עמוד הבית > מדעי הרוח > שפה ושפות > שפה עברית
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


תקציר
דף מידע זה סוקר את האמצעים הרטוריים, שהכותב משתמש בהם כדי למשוך את תשומת ליבו של הקורא וכדי לשכנעו.



הבנה והבעה : אמצעים רטוריים
מחבר: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית. צוות לשון


אמצעים רטוריים

הכותב או הדובר (המוען) עשוי לגייס אמצעים אמנותיים - לשוניים שונים כדי לצוד את לב הקורא או המאזין וכדי לשכנעו ולעניין אותו. אמצעים אלה נקראים אמצעים רטוריים. להלן חלק מהם:

  • דו-משמעות
  • מילים טעונות
  • לשון ציורית
  • הגזמה
  • לגלוג, אירוניה, סלנג ולשון גבוהה
  • חזרה
  • שאלה רטורית, ציטוט (מובאה)
  • פנייה לנמען
  • פיסוק רגשני
  • חריזה, משחקי צלילים

דו-משמעות

יש מילים בעלות שתי משמעויות או יותר. למשל, למילה בר משמעויות רבות וביניהן: 1. 'בן' – בר-מצווה. 2. פרא – צמח בר, חיית בר. 3. מקום של משקאות חריפים – הבר של המלון.

בדרך כלל, ההקשר התחבירי מושך את תשומת לבו של המאזין או של הקורא לאחת המשמעויות האפשריות, ופותר את הדו-משמעות. אך בפרסומות, למשל, עושים שימוש רב בדו-משמעות של מילים, ומשאירים אותה לא פתורה (כלומר, שתי המשמעויות אפשריות). למשל: אני נהג מדליק / אורות בגשם. נהג מדליק – בסלנג פירושו נהג "מגניב" "גזעי". נהג מדליק אורות – איננו ביטוי סלנג, ומשמעותו שונה – להדליק ממש.

מילים טעונות

יש מילים אשר נלווים אליהן רגש או קונוטציה.

התבוננו במילים: השבר הגדול, תנאים חמורים, החולשות נוצלו, דלות ואבטלה, צפיפות איומה, שירותי בריאות, חינוך וסעד... גרועים ביותר ועוד. מילים אלה יוצרות אופי ביקורתי ושלילי בטקסט. נהוג לכנות מילים כאלה: "מילים טעונות", כלומר מילים שנוסף למשמעותן הישירה הן נושאות עִמן מטען רגשי מסוים, והן מקובלות כחיוביות או כשליליות. שימוש במילים כאלה, הטעונות במשמעויות שליליות או חיוביות, מאפיין כתיבת ביקורת וכתיבת שכנוע. לעתים קרובות הן נבחרו על-ידי הכותב כדי לבטא את תחושתו ואת רגשותיו כלפי הנושא המבוקר, והן מכוונות להשפיע גם על רגשותיו של הקורא. חִשבו, למשל, על ההבדל בין צמדי הביטויים הבאים: תנאים קשים / תנאים חמורים; שירותי בריאות לא מספקים / שירותי בריאות גרועים ביותר; צפיפות רבה / צפיפות איומה. הראשונים בכל זוג הם ביטויים אובייקטיביים והשניים – הם ביטויים טעונים, ניכרת בהם מעורבות רגשית של המוען.

לשון ציורית

בשירה, בדברי שכנוע ובפרסומת לובשת הלשון צורות מגוונות בזכות הציוריות שלה. ציורי הלשון יכולים למסור בדרך חסכונית משמעויות רחבות ורבות, מעֵבר למשמעות המילים כפשוטן. ציורי הלשון עשויים להופיע כדימויים, כלומר כהשוואה בין שני דברים הלקוחים מתחומים שונים, ובין שניהם עומדת לרוב מילת השוואה כלשהי: כמו, כ, כאילו.
למשל: המחשבות חלפו כציפורים נודדות; דבריו היו חדים כמו סכין.
לפעמים מופיעים ציורי הלשון כהשְאלה (מֶטַפוֹרָה). המטפורה היא אחד מציורי הלשון הנפוצים. בהשְאלה נעלמת מילת ההשוואה כמו, כ...
דוגמות: אני טובע בעבודה, חידה קשה לפיצוח, הר של עבודות.

במטפורה יש עירוב של שני תחומים סמנטיים שונים: טובע בעבודה – ים ועבודה, חידה קשה לפיצוח – חידה ואגוזים וכן הלאה.

הגזמה

שימוש בתארים מעצימים ובתיאורים המגזימים בעוצמה או בכמות: אינסופי, עצום ורב, קורע לב, נורא, חסר תקדים, עוצר נשימה.

לגלוג, אירוניה

שימוש בביטוי שיש לו משמעות פשוטה ותמימה באופן אחר, שיש בו לעג קל. למשל, למישהו שהגיע מאוחר: יפה שהגעת כל כך מוקדם, או פנייה לאדם שאין מכבדים כל-כך: ב-אדוני היקר.

סלנג ולשון גבוהה

למילה או ביטוי יש בדרך כלל משלב לשוני (נמוך, בינוני או גבוה). למשל, מה ההבדל בין אדם רזה מאוד לבין שחיף? המשמעות הבסיסית כמעט זהה, אך המילה שחיף מתקשרת ללשון דיבור, למשלב לשוני נמוך (סלנג), ואילו הצירוף רזה מאוד מתקשר למשלב בינוני.

הקהל גדש את האולם / הקהל מילא את האולם. – המילה גדש יוצרת משלב לשוני גבוה.

הכותב יכול להשתמש במילות סלנג (אחלה, מדליק, קוּל) ולשלב אותן בטקסט שאינו כתוב במשלב נמוך, זאת על מנת לתת הרגשה של חברמניות, הכרה של רוּח הנוער, קרבה וכדומה.

לעתים המצב הפוך – הכותב עשוי לשלב מילים לועזיות או ביטויים ממשלב גבוה מאוד כדי ליצור תחושה של טקסט אקדמי/פורמאלי (או לצורך לגלוג).

חזרה

צלילים בולטים לאוזנינו כשיש חזרה על מילים שלמות ואף על צירופים. המילים החוזרות עשויות להופיע כשהן צמודות, בזו אחר זו, או במקומות שונים בטקסט. בכל הצורות האלה, הדהודן החוזר של המילים מבליט אותן ואת צליליהן. נוסף למשמעות ולעומס הרגשי המתקבל מעצם החזרה, המילים החוזרות גם "מצלצלות" בצליליהן. לעתים קרובות בפרסומת, בקטעי שכנוע, בשירה, יש מילים חוזרות, צירופים חוזרים ואפילו חזרה על משפטים. לפעמים יש חזרה על מילים, על צירופים ולעתים חזרה על תבנית תחבירית שלמה בשינוי קל.

שאלה רטורית

שאלה הנשאלת לא לשם קבלת תשובה, שכן התשובה עליה ידועה מראש. מטרת השאלה הרטורית – להדגיש, להבליט עניין, לעורר מחשבה, לשכנע.

ציטוט

הבאת ציטוט של דברי אדם מסוים או ציטוט ממקור (ספרותי, מחקרי, עיתונאי וכדומה) יוצר תחושה של הבאת סימוכין, חיזוק ואישור לדברים שנאמרים. כאשר מביאים ציטוט ממקור מסוים (תנ"ך, מדרשים, יצירה ספרותית) אל הציטוט מתלוות קונוטציות הקשורות למקור. למשל הבאת ציטוט "לך לך אל ארצך" יוצרת מייד קונוטציות מקראיות – של עם ישראל, ארץ ישראל, אמונה, וכן של הפרשה ממנה לקוח הפסוק.

פנייה לנמען

בשיחה בין-אישית אנו פונים אל מי שאנו מדברים. טקסטים שרוצים "לגעת" בקורא – לדבר איתו, למשוך אותו, לשכנע אותו (כמו טקסט שכנוע, שירה, מכתב אישי). פונים אל הנמען: את/ה, אתם, ודאי שמעת, התשובה שלך, להזמינכם וכדומה.

דוגמות:
יצא לאור ספר חדש. ללא פנייה לנמען
הידעת? יצא לאור ספר חדש. פנייה לנמען
לידיעתכם, יצא לאור ספר חדש. פנייה לנמען
קנו עכשיו את הספר החדש שיצא לאור. פנייה לנמען

פיסוק "רגשני"

ריבוי של סימני פיסוק מביע רגשות. סימני קריאה רבים (!) מביעים השתוממות או התפעלות.
בעיות והיסוסים באים לידי ביטוי בסימני שאלה (?), ותמיהה מבוטאת בעזרת שני הסימנים גם יחד (?!). קיטוע, מחשבה או רגש שלא הובעו במילים, מובעים בעזרת שלוש נקודות (...).
גם מירכאות, סוגריים וקווים מפרידים עשויים להביע את עמדת הכותב.
בטקסטים של שכנוע, פרסומת, ביקורת או בטקסטים אחרים טעונים ברגש עשויים להשתמש בסימני פיסוק שונים להבעת רגשות ועמדות.

תפקידי סימן המירכאות:

  1. דיבור ישיר, ציטוט – הקצין טען: "אין לי קשר למקרה זה"; כדברי השיר "אין לי רגע דל".
  2. לשון סגי נהור, אירוניה (משמעות הפוכה), שימוש בביטוי בצורה שונה מן המקובל – המוצר ה"בטוח" לדבריהם.
  3. שיבוץ של סלנג, לשון דיבור – זהו "אחלה" רעיון.
  4. שם פרטי או כינוי שניתן: העיתון "קול הדרום"; המקום המכונה "גבעת האהבה"...

תפקידי סימן הסוגריים:

  1. הערת אגב, הסגר – התקלות שקרו (למרות שיתוף הפעולה) לא עיכבו.
  2. הסבר מילה, פירוש – התִנְגֹדֶת (יכולת הגוף להתנגד למחלות).
  3. הדגמה, הבהרה – התקלות (מחלת השחקן, הפריצה לתיאטרון) לא עיכבו.

תפקידי הקו המפריד:

  1. הסגר – התקלות שקרו – למרות שיתוף הפעולה – לא עיכבו.
  2. פירוט לאחר הכללה – התקלות – מחלת השחקן, הפריצה לתיאטרון – לא עיכבו.
  3. במקום אוגד במשפט שמני – החיים – במה, מועמד המפלגה לראשות העיר – האלוף במילואים דורון רובין.
  4. מילה חסרה המובנת מההקשר (במשפט חסר) – אנחנו שקועים בעבודה והוא – בלימודים.
  5. הבלטת חלק במשפט לצורך הדגשה (במשפט ייחוד) – החגים – המכירות מתרבות לקראתם.

משחק צלילים, חריזה

צלילי המילים בולטים, כמובן, בחריזה, שהיא חזרה על אותם צלילים בסופי השורות - כמו רַךְ/אָח/מַלְאָךְ, קדושה/אשה. הצלילים בולטים גם כאשר יש צליל חוזר כלשהו, לאו דווקא בסופי המילים או בסופי השורות אלא במילים שונות בשיר. הצליל החוזר יכול להיות עיצור או תנועה, הרי אדום אדמו, שותתת דם... (בשיר "שקיעה" של לאה גולדברג) תופעה זאת מכונה בשם מִצלוֹל. הצלילים החוזרים, הבולטים, גורמים הנאה אסתטית, מוסיקלית ומושכים את לב הקורא.

ביבליוגרפיה:
כותר: הבנה והבעה : אמצעים רטוריים
שם  האתר: HighLearn : קורס לשון לבגרות
מחבר: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית. צוות לשון
בעלי זכויות : מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הערות:

1. אתר זה מכיל את הקורס "לשון לבגרות". הקורס מכיל את כל החומר לבגרות בלשון על פי תכנית הלימודים של משרד החינוך. בקורס קיימים שלושה מסלולים: הגה וצורות, תחביר והבנה והבעה.
2. הקורס נשען על ספר הלימוד לחטה"ע "עיין ערך: לשון-הבנה-הבעה" (הוצאת מטח, 1999).

הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית