הסדרי נגישות
עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > חוק וחברה במקראעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > משפחת האבות > סיפורי אברהםעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > תקופת ההתנחלות > שופטים
האיגוד העולמי למדעי היהדות


תקציר
המאמר בוחן את הכתובים המכילים פרטים אודות מוסדות השלטון בערים הנוכריות. המאמר משווה בין הסיפורים המקראיים בבראשית כג ולד ובשופטים ח-ט לבין תעודות אוגריתיות וקטעים ממכתבי אל-עמארנה כדי להראות שהטקסטים המקראיים משקפים תיאור מהימן של המוסדות העירוניים, אך מכילים גם רבדים ספרותיים מאוחרים.



ערים נוכריות במקרא
מחבר: חנוך רביב


בדיון זה אעסוק בבראשית פרקים כג ולד ושופטים פרקים ח ו-ט, במגמה לבחון את הכתובים המכילים פרטים מאלפים אודות מוסדות שלטון וייצוג עירוניים. תוך הסתמכות על תעודות מאוגרית ומארכיון אל עמרנה, אנסה להראות שהקטעים הרלבנטיים מיוסדים על ידע והכרה של המוסדות העירוניים. יחד עם זאת, אשתדל לעמוד על קיומו של רובד מאוחר באותם קטעים על ידי בדיקת מונחים אחדים באמצעותם ניסו לדעתי בעלי הספורים לקרב לימיהם שלהם מציאות קדומה ולפרשה.

בבראשית כג מסופר, כזכור, על המשא והמתן בדבר רכישת מערת המכפלה אשר נועדה לשמש כאחוזת קבר לשרה אשתו של אברהם. מבחינתם של בני חברון נועדה למכירה גם משמעות של הקניית זכויות קבע לאיש 'גר ותושב', אשר נהנה מחסותם בעת שהותו בפריפריה העירונית, אך לא נמנה עם תושביה הקבועים של העיר. אין תימה, כי מכירה זו היתה נושא להחלטה עקרונית ואקט של הרשאה מיוחדת מצד קבוצת אנשים המכונה בספורנו 'בני חת', 'באי שער העיר' או 'עם הארץ'. המקרא מדגיש בהדגשה יתירה שאברהם הביע את משאלתו לפני קבוצה זו, ורק לאחר שקבל את הסכמתה, עבר לדון בפרטים עם בעל החלקה. גם אז נעשה הדבר בנוכחות 'בני חת' ואף אם נקנה שדה המכפלה מעפרון החתי הרי שהיה ככתוב: 'לאברהם למקנה לעיני בני חת'... (פס' 18) ועוד: 'ויקם השדה והמערה אשר בו לאברהם לאחוזת קבר מאת בני חת' (פסוק 20). אלה אשרו את ההסכם שהושג בין עפרון לבין אברהם בתוקף היותם הגוף המייצג את חברון העיר בעסקת המכר. מהותו של גוף זה אינה מתבררת מן הכנוי 'בני חת' ומאלף יותר לענין זה הכנוי המקביל 'באי שער העיר'. שכן מן העובדה המוכרת מן המקרא ומחוצה לו, שהשער שמש מקום כנוס למוסד הידוע הקרוי 'הזקנים', ניתן להסיק כי 'באי שער העיר' מרמז על קיומו של מוסד זה בחברון. יתירה מזו, בהתחשב עם העדר הזכרת מלך בספורנו ניתן לזהות את באי שער העיר עם האוליגרכיה המקומית.

דומה שיש למצא זיקה ענינית קרובה בין המונח 'באי שער העיר', המתיחס כאמור לזקני העיר הנכרית חברון, לבין 'האנשים שבשער' שנזכרו באחד ההסכמים בין כרכמיש לבין אוגרית. הסכם זה בא להסדיר תשלום כופר נפש ופיצויים על רצח סוחרי העיר האחת בעיר האחרת. לפי התנאים ובהתאם לנסיבות חייבים היו בני כרכמיש או בני אוגרית יחד עם 'האנשים שבשערם' להשבע אם כדי לאמת את תביעתם לפצויים ואם על מנת להעיד כי רוצחי הסוחרים בעירם אינם ידועים. במקרה האחרון חלה חובת הפצוי על העיר בה אירע הרצח. ע"פ הכנוי הספציפי וע"פ הקשר ההזכרה אפשר לשער, כי 'האנשים שבשער' הם ההנהגה העירונית המצומצמת שנטלה חלק בשבועה. השערה זו מקבלת משנה תוקף בתעודה אוגריתית שפורסמה לאחרונה, שממנה מסתבר שהכנוי 'האנשים שבשער' הוא סינונים למונח 'זקנים'. באגרתו אל סוכן אוגרית טוען איש, כי שווריו נגנבו ע"י אנשי העיר רכב. הוא מבקש לקבע מי יחזיר את שווריו הגנובים ודורש שזקני רכב, הנזכרים בשמותיהם, יכנסו למקדש וישוחררו מאשמה. הכניסה למקדש, בהקשר לגנבה המיוחסת לתושבי העיר, באה קרוב לודאי, לצורך שבועה שבאמצעותה, בדומה לשבועת 'האנשים שבשער' בהסכם בין כרכמיש לבין אוגרית, העידו זקני רכב שאינם מכירים את מבצעי המעשה הפלילי. הדמיון באורח הפעילות, בתפקיד ובנסיבות מורה, איפוא, ש'אנשים שבשער' ו'זקנים' אינם אלא שני כנויים מקבילים לאותו גוף עירוני עצמו. כך נמצאנו למדים כי הזהות המוצעת בין 'בני חת', ו'באי שער העיר' בבראשית כג לבין ה'זקנים' מתבררת ומוצאת את אישורה בזהות הקיימת בין 'האנשים שבשער' לבין 'הזקנים' בתעודות מאוגרית שהזכרנו.

כאן עולה מאליה בעית משמעותו של כנוי נוסף, המופיע באותה פרשה והוא: 'עם הארץ'. ברור שאף הוא מתיחס למוסד ההנהגה העירונית המצומצמת בחברון ועם כל הקשיים הידועים הכרוכים בברור מהות שכבה זו, אין חולקים ש'עם הארץ' הוא תולדת המציאות החברתית באלף הראשון לפסה"נ. ודומה כי המסקנה המשתמעת ביחס למונח בספורנו היא ש'עם הארץ' נועד להסביר את צמד הכנויים 'בני חת' ו'באי שער העיר' כשהוא משמש מדיום לקירוב הסיטואציה המתוארת לימים, בהם היו, ככל הנראה, עסקי מכר קרקעות מענינם של 'עם הארץ'. התפיסה המונחת ביסוד השמוש ב'עם הארץ' גורסת איפוא, זהות פונקציונלית עם 'בני חת', אך לא זהות אינסטיטוציונלית כיון שבעל הספור או עורכו לא הכירו את הגלגול הקדום של מוסד 'באי השער העיר'. הם זיהו את 'בני חת' עם הגורם שבימיהם עסק בטרנסאקציות קרקעיות, - 'עם הארץ' – שאין לראות בו אקויולנט למוסד הזקנים. לפנינו שמוש בטרמינולוגיה מאוחרת אשר צורפה למסורת אוטנטי כשלעצמה.

