אתרים : כוכב הירדן

שרידי מבצר צלבני בקצה המזרחי של רמת כוכב, בגליל התחתון המזרחי (נ"צ 1993.2224), ברום של 312 מ', על שפת המתלול היורד לעבר בקעת בית שאן (כ - 550 מ' מעל פני הבקעה). שמו הלועזי של המבצר הוא בלוואר ("יפה נוף"), ושמו הערבי כוכב אלהוא ("כוכב הרוחות"). האתר המשוחזר הוא גן לאומי; הכניסה אליו (בתשלום) במשך כל ימות השנה. אפשר להגיע אליו בכביש המסתעף מערבה מכביש בקעת הירדן (מס' 90), בין קיבוץ גשר וקיבוץ נוה אור.

בבקעת הירדן, בקטע שבין הכנרת לבית שאן, יש כמה הסתעפויות של דרך האורך החשובה העולה בבקעה מדרום לצפון. באזור זה עבר גם גבולה המזרחי של ממלכת ירושלים הצלבנית במאה ה - 12. בשל קרבתו לגבול ולדרכים שנמנו לעיל, ביצרו הצלבנים את האזור כולו. בתחילה הוקמו בו כמה חוות מבוצרות על ידי משפחות אצילים מנסיכות הגליל; אחת החשובות שבהן נבנתה ברמת כוכב, באתר שהוא נקודת תצפית על בקעת הירדן והדרכים החוצות אותה, על ידי משפחת ולוס בשנת 1140 בקירוב. בעלי החווה לא הצליחו להחזיק בה זמן רב, ובשנת 1168 מכרו אותה לאבירי מסדר ההוספיטלרים, שקיבלו על עצמם לבנות כאן מבצר גדול. במשך כחמש שנים הועסקו במקום מאות פועלים והוקם מבצר מתוכנן להפליא, שהיה למבצר מפתח במערכת מבצרי הגבול הצלבניים בארץ-ישראל. האבירים קראו למקום בלוואר(Belvoir), על שום הנוף המרהיב הנשקף ממנו: בצפון-מערב - הר תבור, בצפון - הכנרת, הגולן והחרמון; במזרח - בקעת הירדן והגלעד שמעליה; ובדרום - הר הגלבע והשלוחות הדרומיות של הרי שומרון. שמו הנוסף של המבצר היה קוקט (Cocquet), שפירושו בצרפתית עתיקה "חינני". מקורו כנראה בשם העיירה העברית כוכב, שהשתמר בשם הכפר הערבי אלכוכב.

חילות הסלטאן האיובי צלאח א-דין פלשו לאזור בשנים 1184-1180, ובהתמודדות עם הפולשים היתה יד המגינים הצלבנים על העליונה. אך לאחר מפלת הצלבנים בקרב קרני חטין, ביולי 1187, נפלה מרבית הממלכה הצלבנית, על עריה ומבצריה, בידי כוחותיו של צלאח א-דין. רק צור, מבצר צפת ומבצר בלוואר החזיקו מעמד. במשך שנה וחצי הגנו אבירי כוכב הירדן על מבצרם מפני אלפי חיילים מוסלמים שצרו עליו; כמה פעמים עמד בראש הצרים צלאח א-דין עצמו. מפעם לפעם הגיחו המגינים בלילות אל מחוץ לחומות המבצר, תקפו את הצרים והפילו בהם חללים.

צלאח א-דין הודיע בכל רחבי ממלכתו, כי כיבוש מבצר זה קשה עליו ביותר, גם משום ביצוריו החזקים וגם משום שכנראה הוא קשור לכוכבים, כפי שמרמז שמו, ואלה מגינים עליו מגבוה. הוא אף הוסיף וסיפר כי שלגים רבים יורדים באזור ומשבשים את התנועה בו. בכך הצטדק, כביכול, בפני נתיניו, שלא יכלו להבין את פשר המצור הממושך על מבצר אחד בודד.

ב - 5 בינואר 1189, בחצות הלילה, סיימו חפרי חיל ההנדסה המוסלמי לחפור מנהרה שהוליכה ממחנה הצרים, במדרגה שבמדרון המזרחי, לעבר המגדל החיצוני המזרחי, ה"בשורה" בלשון הבונים באותה עת. למנהרה הוכנו תמוכות של בולי עץ. הצרים שילחו בהן אש, ומשהתמוטטה המנהרה - התמוטט גם המגדל. אך המגינים לא נכנעו, וקו הביצורים הפנימי לא נפל בידי המוסלמים. לבסוף החליטו קומץ של כ - 50 אבירים, ועמם כ - 400 לוחמים, ששהו במבצר יותר משנה וחצי, להיכנע. צלאח א-דין התיר להם לצאת מן המבצר ולעבור לצור, העיר היחידה שנותרה בידי הצלבנים.

במשך שלושים השנים הבאות ישבו במבצר איכרים מוסלמים מן האזור. סמוך לשנת 1220 הגיעו לארץ שמועות על התארגנותו של מסע צלב חדש ונועז באירופה. אז החליט אלמלך אלמעט'ם עיסא שליט דמשק, להרוס כמה ביצורים בארץ-ישראל, ובתוכם גם את מבצר כוכב הירדן, כדי שלא ייפלו בידי הצלבנים. בשנת 1240 נמסר המבצר בשנית לידי הצלבנים, בעקבות חוזה שנחתם בינם ובין המוסלמים, אך הם לא שיקמו אותו.

בראשית המאה ה - 18 בנו בדווים, שהפכו למתיישבי קבע, כפר על חורבות המבצר, הוא הכפר כוכב אלהוא ("כוכב הרוחות"). תושבי הכפר נודעו ביחסם העוין לשלטונות הבריטיים ולשכניהם היהודים, ורבות מהפשיטות של "פלוגות הלילה" בפיקודו של צ'רלס אורד וינגיט נערכו באזור זה. בשנת 1948 ברחו התושבים מהכפר והוא נהרס והתכסה במשוכות צבר. בשנים 1968-1966 נערכו במבצר פעולות חפירה ושימור מטעם רשות הגנים הלאומיים, בהנהלת מאיר בן דב.

מבצר כוכב הירדן הוא דוגמה לתכנון ולביצוע מעולים של הבונים הצלבנים. חפיר עמוק, שמטרתו למנוע כלי מצור ממונעים מלהתקרב אל המבצר, מקיף אותו משלושת עבריו ומנתקו מן הרמה השטוחה שסביבו. ככל החפירים בארץ-ישראל, היה זה חפיר יבש, ללא מים. בצדו המזרחי נשען המבצר על מדרונותיה של רמת כוכב, ושם גם היה שערו המרכזי. מעבר לחפיר בנויות החומות החיצוניות של המצודה, שמהן בולטים לתוך החפיר מגדלים איתנים, שתפקידם היה לאפשר למגינים תצפית על בסיס החומה. כמעט בכל אחד מן המגדלים מצוי פתח גיחה, המוביל לחדר מדרגות צר שקישר בין המבצר ובין החפיר. פתחי הגיחה היו מוגנים בדלתות מצופות ברזל, ששרידיהן נחשפו בחפירות. באחד המגדלים האלה, סמוך למגדל הדרומי-מערבי של המבצר, נמצאים שני פתחי גיחה. כאן נמתח על פני החפיר גשר, שבחלקו האחרון היה גשר מתרומם, ועדיין אפשר לראות את טבעות הברזל שבהן הושתלו הכבלים שהרימוהו. במסגרת שיקומו של המבצר, לאחר החפירות שנערכו בו, הוקם במקום גשר למעבר המטיילים, שלא במתכונת הגשר המקורי.

מעבר לגשר נמצאים קמרונות הביצור החיצוני: המבצר הורכב משתי מערכות ביצור, החובקות זו את זו, באופן שהמערכת הפנימית היתה יכולה להוסיף להגן על יושבי המבצר גם לאחר כיבוש המערכת החיצונית. אף שהקירות לא נשתמרו למלוא גובהם, אפשר להבחין בכמה מקומות בתחילת הקמרונות של התקרות. פתח רחב יוצא לחצר הפנימית שבין שתי מערכות הביצורים. הביצור הפנימי הוא מגדל עז (דונז'ון). בקומה השנייה נבנתה כנסיית המבצר, ששרידיה נחשפו בעיי המפולת. בין השרידים – שלושה פסלים, מן היפים שנמצאו בארץ-ישראל מן התקופה הצלבנית (מוצגים כיום במוזיאון רוקפלר). הכניסה לביצור הפנימי היא כניסה בגישה עקיפה - צורתה כצורת האות ר', כמקובל בביצורי הצלבנים. מערכת הביצור הפנימי היא ריבוע של קמרונות, הבנוי סביב חצר פנימית קטורה; בכל אחת מפינותיו בולט החוצה מגדל. אפשר לעלות במגדלים ולראות את אשנבי הירי שבהם.

בפינת החצר נחפר בור מים. הקמרון הדרומי שימש במקורו כחדר אוכל. בקמרון המזרחי, סמוך לחדר האוכל, מצוי המטבח של המבצר, ובו שלושה תנורים וארובה. במטבח נמצאו כמה סכינים, מכתשי אבן וכלי בישול. בעד פשפש צר אפשר לצאת מן הביצור הפנימי ולראות את תקרתו של בור המים הגדול של המבצר. אפשר גם לרדת אליו במדרגות ולראות את שלוש שכבות הטיח שבו טויח כדי שמימיו לא יחלחלו. מדרום נראה המגדל האיתן של המבצר, שהגן על הכניסה המרכזית שבמזרח. היתה זו כניסה מפותלת, שתחילתה במגדל חיצון - הוא ה"בשורה", המגדל שקועקע על ידי המוסלמים בעת המצור. סמוך לבור המים נמצאת הסדנה של המבצר ובה כמה כורי היתוך. נמצאו בה כלי נשק רבים, פרסות סוסים ואבזרים אחרים עשויים ברזל, בתהליך חישולם.

מאזור זה, האזור המזרחי של המצודה, יש תצפית נאה על יישובי בקעת הירדן, הכנרת והגלעד. כ - 700 מ' לכיוון דרום-מזרח, במדרגה שמתחת לחווה (להלן), אפשר להבחין בחורבה גדולה ובה משוכות צבר. במקום נובע גם המעיין הקטן עין כוכב. אלה הם כנראה שרידי העיירה כוכבא מימי הבית השני, שאבניה פורקו ושוקעו במבצר בבנייה משנית. כאן נמצאו תשע אבנים השייכות לבית כנסת עתיק, וביניהן משקוף עם עיטורי מנורה בעלת שבעה קנים וכתובת הקדשה. מן הכתובת, בשפה הארמית, שרדו ארבע השורות התחתונות (מתוך חמש): "[דכיר לטב פלוני] / דשכן הדה / סכופתה מן / דרחמנה ומן עמלה / אמן אמן סלה". ותרגומה: "[זכור לטוב (פלוני)] שהעניק את המשקוף הזה מ של הרחמן ומרכושו אמן אמן סלה".

מתחת לחורבותיה של העיירה מצוי תל עתיק, כנראה מקומה של העיר רמת או ירמות, עיר לוויים בנחלת יששכר (יהושע יט, כא; כא, כט). העיר ואזורה נזכרים גם במצבות שהציב סתי ה-1 מלך מצרים בבית שאן, לאחר שהדביר את שבטי הנוודים שהציקו לתושבי האזור.

החווה הנמצאת באזור היא אחוזת שושנה, השייכת למאיר הר-ציון ונקראת על שם אחותו, שנרצחה על ידי בדווים בדרכה מעין גדי לירושלים. מאיר הר-ציין, העוסק היום בגידול בקר, היה לוחם ומפקד בצנחנים בתקופת פעולות הגמול, 1956-1953. בשטח הסמוך לחווה נובעים שני מעיינות – עין הידיד ועין פלוגות האש, ששמותיהם מנציחים את פעולתן באזור בשנת 1938 של "פלוגות הלילה" בפיקודו של צ'רלס אורד וינגיט, "הידיד". פלוגה זו היתה שייכת ל"פלוגות האש", כינוי של הפו"ש (פלוגות השדה של ה"הגנה").