – מש"ה וכל"ב

ו' ה ח י ב ו ר
בדרך כלל	וְ	וְשִׁבְעָה, וְאַתם, וְעוד
לפני שווא	וּסְ	וּשְׁמוֹנֶה, וּכְבודו, וּקְשרים
לפני בומ"פ	וּ	וּמֵאָה, וּבֵיתוֹ, וּפֶסל, וּוִילון
לפני חטף	וַ, וַסֲ	וַחֲמִשּׁה, וַעֲבוֹדה, וֶאֱמת
לפני י בשווא	וִי	וִירוּשלים, וִיחִידים

טבלת סיכום: מש"ה ו-כל"ב

א ו ת י ו ת מ ש " ה
בדרך כלל	מִסּ	מִבֶּגֶד, מִשָּׁם
	שֶׁסּ	שֶׁבָּאתם, שֶׁצָּריך
	הַסּ	הַכָּבֵד, הַשָּׁלוֹם
לפני גרוניות	מֵ	מֵרַעַשׁ, מֵחָדָשׁ, מֵהַכְּפר
	שֶׁ	שֶׁרָאינו
	הָ-א,ע,ר	הָאִישׁ, הָעוֹבד, הָרֹאשׁ
	הַ-ה,ח	הַהֶלם, הַחוף
	הֶ-הָ, עָ, חָ, חֳ	הֶחָכָם, הֶהָרים, הֶעָנן, הֶחֳדשים

א ו ת י ו ת כ ל " ב
בדרך כלל	כְּ לְ בְּ	כְּבַיִת, לְפֶתַע, בְּפֶה מלא
לפני שווא	כִּסְ, לִסְ, בִּסְ	כִּדְבָרוֹ, לִפְעמים, בִּצְעדים
לפני חטף	כַּסֲ, לֶסֱ, בֶּסֱ	בֶּאֱמת, כַּחֲלומות
לפני י' בשווא	כִּי, לִי, בִּי	כִּירושלים, לִיחידים, בִּיממה

הגיית מילות היחס

למילות היחס יש לעתים נטייה לא רגילה. שימו לב לצורות התקינות:

עַל – עָלַיִךְ (ולא עלֵך)
מִן – מִכֶּם (ולא ממכם)
אֶת – אֶתְכֶם (ולא אותכם)
אצל – אֶצְלָם, אֶצְלֵךְ (ולא אצלהם, אצלָך)
בשביל – בשבילָם, בשבילֵךְ (ולא בשבילָהם, בשבילָך)
בלעדֵי – תמיד בריבוי – בלעדָיו, בלעדֶיך, בלעדַיִךְ (ולא בלעדוֹ, בִלעדְךָ, בלעדֵךָ)

צורני הנטייה של מילות היחס דומים לצורני הנטייה של השמות. יש מילות יחס הניטות כמו שם עצם ביחיד, ויש הניטות כמו שם עצם ברבים.

שם עצם	מילת יחס	שם עצם	מילת יחס
סוּס	בִּ שְׁבִיל	סוּסִים	עַל
סוּסִי	בִּשְׁבִילִי	סוסַי	עָלַי
סוּסְךָ	בִּשְׁבִילְךָ	סוּסֶיךָ	עָלֶיךָ
סוּסָם	בִּשְׁבִילָם	סוּסֵיהֶם	עֲלֵיהֶם
נטיית מילות יחס כמו שם עצם ביחיד		נטיית מילות יחס כמו שם עצם ברבים

הגיית בכ"פ

ההגייה הפוצצת של בכ"פ (בדגש קל) באה בראש מילה או אחרי עיצור ללא תנועה (אחרי שווא נח): כָּתַב, פָּנָה, הִתְכַּתב, הִתְפַּנה.
הגייה חוככת (ללא דגש קל) – באה רק אחרי תנועה: יַכְתִיב, אֶפְנֶה, מְפַחֵד, שָכַח.

בעברית מילים לועזיות אינן פועלות על פי חוקי בג"ד כפ"ת (דגש קל בראש מילה או אחרי שווא נח). למשל: פִילוֹסוֹפְיָה - הפ' הראשונה בראש מילה, לכן היינו מצפים שיופיע בה דגש קל, אולם philosophy זו מילה לועזית, ולכן ההגייה תישאר זהה למילה הלועזית. כך גם מילים כמו: פִיזיקה, פֶסטיבל, ללא דגש קל בראש המילה.

דוגמה נוספת: בְּפָּרִיז. בדרך כלל אין דגש קל אחרי שווא נע, ולכן לא אמור להופיע דגש בפ'. אולם Paris הוא שם לועזי, ולכן ההגייה תישאר זהה להגייה המקורית.

הטעמה תקנית

תבניות הפועל והשם

הפועל - בבניין קל קיימים שלושה משקלים: פָּעַל, פָּעֵל, פָּעֹל.

אם כן, יש לומר: הוא יָשֵן עכשיו (משקל פָּעֵל) ולא יוֹשֵן.
יָכֹלְתִּי (משקל פָּעֹל) ולא יָכַלְתִּי.

א בעתיד מדבר - פעלים בזמן עתיד בגוף המדבר פותחים תמיד באות א: אני אכתוב, אני אסביר, אדבר, אחליט (ולא אני יכתוב, יסביר וכו').

השם - למשקלי השם השונים משמעויות שונות:
משקל מִקְטָלָה מציין מקום, לכן יש לומר מִסְפָּרָה, מִשְׁתָּלָה (ולא מַספרה, מַשתלה).
משקל מַקְטֵל מציין מכשירים, לכן יש לומר מַחְשֵב, מַגְהֵץ (ולא מְחשב, מְגהץ).
משקל תַּקְטוּלָה מציין מערכת, לכן יש לומר תַּפְאוּרָה (ולא תִּפְאוֹרָה).

העיצורים הגרוניים

הנמכת תנועה - אינה חלה בעיצור כ, כי אינו גרוני. לכן יש לומר: תּוֹמֶכֶת, מסובֶּכֶת, דּורֶכֶת, עורֶכֶת-דין, מגוחֶכֶת (ולא עורַכַת, מגוחַכַת וכדומה).
שווא נע - בגרונית אין שווא נע אלא חטפים. למשל: נִמְחֲקוּ ולא נִמְחְקוּ, צוחֲקים ולא צוֹחְקים.
כ' אינה גרונית, ויופיעו בה שוואים. לכן אין לומר שוֹכָחִים אלא – שוֹכְחים, אין לומר שׂוֹכָרים (דירה) אלא שׂוֹכְרים.
תשלום דגש – בבניינים הכבדים לא תמיד חל תשלום דגש, כלומר התנועה שלפני הגרונית לא תמיד משתנה:
א, ר תמיד חל תשלום דגש.
ה, ע חל תשלום דגש רק בפוּעל.
ח' אף פעם לא חל תשלום דגש.
לכן יש לומר:
שִׁעֵר ולא שֵׁעֵר; אך: משֹׁעָר ולא מְשֻעָר - ע' מקבלת תשלום דגש רק בבניין פוּעל. מְפֻחָד ולא מְפֹחָד - אך: ח' לא מקבלת תשלום דגש בבניינים הכבדים.
א' נוטה לקבל סגול או חטף סגול: יֶאֶסְפוּ ולא יַאַספו, לֶאֱגֹר ולא לַאֲגֹר (בדרך כלל בבניין קל בעתיד ובצורת מקור).
פתח גנוב - אין להוסיף ה' אחרי הפתח הגנוב. כדאי תמיד להשוות לשלמים; זה מגיעַ לי (ולא מגיעה), להניע גלגלים (ולא להניעה).

גזרת הנחים

בגזרת ל"י בעבר סָה, בהווה סֶה:
(אתמול) נִרְאָה לי שאצליח.
(עכשיו) נִרְאֶה לי שאצליח.

גזרת ל"א - איך אתם הוגים את המילה האחרונה במשפט: אכלתי דג ממולא? רבים הוגים ממולֵא – וזהו שיבוש. הצורות של ל"א הגויות כמו צורות מקבילות בגזרת השלמים: כמו מלומָד, מסופָר כך גם: ממולָא.

ואיך אתם אומרים לְרַפֵּא את הפצע או לְרַפּוֹת?
יש לומר: לרַפֵּא, להתמַצֵּא, לְהִתְחַבֵּא.

גזרות החסרים

מַגיע או מֵגיע? מַציעים או מְציעים? מַכִּירָה או מְכִּירָה?

בדיבור רווח מאוד שיבוש של הגיית צורות הפעיל מגזרת פ"נ, פי"צ. במקום הצורה הנכונה שיש בה a: מַגיע, מַציעים, מַגישה, מַביעות, רבים הוגים e (מֵגיע, מְציעים וכדומה). את הצורה הנכונה (של פ"נ/פי"צ) אפשר לזכור לפי השלמים – מַקשיב, מַקשיבים.
בגזרת חסרי פ"נ בבניין קל בצורת המקור הנ' תמיד קיימת, למשל: לִנְגֹּעַ, לִנְסֹעַ, לִנְטֹעַ.

בניין הפעיל בגזרות

בניין הִפְעִיל "פותר בעיות" של זיהוי השורש והגזרה, אך הוא מועיל רק בתנאי שערים להגייתו התקינה של הבניין. תוכלו להשתמש בטבלה המשווה הזאת לשם זיהוי השורש והגזרה וגם לשם הגייה תקינה. שימו לב להבדלים בין הגזרות השונות.

_____	הִסְסִיס	שלמים	הִזְמִין (ז-מ-נ), הִקְשִׁיב (ק-ש-ב)
הידמות	הִסִּיס	פ"נ, פי"צ	הִבִּיט (נ-ב-ט), הִצִּיג (י-צ-ג)
.	הֵסֵס	כפולים	הֵעֵז (ע-ז-ז), הֵגֵן (ג-נ-נ)
אות נחה	הוֹסִיס	פי"ו	הוֹרִיד (י-ר-ד), הוֹשִׁיב (י-ש-ב)
.	הֵסִיס	עי"ו	הֵבִין (ב-י-נ), הֵרִיץ (ר-ו-צ)