עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > חוק וחברה במקרא
האוניברסיטה הפתוחה


תקציר
דף המידע סוקר את שלושת קבצי החוק המרכזיים בתורה: ספר הברית, ספר כוהנים, משנה תורה. החוקים מוצגים בתורה כחוקים שניתנו לישראל מפי אלוהים באמצעות משה. הם עוסקים בתחום הדת והפולחן ובתחום יחסי אדם וחברו. כן נדונה השאלה מתי הועלו החוקים על הכתב.



החוק המקראי - צורותיו ומקורותיו
מחבר: פרופ' יצחק אבישור


החוקים המקראיים, על מגוון קבוצותיהם וצורותיהם, מהווים מרכיב חשוב של הפרוזה המקראית. הם תופשים מקום מרכזי בספר התורה ומשולבים במסגרת הסיפור ההיסטורי על ראשית עם ישראל. קשרם של חוקים אלה לסיפור המסגרת עצמו הוא רופף – רק חוקים בודדים קשורים ישירות לסיפור, או לאירוע המשמש מעין תקדים ליצירתם, כמו: דין מקושש העצים בשבת (במ', טו: 32-36), דין נחלת בנות צלפחד (שם, כז: 1-11).

רוב החוקים מרוכזים בשלושה קבצים גדולים ונפרדים זה מזה במסגרת החומש:

א. ספר הברית – שמ', כ-כג. הכינוי ניתן על-פי שמ', כד: 4, 7. עיקר עניינו בחוקים ובמשפטים בסגנון משפטי מובהק, שאפשר לסווגם לפי סדרם: חוקים אזרחיים (כא:1 – כב:16), חוקים מוסריים-חברתיים (כב:20 – כג:9) וחוקים פולחניים, במיוחד שלוש הרגלים (כג: 10-19).
האחרונים מופיעים במקביל בספר הברית הקטן (שמ', לד: 17-26).

ב. ספר כוהנים – שמ', כה-לא, לה-מ, כל ספר ויקרא וכן במ', א-י, כח-ל. הכינוי ניתן לחוקים אלה על שום שעיקר עניינם בסדרי הפולחן ובמעמדם של הכוהנים בו. יחד עם זאת, כלולים בהם אף חוקים, שאנו מוצאים להם מקבילות בצורה שונה ובניסוח אחר בספר הברית ובספר דברים. חוקים אלה עוסקים במצוות החלות על כל בני ישראל או על כל איש ואישה מבני ישראל ובחלקם אף במצוות חברתיות-מוסריות (וי', יט, כה).

ג. משנה תורה – כולל את החוקים המופיעים בספר דברים, המרוכזים בעיקר בקובץ הפרקים יב-כו. הכינוי ניתן להם על-פי דב', יז:18 (השווה יהו', ח:32). חלק מן החוקים מקבילים בתוכנם לחוקים בספר הברית, ואחרים מקבילים בנושאיהם לחוקים בספר כוהנים. אולם מצויים גם חוקים, שאינם מופיעים בקבצים האחרים ועוסקים במעמד המלך, הנביא, דיני מלחמה ועוד – הם מתייחדים בסגנונם הלקחי1 ובגישתם ההומנית. החוקים הפולחניים מאופיינים על-ידי הצו החוזר ביחס לייחוד הפולחן "במקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם".

בשלושת הקבצים מיוחסים החוקים והמשפטים לה', ובאמצעות משה ניתנו לישראל. הם כוללים בעיקר מצוות דתיות ופולחניות שבין ישראל למקום, אך גם חוקים ומשפטים שבין אדם לחברו (דיון מפורט על-כך ביחידה 6: ספרות התורה).

קבצים אלה שונים זה מזה בסגנונם, בחלק מנושאיהם ואף ביחסם לעניינים שונים, שהחוקים עוסקים בהם. אולם גם כל אחד מהם כשהוא לעצמו, אינו מהווה קובץ אחיד ומגובש מבחינת מבנהו הפנימי וסדר החוקים שבו, ואף לא מבחינת אופן ניסוחו וצורתו. אפשר לשער, שקדמו להם חוקים בודדים וקבוצות חוקים מצומצמות, שעסקו בעניינים שונים, ובהם משתקפים שלבים שונים בדרך התהוות חוקת ישראל ותורתו.

יש להניח, שחלקם צמחו מתוך מסורות שבעל-פה, טרם שנקבצו יחד לקבצים שבכתב.

בתהליך של התפתחות מן השלב הטרום-ספרותי של החוקים לחוקה הכתובה, כבר עסקנו בדיוננו ביחידה 2: מיצירה שבעל-פה לספרות שבכתב (ראה סעיפים 2.4.1.2-2.4.1.3). הסמכנו את השערתנו לתכונתם המנימוטכנית2 המובהקת של חוקי יסוד, כמו: "שפך דם האדם באדם דמו ישפך" (בר', ט:6), ואף של חוקים מסוימים מספר הברית, הבנויים על עקרון התגמול של מידה כנגד מידה (טליו3): "ואם אסון יהיה ונתתה נפש תחת נפש, עין תחת עין שן תחת שן יד תחת יד רגל תחת רגל..." (שמ', כא: 23-24). גם השימוש בדגם המספרי כמסגרת מבנית לקבוצת חוקי יסוד, כמו עשרת הדיברות (שמ', כ:2-17 והשווה דב', ה:6-22) או שנים עשר הארורים (דב', כז:15-26), עשוי להעיד על הכוונה להבטיח שימורם בזיכרון כל איש ואיש. עם זאת, אין ספק, שכבר בשלב קדום בתולדות ישראל הועלו חוקים ומשפטים על הכתב. אפשר ללמוד על-כך מן המסורת המקראית על כתיבת הדיברות על הלוחות (שמ', כד:12; לא:18; לב:15; לד:1 ועוד), או על כתיבת דבר ה' על ספר בידי משה (שמ', כד:4-5); וכן מן המקורות המספרים על כתיבת חוק ומשפט וקביעתו לעדות לאחר קבלתו על-ידי העם, כמו: "ויכרת יהושע ברית לעם ביום ההוא וישם לו חק ומשפט בשכם ויכתב יהושע את הדברים האלה בספר תורת אלהים, ויקח אבן גדולה ויקימה שם תחת האלה אשר במקדש ה'..." (יהו', כד:25-26); ובדומה לזה: "וידבר שמואל אל העם את משפט המלכה ויכתב בספר וינח לפני ה'" (שמ"א, י:25).

על כתיבת חוקים ומשפטים בשלב קדום בהתפתחות תרבות הכתב ניתן להסיק אף מן העובדה, שנמצאו טבלאות, לוחות ומצבות של חוקים (קודקסים) במקומות שונים במסופוטמיה, מסוף האלף השלישי ומראשית האלף השני לפסה"נ, כמו: דיני אור-נמו4 (המאה העשרים ואחת לפסה"נ), דיני לפית אשתר5(המאה העשרים לפסה"נ), דיני חמורבי6 (המאה השמונה-עשרה לפסה"נ); ומאוחר יותר: החוקים החתיים 7 (המאה הארבע-עשרה לפסה"נ). בכל אלה מצויות מקבילות לחוקי התורה, בעיקר בתחום הדינים האזרחיים. יחד עם זה, אין להסיק מעדויות פנימיות וחיצוניות אלה, שכבר בשלב קדום בתולדות ישראל נתגבשה חוקה כוללת אחת – אחידה ושלמה בבחינת תורת ה', שעליה אין להוסיף וממנה אין לגרוע (ראה דב', יג:1, קה', ג:14). עיון בחטיבות החוקים שבתורה, ניתוח החוקים השונים וההשוואה בין חוקים מקבילים שבמסגרת קובצי החוקים הגדולים שבתורה, מצביעים על-כך, שחוקת התורה התהוותה בתהליך מורכב וממושך והיא משקפת מגמות היסטוריות וחברתיות שונות ואף מאוחרות יחסית.

הביקורת הספרותית-היסטורית של המקרא אכן הבחינה, מאז המאה השמונה-עשרה, בין שלבים שונים בהתפתחות חוקת התורה מראשית המלוכה ועד לשיבת ציון, ואף הפרידה בין מקורות ספרותיים שונים, המשקפים שלבים אלה. בעניין זה נעסוק במסגרת דיוננו על ספרות התורה (ראה יחידה 6). את הדיון בפרק שלפנינו נמקד בהתחקות אחר המקורות הקדם-ספרותיים של החוק המקראי. על-פי מחקר הצורות והסוגים הספרותיים נבחין בין צורות היסוד של החוקים מבחינת ניסוחם וסגנונם, ונעמוד על ההשערות הנובעות מכך לגבי מקורותיהם ומוצאם.

מושגים:

  1. סגנון לקחי – סגנון הטפה בעל מגמה חינוכית (הוראת לקח) האופייני במיוחד לספר דברים.
  2. מנימוטכני (יוונית: mneme – זיכרון, כוח הזכירה; techne – אומנות, מיומנות, שיטה, תחבולה) – אמצעי עזר לשמירה בזיכרון.
  3. טליו (טליון) (לטינית: talio – מידה כנגד מידה) – עקרון משפטי ארכאי של הקבלה בין החטא לעונשו. במשפט הרומי: lex talionis
  4. דיני אור-נמו – קובץ דינים מן מאה העשרים ואחת לפסה"נ. על שם אור-נמו, מייסדה של שושלת המלכים השלישית באור (המכונה כיום "ממלכת אור ג"). הנוסח שבידינו מקוטע ומהווה העתק, שנעשה כמאתיים שנה לאחר זמנו של אור-נמו (עורך הריפורמה המשפטית). הדינים כתובים בלשון השומרית.
  5. דיני לפית אשתר – קובץ דינים משנת 1950 לפסה"נ בקירוב, על שם לפית-אשתר, מלך איסין שבמסופוטמיה. שירשה את ממלכת אור אחר חורבנה. הדינים נשתמרו על לוח גדול, שכלל במצבו המקורי יותר ממאה דינים וכן הקדמה וסיום. לשון הדינים שומרית.
  6. דיני חמורבי – קובץ דינים הכולל מאתיים שמונים ושמונה דינים, שנקרא על-שם חמורבי מלך בבל (1792-1750 לפסה"נ בקירוב). ואשר נשתמר בכמה טפסים. הדינים חקוקים על אסטילה של אבן ושברי אסטילות נוספות וחלקם על לוחות טין. בתחילתו של הנוסח שבאסטילה מופיע מבוא, שעיקרו שבח לחמורבי ובסוף החוקים אחרית דבר.
  7. החוקים החתיים – החוקים נתגלו על לוחות מתקופת ממלכת החתים החדשה (1400-1300 לפסה"נ). נמצאו בתחום המרכזי של מלכות החתים על גדות הנהר הליס שבאסיה הקטנה במספר גדול של טפסים. רוב הלוחות נשתמרו במצב מקוטע מאוד., אבל נמצאו שני לוחות שלמים יותר בהם רשום כל החומר (בלוח הראשון נרשמו מאה סעיפים). בחלקה, קדומה הלשון מזו המקובלת בתעודותיה של אותה תקופה.
ביבליוגרפיה:
כותר: החוק המקראי - צורותיו ומקורותיו
מחבר: אבישור, יצחק (פרופ')
שם  הספר: מבוא למקרא
עורך הספר: זילצר, אדי
תאריך: 1988
בעלי זכויות : האוניברסיטה הפתוחה
הוצאה לאור: האוניברסיטה הפתוחה
הערות: 1. התוכן: ‬ 
כרך א יחידה :1 ממסורת לביקורת. 
יחידה :2 מיצירה שבעל פה לספרות שבכתב. ‬ 
כרך ב: יחידה :3 השירה המקראית/יצחק אבישור.-- יחידה :4 הפרוזה המקראית לסוגיה הסיפורת המקראית/שמאי גלנדר. -- יחידה :5 הפרוזה המקראית לסוגיה - החוק, הנאום, תעודות ורשימות/זאב ויסמן. ‬
כרך ג: יחידה :6 ספרות התורה/זאב ויסמן. ‬ 
כרך ד: יחידה :7 ההיסטוריוגרפיה המקראית הקדומה-נביאים ראשונים/זאב ויסמן. -- יחידה :8 ההיסטוריוגרפיה המקראית המאוחרת-דברי הימים, עזרא ונחמיה/שמאי גלנדר. ‬ 
כרך ה: יחידה :9 ספרות הנבואה/זאב ויסמן, רות פידלר. -- יחידה :10 הספרות המזמורית/זאב ויסמן. ‬ 
כרך ו: יחידה :11 ספרות החכמה/נילי שצ’ופק. -- יחידה :12 התקדשות המקרא וחיתומו/זאב ויסמן, רות פידלר.
הערות לפריט זה: 1. המאמר לקוח מתוך כרך ב: יחידות 3-4-5.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית