הסדרי נגישות
עמוד הבית > ישראל (חדש) > חבלי ארץ, אתרים ומסלולי טיול > העמקים > עמק החולהעמוד הבית > ישראל (חדש) > נוף וטבע > גיאולוגיה ועיצוב הנוף
ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאורכתר הוצאה לאורידיעות אחרונות



תקציר
גבולות, גיאומורפולוגיה ועולם החי בעמק חולה בנופי המים ובנופי היבשה.



מבואות עמק חולה : גבולות וגיאומורפולוגיה


גבולות

עמק חולה הוא הצפוני ביחידות הנוף של בקע הירדן בתחום ישראל והיחיד ביניהן הנמצא מעל פני הים. גבולות עמק חולה: במזרח - מתלולי הגולן; במערב - מצוק רמים והגליל העליון; בצפון - המפתן המדורג של יובל-מעין-ברוך; ובדרום - המפתן הבזלתי של רמת כורזים. אורכו של עמק חולה הוא כ - 25 ק"מ ורוחבו 8-6 ק"מ.

גיאומורפולוגיה

אפשר להבחין בעמק חולה ב - 4 יחידות מורפולוגיות:

א. המפתן הצפוני - סדרה של מדרגות טופוגרפיות מפולסות ורחבות היורדות מרום 400 מ' לרום 100 מ'. אלו הן מדרגת תל חי ויובל, מדרגת מעין ברוך ומדרגת דן-הגושרים. מדרגות אלו בנויות בעיקר ממשקעי טרורטין, ועל חלק מהן יש כיסוי בזלתי. באזור המדרגות חתורים נחלי הירדן העליון. נחל עיון ונחל שניר (חצבאני) העילי חתורים כאן לעומק רב.

ב. מישור חולה הצפוני משתרע מאזור דן-הגושרים, ברום 100 מ' לערך, ועד לגבול הביצות וימת חולה לשעבר, ברום 70 מ'. מישור זה, שעליו שוכנים היישובים בית הלל, שדה נחמיה, עמיר, כפר בלום ונאות מרדכי, הוא לבו החקלאי של עמק חולה, בהיותו מנוקז וללא ביצות זה תקופה ארוכה.

ג. אזור הביצות והימה - חלק העמק המשתרע מנאות מרדכי ועד לאזור יסוד המעלה; רומו כ - 70 מ' ובשל ניקוזו הגרוע היה מכוסה אלפי שנים בביצות וכן השתרע בו אגם חולה (או בשמו האחר - ים סומכי). עבודות הניקוז והייבוש החלו בשנת 1936, ומאז 1958 ואילך השטח הזה מנוקז מביצות. גם האגם שהיה בו יובש, וקרקעיתו היא תערובת של אדמת ביצה וריכוזים גדולים של כבול.

ד. אזור מניפות הסחף. דרום עמק חולה הוא שטח מישורי, נטוי קלות לצפון-מזרח – זהו אזור מניפות הסחף הגדולות של נחל חצור, נחל דישון ונחל אליעזר. אזור המניפות מתוחם בדרומו במפתן הבזלתי הגבוה של רמת כורזים – כ - 400 מ' מעל פני הים. אזור עמק חולה - בעיקר צפונו של העמק - ידוע בכינויו "ארץ פלגי מים", ואכן נופי הנחלים הזורמים הם מסימני ההיכר הבולטים שלו. נחל עיון, נחל שניר (חצבאני), נחל דן ונחל חרמון (בניאס) יורדים ממדרגות הטרורטין שבצפון העמק בדגם מניפה סימטרי – עד לנקודת התכנסותם ליד שדה נחמיה. המשך זרימתו של הירדן במורד עמק חולה היא כבר במערכת תעלות מוסדרת, מעשה ידי אדם - פרי מפעל ייבוש הביצות ואגם חולה במהלך שנות ה - 50. נופי מים מרשימים מאפיינים גם את שוליו המזרחיים של העמק; לכאן יורדים כמה פלגים עשירים ממעיינות ההעתק הגדולים שבגבול הגולן ועמק חולה - נחל ירדינון, עין דבשה, עין נוטרה, עינות גלבון, עינות נחל שוח ועוד.

גיאולוגיה

ראו המבוא הגיאולוגי (בקע הירדן - ים המלח - הערבה) בכרך 13 - מדבר יהודה ובקעת ים המלח.

החי בעמק החולה

על עולם החי בארץ-ישראל ראו במבוא החי במדור החרמון והגולן בכרך זה.

החי בעמקים, במישורים וברמות באזור הים-תיכוני

החי בכרי מרעה, בשדות ובשרידי הביצות. בתחומי האזור הים-תיכוני, בין ההרים ובשוליהם, משתרעים עמקים ומישורים: עמק יזרעאל, מישור החוף ועמק חולה. העצים והשיחים הטבעיים הושמדו באזורים אלה עד תום, עוד בימי קדם, כדי להכשיר את השטח ולהופכו לאסם התבואה של ארץ-ישראל. כיום משתרעים באזורים אלה בעיקר שדות חקלאיים. עולם החי בנופי השדות שונה במידה רבה מזה המצוי בתחום ההררי הים-תיכוני. הוא דומה יותר לזה המצוי באזורים שבהם משתרעים מרחבי עשב וכרי מרעה, כגון הגולן, רמות יששכר, רמות מנשה, הר הגלבוע ואגן נחל דישון; באזורים אלה טיב הסלע וסוגי הקרקעות מנעו את התפתחותו של החורש.

בתחומי העמקים היו בעבר גם ביצות. בשיאן הן השתרעו על פני כ - 180,000 דונם. רובן נוקזו ויובשו. פרט לשמורת חולה ולבקעת בית צידה לא נותר מהן כמעט זכר. באחדים מהאזורים שבהם היו ביצות נחפרו ברכות דגים, המהוות תחליף נאות לגבי חלק מבעלי החיים, ובעיקר לעופות המים.

עם בוא האביב אפשר לשמוע קולות הקשה: צב-יבשה מצוי מחזר במרץ אחר בת זוגו; הוא עושה זאת על ידי הקשה בקדמת שריונו בשריונה. כחודשיים לאחר מכן היא חופרת גומה בקרקע ומטילה בה ביצים אחדות; לאחר כ - 3-2 חודשים נוספים יבקעו מהן צבים צעירים. בחורף שרוי הצב בתרדמה חלקית. הוא נפוץ למדי בנופי השדות, אך בעיקר בתחום האדמות הקלות של מישור החוף. זוחל אחר המצוי רק באדמות הקלות של מישור החוף הוא שנונית השפלה. זו נציגה של סוג ממשפחת הלטאיים, המונה כתריסר מינים, ומוצאו מהאזורים המדבריים שמדרום לארץ-ישראל. שמו המדעי של הסוג שנונית הוא ,Acanthodactylus ופירושו "קוצי אצבע" או "אצבע קוצנית", ואמנם קשקשים משוננים מרחיבים את שטח האצבעות, כהתאמה לאי שקיעה בחול. ניתן לראות שנונית זו רוב ימות השנה, שכן היא שכיחה למדי ופעילה בשעות היום. בחודשי החורף היא שרויה בתרדמה; אז היא מסתתרת במחילה לא עמוקה, שאותה היא חופרת בדרך כלל בין שורשי צמחים.

זוחל אחר המזדמן בעיקר לקרקעות קלות הוא החנק. נחש זה הוא הנציג היחיד של משפחת החנקיים בארץ - משפחה הכוללת את האנקונדה והפיתון. לבני משפחה זו נותרו שרידי גפיים, וזוג טפרים חדים בולט מן הגוף ליד פתח הביב. החנק כורך את גופו סביב טרפו וחונק אותו בטרם יבלע אותו. נחש אחר המרבה להזדמן לשדות שלחין, למשתלות ולגינות נוי הוא עין-חתול חברבר. זהו נחש לילי כפי שמעידים אישוניו האנכיים, כבחתול, והם שהעניקו לו את שמו. עין-חתול חברבר הוא נחש תת-ארסי, החבוי ביום בסדקים, מתחת לשקים ולארגזים. הוא ניזון בעיקר מלטאות וממכרסמים שונים.

שדות מעובדים, כמו גם כרי מרעה, הם מקום חיות עשיר במגוון של מיני עופות ובשפע של פרטים. בימי החורף ובראשית האביב אפשר לפגוש כאן להקות גדולות של עופות חורפים: זרעית השדה, עורב המזרע, קאק ויונת ענק. בולטות במיוחד להקותיהם של הזרזירים, אף כי משנה לשנה חלים שינויים ניכרים למדי בגודלן. במשך היום מתפזרות הלהקות ומתפצלות למקומות אכילה שונים. לפנות ערב הן מתחילות להתקבץ, לקראת שובן למושבות הלינה. אז הן מבצעות תרגילי אירובטיקה מרהיבים. כל אלה אוכלים נבטים וזרעים שונים, לרבות זרעים של צמחי תרבות, שהחקלאי טרח בזריעתם.

בשדות, ובמיוחד בשדות נטושים שבהם צומחים בצפיפות בני משפחת המצליבים, חורפות להקות של ציפורים קטנות בנות משפחת הפרושיים, כגון פרוש מצוי, ירקון, בזבוז אירופי, חרפי ואחרים. אליהן מצטרפות גם להקות משוטטות של ציפורי הארץ היציבות, כגון חוחית, תפוחית, עפרוני מציץ וגבתון עפרוני.

בשדות מתקבצות גם להקות של עגור אפור; לעגור יש קול עמוק ומיוחד, הנישא למרחקים. קול זה הוא שהעניק לעגור את שמו, שכן יש בשם משום ניסיון לחקות את הקול. עד שנות ה - 60 היה העגור נדיר ביותר בארץ. עתה חורפים העגורים בלהקות המונות מאות פרטים, ומספרם הכולל מגיע לאלפים. הם מתקבצים בעיקר על שלפי כתנה ובטנים. אפשר לראות את העגורים בנגב המערבי ובעמק חפר, אך מאז ראשית שנות ה - 90 מתקבצת רוב אוכלוסיית העגורים בעמק חולה.

מינים שונים של דורסים דואים בימי החורף מעל לשדות, ובמיוחד בשדות שבעמק חולה ובנגב המערבי, ותרים אחר טרף. בין אלה זרון תכל, עקב חרף, עיט שמש ובז גמדי. אל השדות מתקבצים אז גם נציגים אחדים בני סדרת החופמאים, המוכרת בעיקר מגדותיהן של ברכות הדגים ומחופי הים. הבולטת מבין אלה, הן בדמותה הן בכמות פרטיה, היא קיוית מציצת; היא ניכרת בציצית שחורה וארוכה המזדקרת מראשה. במשך החורף זהו עוף חברותי המבלה בלהקות. בנים אחרים של משפחת החופמיים הם חופזי זהב, העשוי להופיע בלהקות בנות עשרות פרטים, וחרמשון גדול, שלרוב חורף בזוגות או בקבוצות קטנות.

בימי החורף בולטת בשדות ציפור שיר קטנה העומדת על חרולים, עמודי גדר ומקומות תצפית אחרים. זהו דוחל שחר-גרון, התר אחר חרקים. כל שינוי במקומו מלווה בתנועות ריטוט טיפוסיות של הזנב והכנפיים. הוא נמצא זוגות זוגות בתחומי טריטוריות מוגדרות.

בנדידת האביב מתבלטת בנופים אלה, ברוב אזורי הארץ, החסידה הלבנה. להקות המונות מאות, אלפים, ולעתים אף יותר פרטים נוחתות אז בשדות - למנוחה, לטיפול בנוצות או לאכילה. החסידות נודדות בתקופה זו חזרה מאפריקה אל מקומות הקינון שלהן באירופה. לרוב שוהות הלהקות שעות ספורות, בדרך כלל למנוחת לילה בלבד, וממשיכות בדרכן. רק פרטים חלשים או פצועים עשויים להישאר ימים אחדים.

בימי הקיץ אפשר לראות בשדות עופות הבאים לצוד את מזונם, אף כי הם דוגרים במקומות אחרים. כאלה הם סיס חומות, סנונית הרפתות, שרקרק, בז אדם ואנפית בקר. מינים אחרים דוגרים בשדות. על אלה נמנים כרון, שלו, שדמית, פשוש, עפרוני מציץ, עפרוני ענק, גבתון עפרוני וסבכי קוצים; בשדות לחים מצטרף אליהם התפר ואילו בשדות בעמקי הצפון - ובעיקר בעמק בית שאן, עמק חרוד ובקעת כנרות - אפשר לראות, ולרוב בעיקר לשמוע, את הפרנקולין. עוף זה דומה בצלליתו לחגלה, אלא שהוא גדול יותר, והזכר מתהדר בצבעים בולטים. לקראת עונת הקינון הוא מרבה לעמוד על אבנים ותלוליות עפר ולחצרץ בקולו המיוחד. תפוצתו משתרעת מצפון הודו עד לדרום תורכיה.

בין העופות בשדות בולטים שני מינים: אנפית בקר וסיקסק. מוצאם של שני המינים הללו מאפריקה; הם התפשטו לנופים אלה רק בעשרות השנים האחרונות. אנפית בקר היא אנפה גוצה ולבנה, שגודלה בינוני. זהו עוף חברותי, המצוי לרוב בלהקות. חרף שמה, אין היא מתלווה רק לעדרי הצאן והבקר. שלא כמיני אנפה אחרים, הצמודים באופן מוחלט כמעט לנופי מים וניזונים מן החי בהם, אנפיות אלה חיות בשדות וניזונות בעיקר מחרקים. הן למדו כי מקצרה או טרקטור חורש בשדה חושפים בעלי חיים במסתורם ומאפשרים לצוד אותם בתנועת מקור חטופה. אנפית בקר דוגרת במושבות על עצים, לעתים במרחק ניכר למדי מהשדות.

הסיקסק חי עד לפני שנים לא רבות בנופי אחו ביצתי, ועל גדות אגמים ונהרות. בארץ אפשר היה לראותו כמעט רק בעמקי הצפון. ב - 1963 הוא החל לדגור בחוף הכרמל, ומאז הוא נמצא במסע התפשטות בשדות שלחין ברחבי הארץ. הוא הגיע אף ליישובי הערבה.

זהו עוף גדול ממשפחת החופמיים, המתהדר בניגוד שבין צבעי השחור והלבן של נוצותיו. בימי החורף הוא מרבה לעמוד על יריעות פלסטיק של חממות. בעונת שנה זו אפשר להתבלבל בינו ובין בת משפחתו, הדומה לו - הקיוית.

שני המכרסמים הנפוצים ביותר בשדות החקלאיים, וממילא גם גורמי הנזקים הקשים ביותר בהם, הם נברן השדה ומריון מצוי. לעומת הנברן, החי באדמות כבדות וחסרות ניקוז, המריון מעדיף אדמות קלות יותר או קרקעות מנוקזות. שני המינים חיים במחילות תת-קרקעיות, אך אין קושי להבחין ביניהן: הנברן חי בקבוצות ולמחילותיו פתחים רבים. פתחים אלה סמוכים זה לזה, והעשב סביבן מכורסם. פתחי המחילה של המריון גדולים יותר ומרוחקים כדי מטרים אחדים זה מזה. בעונת הרבייה הנברנים פעילים גם ביום וציוציהם נשמעים מכל עבר.

תלוליות עפר המתנשאות מעל לצמחייה המתחדשת בראשית החורף הן של החלד. טעות נפוצה היא לכנותו בשם חפרפרת (בארץ אין כלל חפרפרת). החלד הינו,יונק תת-קרקעי, החי רוב ימיו במחילות שהוא חופר. זהו בן לסדרת המכרסמים הגדולה, והוא ניזון מצמחים, ובעיקר מבצלים, מפקעות ומשורשים מעובים. במשתלות ובגני ירק הוא עלול לגרום לנזקים קשים.

בעל החיים הבולט ביותר במישורים הפתוחים ובכרי המרעה הוא הצבי הארצישראלי. בגולן הדרומי או ברמות יששכר אפשר לראות לעתים עדרים המונים עשרות פרטים. בנופים אלה האפשרות להסתתר מוגבלת. ההגנה הטובה ביותר מטורפים היא מנוסה מהירה. ואמנם, מהירות ריצתו של הצבי עשויה להגיע לכדי 75 קמ"ש.

צבי זכר בוגר תוחם לעצמו טריטוריה. הוא מסמן את גבולותיה בתחנות ריח, שאינן אלא ערמות של גללים. הוא מוסיף ומסמן את נחלתו בהפרשות של בלוטות ריח. הוא מונע, ולו גם באמצעות קרבות עזים, מזכרים בוגרים אחרים לחדור לתחומו. נקבות, המשוטטות במרחב ללא הגבלה, מתקבלות בברכה. עונת החיזורים העיקרית של הצבאים היא בשלהי הסתיו - בחודשים אוקטובר-נובמבר. ההיריון נמשך כשישה חודשים, ואז, לרוב בחודש אפריל, נולד עופר פקוח עיניים ועוטה פרווה. במשך 5-4 השבועות הראשונים לחייו הוא מסתתר בעשבייה. האם מתקרבת אליו רק כדי להיניקו.

יונק אחר ששדות הם מקום חיותו העיקרי הוא הארנבת. היא אוכלת עשבים שונים, ולעתים גורמת נזקים לגני ירק ולמשתלות פרחים. היא פעילה בלילה. בשעות היום היא מסתתרת בגומה קטנה בסבך או מתחת לשיח; רק אם תוטרד אז ממקום מסתורה היא תנוס בריצה מהירה. הארנבות התרבו במיוחד לאחר שהתנים וטורפים אחרים הושמדו בהרעלה בראשית שנות ה - 60.

הטורף השכיח ביותר בנופי הרמות והמישורים הוא התן. התנים מסתנוורים בלילה מאורותיהם של כלי רכב ועל כן רבים מהם נדרסים בכבישים; עם בוקר פזורים לאורכם פגרים רבים. התן בולט יותר ביללותיו, שאותן הוא מרבה להשמיע בלילות. בראשית שנות ה - 60 עמדו התנים בפני השמדה כמעט מוחלטת, כתוצאה מהרעלות מכוונות. כיום ניזון התן בעיקר משאריות מזונו של האדם. אלה מזומנות לו בשפע, ואפשרו את התאוששותו. צפיפותו רבה במיוחד בגולן. בשעות הלילה, לאורו של זרקור, אפשר לראות ליד מזבלה עשרות פרטים. בדרך כלל הם חיים בזוגות. לאחר ההמלטה אפשר לראות את הזוג יחד עם גוריו.

טורף נוסף שהיה אופייני למישורים הוא הזאב. בנופים אלה הוא יכול לפתח את כישורי הציד שלו, ובעיקר את יכולת ההתמדה בריצה אחר הטרף. הזאב ניזון מיונקים שונים, כגון צבאים, ארנבות ומכרסמים קטנים; הוא גם טורף חגלות ועופות אחרים, אוכל פגרים, ולעתים מחפש מזון במזבלות. הזאב חי בלהקות, ואלה עשויות לנוע על פני תחום מחיה נרחב. פעם היה הזאב נפוץ למדי, אך ברוב האזורים הוא נכחד. כיום נותרו זאבים בנגב ובגולן - שם הם התרבו מאוד והם מהווים בעיה אמיתית לבוקרים, שכן הם מרבים לתקוף ואף לטרוף עגלים.

החי בנופי מים - בנחלים, בביצות, בברכות חורף ובברכות דגים

שישה מינים של דו-חיים מצויים כיום בארץ. מין נוסף - עגלשון שחר-גחון - נכחד עם ייבוש בצות חולה. חמישה מתוך ששת המינים הללו מתרבים בברכות החורף שבמישור החוף: קרפדה ירקה, צפרדע הנחלים, אילנית, חפרית וטריטון. החפרית והטריטון התמעטו מאוד בעקבות ייבושן של ברכות אלה, שכן זה היה מקום רבייתם העיקרי. בסוף החורף ובאביב אפשר לאתר, גם בשעות הלילה, את מיקומן של ברכות החורף המעטות ששרדו: הזכרים של הקרפדה, הצפרדע והאילנית מקרקרים אז בעוצמה על גדותיהן, בניסיון לעורר את תשומת לבן של בנות זוג פוטנציאליות.

מקובל לחשוב כי הזוחלים, שהם "בעלי דם קר", רדומים בחורף. עם זאת, צב בצה מגיע דווקא אז לשיא פעילותו, ומכל מקום החורף הוא שיא עונת החיזורים שלו. לעתים מזומנות אפשר לראות צבים רבים "משתזפים" על גדת המים או על שרטון הבולט מעל פניהם. בהתקרב גוף גדול כלשהו, אדם או מכונית, הם ממהרים לזנק אל המים. צב בצה הסתגל לגופי מים מלאכותיים, וכך אפשר לראותו כיום בברכות דגים, במאגרים ובאגני ביוב. צב אחר, החי רק בנחלי מישור החוף, הוא צב-רך. זהו בעל חיים ממוצא אפריקני. הוא שרד מימים שבהם היו בנחלים אלה בעלי חיים נוספים שמוצאם מאותה יבשת, כגון היפופוטם, שחי בירקון עד לפני כ - 3,000 שנה, ותנין, שהתקיים בנחל תנינים עד לראשית המאה ה - 20. כיום שרדו צבים-רכים בעיקר בנחל אלכסנדר ובנחל תנינים. בימי החורף הם רדומים על הקרקעית ולא ניתן לראותם. לעומת צב בצה, שאורכו עשוי להגיע לכדי 23 ס"מ, הרי שריונו של צב-רך מגיע לכדי 90 ס"מ, ואורכו הכולל – מקצה ראשו ועד קצה זנבו - עד 120 ס"מ.

במים חי גם נחש המים. חרף שמו אפשר לפוגשו לעתים גם במרחק ניכר מהמים. נחש זה, לא זו בלבד שהוא מיטיב לשחות, הוא גם מיטיב לצלול, ומסוגל לשהות מתחת לפני המים פרקי זמן ממושכים. הוא אינו ארסי, וכשנוטלים אותו ביד אף אינו מנסה לנשוך; הוא מתגונן בהפרשת נוזל מצחין מהביב. נחש המים ניזון בעיקר מדגים ומדו-חיים. הוא אוכל גם גוזלים קטנים של עופות הדוגרים על גדת המים או בסבכים מעליהם.

רוב עופות המים מתקבצים אל ברכות הדגים בימי החורף או בתקופות הנדידה.
התקופה המומלצת לצפות בהם היא אפוא מאמצע אוקטובר עד סוף פברואר, ובעיקר בחודשים דצמבר וינואר. אז מצוי כאן הן מגוון גדול של מינים הן מספר רב של פרטים. העופות הללו הסתגלו לברכות, והן מהוות תחליף לביצות שהיו ואינן. רק מינים מעטים של עופות המים דוגרים בנופים אלה, ופרט למיני אנפה ולמגלן חום, לרוב זוגות מעטים בלבד מקננים כאן.

בנופי המים נוכל להבחין במקומות חיות אחדים, השונים זה מזה, ובכל אחד מהם מגוון עופות אופייני. בגדה הבוצית חיים עופות בעלי רגליים גבוהות ומקורים ארוכים. הרגליים הגבוהות מאפשרות חיפוש מזון גם בתוך המים, בלי להרטיב את הנוצות, ואילו המקור הארוך מאפשר שליפת סרטנים, תולעים, רכיכות קטנות וחסרי חוליות אחרים מתוך הקרקע. כאן לדוגמה מקומם של חופמי צוארון, חופית קטנה, בצנית לבנת-כנף, לימוזה מצויה, סיפן ותמירון. כאן, ובעיקר בברכה שמימיה רוקנו, מתקבצות גם לבניות קטנות, אנפות אפורות וחסידות. אלה ניזונות מדגים, אך בשל כישורי דיג מוגבלים הן לוכדות לרוב רק דגים פגועים ופצועים.

במים הפתוחים שוחים טבלנים, ברוזים, אגמיות וסופיות. במבט ראשון עשוי להתעורר קושי להבחין ביניהם, שכן לכולם גוף מוצק דמוי סירה ורגליים קצרות דמויות משוטים. הדמיון הזה הוא פרי ההסתגלות לשחייה במים. הברוזים הם לרוב בני מינים אחדים; הנפוצים שבהם הם ברכיה, שרשיר ומרית. הם מסננים אצות וחסרי חוליות שונים מפני המים או מהקרקעית. האגמיות והסופיות הן צמחוניות ומשום כך הן יוצאות לעתים מזומנות אל הגדה. אלה כן אלה שחורות. הסופיות שוהות בדרך כלל במסגרת משפחתית, שבה פרטים מעטים, ואין הן מתרחקות מהצמחייה העוטרת את הגדה. האגמיות, החורפות בלהקות, ולרוב בלהקות גדולות, מצויות בדרך כלל במרכז הברכה.

רק עופות מעטים מהמתקבצים אל נופי המים הם אוכלי דגים. כאלה הם השקנאי, הקורמורן והטבלן המציץ. מאמצע שנות ה - 80 חל גידול ניכר באוכלוסיותיהם של השקנאים והקורמורנים. השקנאים, שנהגו לחלוף בארץ בדרכם ממעונות הקינון באירופה למעונות החריפה באפריקה, החלו לחרוף בארץ באלפיהם ולגרום נזקים כבדים. הקורמורנים הגדולים, שבשנות ה - 60 וה - 70 מנו רק כמה עשרות פרטים, מונים כיום כ - 16,000. נזקיהם התעצמו בהתאמה.

עופות הבולטים מאוד בנופי הברכות, ולרוב מסמנים את מיקומן עוד ממרחקים, הם שחפים בני מינים אחדים, ובמיוחד שחף אגמים, הקטן יותר, ושחף כספי, הגדול יותר. הם מצויים במים ומרבים לנוח על הגדה, אם כי אפשר למוצאם גם במזבלות ובשדות, הרחק מכל גוף מים.

מקום חיות נוסף הקשור בנופי המים הוא סבכי הביצה: קנה, גמא וסוף. אלה צומחים כיום אך מעט בתחומי ברכות הדגים ומצויים בעיקר לאורך נחלים, פלגים ותעלות ניקוז. העופות השוכנים בתת-נוף זה נוטים להסתתר בסבך: בחורף אלה הם רלית ומיני ברדית ואילו בקיץ, בעת הקינון - צטיה, קנית קטנה, קנית אפריקנית, חרגולן ואנפית גמדית. כל ימות השנה מתבלטות בנוף זה אנפות לילה, הנחות במשך שעות היום בין הסבכים.

יונק הבר השכיח והבולט ביותר בסמוך לנופי המים, גם במשך שעות היום, הוא הנמיה.

קל במיוחד לראותה בין ברכות הדגים. גופה גלילי ומוארך, רגליה קצרות ושערותיה ארוכות. שילוב זה גורם לכך שנדמה כי היא הולכת על גחונה, ומכאן שם משפחתה: גחניים. סמוך לה חי חתול הבצה. אותו קשה למדי לראות, שכן בשעות היום הוא מסתתר בסבך. בלילה הוא יוצא לציד, ודגים מהווים פריט חשוב בתפריטו. לצורך זה הוא אף נכנס למים, בניגוד לרתיעה שיש לקרובו המבוית, חתול הבית. חתול הבצה גם גדול מחתול הבית במידה ניכרת. בן נוסף לסדרת הטורפים שחי בנופי מים הוא הלוטרה, או "כלב הנהר". הלוטרה היא כיום נדירה ביותר; היא שרדה רק באגן הירדן. לעתים מזומנות אפשר לראות בעל חיים הדומה לה מאוד, השוחה במים. זוהי נוטריה - מכרסם גדול שמקורו באמריקה הדרומית. הנוטריה הובאה ארצה הן כדי להילחם בצמחי הגדה שאיימו לכבוש את ברכות הדגים, הן כדי לנצל את פרוותה. היא לא מילאה אחר הציפיות, אך נמלטה מהשבי והתפראה.

סנוניות מרבות לעוף במשך שעות היום מעל מקווי המים - הן כדי לשתות הן כדי לצוד חרקים. בשעות הלילה נוהגים כך עטלפי חרקים, ובעיקר עטלפון לבן-שולים ונשפון הגדות.

עד קום המדינה היו בכל אחת מביצות הארץ ג'מוסים. מקובל לקרוא לג'מוס תאו, אך לא סביר כי זהו התאו הנזכר בתנ"ך. מוצאו של הג'מוס במזרח הרחוק, שם בוית כבר לפני כ - 4,000 שנה. הוא הובא ארצה בערך במאה ה - 7. הג'מוסים שחיו בארץ עד מלחמת העצמאות נשחטו בתקופת הצנע - שנות המחסור שלאחר קום המדינה. כיום ניתן לראות ג'מוסים בשמורת בצת אפק ובעיקר בשמורת חולה, לשם הובאו לאחר מלחמת ששת הימים.

קראו עוד:
שמורת חולה

ביבליוגרפיה:
כותר: מבואות עמק חולה : גבולות וגיאומורפולוגיה
שם  הספר: מדריך ישראל החדש : אנציקלופדיה, מסלולי טיול
עורך הספר: בן יוסף, ספי
תאריך: 2001
בעלי זכויות : ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור; כתר הוצאה לאור; ידיעות אחרונות
הוצאה לאור: ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור; כתר הוצאה לאור; ידיעות אחרונות
הערות: 2. כרך 1 - מילון למונחי יסוד ומפתח / עורך הכרך - ספי בן יוסף.
2. כרך 2 - החרמון, הגולן ועמק חולה / עורך הכרך - מנחם מרקוס.
3. כרך 3. הגליל העליון וחופו / עורך הכרך - מושון גבאי.
4. כרך 4. הגליל התחתון וחופו ובקעת כנרות / עורכי הכרך - מושון גבאי, יצחקי גל.
5. כרך 5. הכרמל וחופו ורמות מנשה / עורכי הכרך - סלמאן אבו רוכן, יעקב שורר.
6. כרך 6. העמקים / עורכי הכרך - יוסי בוכמן, יצחקי גל.
7. כרך 7. שומרון ובקעת הירדן / עורכי הכרך - ספי בן יוסף, מנחם מרקוס.
8. כרך 8. השרון / עורך הכרך - יואב רגב.
9. כרך 9. מישור החוף הדרומי, פלשת / עורך הכרך - יואב רגב.
10. כרך 10. השפלה / עורך הכרך - יואב רגב.
11. כרך 11. הרי יהודה / עורך הכרך - ספי בן יוסף.
12. כרך 12. ירושלים / עורכת הכרך - אלונה ורדי.
13. כרך 13. מדבר יהודה ובקעת ים המלח / עורך הכרך - ספי בן יוסף.
14. כרך 14. הנגב הצפוני / עורך הכרך - מנחם מרקוס.
15. כרך 15. הר הנגב והערבה / עורך הכרך - מנחם מרקוס.
הערות לפריט זה:

1. לקוח מתוך כרך 2 - החרמון, הגולן ועמק חולה בעריכת מנחם מרקוס.


הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית