הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעי החברה > פמיניזם > מעמד האשה בארצות שונותעמוד הבית > מדעי הרוח > ספרות ושירה > ספרות > ספרות ילדיםעמוד הבית > מדעי החברה > חינוך
נגה : כתב עת פמיניסטי


תקציר
ראיון עם פרופ' אדיר כהן (ביה"ס לחינוך, אוניברסיטת חיפה) על סטריאוטיפים מיניים בספרות ילדים; מעמדה של האישה-האם-הרעיה בסיפורים, שוויון בין המינים - האמנם? ומה מידת השפעתה של ספרות הילדים על קוראיה?



למה מחנכת ספרות ילדים
מחברת: פרופ' מירה אריאל


ראיון עפ פרופ' אדיר כהן, ראש בית - הספר לחינוך באוניברסיטת חיפה, על סטריאוטיפים מיניים בספרות ילדים. מחקר בנושא זה נערך על - ידי פרופ' כהן בשיתוף עם חדווה אילני, בלהה כהן ונורית לוין
פרופ' כהן, מה מביא אותך לחקור סטריאוטיפים מיניים בספרות ילדים ?
הניסיון לשלב עניין בפילוסופיה של החינוך עם מחקר בספרות ילדים. באוניברסיטת חיפה יש המרכז האוניברסיטאי היחיד לספרות ילדים, ובו אנו עורכים שורה ארוכה של מחקרים של סטריאוטיפים, לאו דווקא מיניים. התחלנו בדמות של הערבי בספרות הילדים.


האינך רואה את מחקרך בנושא מעמד האישה בספרות ילדים כתוצר ישיר של מחקרים פמיניסטיים בנושא, מחקרים שנערכו בעיקר בארה"ב?
אכן, היו אלה חוקרות פמיניסטיות אשר הדגישו באופן מובהק את הנקודה, אך בדקנו גם מאמרים של חוקרים חסרי נקודת מוצא פמיניסטית. אספנו כמה עשרות מאמרים בנושא. כולם הגיעו למעשה למסקנות דומות. מכיוון שהדברים לא נבדקו לגבי ספרות ילדים בארץ, ראינו לעצמנו תפקיד לבדוק נושא זה בארץ.

מדוע בעצם חשוב כל - כך לבדוק מהם הסטריאוטיפים בספרות הילדים? האם אפשר בכלל להימנע מסטריאוטיפים בספרות?
השאלה היא שאלה חמורה ביותר. ברור שאנו זקוקים לחלק מהסטריאוטיפים לצורך הקיום האנושי שלנו. השאלה היא באיזו מידה. בוודאי שיש גם סטריאוטיפים עדיפים, והכוונה לא רק לסטריאוטיפים מיניים, אלא גם לסטריאוטיפים ערכיים. גם אותם צריך לדעת למתן. החשיבות שבבדיקת הסטריאוטיפים נובעת מן ההנחה המדאיגה, ולדאבוני הנכונה, שהחינוך, כפי שהוא מקובל בעולם כולו, הוא פרי הקשר של הממסד הבינלאומי להשאיר את בני - האדם מטומטמים, כפי שאמר ברטראנד ראסל. אחת המטרות שלנו היא לבחון את כל המקובלות, את כל הערכים המקודשים, את נכסי צאן הברזל, המשמשים בידי ממסדים שונים, לאומיים, פוליטיים או דתיים, להפיכת האדם לחפץ, לכלי. וזה יכול להיות חפץ מיני או כלי - שרת לאומי. במחקר מסוג זה אנחנו מנסים להתמודד עם הזכות לחשיבה עצמית, הזכות להטיל ספק בוודאויות המוחלטות על אחת כמה וכמה בסטריאוטיפ.

לאור העובדה שאנחנו, שלא כאמריקאיות למשל, גדלנו פה על מה שהתגלה מאוחר יותר כמיתוס של שוויון, יש לנו עניין מיוחד בנושא. הרי היו לנו חלוצות, אנו עצמנו חיילות וכדו'.
המיתוס שאת מזכירה יש לו באמת על מה לסמוך. ההשוואות שערכנו בין הספרות בעשור להקמת המדינה לבין ספרות שנות ה-80' מראות, שכיום הספרות הרבה יותר סטריאוטיפית, על אף התנועה לשחרור האישה. זה מדהים. וזה מעלה את המחשבה, שהיבטי השוויוניות הם עניין פרגמאטי לחלוטין, ואף הם בעצם חלק מן "הקשר של הממסד". כשיש מחסור בכוח - אדם בתעשייה, בחרושת, בביטחון, אנו מוצאים שספרות הילדים הופכת שוויונית יותר. כך גם באנגליה במלחמת העולם השנייה.

אם כך, השאלה אם "נשי" או לא "נשי" לעבוד במקצועות "גבריים" שונים היא שאלה כלכלית מעיקרה?
בדיוק. בסין, למשל, כנראה מתוך אידיאולוגיה פוליטית - כלכלית, מוצאים את הנשים בספרות הילדים בכל קשת התפקידים הפוליטיים והצבאיים.

כן, וכל זאת בארץ שהיא מן המובילות בהמתת תינוקות ממין נקבה. נעבור למחקר עצמו. כיצד נבחרו הספרים למבדק?
לא הפעלנו קריטריונים משלנו של טיב. השתדלנו לחקור את הספרים הנקראים ביותר על - ידי הילדים למן הגיל הרך ועד לחטיבת - הביניים. הנחנו שאלה הם גם הספרים המשפיעים ביותר. בנוסף, בחרנו במחקר משווה של שתי תקופות, כדי לבדוק כיוונים והתפתחויות : העשור הראשון לקום המדינה לעומת ספרות עכשווית. לגבי ספרים מן העשור הראשון (נבחרו 300 במספר) אין סקרי קריאה. הקריטריון ששימש לנו היה עצם הישרדותם עד לימינו. לגבי ספרים עכשוויים (480) נסתייענו בספרנים ובסקרי קריאה. לא כללנו ספרי לימוד, לא משום שאינם חשובים, אלא משום שיש כבר סדרת מחקרים בנושא. מלכה מעון, למשל, חקרה בנושא לפני מספר שנים. ממצאיה דומים להפליא לאלה שלנו.

אילו נתונים תיעדתם מתוך החומר הרב?
מגוון העיסוקים של שני המינים, מערכת התפקודים והתכונות המאפיינות אותם, ביטויי רגשות, משחקים ומאוויים של בנים ובנות. נבדקו גם מודלים לחיקוי ולהזדהות. כיון שפחדנו מסילוף, לא היה פשוט לאסוף ולמיין את הנתונים. מכל מקום, בדקנו גם את הטקסט וגם את האיור לצדו. הסטריאוטיפ קיים לעתים גם באיור, ואף בצורה המחריפה את הסטריאוטיפיות שבטקסט.

מהן המסקנות הכלליות שהסקתם?
בשתי התקופות ניתן לאבחן מיננות (סקסיזם) בולטת בספרות הילדים, כלומר, ייחוס מעמד משני לנשים בחברה, תוך התעלמות מדעת מפעילויות והישגים של נשים ותוך התייחסות לנשים בלשון של בעלות. נשים מוצגות בפעילויות ובתפקידים נטולי יוקרה חברתית. יתר על כן, רבות הנשים המוצגות כבעלות תכונות אופי שליליות, כטיפשות, כרעות - לב, כמכשפות, כחולניות, כפחדניות, כחסרות ישע. מדהים שעדיין מתארים את האמהות כמצויות בתוך הבית רוב הזמן, עסוקות בעבודות הבית ובטיפול בילדים, למרות שהתמונה החברתית הולכת ומשתנה. מעט מאוד אמהות מופיעות כמספקות מידע לילדים, כפותרות להם בעיות. לעומתן, האבות מופיעים כמנהיגי משפחה. הם מבצעים פעילויות "גבריות" מסורתיות : מספקים מידע, פותרים בעיות, מפרנסים את המשפחה. מגוון עיסוקיהם מחוץ לבית רחב מאוד.

מעניין שהנטייה למיננות בתיאור הנשי בולטת בשנות ה-80' יותר מאשר בשנות ה-50'. בחלק מן המקרים התיאור הוא על דרך ההומור, אך הומור זה לא מופנה אל פעילויות האב. כלומר אין לתרץ את הלעג לנשים בטיעון שהגישה היא סאטירית או קומית. כך אנו מוצאים את האם המבולבלת, הלא מתפקדת, זו ששורפת עוגה, שוברת כלים. אמא מבוהלת, מיואשת, מנדנדת, מגזימה, נוזפת, ואפשר להאריך ברשימה זו עוד ועוד,
אשר לסובלנות, פתיחות וחוכמה, דומה כי בשנות ה-80' יש נטייה להציג את האם כפחות סובלנית, פחות חכמה או פתוחה לעומת האב. בשנות ה-50' קיימת התייחסות שוויונית יותר בנושאים אלה. אמנם בשתי התקופות נעשה שימוש בסטריאוטיפים מיניים, אך בשנות ה-50' מתוארים המבוגרים מנקודת מבט של כבוד והערכה, ובכלל זה גם פעילות האם בבית ועם הילדים. לעומת זאת, בספרות שנות ה-80' נעלמת כמעט לגמרי נימת ההערכה כלפי המבוגרים. מרבית פעילויות הבית של האם מופיעות בצורה נלעגת ממש. יש פה תהליך של "עליהום" על המבוגרים בכלל. נראה שהמבוגרים מתוך מניעים קתרטיים או "ליבראליים", נהנים לקנות לילדיהם ספרים שתוקפים אותם. בתחום של האישה, הלעג הרבה יותר חריף. ובכל זאת, הסברים מבוקשים מאוד.

מה בדבר סטריאוטיפים של ילדים?
במקום סוג העבודה תיעדנו את סוגי המשחקים. גם באלה יש סטריאוטיפים. הבנים משחקים במשחקי מלחמה, במשחקים "גבריים", במנהיגות, בספורט וכו'. הבנות - ראשית, יש לציין שמספרן קטן יותר. הן גם כל הזמן במצבי תלות. הגלגל החמישי בעגלה. הן המעכבות את המסעות של החבורות למיניהן. חלקן מתגלות בעצם כנבונות, כתורמות תרומה חשובה, אך אז הן יוצאות דופן. הן מין מוטאציה. היא "גבר" או "בן" - וזו עדיין "מחמאה" גם לנשים וגם לילדות. ילדה כזו נתפסת כאילו חרגה מן המגבלות הטבועות בה. רוב הבנות ביישניות, חלשות, פאסיביות, חסרות ישע, זקוקות להגנה ותלויות בבנים. בולטת ביותר עובדת התייאשותן בנקל. הבנים, לעומתן, בעלי תושייה, מנהיגות, סקרנות, יוזמה, ביטחון, אומץ, יכולת לפתור בעיות, הם דינאמיים מאוד, אגרסיביים.

וחסרי רגשות ?
לאו דווקא. אבל הם מתנשאים כל הזמן.

ומה בדבר משחקי המבוגרים: כיצד תאפיין את חלוקת המינים בעבודה ?
בשנות ה-50' גדול מגוון עיסוקי הגברים פי שבעה מזה של הנשים. למעלה ממחצית מעיסוקי הנשים הם בלתי מקצועיים, כמו עוזרת, כובסת, או עיסוקים פסבדו - מקצועיים: מנחשת, קוסמת. בספרות שנות ה-80' קטן הפער במגוון המקצועות. היחס הוא פי ארבעה בלבד. אך אין לשכוח שיש עיוות - מה בגיוון, עקב התפרטות מקצועות הבית בשנות ה- 80' לעוזרת, מטפלת, שמרטפית וכד'. אנו היינו חייבים להחשיב מקצועות מפוצלים אלה כעיסוקים נפרדים. שיפור אחד ניכר בכל-זאת: בשנות ה-50' מספר הגברים העובדים (בתשלום) גדול פי 11 ממספר הנשים. בשנות ה-80' היחס הוא שלושה גברים לעומת אישה אחת.

מה מאפיין את האישה כאם בספרות הילדים?
רבות מן האמהות בספרות שנות ה-80' מוצגות כמשעממות. כשהן מדברות, הן אומרות דברים מאוד שוליים, כמו "קח סוודר שלא תקרר". כלומר, הדברים הכי מנדנדים, הכי לא חכמים, הכי דאגניים. בילוי הזמן השכיח שלהן בסיטואציה המשפחתית הוא הסריגה. האב קורא.

האב מתפקד בכלל כהורה?
מעט מאוד. גם בשנות ה-50' וגם בשנות ה-80'. בחלק מהמקרים הוא מתפקד רק כאשר נבצר מהאם לבצע את התפקיד בשל מוות בדרך כלל. התפקוד היום - יומי שלו כולל פעולות של משחק ובילוי עם הילדים, אך הוא מועט. הוא משחק עם הילדים במשחקים "גבריים", כאשר המשחק מבוסס על הדדיות ובילוי משותף. כשהאם מעורבת בבילוי עם הילדים היא נמצאת בעמדת פיקוח והסתייגות, כלומר, אין שיתוף של ממש בין האם לילדיה. לדוגמה, האב לוקח את הילדים לאימון כדורסל, לים, לדיג. הוא משחק אתם בכדור, מרכיב את הבן על הכתפיים, מכין תחפושות, מביא מתנה וכו', בה בשעה שהאם יותר מתייחסת לפעילויות האלה. היא פחות פועלת אותן. מטרתה חינוכית, ולא הנאה משותפת ומשוחררת. לכן היא תמיד מכניסה דברים שמקלקלים את ההנאה: "אל תחזור הביתה ברגליים רטובות, אל תיכנס עם בוץ".

האם היה זה רק מקרה שציינת כדוגמה שהאב מרכיב על כתפיו דווקא את הבן ? האמנם קיימת הפרדה בין המינים?
בהקשרי בילוי אלה, באמת האב עסוק הרבה יותר עם הבנים.

אמא מדגרת, אבא מדבר. מה יש לכל אחד מהם לומר לילדיהם בספרות ילדים?
בשנות ה-50' מספקים שני ההורים מידע לילדים. האב באמת מסביר יותר, אך האם מציעה הצעות לפחות, או חדה חידות. היא אמנם מדברת במרומז, אך בכל זאת, גם היא מקור מידע לילדים. בשנות ה-80' אין כל - כך דגש עת תפקיד האב כמספק מידע, אך בהחלט משתמע שהוא הכתובת אליה פונים למטרה זו. ניתן היה לצפות, במיוחד לאור הצטמצמות הפער ביציאת נשים לעבודה בסיפורים עצמם, שגם האם תהווה מקור לתשובות ולהסברים, אך אין זה כך. כלומר, למרות שהאם מוצגת כאדם בעל מקצוע אין זה משפיע על כישוריה האחרים במערכת המשפחתית. נושאי הדיבור שלה קשורים לחינוך, לטיפול, לשמירה על ניקיון ובריאות. רוב הדיבורים מתמקדים בזה שהיא מרשה או לא מרשה, נוזפת, מזרזת, מנחמת, מעודדת, מעירה מן השינה. כלומר, נושאי הדיבור שלה פחות משמעותיים.


נוסף לממצאים לגבי התפקודים השונים של שני המינים, איזה שוני מצאתם ביניהם מבחינת דמותם, תכונותיהם?
האב בשנות ה-80' הרבה יותר אמין ואנושי מן האם. תכונותיו מגוונות ביותר. אמנם קיימות גם תכונות אידיאליות כמו אמיץ כאריה, חזק מכולם וכד', אך הוא מופיע לא מעט כחסר - סבלנות, מתעצבן, מבולבל. האם מופיעה באחת משתי דמויות: או דמות אידיאלית באמת, שאינה אמינה בסופו של דבר, או בכיוון השני.

הדיכוטומיה מלאך - שטן חוזרת על עצמה גם בספרות ילדים, אם כן. מהן תכונותיה החיוביות והשליליות של האישה?
התכונות החיוביות הן הפגנות חיבה, אהבה, רחמנות, תמיכה רוחנית בילדים, טוב - לב, חיוך מתמיד למרות העייפות. התכונות השליליות : בכיינות, הגזמה, נדנוד, חוסר ריכוז, טיפשות. תכונות אלה, אגב, מועצמות בשנות ה-80' לעומת שנות ה-50'.

מה בקשר לתיאור חיצוני? ומה נמצא באיורים?
בתכונות הפיסיות הדגש הרב ביותר הוא, כמובן, על האם. הרבה מאוד מדובר על גופה. ההתייחסות העיקרית היא לעיניים. הן מייצגות יופי חיצוני ותכונות טובות. תיאורי האב פחותים בכמותם. רובם עוסקים בחוסנו הגופני. באשר לאיורים 75% מאיורי הגברים מראים אותם עוסקים במקצוע ואילו רק 35% מאיורי הנשים מראים אותן עוסקות במקצוע, כאשר הדגש הוא על עיסוקים טיפוליים. תמונות אופייניות הן: אבא חוזר מהדיג ורשת על גבו, אבא מסביך, לובש מדים, יושב בראש השולחן, מעשן מקטרת, מתקן מכונית. האם, לעומת זאת, נותנת בקבוק שתייה, לוקחת ילד לגן, רצה לחבק, מנגבת כלים, מביאה מרק פרות, מסתרקת. מצטיירת תמונה כוללת דומה לפעילויות האם, כפי שהן מתוארות בטקסט. עיקר פעילותה של האם קשור בהזנה.


האם חלוקת תפקידים ל"אם מזינה" ול"אב מפרנס" היא מיננית בהכרח?
עצם החלוקה לשני סוגי בני - אדם שונים היא הגבלה על שני המינים, ואבחנה מוחלטת זו בין שני המינים ניזונה ממקורות עמוקים ביותר. בשלב ההכנה בדקנו, למשל, בהרחבה את נושא ספרי הפסיכולוגיה. המיננות בולטת שם ביותר. במקביל לתופעה, שבספרות ילדים אין נשים ובנות שאפתניות או קשוחות ואין גברים ובנים פסיביים, מציגה גם הספרות הפסיכולוגית תכונות "גבריות" בנשים או תכונות "נשיות" בגברים כסימנים "מעוררי סכנה", המורים שיש לערוך בדיקה פסיכולוגית לאותו אדם. וגם זה מעורר מחשבה. כל זאת ביחס לשני המינים. באשר להבדל, אמנם בסולם הערכים המקובל נחשב תיאורם של גברים כקשוחים לתיאור חיובי, שכן תוקפנות וקשיחות זוכות ליוקרה חברתית, אך בעיני, זה סולם ערכים המקרב את הגבר לדרגת חייתיות נעדרת רגשות.

בספרות משנות ה-50' המקצוע המועדף לגבר הוא רופא. בשנות ה-80' תופס החייל את מקומו. הכוח והקשיחות, כפי שציינת, מודגשים, מוצגים לחיוב ומשמשים מן הסתם מודל לחיקוי. גם תדמית האישה השתנתה לרעה בספרות הילדים. האם היית מקשר את התברגנות החברה הישראלית עם הפיכתנו ליותר מיליטריסטים מחד גיסא ועם הידרדרות מעמד האישה מאידך גיסא ?
הדברים מצריכים בדיקה מעמיקה יותר. התרשמותי שכך הם אכן הדברים. בכלל, אני חושב שאנחנו הולכים בכיוון של התקשחות ותוקפנות. אותה תופעה חוזרת בפרסומת. אפילו ב"מעריב לנוער" מתוארת התנהגות מינית אגרסיבית. כדאי לבדוק את ההשפעות החינוכיות שיש לרימוזים במישור הסטריאוטיפי - מיני, כאשר נעשה קישור בין אלימות למין.

אחד "התפקודים" החשובים של האישה באגדות הילדים הקלאסיות הוא היותה קורבן לאלימות. האם בדקתם נושא זה?
לא בדקנו זאת במיוחד, מכיוון שהנושא לא בלט כפי שהוא בולט ב"שלגיה", "היפהפייה הנמה" "לכלוכית" ועוד. שתי ההתייחסויות הקרובות אולי לכוונתך הן יחס זלזלני, אך לאו דווקא אלים, כלפי נשים וילדות, ויחס של הגנה, המניח בעצם שילדות נמצאות תמיד בסכנה מפני אלימות.

מה בדבר השמצות המכוונות נגד נשים: הכללות הנגזרות מדמות נשית שלילית מסוימת לכלל הנשים באשר הן נשים ? מה המצב לגבי גברים ?
לגבי נשים זה קיים בבירור, אך לא בצורה מובהקת מבחינה מספרית. כמו שבמחקר על ערבים בספרות ילדים מצאנו "עבודה ערבית" ו"הוא מתנהג כערבי", כך מצאנו "הוא מתנהג כאישה", "אל תהיה רכרוכי כאישה", "היא טיפשה כמו כל בנות מינה" וכד'. לגבי הגברים אין השמצות במובן הקונבנציונאלי, שכן אמרה כגון "הוא קשוח כמו כל הבנים" נחשבת לכבוד גדול משום מה. בעיני, כל הכללה, תהא אשר תהא, היא פסולה. זוהי סגירה של אפשרויות, וזה קיים בהחלט לגבי שני המינים.

עד כה זיהינו נשים עם אמהות, גברים עם אבות. היש נשים שאינן אמהות, גברים שאינם אבות?
מעטות הנשים שאינן אמהות. יש נשים, שאמנם אינן מתוארות בתפקיד האמהי, אך ניכר בהן שהן אמהות על - פי מערכת האסוציאציות בה הן שקועות אגב הפעילות המתוארת בסיפור עצמו. גברים שאינם אבות ישנם, ובמספר הרבה יותר גדול.

מה בדבר שיקוף משפחות שאינן "קלאסיות"?
כל הנושא של שבירת המשפחה הקונבנציונאלית נמצא רק בספרות של השנים האחרונות, ואף שם הוא בטל בשישים מבחינה מספרית. יש סיפורים על גירושים, אך קיימת מראש המטרה הטיפולית. אלה סיפורים עבור ילדים שהוריהם מתגרשים, ולא סיפורים על משפחה רגילה שבמקרה היא חד - הורית. אין תיאור של גירושים כהוויה אחרת. גם נושאים אחרים השנויים במחלוקת זוכים לטיפול פסיכולוגיסטי מעיקרו. מוות, או מין, למשל. פורחת לה ספרות עצות שאין בה מאומה מן היצירה. זה דבר מחריד לקבל ספר ילדים עם מבוא פסיכולוגי.

מה לגבי הצגת נכים בספרות ילדים?
הנושא נחקר כעת. ההתייחסות אל הנכה מנקודת הראות של נכותו היא התייחסות חבלנית מבחינה חינוכית.

סימון דה - בובואר הציעה ב"מין השני" להבין את היחס לנשים כיחס ל"אחר". היא מנתחת את דמות האישה כאובייקט, שכן נשים נתפסו תמיד מנקודת המבט הגברית, הלא הוא הסובייקט המתבונן. האם אפשר לומר, שבעצם ספרות הילדים בארץ משקפת ויוצאת מנקודת מבט של "האני", כאשר "האני" הוא זכר, יהודי, אשכנזי, לא נכה, לא גרוש, לא מיני, וכד'.
האם אפשר לטעון שאותו "אני" רואה בכל יצור השונה ממנו את "האחר", ומטיל עליו חד - ממדיות סטריאוטיפית? היינו, האם יש דמיון בין דרך הצגת הכושי בספרות אמריקאית לבין הצגת הערבי, האישה, בן עדות המזרח וכו' בספרות בארץ ?
בהחלט כן. בוודאי שיש פה תהליכים של התקבצות והסתגרות לתוך סטריאוטיפ מתוך מניעים של התגוננות. ואם נרחיק לכת נגיע לשורשים עמוקים ביותר, ל"ממסד הבינלאומי" שהזכרנו, למן שלטונם של הכוהנים. יציית הטאבו המיניים השונים היא חלק מאילוף בני - האדם והפיכתם ל"חיילים המצטיינים" על רקע מערכת ההדחקות. אני בהחלט רואה את האישה, מבחינה זאת, כחלק מן המיעוטים האחרים. חלק מן ה"אחר". זה בולט במחקרים שלנו.

עכשיו, כשאנו מודעים כבר לקיים בספרות הילדים, עד כמה צריכה הספרות המצויה להדאיגנו? מה מידת ההשפעה של ספרות ילדים? האם אפשר בכלל לבדוק מבחינה מדעית דבר שכזה, כאשר חסרה לנו קבוצת הביקורת ז שכן ברור לכל שאין בנמצא אנשים אשר לא גדלו על ברכי ספרות הילדים הקונבנציונאלית?
הנושא של מידת השפעת אמצעי התקשורת בכלל שנוי במחלוקת. ממצאים ישנם לכאן ולכאן. גם אנחנו התעניינו בנושא. ענת זיידמן, למשל, בדקה את נושא "הסוף הטוב". הפסיכולוגיה הרבתה לדון בחיוב ובצורך בסוף טוב. גם מתוך התרשמות נראה, שהילדים מבקשים את הסוף הטוב. למרות שאין ספק שציפייה כזו קיימת אצל ילדים, התברר שציפייה זו נבנית עם השנים. אצל ילדים בגיל הרך אין ציפייה שכזו.

אני נוטה לחשוב שספרות הילדים, כמו יחס אמצעי התקשורת, מחזקים את המסרים המקובלים. אנו חשופים להמוני גירויים ישירים ועקיפים, הכוללים שטיפות מוח על - ידי כל אמצעי התקשורת. הרמזים והמסרים ההיפנוטיים בוודאי יוצקים לתוכנו קבעונים מסוימים. מכאן שהשפעה קיימת ללא ספק. לתחם את אחוז ההשפעה אינני יודע. יש מחקרים לכאן ולכאן, אך לא הייתי משחרר את עצמנו מאחריות לזאת. לגבי אנטישמיות הוכיחו חוקרים בבירור שלעתים היא נבעה ממקורות ספרותיים, דתיים או אחרים. בארה"ב מחקרים מצאו שאנשים שלא נחשפו ליהודים מעולם גילו עמדות אנטישמיות וניתן היה להסביר את זה אך ורק בעובדה שאנשים אלה קלטו זאת ממקורות ספרותיים.

כתיבה ודיבור יצירתיים של ילדים אף הם מראים לנו, שהילד ניזון ולומד מספרות הילדים אליה נחשף. עולם הדימויים שלו מושפע מסיפורים שקרא. אין ספק, למשל, שהסטריאוטיפים נרכשים בתהליך של למידה. אנחנו עוקבים אחרי יצירות הילדים ורואים איך יש "התעקמות" בגיל מסוים. בגיל הרך הילד פתוח לגמרי מבחינת סטריאוטיפים. ככל שגדלים כן נסגר העולם. מאיפה באו כל ההשפעות? גם מתוך ספרות ילדים. הסיפורים הנוצרים בידי הילדים אכן כוללים סטריאוטיפים בשלב המאוחר יותר, אך לא מפני שזה הכרחי ומהותי לספרות או לילדים. הם פשוט עוצבו, בין היתר על - ידי ספרות הילדים הקיימת, לצפות לסטריאוטיפים אלה.

מהו, לדעתך, הנזק שעלול להיגרם ממערכת הציפיות שנבנית על - ידי ספרות הילדים הקיימת?
אחת ההנחות שלנו היא, שספרות ילדים צריכה לשמש מצע לנחיתה רכה לחיים. במציאות של ימינו, כשאחוז הגירושים הולך ועולה, אין מקום להציג בספרות הילדים אך ורק סיטואציות של המשפחה הקונבנציונאלית. אין טעם להמשיך ולהציג רק את המשפחה השלמה, שכל פגימה במבנה הקבוע שלה הוא כל כך טראומתי, כגון סיפורי האם החורגת המוכרים, היתמות, האסופיות. אם זה יהיה עיקר ספרות הילדים, תיווצרנה ציפיות וחרדות איומות. חרדה מפני השינוי, חרדה שהחיים לא יימשכו ברצף תפקודי לאחר השינוי במבנה המשפחתי. ספרות ילדים חייבת להיות עולם שהילד מתנסה בו נפשית טרם - זמן או בו - בזמן במערכת חוויות שונות ומשונות של החיים עצמם. ולכן אין לומר שספרות ילדים צריכה לשקף את המציאות בלבד. גם אם מרבית המשפחות הן קונבנציונאליות, גם אם המציאות מלאה בסטריאוטיפים, אין סיבה טובה להמשיך ולחזק את הנטייה הקיימת.

אז מנין יבוא האור? מספרות נטולת סטריאוטיפים?
לא ברור. לעתים אנו מוצאים את עצמנו מחליפים פשוט סטריאוטיפ ישן בחדש. יש המנסים אפילו לשכתב את אגדות הילדים הקלאסיות במתכונת נטולת מינניות. השאלה היא אם מה שנוצר אינו בדיה מלאכותית מסורסת בלבד. בארה"ב פועלות קבוצות רבות, שלכל אחת מהן עניין צודק לכל הדעות. הקבוצות הפמיניסטיות, הקבוצות למען האינדיאני, הכושי, הפורטוריקאי, המקסיקאי. כיום הצטרפו אליהן גם קבוצות
דתיות - פוליטיות, שרוצות למחוק את כל שרידי האבולוציה הדארוויניסטית מספרות הילדים. התוצר הסופי עלול להיות החנקה של היצירה בכלל. ספרות חייבת לצמוח באופן טבעי.

ביבליוגרפיה:
כותר: למה מחנכת ספרות ילדים
מחברת: אריאל, מירה (פרופ')
תאריך: קיץ 1983 , גליון 7
שם כתב העת: נגה : כתב עת פמיניסטי
הוצאה לאור: נגה
הערות: 1. שמו הקודם של כתב העת: נגה : מגזין של נשים.
הערות לפריט זה: שמו הקודם: נגה : מגזין של נשים
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית