הסדרי נגישות
עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > חוק וחברה במקרא > עשרת הדיברות
הקיבוץ המאוחד


תקציר
חלק זה של המאמר דן בהקבלות בין עשרת הדברות לבין ויקרא י"ט. ויקרא י"ט בנוי כולו באופן מקביל לעשרת הדברות, אך יש בניהם שלושה הבדלים משמעותיים: עשרת הדברות מתאפיינות בכך שהן נוגעות לכל אדם מישראל, ויקרא י"ט מציג בנוסף לחוקי עשרת הדברות חוקים נוספים שקשורים רק לקבוצות מסוימות מהאוכלוסיה או לנסיבות מסוימות. עשרת הדיברות מנוסחות באופן קצר וקולע, ויקרא י"ט מנוסח באריכות ובאופן מפורט. ויקרא י"ט מכיל גם חוקים פולחניים שאינם נכללים כלל בעשרת הדיברות.



מקורות מקבילים לעשרת הדיברות : ב
מחבר: פרופ' משה ויינפלד


מבין קבצי החוקים המצויים בחומש, ואשר מגלים זיקה כלשהי לעשרת הדיברות, תופסת מקום עיקרי פרשת "קדושים תהיו" (ויקרא י"ט).5 זוהי הפרשה היחידה במיגבש המכונה "ספר הקדושה" (ויקרא י"ז-כ"ו), המשלבת בתוכה הן חוקים דתיים והן חוקים מוסריים, שילוב שכדוגמתו מצינו עוד בעשרת הדיברות. שאר פרשיותיו של "ספר הקדושה" אינן כה רבגוניות מבחינת מגוון נושאיהן, אלא הן עוסקות כל אחת בדין מיוחד. המכנה המשותף המלכד את חוקי הפרשה, בדומה לשאר חלקי "ספר הקדושה", הוא רעיון הקדושה: "וידבר ה' אל משה לאמר: דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אלהם: קדשים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם" (ויקרא י"ט 2-1). עם זאת, ברור כי הפרק מבוסס על עשרת הדיברות. קישורם של שני מקורות אלה נרקם בידיחז"ל, אשר למדו מן הביטוי "דבר אל כל עדת בני ישראל" (ויקרא י"ט 2) כי הפרשה נאמרה במעמד פומבי של "הקהל", והלא מעמד הר סיני הוא המכונה "יום הקהל" (דברים ט' 10; י' 4; י"ח 16; והשוו לביטוי זה את שמות ל"ה 1). גם המשכו של הדיון המדרשי רומז לקשר שבין פרק זה לבין עשרת הדיברות:

ומפני מה נאמרה בהקהל?
מפני שרוב גופי תורה תלויים בה.
[ר' לוי אומר: מפני שעשרת הדיברות כולין בתוכה.]
(ספרא, קדושים, א [מהדורת פינקלשטיין, עמ' שצא];
ראו גם ויקרא רבה כד:ה [מהדורת מרגליות, עמ' תקנז])

ורעיון דומה מובע גם באוונגליונים:

"ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך" –
זאת המצוה הגדולה והראשונה.
השניה דומה לה: "ואהבת לרעך כמוך".
בשתי מצוות אלה תלויה כל התורה והנביאים.
[מתי כ"ב 40-37)6

הפרשה בויקרא י"ט נפתחת בהצגה העצמית "אני ה' אלהיכם" (פס' 2), ונוסחה זו חוזרת ונשנית לגבי צווים שונים באותו פרק. פתיחה זו דומה עד מאוד לעשרת הדיברות, הפותחים בהצגת ה' את עצמו לעם ישראל כדרך להעניק משנה תוקף לצווים המובאים לאחר מכן. אולם חשובות מן הדמיון הצורני הן ההקבלות התוכניות, ואלה מצויות בשפע. ויקרא י"ט פותח בהתייחסות לדיברות החמישי (כיבוד הורים), הרביעי (שמירת השבת), הראשון והשני (איסור עבודת אלילים):

3איש – אמו ואביו תיראו
ואת שבתתי תשמרו
אני ה' אלהיכם,
4אל תפנו אל האלילים
ואלהי מסכה לא תעשו לכם
אני ה' אלהיכם.
(ויקרא י"ט 4-3)

פיסקה זו בנויה על דרך התצלובת (היפוך סדר, מבנה המכונה "כיאזמוס"), כפי שנהוג בספרות הקדומה בעת ציטוט מטקסט אחר ובהפניה אליו.7 בעל הפרשה איננו מסתפק בהיפוך סדרם של הדיברות מבחינת עניינם, אלא אף מגדיל לעשות ומהפך את סדרם הפנימי מבחינת ניסוחם: הוא מקדים את המושא לנשוא, ואף מהפך את סדר המושאים ("אמו ואביו תיראו" תמורת "כבד את אביך ואת אמך"). מכל מקום, שלושה נושאים אלו שבים ועולים שנית בשינויים קלים גם לקראת סיום החטיבה:

30את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו,
אני ה'.
31אל תפנו אל האבת ואל הידענים, אל תבקשו לטמאה בהם,
אני ה' אלהיכם.
32מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלהיך,
אני ה'.8
(ויקרא י"ט 32-30)

ושניים מן הנושאים הללו (איסור האלילות ושמירת השבת) נשנים בחתימה של חוקת "ספר הקדושה" (ויקרא כ"ו 2-1) – עדות לחשיבותם המרכזית בעיני המחבר.9

בהמשכו של ויקרא י"ט אנו מוצאים את עקבותיהם של דיברות נוספים, ובעיקר איסורי הגניבה, עדות השקר ושבועת שקר (פס' 13-11). לדעת חז"ל אף הביטוי "לא תעמד על דם רעך" (פס' 16) מתפרש כאיסור רצח,10 והקביעה "לא תחלל את בתך להזנותה" (פס' 29) מתבארת כאיסור ניאוף (ויקרא רבה כד:ה [מהדורת מרגליות, עמ' תקנ"ז]). זאת ועוד, יתכן כי איסור הניאוף הוא העומד ביסודם של חוקי הכלאיים ושפחה חרופה המצויים בפרק זה (פס' 22-19), לאור העובדה כי גם בחוקי ספר דברים (כ"ב 29-9) מצויים איסורי הכלאיים בסמוך לדיני ניאוף. (דין הערלה נצטרף על דרך השירשור האסוציאטיבי, המקובל בסידורם של קבצי חוקים במזרח הקדום).11 עוד יש להוסיף ולהזכיר את השערתו של ס' קאופמן בדבר הקשר שבין הדין העוסק בזיוף משקלות ומידות (פס' 35-36) לבין הדיבר "לא תחמד", ואם אכן כך הדבר הרי שויקרא י"ט אף יוצר חתימה בדומה לחתימתו של מיגבש עשרת הדיברות.12

אפשר כי תפקידו של ויקרא י"ט הוא למלא חוליה חסרה בספרות הכוהנית של התורה. החקיקה המשנה-תורתית חוזרת על עשרת הדיברות פחות או יותר כפי שהופיעו בספר שמות. בניגוד לכך, הם אינם מופיעים בחוקה הכוהנית, אף על פי שבעל "ספר הקדושה" מצהיר במפורש כי הוא מוסר את "החקים והמשפים והתורת אשר נתן ה' בינו ובין ישראל בהר סיני ביד משה" (ויקרא כ"ו 46; השוו כ"ז 34). בהיעדר כל התייחסות לעשרת הדיברות בחוקה זו, אין להבין את הצהרת המחבר אלא כמכוונת לויקרא י"ט המוסר את עשרת הדיברות בנוסח מעובד ומורחב. פירוש מעין זה כבר נרמז בהערתו של דון יצחק אברבנאל לויקרא י"ט: "מה ראה יתברך לצוות למשה שידבר אל כל עדת בני ישראל ויזהירם על עשרת הדיברות? והלא כבר שמעו אותם בסיני, ונכתבו על הלוחות, והם כבר יודעין אותם, ומה התועלת בהשנותם?".

אולם יש להדגיש כי למרות העובדה שפרק זה הינו עיבוד של עשרת הדיברות, אין הוא בא להחליפם. בחלקים ניכרים מתוכו הוא שונה לחלוטין מעשרת הדיברות. ההבדל ניכר בראש ובראשונה במאפיין העיקרי של עשרת הדיברות: תחולתם האחידה על כל אדם מישראל בלא כל קשר לנסיבות הזמן והמקום. פרט לאותם חוקים קצרים ולקוניים המהווים מקבילות מדויקות לעשרת הדיברות (ויקרא י"ט 4-3, 11, 13), שאר דיני הפרשה הם תלויי נסיבות מיוחדות: חוק הפיגול (פס' 8-5) חל רק על מי שמקריב קורבן שלמים; דיני פאה ולקט (פס' 10-9) מתייחסים רק לבעלי קרקעות; האזהרה כנגד עיוות דין (פס' 16-15) מכוונת לשופט בלבד; לחוקי כלאיים יש נגיעה רק לבעלי שדה או כרם וכיוצא בהם; וכן הוא לגבי חוק שפחה חרופה (פס' 22-20) ודין הערלה (פס' 25-23). הבדל שני נוגע לניסוחם הקולע של עשרת הדיברות כנגד הארכנות הפרטנית של ויקרא י"ט, כגון במצוות העוסקות בעבודת אלילים (פס' 29-26). שלישית, יש לקבוע כי ויקרא י"ט מכיל גם חוקים פולחניים (פס' 8-5, 22-21, 25-24) שאינם נכללים כלל בעשרת הדיברות. ניתן אפוא לסכם כי אין להעמיד את ויקרא י"ט באותו מישור עם עשרת הדיברות, אך הוא מציג את המקבילה הקרובה והמשמעותית ביותר למיגבש העומד במוקד דיוננו.

לחלקים נוספים של המאמר:
מקורות מקבילים לעשרת הדיברות: א
מקורות מקבילים לעשרת הדיברות: ב (פריט זה)
מקורות מקבילים לעשרת הדיברות: ג
מקורות מקבילים לעשרת הדיברות: ד
מקורות מקבילים לעשרת הדיברות: ה
מקורות מקבילים לעשרת הדיברות: ו
מקורות מקבילים לעשרת הדיברות: ז

הערות:

5. לניתוח יסודי של פרק זה ראו ב"י שורץ, תורת הקדושה: עיונים בחוקה הכוהנית שבתורה, ירושלים תשנ"ט, עמ' 377-241; לשורץ יש אמנם השקפה שונה לגבי זיקתו של הפרק לעשרת הדיברות.
6. ראו ד' פלוסר, "עשרת הדיברות והברית החדשה", בתוך: סגל, עשרת הדיברות, עמ' 173-172.
7. התגלית כי לאמצעי הסגנוני של התצלובת יש משמעות צורנית ותוכנית של ציטוט נזקפת לזכותו של מ' זיידל, "מקילות בין ספר ישעיה לספר תהלים", חקרי מקרא, ירושלים תשל"ח, עמ' א-צז.
8. כיבוד זקנים וכיבוד הורים כרוכים יחדיו אצל פילון, בדונו בדיבר החמישי (על עשרת הדיברות, 167-165 [מהדורת דניאל-נטף, ב, עמ' 216]). על הדמיון שבין הפסוקים 32-30 לבין הפסוקים 4-3 ראו שורץ (לעיל, הערה 5), עמ' 280-278.
9. מעניין להשוות זאת לתפיסה דומה, אף היא ממקור כוהני, המובעת ביחזקאל כ'. הנביא בונה את תוכחתו בפרק זה סביב שני חטאים: עבודת האלילים וחילול השבת (פס' 16, 20-18, 24). עוד על מקורה הכוהני של מצוות שבת בעשרת הדיברות ראו בביאור על הדיבר הרביעי (להלן, פרק ד).
10. אולם נראה כי אין זה פשוטו של הכתוב. ההקשר דן ב"הליכת רכיל", ונראה כי "עמידה על הדם" אין פירושה רצח אלא מעורבות במזימה המסכנת חיים. השוו: "אנשי רכיל היו בך למען שפך דם" (יחזקאל כ"ב 9).
11. ראו: S.M. Paul, Studies in the Book of the Covenant in the Light of Cuneiform and Biblical Law (VT Supp, 18), Leiden 1970, p. 106 ff. לדעת קאופמן, כל החוקים המובאים בדברים כ"ב 9-כ"ג 19 מתייחסים לדיבר "לא תנאף": חטיבת חוקים זו כוללת את דיני הכלאיים, דיני עריות, איסורי ביאה בקהל (כ"ג 9-2), טהרת המחנה (כ"ג 15-10) ואיסור קדש וקדשה בישראל (כ"ג 19-18) – כולם דינים שעניינם במין. ראו: S.A. Kaufman, "The Structure of the Deuteronomic Law", Maarav, 1 (1979), pp. 105-158.
12. קאופמן, שם , עמ' 143-144.

  • קאופמן, שם, עמ' 144-143.
  • ביבליוגרפיה:
    כותר: מקורות מקבילים לעשרת הדיברות : ב
    שם  הספר: עשרת הדברות וקריאת שמע : גיגוליהן של הצהרות אמונה
    מחבר: ויינפלד, משה (פרופ')
    תאריך: 2001
    בעלי זכויות : הקיבוץ המאוחד
    הוצאה לאור: הקיבוץ המאוחד
    הערות: 1. ספרית "הלל בן חיים", ספרי יסוד במדעי היהדות.
    2. הספר רואה אור בסיוע משרד התרבות, המדע והספורט.
    הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית