עמוד הבית > מדעי החברה > פסיכולוגיה > פסיכולוגיה התפתחותית
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


תקציר
המאמר מציג את חמשת שלבי ההתפתחות על-פי התיאוריה הפסיכוסקסואלית של פרויד. שלבי ההתפתחות תחילתם בלידה וסיומם בתום ההתבגרות. מהם המאפיינים של כל אחד מהשלבים ותוצאות ההתנהגות בסיום השלב.



פסיכולוגיה התפתחותית : התיאוריה הפסיכוסכסואלית של פרויד
מחברות: ד"ר אורית כהן; דנה פרידמן


התיאוריה הפסיכוסכסואלית: הנחות יסוד

התיאוריה הפסיכוסקסואלית של פרויד היא תיאוריה שלבית. כל שלב מוגדר על-ידי אזור ארוגני. זהו אזור בגוף שההנאה הגופנית המינית ממוקדת בו.

לשיטתו של פרויד, כל שלב בהתפתחות הוא תקופה מכריעה, כלומר - בכל שלב האדם לומד משהו חשוב על עצמו ועל העולם. אם לא תתרחש למידה זאת - היא לא תתרחש כלל. במילים אחרות: האדם יתקשה להשלים את הלמידה בשלבים מאוחרים יותר, ולכן כל שלב הוא תקופה מכריעה.

פרויד מתאר שני תהליכים המפריעים להתפתחות תקינה - נסיגה וקיבעון:

נסיגה מתרחשת כאשר הפרט אינו יכול להתמודד עם חרדה, ולכן הוא חוזר לשלב קודם בהתפתחות - שלב שהיה לו טוב בו.

קיבעון מתרחש כאשר האדם נשאר תקוע בשלב מסוים, כיוון שלא הצליח לפתור את המשברים שמאפיינים את השלב.

על-פי פרויד, לאדם שני סוגים של דחפים מולדים:

א. דחפים הורסים, ובלשונו של פרויד: טנטוס (הוא אינסטינקט המוות).
ב. דחפים בונים, ובלשונו של פרויד: ארוס (אינסטינקט החיים). דחף המין הוא הכוח המניע העיקרי. האנרגיה המינית (שפרויד כינה: ליבידו) מניעה את האדם לא רק לפעילות מינית אלא היא גם אנרגיה יוצרת, בונה, מופנית לאהבה, לחברות, לעבודה וכדומה.

חמשת שלבי ההתפתחות

בתיאוריה של פרויד חמישה שלבי התפתחות. תחילתם בלידה וסיומם בתום ההתבגרות. בפרק זה נתמקד בכל אחד מהשלבים ונלמד את המאפיין אותו (אזור ארוגני, עקרון התנהגות, גיל השלב וכדומה) וכן את תוצאות ההתנהגות בסיום השלב, דהיינו: למידות חיוביות ושליליות).

חמשת השלבים בתיאוריה הם:

א. השלב האוראלי - שנת החיים הראשונה. האזור הארוגני הוא הפה.
ב. השלב האנאלי - השנה השנייה והשנה השלישית. האזור הארוגני הוא פי הטבעת.
ג. השלב הפאלי - עד גיל 6. האזור הארוגני הם איברי המין.
ד. שלב החביון - גיל 12-6. בשלב זה המיניות חבויה, ולכן אין אזור ארוגני.
ה. השלב הגניטאלי (שלב ההתבגרות) - השלב מתחיל בגיל 12 ונמשך עד סוף החיים. בשלב זה המיניות מופיעה שוב. האזור הארוגני הוא, שוב, איברי המין.

השלב האוראלי

תחילתו של השלב האוראלי עם הולדת התינוק, והוא נמשך עד גיל שנה.

פרויד מחלק את השלב האוראלי לשני חלקים: המחצית הראשונה של שנת החיים הראשונה נקראת מציצה אוראלית, והמחצית השנייה - נשיכה אוראלית. השלב האוראלי מתרחש בתקופה התלותית ביותר שלנו. אנו חסרי ישע, ולכן תלויים בדמות המטפלת (בדרך כלל - האם). התינוק נהנה מעצם המציצה (של פטמת האם או הבקבוק), גם כשאינו רעב. אי לכך, פרויד הסיק שבתקופה זאת האזור הארוגני (האזור הרגיש בגוף, אשר גורם לתינוק הנאה גופנית-מינית) הוא הפה.

בתקופה זאת התינוק מחפש הנאה ונמנע מכאב, ובמילים אחרות: העיקרון המנחה את ההתנהגות בשלב האוראלי הוא עקרון ההנאה והכאב.

טיפוס אוראלי הוא אדם, אשר יש לו קיבעון בשלב האוראלי, ולכן הוא מתנהג בהתאם למאפיינים של השלב. הקיבעון הוא תוצאה של סיפוק לא נאות של האזור הארוגני (סיפוק יתר או חוסר סיפוק). טיפוס אוראלי מאופיין בתכונות, כגון: פסיביות, תלותיות (תוצר של קיבעון בשלב המציצה האוראלית), וכחנות, ציניות, נצלנות ושליטה בזולת (תוצר של קיבעון בשלב הנשיכה האוראלית).

אם האזור הארוגני סופק דיו, האדם יהיה אופטימי ויתאפיין בקבלה של העולם, של חוויות ושל אירועים שעבר. בנוסף, כאשר האזור האורגני סופק דיו, המעבר לשלב השני, השלב האנאלי, יתבצע בצורה חלקה, כפי שניתן לראות בתרשים.

השלב האנאלי

לאחר השלב האוראלי (בשנה הראשונה) מגיע השלב האנאלי.

השלב האנאלי נמשך כשנתיים - בשנת החיים השנייה והשלישית. בגיל זה האני מתחיל להתפתח, ותפקידו לתווך בין הדחפים לבין הסביבה. אם כך, קל להבין כי העיקרון המנחה את השלב הזה הוא עקרון המציאות, כלומר - על הילד להתנהג על-פי דרישות המציאות. האזור הארוגני בשלב זה הוא פי הטבעת. בגיל זה ההורים מחנכים לניקיון, חינוך שעיקרו התחשבות בדרישות המציאות.

אכן יש כאן עליית מדרגה לשלב חדש. לא עוד פעילות על-פי עקרון ההנאה והכאב אלא פעילות על-פי עקרון המציאות. הילד לומד לדחות סיפוקים, לשלוט בצרכיו ולהיות עצמאי.

התנהגות ההורים קובעת את טיב השלב: דרישה תקיפה ומקפידה תגרום לעצירת הצרכים או לשחרורם המוקדם, ובעקבות זאת יגדל הילד להיות טיפוס אנאלי, המאופיין בסדר ובניקיון, בעקשנות, בדייקנות ובקמצנות או לחילופין בנדבנות ובקושי בעמידה באי-ודאות (ראו בתרשים). לעומת זה, חינוך מתון ומתחשב לשליטה ולהתחשבות בדרישות המציאות יביא למעבר לשלב השלישי - השלב הפאלי.

השלב הפאלי

השלב הפאלי הוא משמעותי מאוד בתיאוריה הפסיכוסקסואלית של פרויד. עיקר הביקורת על פרויד התמקדה בפירושים ובתיאור של פרויד לשלב זה. ואכן, השלב הזה מעניין ויוצא דופן.

השלב הפאלי מתרחש מגיל 4 עד גיל 6 בקירוב. האזור הארוגני הוא איברי המין. ואכן, המאפיינים של תקופה זאת הם: הילדים שמים לב להבדלים באיברי המין בין בנים לבנות; הם מתעניינים בנושאים הקשורים לכך, ושואלים שאלות רבות, כגון: מאין באים תינוקות? למה לי יש פין, ולאחותי אין? וכדומה; הם נהנים לגעת באיברי המין ואף לאונן.

עוד מאפיין של השלב הוא התעוררות של משיכה מינית כלפי ההורה מהמין האחר: אצל בנים - כלפי האם, ואצל בנות - כלפי האב. דחף זה מעורר חרדה אצל הילדים, והם מדחיקים אותו. פתרון לתסבוכת זאת מתחיל להסתמן החל מגיל 5 לערך: הבנים מזדהים עם האב ואף מפנימים את דפוסי התנהגותו הגברית, והבנות נוהגות בהתאם כלפי האם.

בשלב הפאלי, המשיכה המינית אל ההורה מן המין האחר, מעוררת חרדה. אצל הבנים היא יוצרת פחד סירוס, ואצל הבנות - את קנאת הפין. כאשר החרדה מודחקת, הפתרון למשיכה אל ההורה מן המין האחר הוא פתרון נורמאלי ומוביל לשלב הבא. אולם, כאשר הסביבה קשה מדי כלפי הילד/ה או אינה פתוחה, הפתרון אינו נורמאלי, דהיינו: הטיפוס האדיפאלי נוצר.

לא במקרה הטיפוס מכונה אדיפאלי. הוא נקרא כך על שם אדיפוס המלך מן הטרגדיה היוונית, אשר הרג את אביו והתחתן עם אמו (בלי לדעת שזאת אמו).

התוצאה של פתרון הקונפליקט היא התפתחות של האני העליון. ואכן, אצל טיפוס אדיפאלי כתוצאה מקיבעון המאפיינים של הבנים שונים מאלה של הבנות.

התרשים הבא מתאר את התפתחות השלב הפאלי:

על-פי פרויד, אישיותנו מעוצבת עד תום השלב הפאלי, לפיכך הוא לא פירט בהרחבה את שני השלבים הנותרים בתיאוריה שלו. ואכן, השלב הפאלי הוא שלב סוער ביותר! אחריו מגיע שלב החביון, הרגוע.

שלב החביון

שלב החביון מתרחש מגיל 6-7 (תקופת בית-הספר היסודי) ועד תחילת ההתבגרות. כיוון שתקופה זאת מתחילה לאחר הסערה של השלב הפאלי, ורגיעה נדרשת בה, אין אזור ארוגני, ולאנרגיה המינית אין ביטוי.

האנרגיה מתועלת ליצירת קשרים חברתיים ולפעילות אינטלקטואלית. פרויד מכנה שלב זה גם: השלב ההומוסקסואלי, שכן הקשרים החברתיים ברובם הם בין בני אותו המין. לעיתים מערכות יחסים אלה לובשות גם גוון ארוטי. שימו לב שהתנהגות הומוסקסואלית עשויה להיות תוצר של קיבעון פאלי ולא של שלב זה - החביון!

פרויד גורס כי כמו בשלבים הקודמים גם בתום שלב זה המעבר לשלב הבא, השלב הגניטאלי, ייתכן, רק אם הושקעה בו אנרגיה בצורה מספקת, דהיינו: נוצרו קשרים חברתיים נאותים ופותחו הכשרים האינטלקטואליים.

השלב הגניטאלי

השלב הגניטאלי הוא, כאמור, השלב האחרון בתיאוריה של פרויד. הוא מתחיל בהתבגרות ונמשך עד תום החיים.

על אף שפרויד לא ייחס משמעות רבה לשלב זה, הסערה בו היא גדולה. שוב יש אזור ארוגני (איברי המין), הדחפים המיניים מתעוררים, ושלושת חלקי האישיות, שעכשיו הם כבר מגובשים, מקיימים מאבק קשה ביניהם: הסתמי (האיד) מעורר את הדחפים המיניים, האני העליון (הסופר-אגו) אינו מאפשר את סיפוק הסתמי, והאני (האגו) נקרע בין שניהם.

תסביך אדיפוס השני מתחולל בתחילת השלב הגניטאלי. הדחפים המיניים המכוונים להורה מן המין האחר, מעוררים במתבגרים חרדה, משום שהם אסורים. דרך ההתמודדות של המתבגרים עם החרדה היא באמצעות הדחקת הדחפים, ובהמשך הם מבצעים התקה של דחפים אלה מן האובייקט האסור אל אובייקט מותר, אשר מהווה "תחליף הורה" (כוכבי קולנוע, זמרים, מורים, וכדומה). זה תהליך טבעי, שעוזר בהיפרדות של המתבגרים מן ההורים. בהמשך השלב הגניטאלי, במהלך החיים, המשיכה המינית מכוונת אל בני המין האחר, בני אותה שכבת הגיל.

בשלב הגניטאלי האזור הארוגני מסופק רק לאחר מציאת שותף, וזאת בניגוד לשלבים הראשונים, שההנאות המיניות בהם הן אוטוארוטיות.

ביבליוגרפיה:
כותר: פסיכולוגיה התפתחותית : התיאוריה הפסיכוסכסואלית של פרויד
שם  האתר: בית הספר הווירטואלי של מטח : פסיכולוגיה לבגרות
מחברות: כהן, אורית (ד"ר) ; פרידמן, דנה
עורכת האתר: בוהק, חוה
בעלי זכויות : מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הערות: 1. ייעוץ מדעי: ד"ר ציפי בר-אל.
2. הקורס נכתב בשנת 2002.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית