בציור זה של גוסטב קלימט מתוארים אדם וחווה, העומדים מול המתבונן. יש הקבלה בין תנוחותיהם, כאשר ראשו המוטה לשמאל של אדם חוזר כהד על תנוחת ראשה של חווה. חווה מצויה במישור הקדמי, גופה מואר ובהיר, בעוד אדם ניצב מאחוריה, בחשיכה, ולכן חווה היא הדמות המרכזית. עיניה פקוחות והיא מביטה קדימה, אל הצופים, בבטחון. עיניו של אדם, לעומת זאת, עצומות.
חווה מתוארת כאשה חושנית ומפתה. היא מציגה את חזית גופה העירום ומביטה בביטחון במתבונן. ייתכן שאופן הצגה זה של חווה, בהשוואה לדרך תיאורו של אדם, נובע מתוך רצון לתאר את חווה כאשה החזקה, המפתה והמדיחה לדבר עבירה, שהרי היא זו שהגישה לאדם את פרי עץ הדעת. קלימט יוצר קשר בין פיתוי זה לבין פיתוי מיני, דבר העולה בקנה אחד עם תפיסות בנות-זמנו, שראו את האשה כפאם-פטאל, כאשה מפתה שנוכחותה מושכת ומעוררת אימה בו-זמנית. הפאם-פטאל היא אשה חזקה, היכולה להשתמש בכוחותיה כדי לגרום נזק לגבר הקרבן. לא ברור אם חווה של קלימט היא בדיוק אותה פאם-פטאל, אך אין ספק שכמה מאפיינים של הפאם- פטאל מתקיימים בדמותה.

לקריאה נוספת:
אדם וחוה באנציקלופדיה ynet