לעיל הבאנו את הכלל, העולה מבדיקת המקרים של נישואי ריבוי במקרא והוא: רק אחד מבניו של אדם יכונה בתואר בכור בייחס לאב. נראה זאת על פי דוגמאות מן הכתובים.

א. נישואי ריבוי עם נשים מאותו מעמד

1. לפי המובא בבר' ל"ו היו לעשו שלוש נשים ופירוט בניו בא בחלוקה מוגדרת לפי בניה של כל אחת מהן (ואף שבדברי-הימים א א', לה לא נזכרו נשות עשו, הרי סדר הבנים ללפי אמותיהם נשאר זהה לרשימה שבבר' ל"ו). מן הסתם כל ראשון בקבוצת משנה כזו הוא בכור לאמו. ויחד עם זאת לא כונה בתואר בכור, אלא אליפז, שהוגדר כ"בכור עשו" (שם, טו) [והוא גם בכור עדה (שם, ד)]
2. מן הכתובים ידוע, כי לחצרון היו מספר נשים (דברי-הימים א ב', ט, כא, כד). ורק על בנו ירחמאל נאמר, שהוא "בכור חצרון". ומן הסתם הכוונה לבכור מאשתו הראשית, שבדרך מקרה לא נזכרה בשמה, ושבניה הובאו בב', ט.
3. לירחמאל היו לפחות שתי נשים, שפירוט בניהן בא בדברי-הימים א ב', כה-כו', ורק הראשון בצאצאי אחת מהן כונה "בכור ירחמאל" (ב', כז).
4. לגדעון היו נשים רבות, ואלו ילדו לו שבעים בנים (שופטים ח', ל), ורק יתר כונה כ"בכורו" של גדעון (ח', כ).
5. רשימת בני דוד בשמואל ב ג', ב-ה מביאה אותה תמונה של בכור לאב, אבל יש בה כמה עניינים חשובים לנידון, שכדאי לדייק בהם. ברשימה זו נזכרו ששה מבני דוד וליד כל אחד מהם מצויין שם אמו. כלומר כל אחד מהנזכרים ברשימה זו נולד מאם אחרת, ומן הסתם הוא בכור לאמו. אבל אף אחד מהם לא נזכר בתוארו כבכור האם, ורק אמנון כונה "בכורו" (בייחס לדוד).
   סיוע להבנת אופיה של הרשימה בשמואל ב ג' מצוי בהערה, שנמסרה כבדרך אגב במלכים א א', ו: "ולא עצבו (דוד את אדוניה) אביו מימיו לאמר מדוע ככה עשית וגם הוא טוב תואר מאוד ואותו ילדה אחר אבשלום"²⁶. יש שורה של ראיות לכך, שאדוניה היה אותה שעה גדול האחים שבין בני דוד החיים, וממילא הוא ממלא מקום הבכור באורח טבעי²⁷. וגם האמור עליו "ולא עצבו אביו" וכו' הוא לדעתי תוצאת היותו במעמד זה. גם מן האמור בסוף הפסוק "ואותו ילדה אחר אבשלום" אפשר להגיע לאותה מסקנה. בנוסח לוקיאנוס של כתוב זה נאמר במקום "ילדה" έγεννησε (והשווה גם H³. נ) ולפי זה נראה שגרס "ואותו הוליד אחר אבשלום". יוצא, שלפי עדות מלכים א א', ובנוסח לוקיאנוס יש לראות את הרשימה בשמואל ב' כערוכה בסדר כרונולוגי, לפי לידת הבנים בייחס לאביהם. ואמנם בא אדוניה ברשימה זו לאחר אבשלום. נראה לי, שכונת הכתוב במלכים א א', ו גם לפי נוסח המסורה הוא לומר, שלידת חגית את אדוניה היתה לאחר לידת מעכה את אבשלום, ויש בכך ראייה, שהקטע בשמואל ב ג', המזכיר את אבשלום ואת אדוניה, ערוך לפי סדר כרונולוגי יחסי (ועיין לקמן), ויש לשער, שאותו עקרון קיים גם לגבי חלקים אחרים של אותה רשימה.
   סיוע להנחה, שהרשימה בשמואל ב ג', בנוייה לפי סדר כרונולוגי אפשר היה לקבל גם מן התארים שהיא כוללת (בכורו, משנהו, השלישי וכו'). אך שאלת קיום התארים קשורה בבירור עניין דרכי קביעתו של בכור לאב, שהרשימה מביאה אותו. והרי אפשר, שהמספור ניתן לבנים אלו משום שהם בכורות לאמותיהם, ומתוך התעלמות מבנים אחרים של אותן נשים. אף ייתכן, שהתארים הוכנסו בשלב מאוחר לטקסט ²⁸ על-ידי מי שלא הבחין במהותה המיוחדת של הרשימה.
   סיכום: עם שברור, כי הרשימה ערוכה לפי סדר כרונולוגי, הרי קשה הוא בעיני, שכל אחת מן הנשים הנזכרות ילדה לדוד רק בן אחד כל אותה עת, על כן נראה לי, שבנוסף לעקרון הכרונולוגי שברשימה, היא ערוכה על פי יסוד עקרוני אחר, והוא – שהיא כוללת ששה בכורות לאמותיהם²⁹, ואלו סודרו לפי סדר בכורתם לאביהם³⁰.
6. בני כלב נולדו לו ממספר נשים (דברי-הימים א ב', יח, יט, (נ), מב, מו, מח), ורק אחד מהם – מישע – הוגדר כבכורו (ב', מב)³¹. לעניין זה אין הבדל בין ייחוס בית-כלב למקרים שהוזכרו קודם לכן, אולם כאן מצטייר יחוד מסויים, משום שעל בן אחר של כלב נאמר שהוא "בכור אפרתה"³², והוא שם אחת מנשות כלב. נמצא, שכאן יש הבדל מפורש בין בכורות הנשים, שבדרך מקרה ובאופן חד-פעמי במקרא (ר' לעיל, עמ' 36) נזכר אחד מהם בתארו זה, לבין בכור האב – מישע (שכנראה הוא גם בכורה של אשה אחרת)³³.
7. אותה תמונה מצטיירת גם בחומר בתר-מקראי והוא רשימת הייחוס של בני יוספוס. הרשימה הרשמית (חיי יוסף, פרק ראשון) אינה מזכירה אף אחת מנשותיו וזאת כמות שמצינו ברשימות מקבילות במקרא, ר' לעיל עמ' 40, וכן לקמן עמ' 44, וכן בהערה 29. ברשימה זו מוגדר הורקנוס (בן האשה השניה) "הבכור", היינו בכור יוספוס. וכבר שמענו לעיל (עמ' 36) שלגבי אשתו השלישית, שנשאה לאחר שגרש את השניה נאמר, שהיא ילדה את "הבכור יוסטוס" וכו'³⁴. יוצא מכך, שיוסטוס, שהוגדר בכור בסיפור לידתו – אינו אלא בכור לאמו, ועל כן לא הוא, אלא בן אחר נתפס כבכור לאביו. והיות ושאר בני הגרושה – פרט להורקנוס – מתו בחיי אביהם (חיי יוסף, פרק 76), על כן מופיע יוסטוס ברשימה המקובצת של כלל בני יוספוס כשני ברשימה. הוא שאמרנו: בתעודות היוחסין הקובע הוא בכור לאב.
   

ב. נישואי ריבוי עם נשים ממעמד שונה

עד כאן דנו בנישואי ריבוי כשכל הנשים של הבעל הן מאותו מעמד חברתי. נבדוק עתה את הנוהג לגבי בכור לאב במקרה של נישואין עם נשים גבירות ועם פלגשים³⁵, או עם שפחות.

1. בייחוסם של בני נחור מובאת רשימה, המפרטת את שמות בניו, ופירוט זה נחלק בבירור לשניים: בני מלכה ובני הפלגש ראומה. היחיד שנשא תואר בכורה הוא עוץ והוא מוגדר כ"בכורו" של נחור (בראשית כ"ב, כא). ויש להניח, שלא מקרה הוא, שבן הגבירה נתפס כבכור האב³⁶, שהרי אף אם קדם בכור הפלגש לבכור הגבירה ראו בשני את בכור האב³⁷.
2. על ייחוסו של מכיר מצויות בידינו מסורות, שאינן מתישבות זו עם זו בפרט זה או אחר. בדברי הימים א ז', יד נאמר: "בני מנשה אשריאל אשר ילדה פלגשו הארמיה ילדה את מכיר אבי גלעד". בתרגום השבעים לבראשית מ"ו, כ נזכר Ήπαλλακήή Σύρα כלומר, שאם מכיר היתה פלגש ארמיה.
   לפי זה ישנה ידיעה משותפת לשני הכתובים, והיא שלמנשה היתה פלגש ארמיה. אלא שנחלקו הכתובים בשאלה אמו של מי היתה פלגש זו. לפי בראשית מ"ו, כ-בנוסח השבעים – אמו של מכיר; ולפי דברי-הימים א נראה, שהיא אמו של אשריאל, ואמו של מכיר אחרת היא, אלא שנשמט שמה מן הכתוב, או שאף לפי דברי-הימים (על פי חלוקת הטעמים הנתונה) הפלגש הארמיה היא אם מכיר.
   לזה צריך להוסיף, שביהושע י"ז, א נזכר מכיר כבכור מנשה (המסורת בבמדבר כ"ו אינה תורמת דבר לסוגיה הנדונה). נמצא, שמכיר נחשב לבכור (ס' יהושע), למרות שאמו פלגש ארמיה. אולם כאן מתעוררת שאלה מתודית עקרונית, אם בכלל מותר לצרף את המסורות הללו יחד, שהרי יש אפשרות, שאותו מקור, הקובע את בכורתו של מכיר (יהושע י"ז), משקף מסורת, שאינה מכירה אותו כבן לפלגש ארמיה, שהרי הפרטים היוצרים את הבעיה לקוחים מטקסטים שונים, שאפשר הוא שאין לצרפם זה לזה.
   אם נניח בכל זאת, שהצירוף הנ"ל אפשרי הוא, מתעוררת, כאמור, הבעיה של בכורת מכיר למרות מוצאו מפלגש. ניתן להשיב על כך, שאפשר הוא, שמסורת השבעים לבראשית מ"ו אינה מקורית, אלא היא צמחה מהבנה מוטעית של הכתוב המוקשה בדברי-הימים א ז', יד. ולפי אפשרות זו הבנתו הנכונה של הכתוב היא, שאשריאל הוא בן הפלגש, ולא מכיר³⁸. אם פירוש זה הוא הנכון, הרי נזכרה לידת אשריאל קודם לידת מכיר. ואם להזכרה המוקדמת יש משמע ממשי, נראה שאשריאל הבכור נדחה מלשמש כבכור האב משום מוצאו מפלגש ארמיה. ואזי יושווה מקרה זה למקרים שיפורטו להלן על יפתח וישמעאל.
   מאידך אפשר שמסורת זו של השבעים לבראשית מ"ו והוא הנכונה, ואזי צריך לפרש גם את דברי-הימים א ז', יד לאור זאת. ואם כן הוא, הרי לפנינו מצב שבן הפלגש נעשה לבכור האב. אם כי בדרך כלל היה בכור הפלגש נדחה מפני בכור האשה הראשית, שנולד אחריו³⁹. וזה – האחרון – נעשה לבכור האב⁴⁰.
3. בני יעקב – לוח ייחוסם של בני יעקב חשוב לענייננו משום שהוא מעלה שאלה, שעוד לא פגשנוה בדיונים הקודמים, וזאת משום שבין נשותיו היו שפחות. וכדרך שקבענו לגבי נישואי ריבוי כשאחת מן הנשים – פלגש, כך יש גם לקבוע לגבי נישואי ריבוי כשבין הנשים ישנן שפחות, היולדות לאדוניהן.
   בפירוט בניו של יעקב קיימת חלוקה ברורה לארבע קבוצות. כך שבבראשית כ"ט-ל'; ל"ה, טז-יח. חלוקה זו טבעית היא באשר כתובים אלו עניינם בסיפורי הלידה, ועל כן סביר, שיוזכרו הבנים לפי אמותיהם, היולדות אותם.
   מעניינת היא רשימת היוחסין, שבאה בבראשית מ"ו, ח ואילך. כאן היחוס הוא לפי האב, אבל יחד עם זאת קיימת חלוקת-משנה של בני הנשים, וחלוקה זו – לפי סדר בני הנשים – מתקיימת ברשימות מקבילות גם כשהנשים לא הוזכרו ממש בשמותיהן כגון שמות א', א ואילך ועוד. בבראשית ל"ה הסדר הוא לפי בני הגבירות לחוד, ובני השפחות לחוד. חלוקה זו לבני כל אם בנפרדג מהותית היא, ולמדים זאת מתוך כך שבמסגרת של סיפור מעשה (ולא ברשימה גנאלוגית) מצוי הייחוס "בני בלהה ובני זלפה" (בראשית ל"ז, ב), וכן מתוך כך, שהזכרת בנימין מביאה לייחוסו הנפרד של יוסף, אחיו בן אמו. להבדיל מהיותו אח במסגרת שאר בני יעקב. ועל כן נאמר בבראשית מ"ב, לח "כי אחיו מת והוא לבדו נשאר"; והשווה מ"ד, כי "ויוותר הוא לבדו לאמו"⁴¹.
   למרות החלוקה המפורטת הזאת לבניה של כל אשה מנשות הבעל, הרי רק בן אחד מכונה בתואר בכור – והוא ראובן. ומעניין הוא שבבראשית ל"ה, כג מובא ראובן תחת הכותרת "בני לאה" ועם זאת הוא נזכר כ"בכור יעקב"⁴². כנגד זאת מקורות בתר-מקראיים מזכירים את בכורותיהן השונים של ארבע נשותיו של יעקב. וכמובן, שבמקרה זה המדובר בבכור לאם. כך נאמר בבר"ר פ"ע, ז: "ד' בכורות (היו ליעקב) מד' אמהות". ור' בעל חידושי הרש"ש לבר"ר פ"ב י"א: דארבע בכורות היו לו ליעקב מד' נשיו. וכן מצינו את הביטוי "בכורה של רחל"⁴³ כמכוון ליוסף (שקלים ו, ע"א; ירו' שקלים פ"ב, ה"ג; פסיקתא דרב כהנא, פרשת שקלים (הוצאת בובר שקלים דף יב, ע"ב; כ, ע"א; במד"ר יד, י; והשווה משנת רבי אליעזר פי"ט (עמ' 343), המגדיר את יוסף כבכור לאמו: "שיוסף בכורה של רחל היה לא בכור יעקב". כאן נראית בבירור ההפרדה בין שני סוגי הבכורה. על יוסף כבכור לאמו ר' גם סוטה לו, ע"ב; בר"ר צ"ב, י', יל"ש ח"א, ק"נ.
   לעצם השאלה של מעמד בכור לאב שאמו שפחה אין פרשת בני יעקב נוגעת, שהרי ראובן בכור לאביו היה, ובן הגבירה היה.
4. שאלת המוצא משפחה עולה מבירור עניין ישמעאל ויצחק. סיפור המעשה על קורות לידתם של שני בני אברהם אלו הוא ברור. ישמעאל הוא בכורה של הגר, והוא שהיה ראשון בני אברהם. בתנאים של נשים בעלות מעמד שווה היה צפוי, שישמעאל ייחשב לבכור אברהם. והנה מרוח הדברים למדנו, שיצחק הוא הבכור⁴⁴. ישמעאל מוגדר "בן האמה הזאת" (בראשית כ"א, י). והיא הסיבה לכך, שלא נעשה לבכור. הדבר מוצא את ביטוייו בנאמר שם, שלא יירש עם בן הגבירה⁴⁵. ובסיפור חלוקת הירושה (בראשית כ"ה) נאמר: "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק" (שם, ה); ואילו שאר הבנים נפטרו בלא כלום "ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי" (שם, ו).
   נכון הוא, שכאן נאמרו ענייני ירושה, ולא נזכרו כלל לשונות בכורה ישירים, אבל הרי סיפורי ירושה הם תוצאה של סדר הבכורה, על כן ניתן, איפוא, להסיק מן הכתובים, שישמעאל לא נבחר להיות בכור אברהם אלא נכלל עם הבנים האחרים, שהיו במעמד משני בייחס ליצחק. וכל זאת משום דרגתה החברתית הנחותה של אמו⁴⁶. ואף ההחלטה האלוהית היא באותו הכיוון: "כי ביצחק יקרא זרע" (בראשית כ"א, יב).
5. הוא הדין בפרשת יפתח. לפי רוח הדברים בשופטים י"א נראה, שיפתח היה בכור גלעד. אלא שבגלל מוצאו כ"בן אשה זונה" (שם, א) נתגלע ריב בין בני גלעד מאשתו הגבירה לבין יפתח, והם טוענים לגירושו: "כי בן אשה אחרת אתה" (שם, ב)⁴⁷. אין אני נכנס בזה לעצם משמע הריב ותוכנו, אלא דיי בקביעה, שמוצאו של הבן מאשה נחותה (שפחה, זונה וכד') מונעת אותו מלשמש בכור האב⁴⁸.
6. כאן המקום לעבור לדיון בהזכרה נדירה של בכור לאם. בשמות י"א, ה נאמר: "ומת כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השפחה אשר אחר הריחיים וכל בכור בהמה".
   יחודו של המונח "בכור השפחה" הוא בשניים: א. בעצם נדירות ההזכרות של בכור לאם במקרא (כמוכח בפרק 2 לעיל); ב. השוני, שבתפיסת בכור השפחה בייחס לשני הבכורות האחרים, שנזכרו באותו כתוב.
   יש לציין שהכתוב חוזר שוב בי"ב, כט ובעוד ששניים מסוגי הבכורות [שנזכרו שם: בכור פרעה ובכור בהמה] נשארו כמות שהם, הרי בכור השפחה הוחלף על ידי "בכור השבי אשר בבית הבור"⁴⁹. אם נצרף את שתי הגרסאות יסתבר, שהעניין מכוון אולי לבכור שפחה המצוייה בבית אדוניה. ואם כן הבכור שייך אולי לאדון.
   הביטוי "בכור פרעה", שנזכר בכתוב מנוסח לפי בכורת האב; ואילו "בכור בהמה" הולך בהכרח לפי בכורת האם, שהרי אין אפשרות אחרת לגבי בעלי-חיים. הסוג השלישי של בכורות שנזכר בכתוב – בכור השפחה – הולד לשיטת בכור לאם, בלא שיהא ברור מאליו מהי סיבת הזכרתו לפי אמו דווקא.
   אולם אם אנו מצרפים לכאן את מה שלמדנו לעיל לגבי בכורי פלגשים, שפחות וזוגות, שקדמו בלידתם ללידת בכורי הגבירות, נגיע להסבר הנכון לגבי "בכור השפחה". היינו, שבכורי נשים משניות נדחים בדרך כלל מלשמש כבכורות
   אב.
   עוד ידוע לנו שלגבי נשים משכבות נחותות מתייחסים הבנים לפי האם ולא לפי האב, ויש בכך כדי להביע את מעמדם הנחות במשפחה. והשווה הלשון "משל לבן שפחה" וכו' (במד"ר יט, ח), ואין מזכירים שם את מעמד האב, שאינו עניין לייחוסין כשמדובר בשפחה כאם בניו⁵⁰. והשווה את עניין מעמד אבימלך המוגדר כ"בן אמתו" (של גדעון). ושים לב לייחוד הניסוח במקרים של "שאול בן הכנענית" (בשאר בני שמעון לא הוזכר שם אמם בראשית מ"ו, י; שמות ו', טו) או עמלק בן תמנע פלגש אליפז (בראשית ל"ו, יא).
   ואף במקום, שנמנעו מלהזכיר את המוצא המיוחד של האם, נשאר זכר לדבר בזה, שהבנים שובצו בין כך וכך בסוף האילן הגנאלוגי. ר' במדבר כ"ו, יב-יד לעניין שאול בן הכנענית, וכן דברי-הימים א ד', יד. לעניין עמלק בן אליפז מפלגשו ר' שם א', לו.
   נמצא שהלשון "בכור השפחה" מעוגן במערכת סוציאלית, שבה הקובע הוא הייחוס על האם משום מעמדה החברתי הנחות. וייחוס זה בא כדי להבחין בין דרגות שונות של המיוחסים לפי האב לבין אלו, שמציינים את דרגתם החברתית הנמוכה, בכך שהם מיוחסים רק לפי האם.

לחלקים נוספים של המאמר:
בכור לאם ובכור לאב במקרא : למהותו של בכור האב במקרא
בכור לאם ובכור לאב במקרא : בכור לאם במקרא
בכור לאם ובכור לאב במקרא : הלשונות המשמשים לציון בכור אב במקרא
בכור לאם ובכור לאב במקרא : בכור האב במשפחה הפוליגמית בספרות המקרא (פריט זה)
בכור לאם ובכור לאב במקרא : שאלת בכור לאב בספרות המזרח

הערות שוליים:
26. ריחוקו שלש השם "חגית" מן הפועל ילדה הוא הגורם לכל הקשיים, וכבר הבחינו בזאת חז"ל והקשו "והלא אדוניה בן חגית ואבשלום בן מעכה" (ב"ב קט, ע"ב; שמ"ר א,א), (באשר אפשר לטיעות שחגית ילדה גם את אבשלום) ותרצו, שתולין מקולקל במקולקל, או משום ששניהם מורדי מלכות (והשווה גם תנחומא שמות א'). לפי גריי, פירושו למלכים OTL, לכתוב הנידון, נשמט השם "אמו" אחר "ילדה", ולפי מונטגומרי, פירושו למלכים ICC עמ' 83, נראה, שיש להגיה: ילד. לצורת קל של פועל זה בייחס לאב השווה תהילים ב', ז וכן הוא הנוהג, לדעתו, גם באוגריתית. יש שרצו לראות ב"ילדה" פועל סתמי לא פרסונלי, אך הדבר קשה לגבי צורת נקבה. ולדעת קייל וכן Lumby (בפירושיהם לס' מלכים) יש להשוות את הנוסח הנתון לבמדבר כ"ו, נט, שגם בו בא "ילדה" ללא ציון האם. לפי דעתי, יש לראות את הכתוב כלשון קצר, שעניינו מושלם באופן ברור בתודעת הקורא.
27. כך גם פירש פייגין (מסתרי העבר, ניו יורק תש"ג, עמ' 71-70) את תפקידו של המשפט "ואותו ילדה אחר אבשלום".
28. כדרך מה שכתב ליוור, תולדות בית דוד, ירושלים תשי"ט, עמ' 6, על תארים כגון אלו ברשימת יוחסין אחרת.
29. והשווה הרצברג, פירושו לס' שמואל, ATD גטינגן 1960, עמ' 107-106. לדעתו, לא ייתכן, שכל אשה מהנ"ל ילדה רק בן אחד, ומכאן, שנזכר ברשימה רק מי שהוא בכור לאם.
30. גם אצל צאצאי יאשיהו נראית אותה תמונה. מצד אחד למדים מן הכתובים, שליאשיהו היו לפחות שתי נשים [חמוטל בת ירמיהו מלבנה (מלכים ב כ"ג, לא; כ"ד, יח) וזבודה בת פדיה מן רומה (שם כ"ג, לו)] ויחד עם זאת ברשימת כלל בני יאשיהו – שאין מזכירים בה את שמות האמהות – (דברי הימים א ג', טו) נאמר, שיוחנן הוא "הבכור", היינו שהוא בכור לאב. אלא שבעיית בכורתו סבוכה ביותר בנידון הייחס בין הזכרתו ברשימה לבין שתיקת המקור לגבי אי-המלכתו.
31. ריכטר סבור, שיש להגיה בפס' זה ולקרוא: ובני כלב... מישר בכורו... אבי זיף וכו'. היינו שהכתוב מביא כאן את נכדי כלב מבכורו. ולפי דעתו, אין נזכר כאן בן בשם מישע, שלא הוזכר קודם לכן, אלא המכוון הוא לצאצאי ישר, שנזכר בפס' יח כראשון משלשת בני כלב מאחת מנשותיו (1031) 49 ZAW 262 p. בין כך ובין כך נזכר כאן פלוני כ"בכורו" של כלב, ומכל מקום הוא אינו זהה לחור, בכור אפרתה (ועיין לעיל).
32. אין זה מענייננו לשאול מה היא המציאות ההיסטורית-גיאוגרפית, המשתקפת בבכורת חור מאפרת (שבגללה בא באופן נדיר הכינוי בכור לאם ברשימות יחס), שהרי אנו דנים כאן בשאלות הפורמליות של בכור לאם. יש מי שרצה לראות בחור את בנו של חצרון, ולא את בן כלב [עיין אצל ליוור, אנצ' מקראית כרך ד, ערך כלב, עמ' 109-108 (ושם ספרות)]. אלא שאף אם נקבל טיעון זה – לצורך הדברים – לא ישתנה ניסוח דברינו, שהרי ההפרדה בין בכור לאב ובכור לאם נוכל להדגימה על יסוד העובדה, שירחמאל הוא בכור חצרון (דברי הימים א ב', כה), ואילו חור הוא בכור אפרת (אשת חצרון, לפי ההגהה הנ"ל). ואם כן יש כאן במשפחת חצרון הזכרה מפורשת של שני סוגי הבכורות.
33. על כך שלכלב היו גם פלגשים ר' לקמן הע' 36.
34. חיי יוסף, פרק 75.
35. על פלגשות בישראל עיין פלק, אנציקלופדיה מקראית ה', בערך נישואין, עמ' 858. וכן מלמט שם, בערך נחור, עמ' 807. והשווה ליוור שם, בערך משפחה, עמ' 586-585. על בני פלגשים בהקשר עם שמות עמים ומשפחות וכו', עיין אנציקלופדיה מקראית כרך ה, עמ' 192 וכן ליוור שם, בערך מעכה, מעכתי, עמ' 193; ועיין גם מייזלר (מזר) ציון י"א (תש"ו), עמ' 1 על הגדרת שבטים נספחים כבני אמתו או פלגשו של האפונימוס.
36. יש להניח, שאין זה מקרה, שמישע בכור כלב אינו בן לאחת מפלגשותיו שנזכרו בכתוב (דברי הימים א ב', מו-מה). ועיין לעיל בסעיף הקודם (א) דיון מס' 6.
37. במחוז אחד בסין יש לבכור הפלגש יתרון על פני בן-הגבירה אם זה נולד מאוחר ממנו. Van der Valk, Law of Succession, apud: M. David, (ed) Essays on Oriental Laws of Successuon Leiden 1969, pp. 98-99.
38. לפי רודולף אין צורך לסבור, שקדמה אשה אחרת למנשה, אף אם אם מכיר מוגדרת כפלגש (פירושו לדברי הימים HAT, טיבינגן 1955, עמ' 70), וזאת כנגד דעתו של ריכטר: ZAW 34(1914)pp.133-135, המשחזר נוסח, שלפיו נזכרו בנים קודמים למנשה מאשתו הראשית. וכל זאת מתוך השערה, שאם נזכרה פלגש מן הסתם קדמה לה אשה אחרת. תמיכה בדעתו של ריכטר תמצא בפירושם של רותשטיין – הנל, בסדרת KAT, ליפציג 1927 עמ' 140-139. לפי ריכטר, ורודולף לא היה למנשה בן בשם אשריאל, והנאמר בכתוב על אשריאל, אינו אלא דיטוגרפיה של המלים אשר יל(דה) שנזכרו בכתוב. לפי ייבין, אנצ' מקראית כרך ה', בערך מנשה, עמ' 47-45 נשמט שם אשתו הראשונה של מנשה מפס' יד. ושם יש לגרוס לדעתו"... אשריאל אשר ילדה [פלונית ו] פלגשו הארמיה" וגו' וכן ש-טו b חוזר ל-יד a, וצלפחד הוא אחי אשריאל (בניגוד למסורת של במדבר כ"ו, כא-כב ויהושע י"ז, א-ג). למעשה, זוהי הצעת המיוחס לרש"י בפירושו לכתוב. אך אין בכך כדי לפתור את שאלת בכורתו של מכיר מפלגש ארמיה, שאף אין מעירים כלל עליה במחקרים שצוינו לעיל (ועיין בהמשך בפנים). לפי ג'ונסון שם (הערה 17) עמ' 51 היה אשריאל אבי מכיר, אלא שלדעתי אין לפירוש זה כל ביסוס מן הכתוב בז', יד.
39. ועיין לעיל הערה 37.
40. ליישוב הגנאלוגיות הסבוכות של מנשה ר' הצעותיהם של מזר אנצ' מקראית כרך ג', בערך חפר, עמ' 252; ליוור, שם, כרך ד', בערך מכיר. עמ' 961-960; ייבין, שם, כרך ה', בערך מנשה עמ' 47-45 (ור' שם ספרות).
41. את הקשרים בין בניה של אותה אם רואה צ'מברלין כראייה לשיטת נישואין, שלפיה בא הבעל אל מגורי אשתו .Numen 10(1963) p. 154 אבל נראה לי יותר, שיש כאן עניין של הפרדה לקבוצות המשנה של בני כל אם במשפחה פוליגמית, ולא כטענתו. זאת בנוסף לכך, שללא ספק בנוסחים אלו משתקפים תולדותיו של השבט ומרכיביו.
42. אף שהוא עשוי להיות מוגדר במקורות אחרים כ"בנה הבכור" של לאה. השווה יוספוס קדמ' א, יט, ז.
43. אבל הלשון בב"ב קכג ע"א (=יל"ש ח"ב תתרע"ו): ראוייה היתה בכורה לצאת מרחל וכו'. אינו מכוון לבכור לאם אלא לבכור לאב, שהרי רחל לא נשארה עקרה, ובכור פטר רחם היה לה. ומכאן שמדובר בבכורת בני יעקב, שצריכה היתה ליפול בגורלה. בן יהודה (מילונו כרך ד', עמ' 541) טעה ופירש מקור זה על בת בכורה.
44. אם כי אין כתוב, המגדיר את בכורתו המפורש.
45. במדרש הובלטה טענת בכורתו של ישמעאל כלפי קיפוחו על ידי העדפת יצחק (בר"ר פ"א, ז=ל"ש ח"א, ק"י, והשווה ב"ב טז, ע"ב). לשיטת פילון (על נדודי אברהם, סעיף 94); דין ישמעאל כדין בני הפלגשים והוא רואה רק ביצחק את היורש הלגיטימי. לפי גרנקוויסט Child Problem among the Arch Helsingfors 1950, pp. 76-77, סילוקה של הגר בא מן הטעם שישמעאל כבן שפחה אינו יכול להתפש כבכור.D.J. Wisman, apud; Arch, and the O.T., (D Winton Thomas, ed) Oxford 1967, pp. 127-128 רואה בדחיית ישמעאל ראייה לזכותו של האב לבחור את בכורו. פירוש זה אינו נראה לי, משום שלדעתי אין כאן עניין של בחירת הבכור, אלא של סדר קבוע, שלפיו בכור השפחה נדחה מפני בכור הגבירה. ועיין גם מיכאליס שם (הערה 5) עמ' 448.
46. לתופעה דומה מבבל של ביכור בן הגבירה על פני בן השפחה הבכור ר' קלימה, Untersuchungen zum altbabylonischen Erbrecht Prag 1940, p. 18
47. לענין ההשואה בין מקרה יפתח לדין ליפית אשתר ר' קויפמן שופטים לכתוב. והשווה ליונשטם, אנצ' מקראית, כרך ג', הערך ירושה, עמ' 790.
48. על בעיית יפתח, בני הפלגשים ובני הזונה ר' נויפלד שם (הערה 1) שם (אף רשומה שם ספרות).
49. ור' ראב"ע לשמות י"א, ה: "כי השבוייה (וכתוב במקרא: שבי) שפחה היא ותישן בבית הבור כמנהג האסירים כאשר הזכיר יוסף כי שמו אותי בבור".
50. על בכור שפחה מסיפר, שהוצרך להיות מאומץ על ידי אביו לצורך הכרתו כבן ר' לקמן עמ' 50.

	העתק קטע למסמך עריכה
סמנו את הקטע הרצוי על ידי העברת העכבר תוך כדי לחיצה על כפתור שמאלי בעכבר.<br> לאחר הסימון לחצו שוב על הכפתור "העתק קטע למסמך עריכה".
Ok