ראוי לציין כי סיפור העקדה, שבו שולב הרמז לקדושת ירושלים, דומה בפרטים מספר לסיפור התקדשותה בימי דוד בשמואל ב, כד: א) בשני הסיפורים יש איום חמור על חיי זרעו של אברהם – הדרישה להעלות את יצחק לעולה ומגפת הדבר; ב) בשניהם בא רווח והצלה עם הקרבת התחליף על המזבח; ג) בבראשית כב יב מפסיק ה' את אברהם בצו: 'אל תשלח ידך אל הנער', ובשמואל ב, כד טז עוצר ה' את המלאך במלים 'הרף ידך'; ד) במעשה העקדה מצטייד אברהם בכל צורכי ההקרבה (בראשית כב ו) ובסיפור הגורן מצטייד בהם דוד הקונה את הנחוץ לו מארונה (שמואל ב, כד כד).
בסיפור המקביל לשמואל ב כד, בדברי הימים א, כא, חוזק הקשר לסיפור העקדה: א) 'וישא אברהם את עיניו והנה איל אחר נאחז בסבך' (בראשית כב יג); 'וישא דוד את עיניו וירא את מלאך ה'...' (דברי הימים א, כא טז); ב) דברי הימים מצייר את המלאך כשהוא אוחז חרב (שם, פסוק טז), כשם שאברהם מצויד במאכלת (בראשית כב ו); ג) כמו בניסיון שבו מנסה ה' את אברהם (בראשית כב א), כך מציגה נוסחת דברי הימים של סיפור הגורן את המפקד כניסיון שניסה ה' את דוד: 'ויעמד שטן על ישראל ויסת את דוד למנות את ישראל' (דברי הימים א, כא א), והרי ידוע לנו תפקידו של השטן בניסיון הצדיק מסיפור המבוא לספר איוב.
דברי הימים א, כא מוסיף רכיב חשוב ודרמטי לסיפור ההתקדשות. אש אלוהית יורדת משמים, ונס זה מבטא את אישורו של ה' למעשה ואת בחירתו במקום: 'ויבן שם דוד מזבח לה' ויעל עלות ושלמים, ויקרא אל ה' ויענהו באש מן השמים על מזבח העלה' (שם, פסוק כו). רכיב זה הוא ברוח מעשה חנוכת המשכן במדבר סיני: '...וירא כבוד ה' אל כל העם ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח את העלה ואת החלבים, וירא כל העם וירנו ויפלו על פניהם' (ויקרא ט כג-כד).ספר דברי הימים מוסיף נס מעין זה לסיפור נוסף, החסר רכיב נסי בספר מלכים, לסיפור חנוכת מקדשו של שלמה: 'וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה מהשמים ותאכל העלה והזבחים וכבוד ה' מלא את הבית...' (דברי הימים ב, ז א). לא במקרה בחר בעל דברי הימים להוסיף מעשי נסים דווקא בשתי נקודות אלה: סיפור הגורן ניצב בספר דברי הימים בראש המכלול שעניינו הקמת המקדש: הפרקים כב-כט בדברי הימים א מספרים בהכנות שעשה דוד לקראת ההקמה, ואילו ששת הפרקים הראשונים בדברי הימים ב מתארים את חלקו של שלמה בהשלמת מפעלו של אביו. הנס שאירע בימי שלמה חותם אפוא את המכלול, שנפתח בנס דומה שאירע לאביו.
ניתן עתה את הדעת לכתוב נוסף שהוסף למעשה הגורן בדברי הימים א: 'ויאמר דוד זה הוא בית ה' האלהים וזה מזבח לעלה לישראל' (שם, כב א). פסוק זה מעורר את זכרו של הפסוק בבראשית כח יז, תגובתו של יעקב לאחר חלומו בבית-אל: 'ויבא ויאמר... אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים'.
בשני הסיפורים נובעת תגובתו של הדובר מיראתו: דברי יעקב 'מה נורא המקום הזה' (בראשית כח יז), ותחושת דוד: 'כי נבעת מפני חרב מלאך ה' ' (דברי הימים א, כא ל).
דומה כי כוונת מכוון עומדת מאחורי עיצובו של הכתוב בדברי הימים ברוח קודמו שבבראשית, ביטוי למגמה לראות במקומות הפולחן השונים שמות מתחלפים למקום אחד, לירושלים. בדרך זו נוקט מאוחר יותר המדרש המזהה את בית-אל עם ירושלים: 'בן שבעים ושבע היה יעקב בצאתו מבית אביו והיתה הבאר מהלכת לפניו מבאר-שבע ועד הר המוריה. והגיע בחצי היום לשם... וילן כי בא השמש. לקח יעקב י"ב אבנים מאבני המזבח שנעקד עליו יצחק אביו ושם אותן מראשותיו באותו מקום... השכים יעקב פחד גדול ואמר ביתו של הקב"ה במקום הזה שנאמר "וזה שער השמים..." וישב יעקב ללקט את האבנים ומצא אותם כלם אבן אחת, ושם אותן מצבה... מה עשה הקב"ה? נטה רגל ימינו וטבעה האבן עד עמקי תהומות ועשה אותה סניף לארץ... לפיכך נקראת אבן השתיה שמשם הוא טבור הארץ ושם נמתח כל הארץ ועליה היכל ה' עומד שנאמר (שם) "והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים" ' (פרקי דר' אליעזר, לה).
לחלקים נוספים של המאמר:
המסורות במקרא על ראשית התקדשותה של ירושלים : א
המסורות במקרא על ראשית התקדשותה של ירושלים : ב
המסורות במקרא על ראשית התקדשותה של ירושלים : ג (פריט זה)
המסורות במקרא על ראשית התקדשותה של ירושלים : ד
המסורות במקרא על ראשית התקדשותה של ירושלים : ה