בעברנו אל ברא' לד, נזכר כי גם בו סובב הציר הריאלי סביב הקנית סטאטוס במסגרת קבועה למשפחת יעקב. אף כאן, כזכור, נזקקו להכרעת גוף עירוני. אולם, שלא בדומה לברא' כג, נידונה הבעיה בשער בפורום הרחב יותר של 'אנשי העיר'. יש מקום להניח כי במונח 'אנשי העיר' משתקף המוסד הכולל את האזרחים תושבי הקבע של העיר, המוכר במרחבנו בעיקר מתעודות מאוגרית ואל עמרנה והידוע בכנויו: 'אנשי עיר פלונית', 'בני עיר פלונית' או בשמה של העיר בלבד. החומר המצוי בידינו מורה כי ביד מוסד זה, שזכר לפעילותו אנו מוצאים בטוניפ, בגבל, בערקת, אוגרית, כרכמיש, קעילה וערים נוספות, מצויות היו סמכויות במישורים שונים. מן הראוי היה לציין כי אין עדיין באפשרותנו לקבע את התיחום הברור בין הפעילות של 'אנשי העיר' לבין זו של מוסד הזקנים. שכן, קיימת בעדויות האפיגרפיות חפיפה מסוימת בתיפקוד ובמעשים. אפשר וחפיפה זו נבעה מן העובדה שהזקנים היו גם מרכיב של 'אנשי העיר' וגם מוסד הפועל על דעת הגוף העירוני הרחב או בשמו. כל עוד קיימת אי הבהירות בדבר חלוקת התפקידים בין שני המוסדות אפשר ולא נדע מדוע הופיע בברא' כג מוסד 'הזקנים' ואילו בברא' לד מוסד 'אנשי העיר'. לא מן הנמנע הוא שיש להתחשב בהתפתחויות לוקאליות אפשריות ובשנויים ביחסי הכוחות בין המוסדות העירוניים אשר הגבירו במקרה שלפנינו את כוחם של 'אנשי העיר' על-חשבון ההנהגה המצומצמת.

המשא והמתן בין בני יעקב לבין שכם הובא לפני אנשי העיר ע"י חמור החוי, נושא התואר 'נשיא הארץ' ובנו שכם. חמור ובנו גבשו הצעה ואף השיגו החלטה בעקבות הצעתם. מן המסופר בפרק מסתבר, כי 'נשיא הארץ' הוא המקיים קשרים עם יסודות פריפריאליים והוא המגבש תכניות והעורך תצפיות כלכליות ופוליטיות לגבי שכם. לפנינו אישיות שרכזה בידיה שלטון וסמכויות מן הסוג המצוי בדרך כלל ביד מלך. אולם חמור החוי לא כונה מלך אלא 'נשיא הארץ'. יש יסוד סביר להניח, כי בכך בא לידי בטוי הרצון להגדיר טיפוס של מושל שאינו מלך. מושל כזה משתלב היטב בשורה של אישים שהחזיקו ברסן השלטון בערים אחדות בסוריה ובא"י, ואשר לפחות לגבי חלקם קיימת עדות ברורה על תלותם במוסדות העירוניים. מן הנזכרים במקורות ממחצית השניה של האלף השני הם אלרבח' מושל גבל, אחר גרוש מלכה רב אד, לבא מטוניפ, והשלישי והידוע אולי מכולם לבאי משכם. ומענין הוא כי מעקב אחר קורות שכם במקרא מגלה כי בעיר זו קיימת היתה מסורת של ממשל הנתון ביד 'נשיאי ארץ' החל מחמור אבי שכם וכלה בגדעון אבימלך וגעל בן עבד. מסורת זו ניכרת היטב בקוי הדמיון המשותפים בתחומי פעילותם של האישים הללו.

המונח 'נשיא הארץ' נזכר פעם אחת בלבד. גם אם יש מקום לציין כי שכם בימי לבאי נקראה 'ארץ' שלא כמקובל ביחס לערי ממלכה, הרי שהמושג 'נשיא' הוא ישראלי וקשור במשטר השבטי. הרכב זה אשר נועד לתאר טיפוס של בעל שררה שאין לו אח בישראל, עשוי לשמש הוכחה נוספת לקיום מבוכה טרמינולוגית של בעלי הספורים או עורכיהם בבואם להתמודד עם מציאות רחוקה ועם דגם של ממשל שלא הכירו בתקופתם. בפרק לד לא ניתנה אפשרות למתוח קו מקביל, פונקציונלי או אחר, כפי שנעשה הדבר במקרה של 'בני חת' ו'עם הארץ'. הכרח היה איפוא, ליצור תאר מיוחד בו הוכתר חמור אבי שכם.

בברא' לד לא נזכרה, כידוע, חולית הביניים בין 'אנשי העיר' לבין 'נשיא הארץ' – הזקנים. מכל מקום, אוליגרכיה מקומית קיימת היתה בשכם בתקופת השופטים, באשר עיר זו עדיין היתה מובלעת נכרית בקרב ישראל. הכוונה היא ל'בעלי שכם' שנזכרים בשופטים ט. מעשיהם ומחדליהם, כפי שתוארו, מעידים, כי הללו היו החוג הקובע את סדרי הממשל בעיר. הם השליטו את אבימלך ולאחר מכן את מתחרהו – געל בן עבד. הם החזיקו באוצר המקדש העירוני והשתמשו בו למטרותיהם; הם הוו כוח צבאי ונלחמו באבימלך – עובדה המקרבת אותם לאחד ממרכיבי האצולה הכנענית – המרינ. מחבר הפרק עצמו יודע להבחין היטב בין 'הבעלים' לבין האזרחים ומתיחס להבדל שביניהם בפרשת חרבנה של תבץ, בת בריתה של שכם ועיר נכרית לפי ההקשר: '...וינוסו שמה כל האנשים והנשים וכל בעלי העיר' (פס' 51). בכך, משלים הכתוב בפרק ט למעשה, את המבנה המוסדי העירוני של שכם, כעיר נכרית.

מבנה דומה משתקף גם בפרק ח שבספר שופטים העוסק בפרשת המפגש בין גדעון לבין הערים סכות ופנואל. אולם הכתובים הנוגעים לעניננו בפרק זה הנם יוצאי דופן מסבות שיובהרו להלן.

כזכור, פנה גדעון אל 'אנשי סכות', (שופטים ח, 5 ושוב, הכוונה היא למוסד העירוני הכולל) בבקשה לספק צידה ליחידתו. מן הראוי היה להדגיש כי אספקת ככרות הלחם לא היתה בגדר שאלה טכנית לגבי 'אנשי סכות' אלא בעיה בעלת השלכות פוליטיות וצבאיות. שכן פוליטיות וצבאיות. שכן באותה העת עדיין לא הובסו המדיינים סופית. בתשובה לגדעון דורשת סוכות עדות ממשית למפלת זבח וצלמונע ובכך מתגלה החשש של העיר מפני תגובה מדינית במקרה של סיוע כלשהו לשופט הישראלי. מתמיה הוא כי התשובה בפסוק 6 לא ניתנה ע"י 'אנשי סוכות' אליהם פנה גדעון, אלא ע"י 'שרי סוכות': 'ויאמר שרי סוכות הכף זבח וצלמונע עתה בידך כי ניתן לצבאך לחם.' אולם מן ההמשך נוצר הרושם כי המשיבים לגדעון היו אנשי סוכות. כך בפסוק שמיני: 'ויעל משם פנואל וידבר אליהם כזאת ויענו אותו אנשי פנואל כאשר ענו אנשי סוכות'. פסוק זה עומד איפוא בהתאמה לפס' 5. מכאן שהזכרת השרים בפס' השישי היא חריגה. אותה תופעה נשנית בפס' 14: אחר נצחונו של גדעון, רושם הנער מאנשי סוכות את שרי סכות ואת זקניה 77 איש כאויבקט לנקמתו של גדעון בפסוק הבא נאמר: 'ויבא אל אנשי סוכות ויאמר הנה זבח וצלמונע אשר חרפתם אותי לאמר! הכף זבח וצלמונע עתה בידך..." וגו'. דברים אלה נאמרו, כזכור בפס' 6 ע"י שרי סוכות. מכאן שפס' 15 מניח כי באותו פסוק היה כתוב 'אנשי סוכות' ולא 'שרי סוכות'. יתירה מזו, בפס' 17-16 נקם גדעון בזקנים ובאנשי סוכות. אין רמז לשרים שנרשמו ע"י הנער. מתברר איפוא כי הזכרת השרים בפס' 14 חריגה היא בדומה להזכרתם בפסוק 6.

אי ההתאמות שהעלינו אינן בגדר בעיה טכסטואלית גרידא. מן הדין היה לחזר ולומר כי המוסדות היצוגיים בעיר הנכרית היו ה'זקנים' ו'אנשי העיר'. הדברים אמורים לא רק על סמך העדויות המקראיות אלא גם על סמך החומר האפי-גרפי שמקורו בערים נכריות. בשום מקום, מלבד פרק ח לא מצינו רמז לכך שבערים הנכריות בסוריה ובא"י היו השרים בגדר מוסד שלטוני. אם כן, הרי שהזכרת השרים בפרקנו חייבת להיות כרוכה במציאות של תקופה בה היה למונח 'שרים' משמעות מוסדית או קרובה למוסדית. עיון במקרא מעלה כי התקופה המתאימה להיווצרות משמעות זו היא תקופת המלוכה בישראל. בתקופה זו היה כוח הסמכות והביצוע בעיר הישראלית נתון בעיקרו ביד השרים בצרוף הזקנים. לפי תפיסתו של העורך מימי המלוכה שלא הכיר עיר נכרית, חייבת היתה תשובת סוכות לבא מפי ה'שרים', ולא מפי 'אנשי סוכות' כפי שהוא מצא לפניו. לא נטעה איפוא, אם נשער כי בפס' 6 נעשה שנוי מכון מ'אנשי סוכות' ל'שרי סוכות' 'ובפס' 14 נוספו השרים בצד הזקנים. אם נסיר את הקשיים הנובעים משנויים אלה נגלה שוב את פעילות שני המוסדות העירוניים של סוכות וקרוב לודאי – גם של פנואל.

לסיכום, בפרקים שנידונו לעיל נשתמרו מסורות המבוססות על ידע של המוסדות העירוניים של העיר הנכרית בא"י. נעשו נסיונות ע"י בעלי הספורים במתכונתם הנוכחית או עורכיהם להסביר מציאות סתומה שמצאו במסורות השונות. לצורך זה הותאמו מונחים ידועים, או נוצרה טרימינולוגיה חדשה. כדי להשיג אותה תכלית עצמה נזקק פרק ח בשופטים לשנוי ולתוספת בטכסט, בהשתמשו במוסד ישראלי ידוע שאין לו אקויולנט בעיר הסורית הא"י, בעלת האוכלוסיה הנכרית. הספורים נתגבשו במתכונתם הנוכחית באותם ימים של מלוכה בישראל, בהם נעלמה העיר הנכרית בא"י ומוסדותיה האופיניים היו נחלת העבר.

ביבליוגרפיה:
כותר: ערים נוכריות במקרא
מחבר: רביב, חנוך
שם  הספר: דברי הקונגרס העולמי החמישי למדעי היהדות
עורך הספר: פלאי, פינחס  (ד"ר)
תאריך: 1969
בעלי זכויות : האיגוד העולמי למדעי היהדות
הוצאה לאור: האיגוד העולמי למדעי היהדות
הערות: 1. המשך כותר: למדעי היהדות, האוניברסיטה העברית, הר הצופים - גבעת רם, ירושלים, יט-כז מנחם אב תשכ"ט - 3-11 אוגוסט 1969. ‬
2. 5 כר’ (א-ה).

הערות לפריט זה: 1.המאמר הודפס בעקבות הרצאה בקונגרס העולמי החמישי למדעי היהדות.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית