עמוד הבית > אחר > חינוך גופני וספורט
יד יצחק בן-צבי. המחלקה לחינוך והדרכה


תקציר
הרעיון של כינוס עולמי של כל הספורטאים היהודים - שכונה 'מכבייה' - הועלה במחצית השנייה של שנות ה - 20, כשהיוזם הראשי היה יוסף יקותיאלי. המאמר סוקר את ההיסטוריה של המכביות.



המכביות: המשחקים האולימפיים של העם היהודי
מחבר: ד"ר צבי צמרת


הספורט הוא בית ספר מובהק לחינוך אדם-המעשה ומי כמונו העברים זקוק למעשיות? המכביה, כינוס הספורט העולמי שלנו, תשמש לנו מבחן כחות ועליה במדרגות חנוך הספורט ועל פי תוצאותיה נכונו צעדינו בעתיד. מלבד מבחן הספורט תשמש המכביה מבחן לאומי למאות ואלפי הצעירים העברים אשר יעלו לארץ-ישראל לקחת חלק בה. הם ישאפו את אויר-המולדת, יאזינו לשפת עמם הקמה לתחיה וישובו לגולה מלאי עוז ומרץ להמשיך בעבודת עמם, עד בוא זמנם לעלות ארצה.

יוסף יקותיאלי,
דברים בקונגרס של ההסתדרות העולמית 'מכבי',
מהריש-אוסטראו, צ'כוסלובקיה, יוני 1929

בראשית המאה ה - 20 כבר היו ארצות רבות באירופה שבהן פרח הספורט היהודי. באותה העת היו אגודות ספורט יהודיות בטורקיה, בבולגריה, בגרמניה, באוסטריה, במורביה ועוד. ב – 1903 נוסדה 'ברית אגודות ההתעמלות היהודיות', 'יידישע טורנרשאפט'
(Judische Turnerschaft) ,י1 שבמסגרתה אוגדו רוב אגודות ההתעמלות היהודיות ברחבי היבשת.

ב-1911 הופיעו בעיתונות היהודית במרכז אירופה מאמרים שקראו לכנס אולימפיאדה-זוטא יהודית. בין הראשונים היה פריץ אברהם, שכתב בחודש מרס של אותה שנה ב- Judusche Turnzeitung והציע אולימפיאדה יהודית עולמית.2

בספטמבר 1912 כונסה בגימנסיה 'הרצליה' אסיפת היסוד של הסתדרות ה'מכבי' בארץ-ישראל, אבל רק אחרי מלחמת העולם הראשונה, בסוכות תר"ף (1919), ערכה זו את כינוס הספורט הארצי הראשון שלה. 12 אגודות 'מכבי' ארץ-ישראליות שלחו לאותו כינוס כ - 500 נציגים בענפי ספורט שונים (רובם של ספורט עממי). מלבדם הגיעו לאירוע אלפי אורחים מכל רחבי הארץ ואלפי ירושלמים. למעשה, אפשר לטעון כי הייתה זו טרום-המכבייה הארץ-ישראלית הראשונה (עוד בטרם השתמשו בשם 'מכבייה').

אביעזר ילין, מזכ"ל הסתדרות המורים וממייסדי ה'מכבי', העלה זיכרונות מאותו כינוס ראשון של ספורטאי 'מכבי' מכל קצות הארץ:

ערב הכנוס. הרכבות מביאות אורחים וחברים לאלפים. פעם בפעם מופיעה אגודה וסניף אחר, הצועדים בארבעות [רביעיות] לקול מחיאות כפיים סוערות. הנה מגיעה קבוצה קטנה הזוכה למחיאות-כפיים נלהבות ביותר - שליחי סוריה המה, מדמשק הרחוקה באו... המפקדה עובדת בלי מנוח. לאחר שכל סניף התאמן במקומו יש ללכד את כולם לחטיבה אחת.
יום הכנוס. אנו במגרש המלא קהל של אלפים ורבבות. מחיאות כפים רועשות. מלאי גאון ואון עוברים בסך המכבים והמכביות, אגודה אגודה על דגלה.
אחרי נאום פתיחה קצר של דוד ילין ניתן צו ופקודה מפי הבן: 'אחת, שתים... שבע, שמונה'. תרגיל ראשון, תרגיל שני, תרגיל שלישי, ומפי הקהל פורץ 'הידד' ושוב 'הידד'! הרושם בל ימחה. מחיאות כפים סוערות... מתחילות ההתחרויות בקפיצה, בהטלת כידון ועוד ועוד. השמש נוטה לערוב וסמוך לשעת שקיעה מגיע הנציב בולס (שבימיו נערכו הפרעות הראשונות בירושלים), ולכבודו - אירוניה מרה - נערכים תרגילי הסיום.
נהדר ומרהיב עין היה מחזה התרגילים הללו לנוגה השמש השוקעת מאחורי הרי ירושלים.3

רעיון המכבייה

בקונגרס הציוני הי"ב, שהתכנס ב-1912 בעיר הנופש קרלסבאד שבצ'כוסלובקיה, הכריזו נציגי תשע מדינות, ובכלל זה גם נציגי ארץ-ישראל, על הקמת 'הסתדרות המכבי העולמי'. הרעיון של כינוס עולמי של כל הספורטאים היהודים - שכונה אחרי שנים 'מכבייה' - לא הועלה באותה התכנסות.

רעיון המכבייה שב ועלה רק במחצית השנייה של שנות ה - 20, כשהקטליזטור הראשי היה יוסף יקותיאלי, מעולי העלייה השנייה (הוא עלה ארצה מרוסיה עם משפחתו בשנת 1909, בהיותו בן 12). יקותיאלי היה כמה שנים אחרי כן מראשי ה'מכבי' וממייסדי ההתאחדות הארץ-ישראלית לכדורגל.

כאשר יזם יוסף יקותיאלי את המכבייה, הוא הציגה כמפעל בעל מטרות אחדות: ראשית, טיפוח התרבות היהודית - תרבות הגוף ותרבות הרוח - והצגת התרבות היהודית לפני עם ישראל ולפני העולם כולו; שנית, טיפוח הספורט היהודי בעולם והדגשה כי הספורטאים היהודים אינם רק נציגי מולדותיהם אלא גם נציגי העם היהודי; שלישית, טיפוח מרכזיותה של ארץ-ישראל והבלטתה בתור מרכז העם היהודי; רביעית, טיפוח תנועת ה'מכבי' (מבוגריה וצעיריה). יקותיאלי סבר כי כל המטרות משתלבות זו בזו: אין להעדיף מטרה אחת על פני השנייה ואין להסתפק רק במקצת המטרות.4

הוועידה הארצית של ה'מכבי' קיבלה בחנוכה תרפ"ח (1928) את הצעת יקותיאלי כי המכבייה הראשונה - אז עדיין קראו לה 'מכביאדה' - תיערך באביב תרצ"ב, במלאות 1,800 שנה למרד בר-כוכבא. ההחלטה הועברה לאישור הנשיאות של 'מכבי' העולמי, שמושבה בימים ההם היה בברלין. הנשיאות אישרה זאת והעבירה את המלצתה להחלטה סופית לקונגרס העולמי של ה'מכבי' שנערך ביוני 1929 במהריש-אוסטראו, צ'כוסלובקיה. הצעתו של יקותיאלי התקבלה שם סופית ואושרה.5

אלא שכמה שבועות אחרי סיום הקונגרס השתנה לגמרי המצב בארץ-ישראל. בארץ פרצו מאורעות דמים, ואלו פגעו כמעט בכל היישובים היהודיים (מאורעות תרפ"ט). הכול החל ליד הכותל המערבי בתשעה באב תרפ"ט (ה - 15 באוגוסט 1929). התוקפנות הערבית התפשטה מן הדרום (בעיקר מחברון) ועד לצפון (צפת, עין-זיתים ועוד). עשרות יהודים נרצחו, מאות אחרים נפגעו, רבים איבדו את רכושם, וכמה יישובים ננטשו. בימי המאורעות ומיד בסמוך להם, הוסחה הדעת מכל מחשבה על פעילות ספורטיבית. חברי 'מכבי' הצטרפו לפעולות ה'הגנה', שהתגלתה אז בכל רפיונה.

רק עם שוך המאורעות שבו לעסוק במכבייה, והחלה ה'תחרות' בין ירושלים לתל-אביב בסוגיה היכן ראוי שתתקיים המכבייה. בסופו של דבר הוסכם: 'הבכורה הלאומית אמנם לירושלים, אבל הגשמת הדבר קשה בה. תל-אביב העברית במאה אחוזים מתאימה מאד לחפצנו, ובה גם שטח אדמה עירוני המיועד לאצטדיון ושאר התנאים הדרושים להארחת אלפי אנשים מחוץ-לארץ'.6

על ארגונן בפועל של המכביות הופקד יהושע אלוף (וולפיאנסקי), בוגר גימנסיה 'הרצליה', שהיה מראשי 'מכבי' בוורשה.7

המכבייה הראשונה: 'מכביית הסוס הלבן'

המכבייה הראשונה נערכה בתל-אביב בסוף חודש מרס 1932.

לקראת האירוע ההיסטורי נבנה במיוחד אצטדיון המכבייה, על גדות הירקון. בנייתו של האצטדיון הייתה בעיה סבוכה והיא הצריכה מאמצים רבים והיערכות יוצאת דופן.

שמונה ימים לפני פתיחת המכבייה הודיע שלמה ארזי, יו"ר 'ועדת המגרש', כי האצטדיון יהיה מוכן במועד וכי הוא יכיל 5,000 מקומות ישיבה ו - 15,000 מקומות עמידה.8 מסעות תעמולה אורגנו לקראת האירוע, ובהם מסע של רוכבי אופניים שנערך בסוף שנת 1931.

ערב בוא הספורטאים האורחים קושטה כל העיר תל-אביב בכרזות תכולות-לבנות. בכל פינה הובלטו ססמאות המכבייה. זאת ועוד, רבים מאזרחי תל-אביב התנדבו לארח את משתתפי המכבייה בבתיהם. בארץ כולה שררה תכונה רבה. אל המכבייה זרמו ובאו אלפים: ברכבות, במכוניות, באופניים ואף ברגל. רבים הגיעו לבושי חליפות לבנות וחבושי כובעים תכולים - כיאה לאירוע הציוני הגדול.

לקראת המכבייה הראשונה נערך נשף תרבותי גדול בבית העם ברחוב בן-יהודה. הנשף עמד בסימן העבריות החדשה-הישנה: תאטרון האוהל הציג את 'ירמיהו'; תאטרון הבימה את 'אמנון ותמר' ו'כתר דוד'; האנסמבל הקאמרי ניגן קטע מ'שמשון ודלילה'; האורטוריה הארץ-ישראלית ביצעה את 'אליהו, איזבל וההמון' ואת שיר הניצחון מתוך 'יהודה המכבי'. תזמורת מכבי האש הנעימה במנגינות עבריות ובמנגינות מוכרות נוספות.

היו שקראו למכבייה הראשונה 'מכביית הסוס הלבן', מכיוון שהיא נפתחה במצעד ברחובות 'העיר העברית הראשונה', ובראש המצעד רכבה שורה של רוכבים, בהם 'זקן השומרים העבריים' - אברהם שפירא מפתח תקוה. בין האישים בלט ברוכבו על סוס לבן ראש עיריית תל-אביב, מאיר דיזנגוף. ביום ההוא ממש ירד בארץ המלקוש, אך הוא לא פגע בפתיחת האירועים.

טקס פתיחת המכבייה נערך בחסות הנציב העליון הבריטיי לויטננט ג'נרל סיר ארתור ג' ווקופ. בטקס נערך גם מופע התעמלות בהשתתפות 2,500 מתעמלות ומתעמלים – כמחווה לסניפי מכבי בר-כוכבא ברלין, הכוח וינה והגיבור פראג - מייסדי תנועת ה'מכבי' העולמית. 120 יונים לבנות, מניין לכל שבט משבטי ישראל, הופרחו כדי לבשר על פתיחת המשחקים.

בתחרויות השונות של המכבייה הראשונה השתתפו 390 ספורטאים, אשר באו למשחקים מ - 14 ארצות.9 נבחרות קנדה ודרום אפריקה לא הגיעו לאותה מכבייה. לעומת זאת, בלטו בין הבאים 69 מתחרים יהודים מלבנון, מסוריה וממצרים. מן הראוי לציין כי במכבייה זו השתתפו בתור אורחים כמה מתאגרפים מוסלמים ממצרים וספורטאים בודדים נוספים שאינם מ'בני ברית'.

חשוב לציין כי בשתי המכביות הראשונות השתתפו נציגי 'מכבי' בלבד. נציגי 'הפועל', שהתרעמו על כך שכינוס הספורט היהודי העולמי כולל רק את שם יריביהם מ'מכבי', היו נכונים, כך טענו, להצטרף למכבייה למרות הכל. אולם הם תבעו מ'מכבי' כמה תביעות: שיתוף בארגון ובניהול המכבייה, ולא רק סיפוחם אליה; הזמנת קבוצות ספורט מן העולם הגדול, הקרובות ברוחן ל'הפועל'; הזמנת צעירים מהנוער העובד ומהצופים העובדים; הופעה של נבחרות 'הפועל' בתחרויות עם דגליהן ותלבושתן, ועוד. בסופם של דברים סוכם ב'מכבי': 'הפועל' אינה צריכה לשכוח שמפעל המכבייה הוא מפעלה של 'מכבי'. דרישות 'הפועל' נדחו. תחרויות המכבייה נערכו בהשתתפות מקצת ספורטאי ישראל בלבד.10

בדירוג הכללי של תוצאות המכבייה הראשונות זכו יהודי פולין במקום הראשון. אחריהם, לפי הסדר, יהודי אוסטריה, ארצות הברית, צ'כוסלובקיה, ארץ-ישראל ומצרים. כאשר נמנו המדליות התברר כי נבחרת ישראל זכתה במדליית זהב אחת בלבד: בענף הסיוף לנשים.

בסיכומם של דברים, למרות כל הפירודים והאכזבות, המכבייה הראשונה תרמה להרמת המורל בקרב יושבי הארץ. היא הרימה את קרנה של התנועה הציונית בחלקים של יהדות התפוצות. יחד עם זאת, מכבייה זו סבלה מן העובדה שמארגניה היו חסרי ניסיון בארגון אירוע ספורט בינלאומי. הסדרים בתחרויות ובאירועים של המכבייה היו לא פעם מתחת לכל ביקורת.

עיתונאי מ'דבר', אשר סיכם את המכבייה הראשונה, כתב ב- 1 באפריל 1932 הערות סיכום שהיו על-פי-רוב מפרגנות:

הנחת למראה הנהדר של השעשועים ההמוניים שבהתעמלות הכללית ובתרגילי הצופים וערך הפגנת הנעורים העברית בפני הנציב העליון ושאר שלטונות גבוהים... כיסו לגמרי על ליקוים קלים בסדריה של המכביה... ההרגשה הכללית לא יכלה להיפנות לאלה. הקהל ראה את היער ולא בדק בעצים.

המכבייה השנייה: 'מכביית העלייה'

המכבייה השנייה נערכה בראשית חודש אפריל 1935.

מכבייה זו עמדה להיפתח ביום ראשון, אחד באפריל, אולם נפתחה רק בשניים באפריל. אחד המארגנים הסביר זאת: 'יום א' בשבוע חל בראשון באפריל וגם אם איננו מאמינים בדעות קדומות, חלילה לנו שיחששו אלה הבאים למכביה לפתוח אירוע כה חשוב דווקא ביום הפתאים הבינלאומי. הרי רצינו להיות עם ככל העמים?!.11

בין המכבייה הראשונה למכבייה השנייה גדל היישוב העברי בארץ ב - 100,000 נפש והגיע לכ - 375,000. מספר התושבים היהודים בתל-אביב הוכפל באותן שלוש השנים (הוא גדל מ - 52,240 בראשית 1932 ל - 120,000 בראשית 1935).

המכבייה השנייה עמדה בצל עליית הנאצים לשלטון בגרמניה. דווקא בשל כך הייתה הרגשה בקרב מארגני המכבייה שהפעם יש להגדיל את הפגנת השרירים היהודית. רבים ראו במכבייה תשובה מופגנת לניסיונות, שהתעצמו באותם חודשים ממש, להשפיל את העם היהודי ולרמוס את כבודו. כמו כן, היו מי שקיוו כי המכבייה תשמש מנוף להגדלת היישוב העברי בארץ. יש לציין שאחרי מאורעות תרפ"ט הגבילו הבריטים מאוד את העלייה ארצה והתירו ליהודים לעלות ארצה במכסות קטנות ביותר ('קווטות') של רישיונות עלייה ('סרטיפיקטים'). המכבייה תוכננה מראש כמכביית עלייה לארץ - נכון יותר: הסתננות ארצה - של מאות יהודים.

למרות העובדה שהעם היהודי היה נתון תחת ענני הנאציזם והיישוב בארץ היה תחת מכבש המשטר הבריטי, שהגביל את ההתיישבות בארץ ועצר את העלייה אליה, לא חדלו בארץ 'מלחמות היהודים'. יתר על כן, אחרי רצח ארלוזורוב ביוני 1933 והאשמת חוגי הימין ברצח, הן גברו מאוד.

הפלגנות הקשה בין הציבורים היהודיים הגיעה עד שערי המכבייה. למשל, יעקב חזן, נציג השומר הצעיר ואיש קיבוץ משמר העמק, טען שה'מכבי' מעודדת 'ספורט של בורגנים' ואילו היישוב זקוק ל'ספורט של מעמד הפועלים'. רבים בהסתדרות העובדים קיבלו את דעתו וקראו להילחם בספורטאי 'הציונים הכלליים'. בלחץ ארגון 'הפועל' (וגם בלחץ הרביזיוניסטים ואנשי בית"ר, שלחצו, בנפרד, באותו הכיוון) בוטלה צעדת פתיחה של משלחות 'מכבי', שעמדה להיערך ברחובות תל-אביב. ראשי 'הפועל', וכאמור גם אנשי בית"ר, דרשו מן המשטרה הבריטית, בהפגנתיות פוליטית ברורה, לערוך צעדות מקבילות שלהם דווקא באותן שעות. הבריטים, כפשרה, ביטלו את כל הצעדות היהודיות המתוכננות: הן את אלו של 'מכבי' והן את אלו של 'הפועל' ובית"ר.12

למרות המאבקים הפוליטיים בארץ, באו למכבייה השנייה 1,350 ספורטאים ועמם עוד כ - 1,000 מלווים (בני-זוג, בני-זוג פיקטיביים ומלווים רבים אחרים). הם הגיעו לארץ מ – 28 ארצות: מדרום אמריקה ומצפונה, מאפריקה, מאסיה, מאוסטרליה וכמובן מאירופה.

בין המברכים את באי המכבייה השנייה היו הלורד מלצ'ט, נשיא הכבוד של ההסתדרות העולמית של ה'מכבי'; מאיר דיזנגוף, ראש עיריית תל-אביב; מנחם אוסישקין, 'איש הברזל' של הקרן הקיימת; הגברת שושנה פרסיץ, נציגת 'הציונים הכלליים', ונציגים אחדים מן התפוצות. הפעם לא היה בין המברכים שום נציג של ממשלת המנדט הבריטי, מכיוון שזו חששה מן המכבייה והתנגדה לה.

בלט בייחודו בין המברכים הראשון לציון, הרב בן-ציון מאיר ח"י עוזיאל. בדברי הברכה שלו, שהופנו בעיקרם ליהודים שבאו ארצה מן התפוצות, הדגיש הרב כי 'עצם העליה מהגולה כשהיא נושאת פניה ומגמתה לארץ-הקודש, היא לא רק עליה קבוצית מכבית, אבל היא עליה נפשית כבירה, שפושטת מאליה אלקי הנכר ומנהגי השפעת הנכר בכל צורותיהם ומתלבשת בקדושת הארץ וקדושת עם ישראל האצורה באדמתה וספוגה באוירה'. בדברים שהפנה לספורטאי הארץ ביקש שתימצא הדרך 'למנוע את משחקי הספורט הפומביים והרועשים בימי השבתות ומועדי קודש בארצנו הקדושה'.13

במכבייה השנייה התחרו הספורטאים ב - 21 ענפי ספורט. לנבחרת האתלטיקה הפייבוריטית של יהודי ארצות הברית היו יריבות חזקות בדמותן של נבחרות גרמניה ופולין. בין ענפי הספורט החדשים במכבייה זו היו הג'ודו, הג'יאו-ג'יטסו, הרמת המשקולות, מרוצי האופניים ותחרויות הרכיבה על אופנועים. לכבוד המכבייה השנייה נפתחה בריכת השחייה בבת-גלים (בחיפה) ונערכו בה תחרויות שחייה וספורט מים. בדירוג הכללי של תחרויות השחייה זכו המתחרים מאוסטריה.

כאמור, רבים ממשתתפי המכבייה תכננו מלכתחילה שלא לחזור לארצות מוצאם. הגדילה לעשות משלחת יהודי בולגריה: איש מ - 350 באי המשלחת לא חזר למולדתו. רק כלי התזמורת שבאו עמם הוחזרו לבולגריה מן הארץ באנייה מיוחדת... גם רוב נציגי ליטא, ארץ אשר כמה שנים אחרי-כן נעשתה גיא צלמוות ליהודיה, לא חזרו למקום מוצאם.

המכבייה שלא התקיימה

המכבייה השלישית הייתה אמורה להיערך בשנת 1938, שלוש שנים אחרי המכבייה השנייה. אולם מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט בארץ (1939-1936), הזעזועים הגדולים באירופה, השואה הנוראה של העם היהודי ומלחמת העצמאות - כל אלה גרמו לכך שמכבייה זו נערכה רק 15 שנה מאוחר יותר: בשנת 1950.

הקשיים הגדולים הראשונים שהביאו לידי דחיית המכבייה השלישית החלו אצל ראשי ה'מכבי' בארץ, בעת ניסיונותיהם לגייס משאבים. כאשר בנו את תקציב המכבייה התברר כי יהיו זקוקים ל - 5,000 לירות ארץ-ישראליות, לעומת כ - 3,500 לירות שהוקצבו למכבייה הראשונה. היה זה סכום עתק במושגי הימים ההם. תחילה ביקשו לגייס את חלק הארי של התקציב בחו"ל, אבל יהודי הגולה חשו כי את הכספים יש להעביר לצרכים דחופים יותר. אחר-כך קיוו כי כמחצית הסכום תגיע מדמי הביטוח שהיו זכאים להם אחרי השרפה באצטדיון תל-אביב, שנשרף באותה תקופה. בסופו של דבר התברר כי גם גיוס מחצית הסכום איננו אפשרי.14

במקביל לקשיי המימון - ומעל ומעבר לקשיים אלה - העיקו מאוד מאורעות הדמים בארץ. בשעת ההיערכות לקיום המכבייה השלישית, בשנים 1936 ו - 1937, הלכו וגברו ההתנכלויות הערביות ליישוב העברי. בשנים ההן נרצחו בכל חלקי הארץ עשרות יהודים, ומאות נפגעו. ראשי ה'מכבי' החלו לחוש יותר ויותר כי השעה אינה כשרה להבאתם ארצה של אלפי יהודים.

אחרונה 'חביבה' בהתנגדותה לכינוס המכבייה הייתה ממשלת המנדט הבריטי. האנגלים חששו מהסלמה נוספת ביחסים בין ערבים ליהודים, שתיווצר אם יתירו לקיים מכבייה. זאת ועוד, אנשיה זכרו היטב את העלייה הבלתי חוקית ארצה במהלך המכבייה השנייה, שגרמה לתסיסה בציבור הערבי.

בסופו של דבר נאלצו חולמי המכבייה להחליט על דחייתה. את מרצם הארגוני תיעלו למפגש גדול אחר של ספורטאי ארץ-ישראל: הכינוס הארצי השביעי של הסתדרות 'מכבי ארץ-ישראל'. כינוס זה נערך בפסח תרצ"ח (1938), במלאות 25 שנים להסתדרות ה'מכבי' בארץ-ישראל. בכינוס הוכח כי למרות המצב הקשה בארץ ובעולם, היה אפשר לקיים אירוע ספורטיבי שהשתתפו בו אלפי ספורטאים וצופים רבים.

המכבייה השלישית: 'מכביית ראשית הגאולה'

בעיצומה של מלחמת העצמאות, בדצמבר 1948, התקיים בתל-אביב הקונגרס העולמי העשירי של ה'מכבי'.

ראש הממשלה ושר הביטחון, דוד בן-גוריון, בירך את משתתפי הקונגרס. בין היתר אמר:

אתם מתכנסים עכשיו בארץ - כשמלחמת השחרור של המכבים חדלה להיות זכר היסטורי עתיק ונעשתה מחדש מציאות חיה ואקטואלית ואולי בהיקף יותר גדול מאשר בתקופת החשמונאים. אנו חיים עכשיו - לא מזכירים, אלא חיים מחדש לא רק פרשת המכבים - אלא כמה וכמה מהפרשות האדירות שבתנ"ך... בימים אלה יש משמעות חדשה, משמעות ריאלית ממשית לשם מכבי - משמעות של גבורה, עוז-רוח, לא ספורט - אלא מלחמה ממש למען תרות ועצמאות לגאולה.15

למרות המלחמה ולמרות הערותיו של בן-גוריון, הוחלט באותו קונגרס לקיים את המכבייה השלישית בישראל בסוכות תשי"א (ספטמבר 1950).

הוועדה המתכננת, שקבעה את פרטי המכבייה, החליטה שלא לקיים תחרויות בשבתות ובחגים. לכן סוכם כי המכבייה תארך כמעט שבועיים. מועד טקס הפתיחה נקבע לט"ז בתשרי תשי"א ומועד טקס הנעילה לכ"ח בתשרי תשי"א.

עקב העובדה ששליש מן העם היהודי נכרת, הגיעו למכבייה השלישית 800 ספורטאים בלבד, מ - 19 ארצות, ובפעם הראשונה השתתפו משלחות יהודיות מהודו, מלוב ומשבדיה. הפעם הוכרז כי המשחקים יכללו את כל נציגי ארגוני הספורט היהודיים, ולא רק את נציגי 'מכבי'.

לקראת המכבייה השלישית נבנה אצטדיון רמת-גן. אברהם קריניצי, ראש עיריית רמת-גן, גייס באותם ימים, שהיו, כידוע, ימים של עלייה גדולה ו'צנע', סכום של 600,000 ל"י לצורך בניית האצטדיון (ל"י אחת הייתה שווה אז 4.2 דולר). ללא ספק סכום עתק יחסית לצרכים הגדולים האחרים שהיו ליישוב בארץ באותה העת.

פתיחת המכבייה הייתה למעשה גם חנוכת אצטדיון רמת-גן. השתתפו בה כ - 50,000 צופים. את המכבייה פתח יושב הראש הראשון של הכנסת, יוסף שפרינצק. נבחרת ישראל הייתה גדולה ומרשימה במיוחד.

במכבייה זו זכו הספורטאים הישראלים בהישגים גדולים. לישראל הוענקו מדליות זהב במקצועות האתלטיקה הקלה והאתלטיקה הכבדה. ביניהם: קפיצה לגובה, קפיצה לרוחק (גברים), זריקת כידון, הטלת פטיש ועוד.

נחמיה בן-אברהם, שדר הספורט הידוע ברדיו, היה גם עיתונאי ספורט בעיתון 'הבוקר', וכך כתב על המכבייה השלישית:

המכביה הקודמת, השנייה, התקיימה ב - 1935... די להעיף עין ולהסתכל במפקדים של פתיחת שתי המכביות [השנייה והשלישית], מספיק לקרוא את השלטים של המדינות המשתתפות - ונוכל ללמוד פרק בהיסטוריה היהודית משנת 1935 ועד שנת 1950... היא תספר לא רק על ההשמדה שעברה עלינו, על הסתלקותם מן השורות של טובי הנוער בפולין, צ'כיה, גרמניה, הונגריה, רומניה וכל יתר מדינות ההשמדה, היא תספר לא רק על מרכז הכובד של הגולה, אשר עבר עתה לעולם האנגלו-סכסי. מכביה זו תספר גם על ראשית הגאולה [על הקמת מדינת ישראל].16

המכביות בשנות המדינה

המכבייה הרביעית נערכה בסוכות תשי"ג (1952), ובשנה זו הגיעו לתחרויות 890 ספורטאים מ - 21 ארצות. מכבייה זו נפתחה על-ידי נשיא המדינה השני יצחק בן-צבי. באותה מכבייה החלה המסורת של הדלקת לפיד ב'קברות המכבים' (על יד מודיעין), והבאתו לאצטדיון המכבייה ברמת-גן. רק בשנה הזאת נכנסו המכביות לתלם, והוחלט לקיים את המכביות, במקביל למשחקים האולימפיים, מדי ארבע שנים בדיוק.

המכבייה החמישית התקיימה ב - 1957. באו אליה 980 ספורטאים מ - 20 ארצות. הפעם נעדרו ספורטאים יהודים מכמה מארצות 'מסך הברזל'. ממשלותיהן של הארצות האלה אסרו על היהודים להגיע ארצה בתגובה על מלחמת סיני שנערכה שנה לפני-כן. בעת קיום מכבייה זו נחנך כפר המכביה, ליד רמת-גן. בין הישגי המכבייה הזאת: הבאתה לתחרויות, ואחר-כך העלאתה ארצה, של המתעמלת היהודייה מהונגריה, אגנס קלטי, ששנה לפני-כן זכתה בארבע מדליות זהב במשחקים האולימפיים במלבורן.

למכבייה השישית, של שנת 1961, באו כ - 1,000 ספורטאים יהודים מ – 21 ארצות, מהן גואטמלה וקונגו הבלגית, שהשתתפו בפעם הראשונה. במכבייה זו זכה בשתי מדליות זהב ג' הרמן, אלוף ארצות הברית בקרב-עשר. חברו, גרי גובנר, הגיע להישג שעד אז לא הושג: שלוש מדליות זהב (זריקת דיסקוס, הדיפת כדור ברזל והרמת משקולות במשקל כבד). בין אורחי הכבוד של המכבייה הזאת בלטו האלופים האולימפיים מארצות הברית, ראפר ג'ונסון (קרב עשרה) וג'ון תומס (קפיצה לגובה). אלה הפגינו הופעות מרהיבות.

המכבייה השביעית נערכה ב - 1965. היא זכורה לא במעט בזכותו של מרק ספיץ, שהיה אז שחיין יהודי בן 15 שבא עם נבחרת יהודי ארצות הברית, ואחר כך נודע כמהיר שחייני העולם. במכבייה הזאת היו מלבדו עוד כ - 1,200 ספורטאים מ - 24 ארצות נוספות.

המכבייה השמינית הייתה בשנת 1969. היא עמדה בסימן האופוריה היהודית הגדולה, ששררה בעולם היהודי כולו אחרי ניצחונה של מדינת ישראל במלחמת ששת הימים. מספר משתתפיה עלה על 1,300. במכבייה זו אורגן במיוחד יום ירושלים למשתתפים. כל הספורטאים נלקחו לבקר בכותל המערבי ובעיר העתיקה.

שמונה מכביות נערכו בארץ בשנות ה - 70, ה - 80 וה - 90: מן המכבייה השמינית, אשר נערכה ב - 1973, ערב מלחמת יום הכיפורים, ועד למכבייה ה - 15, אשר נערכה בשנת 1997. מדי ארבע שנים, ללא עיכובים ודחיות, נערכה מכבייה נוספת. במכבייה השמינית עדיין היה מספר המשתתפים היהודים מרחבי העולם נמוך מ - 2,000. למכבייה ה - 15 באו למעלה מ - 5,000 ספורטאים יהודים, מ - 55 מדינות.

אלא שהמכבייה ה - 15, אשר התכוונה לציין מלאות 100 שנים לקונגרס הציוני הראשון ואת פתיחת שנת היובל של מדינת ישראל, הייתה הטרגית מכולן. כמה דקות לפני טקס הפתיחה, אשר שודר בשידור ישיר בטלוויזיה למיליוני צופים, אירע אסון נורא: גשר עץ אשר הוצב מעל לנחל הירקון קרס בשעה שצעדה עליו משלחת אוסטרליה בדרכה לטקס. עשרות ספורטאים נפלו לנחל המזוהם. ארבעה ספורטאים נהרגו, רבים נפצעו, מהם אנושות. מקצתם עדיין לא החלימו.

למעשה, כל מעמדה של המכבייה עדיין לא החלים. צל כבד הוטל על המדינה כולה, ובמיוחד על המארגנים. על כמה מן האחראים הושתו עונשי מאסר.

במכבייה ה - 16, בשנת 2001, הגיעו לישראל כ - 2,500 ספורטאים. טקס הפתיחה של התחרויות נערך באצטדיון 'טדי' בירושלים, אולי במטרה להשכיח את אסון הגשר במכבייה הקודמת. לקראת מכבייה זו הוקם לראשונה אגף המטפל בנושא הבטיחות, וזאת כדי להבטיח שמראות 1997 לא ישנו, ולהחזיר את אמון הציבור בארץ ובחו"ל ביכולתה של ישראל לארגן אירועי ספורט גדולים. 17

סיכום

יוסף יקותיאלי, מיוזמי המכבייה, קיווה כי המכבייה תהיה גם אירוע של 'משחקים אולימפיים עבריים' וגם כלי שישרת את 'התחייה הלאומית-התרבותית'. יקותיאלי חלם כי במכבייה ישולבו 'מקצועות הגוף' ו'מקצועות הרוח'. הוא ציפה כי לצד תחרויות הספורט, המכבייה תשמש גם במה ליהודי העולם לקיום תחרויות אמנותיות: בשירה, בציור, בפיסול, באדריכלות וכדומה.

כידוע, רק מקצת החלום התגשם: המכבייה נעשתה אירוע ספורט עולמי המכנס יחד ספורטאים יהודים מן העולם כולו, אך אישי תרבות - סופרים, משוררים, ציירים וכו' – אינם קשורים כלל למכבייה. הם אינם רואים בה אירוע אמנותי-תרבותי. ואמנם, למעשה מן המכבייה הראשונה, המכבייה אינה מתיימרת כלל לעסוק בתרבות הרוח היהודית.

זאת ועוד, מבחינה ספורטיבית גרידא, הישגי הספורטאים היהודים הם לא פעם בינוניים ומטה. אחת הסיבות לכך היא שמקצת הספורטאים המצטיינים, ובהם כמה מבכירי הספורטאים שנולדו יהודים, אינם חשים כל קשר ליהדותם ואינם מוכנים לבוא לתחרויות יהודיות. לעתים, דווקא בכירי הספורטאים נמנעים מלבוא לתחרויות המכבייה.

התוצאה היא ש'האולימפיאדה של העם היהודי' היא התכנסות ספורטיבית ממעלה שנייה של יהודים מן התפוצות, יחד עם ישראלים, במדינת ישראל.

חייבים להודות: מבחינה ציונית, האירוע משפיע פחות ופחות, מכיוון שהרוח הציונית בארץ נחלשה. מבחינה ספורטיבית, זה אירוע שיש בו הישגים ספורטיביים מעטים מאוד העומדים בקנה המידה של הספורט העולמי.

ואף-על-פי-כן, עדיין ערכה של המכבייה הוא רב. היא הוכחה נוספת שמדינת ישראל היא לא רק 'מדינה לאזרחיה', אלא גם, ובו זמנית, 'מדינת משפחה': מדינתה של המשפחה היהודית בעולם כולו, שמרכזה בישראל, אך היא פזורה לה על-פני ארצות ומדינות שונות. קשרי דם ותרבות - כולל 'תרבות הגוף' - מחברים בין חלקיה.

הערות

  1. יהודי גרמניה היו הגורם הדומיננטי ב'יידישע טורנשאפט' והיא חיקתה במודע את ה'דויטשע טורנשאפט' הגרמנית. ראו: י' דורון, 'תנועת המתעמלים הציונית על רקע החברה הגרמנית ברייך הגרמני', א' זמרי (עורך), תרבות הגוף ביהדות, מכון וינגייט 1977, עמ' כ"ב-כ"ז.
  2. י' אלוף, 'לתולדות המכביות', א' זמרי (עורך), תרבות הגוף ביהדות, מכון וינגייט 1973, עמ' מ"ח; ח' ויין, המכביות בארץ-ישראל, תל-אביב 1980, עמ' 10.
  3. על-פי: אביעזר ילין, בתוך: מ' עובדיהו (עורך), ספר המכביה, תל-אביב תרצ"ה, עמ' 40.
  4. את המטרות ניסחתי על-פי מסמכיו בארכיון 'מכבי' בכפר המכביה, תיק 9- 5-1.
  5. על-פי: י' יקותיאלי, דרכי אל המכביה הראשונה, נס ציונה 1969, עמ' 17.
  6. הניסוח הוא ניסוחו של ,קותיאלי, 'המכבייה מהי?', בתוך: עובדיהו (לעיל, הערה 3), עמ' 49.
  7. אלוף היה המפקח על החינוך הגופני במערכת החינוך של הוועד הלאומי, ועם קום המדינה - במשרד החינוך. הוא חתן פרס ישראל לשנת 1974.
  8. י' יקותיאלי, יובל ומעלה, +50: זכרונות מ'המכבי', מהצבא התורכי במלחמת העולם הראשונה ומתנועת הספורט העברית בארץ-ישראל, ב [חמ"ד] 1975, עמ' 140-139.
  9. מספר הארצות המשתתפות שנוי במחלוקת. המקורות השונים מדווחים על מספרים שונים הנעים בין 13 ל – 27 משלחות. ראו: ש' קורלנדצ'יק, 'כמה משלחות השתתפו במכביה הראשונה?', החינוך הגופני והספורט, 4 (1997), עמ' 17.
  10. על-פי: מ' קופלר, 'היחסים בין הסתדרות המכבי לבין התאגדות הפועל עד למכביה הראשונה', ע' גיל (עורך), שביל הזהב: קובץ לזכרו של צבי נשרי, מכון וינגייט 1979, עמ' 73-64; ראו גם: ח' קאופמן, 'העימות בתקופת המנדט בין התאגדות הפועל ובין הסתדרות מכבי בסוגיית ההשתתפות במכביות', בתנועה, ב, 3 (תשנ"ה), עמ' 72-51.
  11. על-פי ש' הלפר, '"יהדות השרירים", לתולדותיו של מפעל המכביה', סקירה חודשית, 7 (1985), עמ' 46.
  12. על נושא זה ראו בהרחבה: קאופמן (לעיל, הערה 10), עמ' 72-51.
  13. עובדיהו (לעיל, הערה 3), עמ' 27.
  14. ראו: ש' מאירי, נחום המכבי, פרקים בחייו של נחום חת, חיפה 1994, עמ' 113-111.
  15. על פי ויין (לעיל, הערה 2), עמ' 172.
  16. הבוקר, 27 בספטמבר 1950.
  17. מ' מהרי"ק, 'ניהול הבטיחות במכבייה ה - 16', החינוך הגופני והספורט, כ"ז, 1 ( 2001), עמ' 13-9.
ביבליוגרפיה:
כותר: המכביות: המשחקים האולימפיים של העם היהודי
מחבר: צמרת, צבי (ד"ר)
שם  הספר: תרבות הגוף והספורט בישראל במאה העשרים
עורכי הספר: קאופמן, חיים  (ד"ר) ; חריף, חגי  (ד"ר)
תאריך: תשס"ג
בעלי זכויות : יד יצחק בן-צבי. המחלקה לחינוך והדרכה
הוצאה לאור: יד יצחק בן-צבי. המחלקה לחינוך והדרכה; מכון וינגייט
הערות: 1. סידרת עידן ; 22.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית