מגדיר המעשרות השלם

עיון בכתובים המקראיים העוסקים במעשר הוא חוויה מבלבלת. כל אחד מהמקורות באופן שונה את הנסיבות בהן המעשר ניתן ואת מי שאמור לקבל אותו.

לפי מקורות מסוימים המעשר מוקדש לה', לפי מקורות אחרים הוא ניתן לכוהנים או הלויים , ואילו לפי ספר דברים הוא נאכל גם על ידי הבעלים וניתן גם לגר היתום והאלמנה. גם לגבי הזמן בו המעשר ניתן יש כמה אפשרויות יש מקורות בהם נראה שלא נקבעו פרקי זמן קבועים למתן המעשר, לפי מקורות אחרים הוא ניתן פעם בשנה או אחת לשלוש שנים.

איך אפשר להסביר את הדרכים המגוונות לתת מעשרות?

חוקרי המקרא טענו שההבדלים בין המקורות הנוגעים למעשר נובעים משינויים היסטוריים – בכל תקופה נהגו באופן אחר בתחום זה. חז"ל לעומת זאת הסבירו כי ההבדלים נובעים מכך שיש כמה סוגים של מעשר.

כיצד התפתח המעשר לפי חוקרי המקרא?

בין חוקרי המקרא יש גישות שונות בשאלה כיצד התפתח דין המעשר. חוקרים שונים הציעו סיפורים היסטוריים שונים בנוגע לשאלה זו.

אחת ההצעות היא שבמקור המעשר לא היה מס קבוע החל על כל אדם אלא מתנה שאדם מעניק לאל ,מעין נדר או נדבה. כך יעקב הבורח מפני עשיו אחיו נודר נדר שייתן לה' מעשר מכל רכושו:

"כ וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם-יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. כא וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל-בֵּית אָבִי וְהָיָה ה' לִי, לֵאלֹהִים. כב וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי מַצֵּבָה--יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן-לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ"(בראשית כ"ח 20-22)

כאשר אנו בוחרים לתת חפץ במתנה למישהו , אנחנו מביעים בכך רגש של הכרת תודה. החפץ הניתן אמור להעביר באופן כל שהוא את הרגש הזה ולכן הוא נהיה חפץ מיוחד. עד לפני כמה דקות היה מדובר בחפץ רגיל יום יומי ועכשיו הוא נהיה חפץ מיוחד המביע את רגשותינו. התהליך הזה שעובר על המתנה שלנו הופך את המתנה לדבר מיוחד , לא עוד משהו אלא חפץ יוצא דופן.

גם המתנה שהאדם נתן לאל בימי קדם קבלה מטען מיוחד עוד לפני שנתנה. סל פירות, חבילת התבואה, או הכבשה מהעדר חדלו מלהיות דברים יום יומיים והפכו להיות דברים מיוחדים המכונים בשפה הדתית קדושים.

משום כך דברים שהוקדשו כמעשרות קיבלו יחס מיוחד:

"ל וְכָל-מַעְשַׂר הָאָרֶץ מִזֶּרַע הָאָרֶץ מִפְּרִי הָעֵץ--לַיהוָה, הוּא קֹדֶשׁ לַה' לא וְאִם-גָּאֹל יִגְאַל אִישׁ מִמַּעַשְׂרוֹ--חֲמִשִׁיתו יֹסֵף עָלָיו. לב "(ויקרא כ"ז 30-32)

מה שהוקדש כמעשר הוגדר כ"קודש לה'" אם אדם הקדיש למשל סל ובו עשר תאנים, תאנים אלה הפכו לתאנים מיוחדות, מקודשות,ואם במקרה אותו אדם היה רוצה לאכול בעצמו את התאנים היה עליו להקדיש משהו שווה השווה בערכו לשתים עשרה תאנים. התוספת של חמישית הערך שהיה עליו להוסיף הדגישה שאי אפשר סתם כך להמיר תאנים מקודשות בחפץ רגיל.

כיצד בפועל אפשר לתת מתנה לאל? אפשר להעלות אותה לקורבן ואפשר להעניק אותה לבני אדם הנתפסים בעיננו כנציגים של האל , או כמשרתיו. ואכן המעשר במשך הזמן ניתן למשרתי הקודש הלויים והכוהנים.

על פי חוקרי המקרא ובראשם יחזקאל קויפמן השלב הראשון בקורות המעשר מתחיל במתנה ספונטנית לאל , בהמשך מתנה זו מופנית למשרתי הקודש הכוהנים והלויים .

בשלב הבא על פי חוקרים אלה המתנה הספונטנית מקובעת בחוק ומעתה יש לתת מתנה כזו שהיא עשירית מהיבול בפרקי זמן קצובים.

תפנית מפתיעה בקורות המעשר חלה כאשר למקבלי המעשר הצטרפו הגר היתום והאלמנה וכן מי שמעניק את המעשר בעצמו. כמה מחוקרי המקרא מסבירים את התפנית הזו בכך שחלה ירידה במעמד בכוהנים והלווים מצד אחד, ומצד אחר גברה הרגישות החברתית.

כשמתבוננים בתהליך הזה מתקבלת תמונה מרשימה מאוד של דת שמציגה את את העזרה לחלשים כמתנה לאל ומתעלת את רגש הכרת הטובה לאל למעשה של נתינה לזולת.

סוגי המעשר לפי חז"ל

חז"ל הסבירו את השוני בין המקורות השונים במקרא הנוגעים למעשר בכך שחוקי המקרא מציגים מערך רחב של סוגי מעשר. לפי חז"ל בכל שנה אדם היה צריך להפריש שני מעשרות מעשר ראשון שניתן ללוי ומעשר נוסף,בשנים מסויימות "מעשר עני" ובאחרות "מעשר שני".

מחזור השנים מחולק למחזורים של שבע שנים. כל שנה שבעית במחזורים אלה היא שנת שמיטה בה לא מעבדים את האדמה וגם לא מביאים מעשרות.

המעשרות לפי חז"ל מחולקים כך:

- מעשר ראשון – מעשר הניתן בכל שנה ללוי.

- מעשר שני – מעשר הנאכל על ידי הבעלים בירושלים בשנים ,5 1,2,4 , לשמיטה.

- מעשר עני – מעשר הניתן לעניים בשנה השלישית והששית לשמיטה.