חוקים העוסקים בענייני משפחה ואישות נתונים בארבעה גושים בין דברים כ"א, טו לכ"ה, יב וכן בשמות כ"א וכ"ב. הם פזורים בתוך מגוון של חוקים העוסקים בעניינים אחרים. אולם נראה כי ניתן להוכיח לא רק שזוהי קבוצה הומוגנית של חוקים, אלא גם שמוצאם משותף; ביסודם היו כתובים בקובץ אחד וממנו הועתקו אל הספרים הקאנוניים.

ואלה הם החוקים:
1. משפט הבכורה לבן אישה שנואה - דברים כ"א, טו-יז;
2. בן סורר ומורה - כ"א, יח-כא;
3. הטוען שלא מצא את אשתו בתולה - כ"ב, יג-כא;
4. השוכב עם אישה בעולת בעל - כ"ב, כב;
5. השוכב עם בתולה מאורסה - כ"ב, כג-כז;
6. האונס בתולה לא מאורסה - כ"ב, כח-כט;
7. המפתה בתולה לא מאורסה - שמות כ"ב, טו-טז;
8. הגבלות על החזרת גרושה - דברים כ"ד, א-ד;
9. חובת הייבום והיתר החליצה - כ"ה, ה-י;
10. התערבות לא יאה של אישה במריבה - כ"ה, יא-יב;
11. הנוגף אישה הרה במריבה - שמות כ"א, כב-כה;

לחוקים אלה כמה תכונות משותפות. צורתם היא קזואיסטית מובהקת¹. הם מנוסחים בגוף שלישי; בראשם בא משפט תנאי ארוך הפותח ב"כי" ומתאר את נסיבות העניין ולאחריו תשובת התנאי הכוללת את פסק ההלכה לאותו מקרה. מקרים משניים פותחים ב"ואם" (דברים כ"ב, כ, כה, ז; שמות כ"א, כג; כ"ב, טז) ודיוקי העניין, בין במשפט התנאי או בתשובתו, פותחים ב"והיה" (דברים כ"א, טז; כ"ד, א; כ"ה, ו). פה ושם מופיע גוף שני, בדרך כלל – ביחיד, המכוון אל כל העם או אל השופט (שמות כ"א, כג; דברים כ"א, כאאb; כ"ב, כאב, כבב, כד, כו; כ"ד, דב; כ"ה, יב). ואולם הגוף השני בא רק בסוף החוק, כמעט בשוליו; העיקר מנוסח בצורה קזואיסטית, בגוף שלישי.

תכונה זו מבדילה את החוקים שציינו בספר דברים מרוב החומר שבינותם, המנוסח בגוף שני ו/או בלשון אפודיקטית (כ"ב, א-יב; כ"ג; כ"ד, ה-כ"ה, ד). כמו כן הם מצטיינים בכמה סימנים נוספים. הסמכות השיפוטית הנזכרת בהם היא של "הזקנים" בשער העיר (כ"א, יט-כ; כ"ב, טו-יח; כ"ה, ז-ט). בכך הם נבדלים מאותם חוקים בספר דברים המדברים על "שופט-שופטים" "ושוטרים" (ט"ז, יח-כ; י"ז, ח-יג; י"ט, טז-כא; כ', ה-ח; כ"ה, א-ג). אחדים מן החוקים הם בעלי מבנה דומה; העובדות מתוארות בהם פעמיים: בראשונה על ידי המחבר, ובשנייה מפי הצדדים, ובייחוד הצד התובע, השוטחים את טענותיהם לפני הזקנים – דברים כ"א, כ; כ"ב טז-יז; כ"ה, ז-ט. מבנה דומה מצוי גם בכמה מחוקי חמורבי ובייחוד בחוקי אשור התיכונה². אך איננו שכיח בחוקי התורה³. לחוקים אחדים שיתוף סגנוני מובהק: הגבלות משפטיות המוטלות על אישים מסויימים פותחות בלשון "לא יוכל" (דברים כ"א, טז; כ"ב, יט, כט; כ"ד, ד)⁴. תכונות משותפות אלה מצרפות יחדיו את ארבעת הגושים הנפרדים שבדברים כ"א, טו-כא; כ"ב, יג-כט; כ"ד, א-ד; כ"ה, ה-יב, נוסף לנושא הכללי המשותף שלהם.

אשר לחוקים שצויינו מתוך ספר שמות, כבר ממבט ראשון בולט לעין הדמיון שבין החוק בשמות כ"ב, טו-טז לזה שבדברים כ"ב, כח-כט. הדמיון הוא גם במבנה הכללי וגם בפרטי הסגנון: "כי ... איש (...) בתולה אשר לא ארשה⁵ – ביטוי זה מופיע רק בשני חוקים אלה – (...) ושכב עמה ... לו (...) לאשה". גם עיקר הדין שווה בשני החוקים; בשות מצווה המפתה לשלם את המוהר בעד הנערה ובדברים על האונס לשלם חמישים שקל שהם ערך המוהר, כפי שברור מחוק המוציא שם רע⁶. יתרת העונש המוטל על העבריין שונה בשני החוקים: המפתה עשוי להידחות מן השידוך ולהפסיד את המוהר, אם אבי הנערה ממאן בו, והאונס לא יוכל לגרש את אשתו לעולם. אולם אופיו של העונש הזה שווה; זהו סוג של מידה כנגד מידה סמלית, או של עונש בבואה. סוג זה מקובל בכל קבוצת החוקים הזאת כפי שנראה בהמשך. עד כדי כך דומים שני החוקים הללו עד ששיערו שזהו חוק אחד בשני גלגולים⁷. אולם זו השערה רחוקה. כמקבילו האכדי sabatu מורה הפועל "תפש", בייחוד לגבי אנשים, על לקיחה בכוח, גם של מי שמנסה להימלט (בראשית ל"ט, יב; יהושע ח', כג; שמ"א ט"ו, ח; כ"ג, כו; מל"א י"ג, ד; י"ח, מ; כ', יח), אף לצורך הבאה למשפט (דברים כ"א, יט; ירמיה כ"ו, ח). לעומת זאת "פתה" הוא לשון שידול והשאה. לפי פשט הכתובים יש כאן שני דינים קרובים. האחד עוסק בפיתוי והשני – באונס. קרבת המבנה, הניסוח והתוכן מעידים ששני דינים אלה היו שייכים לקובץ אחד⁸.

לחוק שבשמות כ"א, כב-כה יש נקודות הקרבה הבאות עם החוקים שמנינו בספר דברים: (א) הפתיחה "כי ינצו אנשים" כמו בדברים כ"ה, יא – מופיעה רק בשני חוקים אלה; השווה לעומתם שמות כ"א, יח "וכי יריבון אנשים"; (ב) החוק שבדברים כ"ה, יא-יב עוסק בפגיעה באברי ההולדה של גבר, זה שבשמות כ"א, כב-כה – ב"ילדיה" של אישה; (ג) עונש מידה כנגד מידה ממש בשמות כ"א, כב-כה וקרובים לו העונשים בקבוצת החוקים שציינו, כפי שעוד נראה; (ד) תשלום הקנס בלשון "ענש" מופיע בחוקי התורה רק בשמות ס"א, כב ודברים כ"ב, יט; לביטויים אחרים ראה שמות כ"א, לז-כ"ב, ג, ח; ויקרא ה', טז, כד; במדבר ה', ז. הדעת נותנת אפוא שגם החוק בשמות כ"א, כב-כה שייך לקבוצת החוקים שזיהינו. ואכן בהקשרו הנוכחי בספר הברית הוא שתול כנטע זר. הוא מפסיק בין שני חוקים בעלי ניסוח דומה העוסקים בהכאת עבד או אמה (כ"א, כ-כא; כו-כז), ודין "מידה כנגד מידה" שבו אינו מתאים לעונשי ההורג בשגגה והחובל בחבירו שבספר הברית (כ"א, יג, יח-יט). מסתבר שהחוק בשמות כ"א, כב-כה אינו אורגאני לספר הברית וכמו החוק בשמות כ"ב, טו-טז צורף אליו בשלב מאוחר.

את קבוצת החוקים הנזכרת הגדרנו לעיל כחוקי משפחה ואישות. בעצם משותף להם היבט אחד, מצומצם יותר, שהם עוסקים בענייני נשים. גם חוק משפט הבכורה (דברים כ"א, טו-יז) הוא למקרה ש"תהיין לאיש שתי נשים" והוא מבכר את בן האחת על פני בן צרתה. בין החוקים האחרים רק זה על בן סורר ומורה (דברים כ"א, יח-כא) יוצא דופן: במרכז העניין עומד הבן ולא האישה; השתתפות האם בהליכים המשפטיים אינה משנה את התמונה, כי היא איננה שם העיקר. ברם, עוד מעט ונכיר כי חוק זה הוא רובד משני בקבוצת החוקים הנזכרת ולא היה שייך לחומר המקורי. החומר המקורי כולו היה מסכת של דיני נשים, מסכת אחידה למדי מבחינת התוכן והסגנון. מן המזרח העתיק ידועה לנו אנאלוגיה מובהקת למסכת משוחזרת זו: זהו לוח A של חוקי אשור התיכונה העוסק כולו בנושא הנשים⁹. מותר לשער אפוא שגם החוקים שלפנינו היוו מלכתחילה קובץ אחד – ואולי אפילו נכתבו על מגילה אחת – וממנו הועתקו אל ספר הברית וספר דברים. אם היו באותו קובץ עשרה חוקים בלבד – כאמור, חוק בן סורר ומורה לא היה במניינם – או יותר מזה, עד כדי עשרות אחדות, לא נוכל עוד לדעת.

לחלקים נוספים של המאמר:
דיני משפחה ואישות : א (מאמר זה)
דיני משפחה ואישות : ב
דיני משפחה ואישות : ג
דיני משפחה ואישות : ד
דיני משפחה ואישות : ה

הערות שוליים

* מאמר זה הוא המשך לחוברת "מבוא לספר דברים", ירושלים (אקדמון) תשל"ה. לפרקי המשך אחרים ראה: "ארגון מערכת השיפוט בספר דברים", בית מקרא ס"ה (תשל"ו), 210-199; "חוקי המלחמה בספר דברים: מוצאם, מגמתם וחיוביותם", ציון ל"ט (תשל"ד), 156-143. בתוך עיון מבוא אין כוונת המאמר לפרש בפרוטרוט את הכתובים הנדונים, אלא לברר את מוצאם ומקומם בחיבור הספר המקראי.

1. מאמרו הידוע של אלט נתפרסם גם בתרגום אנגלי: A. Alt, "The Origins of Israelite Law", Essays on Old Testament History and Religion, Oxford 1966, 79-132; ובתרגום עברי: מקורות החוק הישראלי, ירושלים (אקדמון) תשל"ב, 60 עמ'. וראה הערות וביקורת אצל: ש.א. ליונשטם. "משפט, משפט המקרא", אנציקלופדיה מקראית ה', עמ' 628-625.
2. בחוקי חמורבי מצוטטות טענות במשפט בסעיפים מס' 9; 168; 206; 227. נוסחי מאמרים מחוץ למשפט מצוטטים בסעיפים 49; A; H; 126, 142; 161-159; 170; 192; 282. בחוקי אשור התיכונה מצוטטות טענות במשפט בלוח א' סעיפים 5; 22; 24; 45; 47; לוח ב' סעיפים 10; 19. נוסחי מאמרים מחוץ למשפט מצוטטים בלוח א' סעיף 41; לוח ב' סעיפים 6; 20. השווה: G. R. Driver – J. C. Miles, The Assyrian Laws, Oxford 1935; idem, The Babylonian Laws Vol. II, Oxford 1955.
3. השווה כנגדו את שמות כ"א, ב-ו: מאמר העבד בפס' ה אינו במעמד הרציעה; וכן בחוקי השומרים בשמות כ"ב, ו-ז, ט-יב: נוסח השבועה מובא בדיבור עקיף.
4. A. Knobel, Die Bucher Numeri, Deuteronomium, Josua, erklart (KEHAT), Leipzig 1861, p. 294. על סימני סגנון אחרים המשתפים חוקים אלה בספר דברים עם החוקים העוסקים בענייני הריגה הצביע G.A. Smith, The Book of Deuteronomy, with Introduction and Notes (CB), Cambridge 1918, pp. 263, 286.
5. לדעת הלבני-וייס פירוש הביטוי הוא "אשר (מעולם) לא היתה מאורסה"; ראה D. Halivni-JBL 81 (1962), 67-69, "אשר לא אשה A Note on" Weiss,, אולם אין דבריו נראים לי. שימוש ה"עבר" (perfect) בלשון המקרא הוא של פעולה הנמשכת בהווה, ובדרך כלל אין מילת השלילה "לא" דביקה עם בינוני; ראה: S.R. Driver, A Treatise on the Use of the Tenses in Hebrew, Oxford 18923, p. 205.
6. ראה דיוננו להלן. וכן אמרו חז"ל (מכילתא דרבי ישמעאל, משפטים, פרשה י"ז): "כמוהר הבתולות – וכי מה למדנו מן מוהר הבתולות? מעתה הרי זה בא ללמד ונמצא למד, מה להלן חמשים כסף אף כאן חמשים כסף". ובמשנה (כתובות ג', ד): "המפתה נותן שלושה דברים והאונס ארבעה: המפתה נותן בושת ופגם וקנס; מוסיף עליו האונס שנותן את הצער".
7. A. Phillips, Ancient Israel's Criminal Law, Oxford 1970, pp. 112-113; M. Weinfeld, Deuteronomy and the Deuteronomic School, Oxford 1972, pp. 284-287.
8. כך כבר שיער יירקו; ראה: A. Jirku, Das weltliche Recht im Alten Testament, Gutersloh 1927, pp. 49-50; אלא שהוא כרך זאת בהשערה שכל קבוצה של חוקים המנוסחים ניסוח דומה – והוא זיהה עשר קבוצות כאלה – היתה מלכתחילה קובץ חוקים עצמאי. בכך הרחיק לכת: שיקולים צורניים בלבד אין בהם כדי לבנות השערת תעודות.
9. ראה לעיל הערה 2, וכן G. Gardascia, Les Lois Assyriennes, Paris 1969. קובץ כעין זה משוקע בחוקי חמורבי; מסעיף 127 ואילך באים שלושים ושמונה חוקים העוסקים בנשים.

	העתק קטע למסמך עריכה
סמנו את הקטע הרצוי על ידי העברת העכבר תוך כדי לחיצה על כפתור שמאלי בעכבר.<br> לאחר הסימון לחצו שוב על הכפתור "העתק קטע למסמך עריכה".
Ok