על-פי החוק המקראי, הפניית קללה, הכאה או חוסר ציות כללי להורים, גוררים אחריהם עונש מוות. בכך החוק הופך את המעמד החוקי של ההורים לשונה מהותית מהמעמד החוקי של אדם רגיל. גישה זאת של החוק המקראי קיצונית מאוד בהשוואה לחוקים של עמי האזור המוּכּרים לנו – כמו, למשל, חוקי חמורבי.
ההכרה בסמכות ההורים נתפסת כחשובה עד כדי כך, שיש לה ביטוי בולט במיוחד בעשרת הדיברות. דיבר זה, העוסק בציוּת להורים, הוא היחיד בין עשרת הדיברות הכולל הבטחה לשכר.
מדוע חוקי המקרא מחמירים כל כך בתחום הציות להורים? מדוע מכל המוזכרים בעשרת הדיברות רק למכבד אביו ואמו מובטח שכר?
שכר מובטח בדרך כלל עבור מעשים שאולי לא היינו ממהרים לעשותם אלמלא הובטח לנו שכר עבורם. ייתכן שחוק כיבוד ההורים בעשרת הדיברות נועד להתמודד עם הנטייה שלנו לא לקיים אותו. נראה כי מערכת היחסים של הורים וילדים 'מזמינה' חוסר ציות. יש משהו בחוקים הלא כתובים של התרבות האנושית, המגדיר את מערכת היחסים בין הורים לילדים כמערכת שבה ההורים מציבים חוקים, איסורים והגבלות, והילדים מנסים להפר אותם ולפרוץ דרכים חדשות. מתח זה לובש ופושט צורה בהתאם לתרבויות השונות ולתקופות השונות בהיסטוריה. יש תרבויות שבהן רצון ההורים להטיל סמכות הוא קטן יותר, ויש תרבויות שמרכיב זה ניכר בהן יותר. אולם לא נמצא כמעט תרבויות שבהן המתח הזה בין ההורה המצווה לבין הילד המורד אינו קיים.
אפשר להבין למה נושאים כמו סמכות או ציות הם נושאים מרכזיים במערכות כמו המערכת הצבאית. צבא שאינו מושתת על ציות ועל הכרה בסמכות אינו יכול לתפקד. אולם מדוע יש לנושאים אלה חשיבות רבה כל-כך בשיח על המערכת המשפחתית.
אפשר להדגים גישה אחת להתמודדות עם שאלה זאת בעזרת סיפור עממי שהיה נפוץ מאוד בימי הביניים. גיבור הסיפור הוא נער שהידרדר לפשע ונידון למוות בתלייה. כמקובל בסיפורים מסוג זה, ניתנה לנער הזדמנות להביע משאלה לפני שיוּצא להורג, והוא ביקש לנשק את אביו בפעם האחרונה. כשהאב התקרב לבנו כדי לקבל את הנשיקה, נשך הבן בכוח רב את אפו (של האב) ותלש אותו ממקומו. בכך הצביע הנער על אביו כעל האשם העיקרי בהידרדרותו.
הנער בסיפור הזה הדגים תפיסה שלפיה ההורה אחראי לכך שבנו יתפקד בחברה כראוי. באיסורים ובהגבלות שלהם ההורים מייצגים את החברה, והחוקים שהם מטילים על ילדיהם הם מעין קורס הכנה לחיים בקרב בני האדם. חוקים אלה עוסקים בטווח רחב מאוד של תחומים: החל מחוקים הנוגעים להישרדות פשוטה - כמו החוק האוסר עלינו לגעת בדברים לוהטים; דרך נורמות חברתיות שגם הם סוג של חוקים - כמו החוק המלמד אותנו לאכול בפה סגור, או החוק האוסר עלינו לעשות פירסינג בגבה; וכלה בחוקים הנוגעים למוסר בסיסי - כמו האיסור לגנוב.
